האם צבא מצרים מהווה איום על ישראל? סקירה

רבות דובר בשנים האחרונות על ״התעצמותו״ של צבא מצרים, השכנה שלנו מדרום.

במיוד התחזקו החששות לאחר מתקפת הטורור האכזרית של חמאס ב7.10 , כאשר מערכת הביטחון והמודיעין נתפסו כביכול ״רדומים בשמירה״

בכתבה הזו אנסה לעשות סדר מה זה צבא מצרים, האם יש לחשוש ממנו , ומה הסבירות (להערכתי בלבד) שעימות בין השניים יכול לפרוץ.

למרות הסכם השלום בין ישראל למצרים שנחתם ב-1979,

ההתעצמות הצבאית של מצרים והפעילות הצבאית בחצי האי סיני מעוררים לא פעם שאלות לגבי האיזון האסטרטגי באזור.

נתחיל מלבחון את מבנה הצבא המצרי על פי מידע גלוי בלבד, מדיניותו הביטחונית, והאם הוא מהווה איום פוטנציאלי על ישראל.

מבנה ויכולות הצבא המצרי

על פי דיווחים, ומידע גלוי הנמצא במרשתת –

הכוחות המזוינים של מצרים (צבא מצרים) נחשבים לאחד הגדולים והחזקים באפריקה ובמזרח התיכון, ובכללי מדורג במקום מכובד בדר״כ בין הצבאות החזקים בעולם.

• כוח אדם: הצבא המצרי מונה כ-450,000 חיילים בסדיר, מה שהופך אותו לצבא הגדול ביותר ביבשת אפריקה .
• טנקים: מצרים מחזיקה בכ-5,340 טנקים, כולל דגמים מתקדמים כמו M1A1 אברמס .
• חיל האוויר: מפעיל כ-757 מטוסים, כולל מטוסי קרב מדגמי F-16, מיג-29, סוחוי-35 ורפאל .
• חיל הים: כולל פריגטות, צוללות מדגם 209, וספינות סער, עם יכולות לפעול בים התיכון ובים האדום .
• סיוע אמריקאי: הצבא המצרי נהנה מסיוע אמריקאי של מעל מיליארד דולר בשנה, המוקדש בעיקר לרכש ציוד צבאי מתקדם .

מדיניות ביטחונית ודוקטרינה צבאית

מאז חתימת הסכם השלום עם ישראל,

מצרים מתמקדת בעיקר בהגנה על גבולותיה ובמאבק בטרור, במיוחד בחצי האי סיני, ובפעילות ממוקדת כנגד תאי דאע״ש בשטחה ובשטח סיני.

הצבא המצרי מנהל מבצעים נגד קבוצות ג’יהאדיסטיות באזור, תוך שיתוף פעולה (בעיקר מודיעני) עם ישראל .

בנוסף, מצרים משתתפת בתרגילים צבאיים עם מדינות מערביות וערביות, כמו ארה”ב,דבר שדווקא יכול להעיד על מגמה של שיתוף פעולה ולא על הכנה לעימות עם ישראל .

יחסי ישראל-מצרים: שותפות אסטרטגית

למרות ההיסטוריה של עימותים צבאיים בין המדינות והמלחמות הרבות שהיו בין המדינות, כיום ישראל ומצרים מקיימות שיתוף פעולה ביטחוני הדוק,

במיוחד בתחום הלחימה בטרור בסיני.

הקשרים הדיפלומטיים והביטחוניים בין המדינות התחזקו בשנים האחרונות, עם חילופי מידע מודיעיני ופעולות משותפות נגד איומים אזוריים .

עם זאת, הסכסוך הישראלי פלסטיני בדר״כ גורם למצרים התחכחות עם ישראל, גם אם זה לא נראה.

העם המצרי אוהב מאוד את הפלסטינים. לאור זאת, לאחר ה7.10 אפשר להגיד שהיחסים לא התקררו אך בהחלט השתנו מעט, בנוסף למנהרות שנמצאו בגבול ברצועת עזה ממש בדרום רפיח על הגבול עם סיני.

גורמים לא רשמיים בישראל האשימו לא פעם את מצרים ב״העלמת עין״ מהברחות אמל״ח לרצועה.

הערכת איום: סבירות נמוכה לעימות

למרות עוצמתו של הצבא המצרי, הסבירות לעימות צבאי עם ישראל *בעיניי* לנמוכה. הסיבות לכך בין היתר:

• הסכם השלום: הסכם השלום מחייב את שני הצדדים להימנע מעימותים ולפתור סכסוכים בדרכים דיפלומטיות. להסכם הזה מצרים מחוייבת באופן רציני, ומרוויחה ממנו המון.
• אינטרסים משותפים: האתגרים האזוריים, כמו הטרור, דאע״ש ,והאיומים הכלכליים (מצרים לא במצב הכי מושלם מבחינה כלכלית היום) , מביאים לשיתוף פעולה בין המדינות.
• פיקוח בינלאומי: הקהילה הבינלאומית, ובמיוחד ארה”ב, מעורבת בשמירה על היציבות באזור ומעודדת את המשך שיתוף הפעולה בין המדינות. מה גם שארה״ב ממנת ונותנת סיוע משמעותי למצרים בפן הביטחוני.

לסיכום – להערכתי בלבד –

מדובר בצבא אכן חזק, ודאי הכי חזק מכל שכניניו הקרובים, וצבא שבהחלט במלחמה איתו יכול להסב נזק רציני מאוד לישראל.

האם דבר כזה יכול לקרות ? שוב, להערכתי בלבד – לא. למצרים יש המון מה להפסיד במלחמה כזו, ויותר ממה שהיא תכאיב לישראל, אחרי לא הרבה זמן היא תראה כמו רצועת עזה, בגדול.

אבל, במזרח התיכון למדנו לא להיות שאננים, ובמיוחד אחרי ה7.10. לכן אסור אף פעם לקחת את ההסכם הזה כמובן מאיליו, או להיות שאננים