האנדרטה הנעדרת: איך קהילת היהודים הקטנה של עיר גרמנית נמחקה לגמר

זהו סיפור עצוב על קהילת יהודים בגרמניה שנמחקה לגמרי.

בשנת 1349, כששפעת השחורה משתוללת באירופה ותפוצת מחלות מסתורית מזעזעת ערים ועיירות, רחובותיה הצרים של ארפורט, עיר קטנה במזרח גרמניה, היו שקטים באופן מלאכותי.

בשורות הגטו העירוני התגוררה קהילה יהודית בת מאות נפשות, חלק בלתי נפרד מהעיר אך כמעט בלתי נראית לסביבתה.

זו לא הייתה בפועל עיירה יהודית מדהימה, אך היא הייתה ביתם של משפחות יהודיות שעסקו במסחר, רפואה, מסחר וביטוח עירוני – קהילה שהתקיימה בשלווה יחסית משותפת עם השכנים הנוצרים.

אך ברקע התחוללה סערה אכזרית של פחד טבוע בהאשמת שווא: “במעשה קונדסני, יהודים הרעילו את המעיינות כדי להביא את השחורה”.

זה היה הזרז הרעיל לפוגרום שהתרחש ב־21–22 במרץ 1349 בעיר ארפורט.

ליל הזעם והחורבן

החשד נזרק: יהודים הרעילו את המעיינות.

למרות היעדר ראיות, ההעברה השמועה החלה להתפשט במהירות.

בליל אותו יום קריר של חורף מוקדם, המון זועם התאסף סביב שכונות ההגרים היהודיות. על פי מקורות שונים נשמעו קריאות -“להשמיד כל זכר ליהודים”.

בין התושבים בחרו חלק לעבור בהתקוממות אלימה. נשים וילדים, זקנים ואנשים צעירים, כולם נלכדו בתוך מבנים קטנים.

כמה החלו להצית את בתיהם, מתוך ייאוש או מניעה מרדיפה בלתי נמנעת. חלק אחר נכנס להתאבדות המונית – במקום להיות מוקפים באלימות, הם העדיפו ״לשים קץ לחייהם״ בידיהם, מתוך תחושת חוסר אונים מוחלטת.

הקרב האנושי התרחש מסביב לכל פינה: בתי כנסת, חנויות, רחובות צדדיים. מספר ההרוגים מוערך ב־100-300,

וללפי מקורות בודדים עד לכ־3000, אך מקובל היום שמדובר במספר שמתקרב יותר ל־100-300 נפשות שנרצחו במוקד האירוע הזה.

אלו ששרדו נספו בדרך אחרת. בני קהילת היהודים גורשו, רכושם נבזז, ובתי הקהילה הפכו נוסך דממה וסילוק, כאילו מעולם לא התקיימה בה קהילה יהודית קטנה ונדירה.

השפעות ההשמדה:

ההרס הפיזי והנפשי של הקהילה הקטנה הזו לא היה רק רשומה סטטיסטית טרגית. אלא אות מוסרית לגבי נטיעת הפחד והמניפולציה.

האירוע בארפורט היה לא חריג בתקופה הזו, פוגרומים דומים התרחבו באזורים כמו בסל, שטרסבורג, פרייבורג ומקומות אחרים בגרמניה ובצרפת, בשנים 1348-1349.

בשונה מהערים הגדולות יותר, כמו שטרסבורג שבה נשרפו אלפים, ארפורט מהווה דוגמה לרדיפה קטנה קטלנית. קהילה שלמה נמחקה בתוך רגע, ונמחקה מהעיר.

פרקים של דחק, השמצה ושנאה כלפי היהודים הלכו והתעוררו שוב רק מתוך השכחה, אך גם מתוך הצורך להיזכר ולזכור.

אז.. איך זה קשור אלינו?

בתשעה באב הזה, ובפרט בימים שבהם האנטישמיות פורצת שוב בעולם, כלומר גם היום, זוהי קריאה לערכים:

לעמוד על המשמר של ההיסטוריה, לשמור על זכויות האדם באמת, להיות ערים לעמים עם יסודות של שנאה, ולעודד סולידריות אמיתית בין בני אדם.