ג' בתמוז: יום פטירתו של הרבי מליובאוויטש

ג' בתמוז , זהו תאריך פטירתו של הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מענדל שניאורסון זצ"ל.

יום זה הוא בעל משמעות עמוקה בלוח השנה החב"די והיהודי כולו. זהו יום של התבוננות, חשבון נפש והתחדשות, המזמין אותנו להתחבר מחדש למורשתו העצומה של הרבי ולהשראה שהוא ממשיך להפיץ בעולם.

ג׳ בתמוז והרבי מליובאוויטש: מסע חיים של מנהיגות והשפעה.

רבי מנחם מענדל שניאורסון נולד בי"א בניסן ה'תרס"ב (1902) בעיר ניקולאייב, אוקראינה, לאביו המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון, רבה הראשי של יקטרינוסלב (כיום דנייפרופטרובסק), ולאמו הרבנית חנה שניאורסון.

בשנת תרפ"ט (1929) נשא לאישה את הרבנית חיה מושקא שניאורסון, בתו של הרבי הקודם, אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף יצחק שניאורסון).

לאחר נישואיהם, התגוררו בני הזוג בברלין ולאחר מכן בפריז, שם למד הרבי באוניברסיטת סורבון [מקור: אתר חב"ד אורג, ביוגרפיה של הרבי]. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, בשנת תש"א (1941), הצליחו להימלט מאירופה הכבושה והגיעו לניו יורק.

לאחר פטירת חותנו בכ' שבט ה'תש"י (1950), קיבל על עצמו הרבי את נשיאות חסידות חב"ד. במשך למעלה מ-40 שנה, הנהיג את חסידות ותנועת חב"ד בצורה חסרת תקדים, תוך שהוא חולל מהפכה רוחנית ותודעתית בעולם היהודי ומחוצה לו.

מנהיגותו לא הייתה רק תיאורטית; היא באה לידי ביטוי במעשים יום-יומיים, בדאגה אינסופית לכל יהודי, באשר הוא, ובחתירה בלתי פוסקת לגאולה וקירוב לבבות.

הרבי האמין בכוחו של כל פרט ופרט לחולל שינוי, והעצים אלפים להפוך לשליחים נאמנים, להביא את אור היהדות לכל מקום. מסריו על אהבת ישראל, אחדות, והתמסרות למטרה עליונה, ממשיכים להדהד ולהיות רלוונטיים מתמיד. הוא פעל רבות למען אחדות עם ישראל ועודד את לימוד התורה והפצתה.

ביום ו' באדר ב' ה'תשנ"ב (1992), לקה הרבי בשבץ מוחי בעת עמידה ליד קברו של חותנו, ומאז ועד י' בתמוז ה'תשנ"ד (1994), היה במצב קשה. פטירתו ביום זה הותירה חלל עצום בעולם היהודי, אך מורשתו ממשיכה לחיות ולהתפתח.

ג׳ בתמוז – מנהגים:

מנהגי י' בתמוז: התקשרות והמשכיות

על אף הסתלקותו הפיזית, הרבי חי וקיים במורשתו, בתורתו ובהשפעתו. ג' בתמוז אינו רק יום זיכרון, אלא יום של התקשרות – חיבור עמוק ונצחי לרבי. זו הזדמנות עבור כל אחד ואחת מאיתנו להתחבר מחדש לרבי, ללמוד מתורתו, לקיים את הוראותיו, ולהמשיך את פעילותו. ההתקשרות לרבי היא כוח מניע המעניק לנו השראה, הכוונה וכוחות להתמודד עם אתגרי היומיום ולהתעלות מעל מגבלות.

ביום זה, ג׳ בתמוז, ובימים שלפניו, נוהגים חסידי חב"ד ותומכים רבים ברחבי העולם לקיים מנהגים שונים המבטאים את ההתקשרות והרצון להמשיך את דרכו של הרבי:

1. לימוד תורה ושיחות הרבי: זהו המנהג המרכזי. רבים לומדים פרקים מספר "ליקוטי שיחות" או ספרי שיחות אחרים של הרבי, וכן מאמרים וחידושי תורה מתורתו.
2. כתיבת "פדיון נפש" (פ"נ): מכתב אישי לרבי, המבטא בקשות, התחייבויות טובות (החלטות טובות) וקבלות על העתיד. את הפתקים נוהגים לקרוא ב"אוהל" – מקום מנוחתו של הרבי בקווינס, ניו יורק – על ידי שליחים מיוחדים או על ידי מי שמגיע לשם.
3. עלייה ל"אוהל": רבים, שיכולים, נוסעים לניו יורק לעלות לציון הקודש של הרבי, ללמוד תורה ולהתפלל שם. זו נחשבת סגולה גדולה.
4. התוועדויות חסידיות: ברחבי העולם מתקיימות התוועדויות מרכזיות, בהן יושבים חסידים ותמימים, שרים ניגונים, מספרים סיפורי חסידים ולומדים תורה, מתוך מטרה לעורר את הנפש להתקשרות עמוקה יותר לרבי ולהתחזקות במצוות.
5. מעשי חסד וצדקה: כחלק מההתחייבות להמשיך את דרכו של הרבי, רבים נוהגים להוסיף במעשי צדקה וחסד, לסייע לנזקקים, לבקר חולים, ולהפיץ יהדות בקרב הסובבים אותם.
6. "החלטות טובות": קבלת החלטות טובות בתורה ומצוות, ובפרט בתחומים שהרבי הדגיש, כמו לימוד תורה יום יומי, הדלקת נרות שבת, הנחת תפילין, ועוד.
7. "מבצעים": חיזוק הפעילות במבצעים אותם יזם הרבי: מבצע תפילין, מזוזה, נרות שבת קודש, ספרים, לימוד תורה, אהבת ישראל, ועוד.

*לחזרה לדף הבית לחצו כאן*