יום ירושלים – סיפורה של עיר מאוחדת

יום ירושלים, המצוין בכ"ח באייר (היום)

הוא תאריך בעל משמעות עמוקה בלוח השנה הישראלי.

הוא מסמל את איחוד העיר ירושלים תחת ריבונות ישראלית, כתוצאה ממלחמת ששת הימים בשנת 1967.

אולם, כדי להבין את מלוא משמעותו של יום זה, עלינו לצלול אל נבכי ההיסטוריה של העיר שחוברה לה יחדיו.

עיר מחולקת – שנים של ציפייה

לאחר מלחמת העצמאות בשנת 1948, העיר ירושלים חולקה.

חלקה המערבי היה בשליטה ישראלית, בעוד שחלקה המזרחי, כולל העיר העתיקה והמקומות הקדושים, עבר לשליטת ירדן.

קו הפסקת האש, שנודע כ"קו העירוני", עבר בלב העיר, והפריד בין שכנים, משפחות ובעיקר –

בין הגישה לאתרים ההיסטוריים והדתיים החשובים ביותר לעם היהודי.

הכותל המערבי, למשל, היה בלתי נגיש ליהודים במשך 19 שנים, והדבר הותיר תחושת החמצה וכאב עמוקים. שנים ארוכות של כמיהה לאיחוד עברו על תושבי העיר והמדינה כולה.

מלחמת ששת הימים ואיחוד העיר

ההזדמנות ההיסטורית הגיעה ביוני 1967, עם פרוץ מלחמת ששת הימים.

במהלך המלחמה, כוחות צה"ל נכנסו לעיר העתיקה.

ב-7 ביוני 1967, יום רביעי, נכנסו הצנחנים דרך שער האריות והגיעו אל הכותל המערבי.

הרגעים ההיסטוריים של הרב שלמה גורן, הרב הצבאי הראשי, שתקע בשופר ליד הכותל, והמילים "הר הבית בידינו" שנאמרו בקשר, הפכו לאבני דרך בתולדות מדינת ישראל.

כיבוש העיר העתיקה ואיחוד שני חלקי העיר סימלו סיום של תקופה ארוכה של פירוד וראשיתו של פרק חדש בתולדות ירושלים.

משמעותו של יום ירושלים

יום ירושלים נקבע כחג לאומי בשנת 1998, מתוך מטרה להנציח את איחוד העיר ואת שחרורה של העיר העתיקה.

זהו יום של חגיגה והודיה על שיבתה של ירושלים כבירת ישראל המאוחדת.

ביום זה מתקיימים טקסים חגיגיים רבים, תפילות וצעדות, המבטאים את הקשר ההיסטורי והרוחני העמוק של עם ישראל לעירו הנצחית.

יום ירושלים אינו רק זיכרון של ניצחון צבאי,

אלא בעיקר סמל לתקומתה של ירושלים כעיר מאוחדת, המהווה מוקד עלייה לרגל לבני כל הדתות ומקום שבו ההיסטוריה פוגשת את ההווה בכל פינה.