בימים אלה, ענני דיפלומטיה כבדים מתקדרים מעל איסטנבול, טורקיה, שם מתכנסים נציגים בכירים מאיראן וממדינות ה E3 (צרפת, בריטניה וגרמניה) למשא ומתן גרעיני מכריע.
האוויר רווי במתיחות, שכן השיחות מתקיימות תחת אולטימטום מפורש: אם לא יושגו התקדמות ותוצאות קונקרטיות, יופעל מנגנון "סנאפבק", שיחזיר במלואן את כל הסנקציות של האו"ם על טהרן. הפגישה הזו, שהתרחשה בעקבות איום מפורש מצד שלוש המדינות האירופיות להפעיל את הסנקציות הבינלאומיות, היא שיאה של דרמה מתמשכת שאירועי הקיץ האחרון הפכו אותה למרוץ נגד הזמן.
השיחות אינן רק על הגבלות טכניות לתוכנית גרעין, אלא על דיפלומטיה של לחץ שהוכיחה את עצמה כרגע כאמצעי היחיד שגורם לאיראן לחזור לשולחן המשא ומתן.
נקודת הרתיחה: האולטימטום האירופי והדרך לשיחות
שרשרת האירועים שהובילה לפגישה באיסטנבול החלה עם הצהרה תקיפה מצד שרי החוץ של מדינות ה E3, שהבהירו כי היעדר חידוש המשא ומתן יגרור החזרה מיידית של סנקציות בינלאומיות על איראן. בתגובה, דובר משרד החוץ האיראני הודיע כי איראן תקיים שיחות עם בריטניה, צרפת וגרמניה.
ההסכמה האיראנית לדיונים, על אף הצהרות קודמות בדבר מדיניות לחץ "שחוקה" של המערב, מעידה על כך שהאיום לנקוט בפעולה ממשית הצליח לערער את עמדתה של איראן.
מדינות ה E3 הציבו בפני איראן דרישות ברורות: עליהן לחדש את המשא ומתן עם הקהילה הבינלאומית, ולייצר בו "תוצאות קונקרטיות" עד סוף אוגוסט (ממש קרוב).
במקביל, גם ישראל פעלה באופן ישיר מאחורי הקלעים, והפעילה לחץ על מדינות אירופה ועל גורמים אמריקאיים להפעיל את הסנקציות באופן מלא ולא לוותר על הצעד.
מעורבותה של ישראל במאמץ הדיפלומטי מעידה כי הלחץ על איראן אינו נובע רק מהאינטרסים של אירופה, אלא הוא תוצר של קואליציית אינטרסים רחבה יותר, גם אם אינה מתואמת במלואה.
הניתוח מצביע על כך שהתקיפות הצבאיות של ישראל במהלך מלחמת 12 הימים מול איראן, שינו באופן דרמטי את המציאות הדיפלומטית, ואיום הסנקציות הפך לכלי האולטימטיבי של המערב ליצירת לחץ יעיל, גם אם הוא מהווה חרב פיפיות שעלולה לגרור הסלמה אם לא יושג הסכם.
shutterstock
כרוניקה של משבר: כיצד הגענו לכאן?
ההתפתחות הדרמטית הנוכחית היא תוצאה ישירה של עשור של משא ומתן, הסכמים והפרות. כדי להבין את מלוא המשמעות של השיחות באיסטנבול, יש להביט לאחור אל ציוני הדרך המרכזיים שהובילו עד לכאן.
הסכם הגרעין: הבסיס השברירי
בשנת 2015, נחתם הסכם הגרעין (Joint Comprehensive Plan of Action או בקיצור JCPOA) בין איראן לבין שש מעצמות העולם: ה E3 (גרמניה, צרפת ובריטניה), רוסיה, סין וארצות הברית.
ההסכם נועד להגביל באופן משמעותי את תוכנית הגרעין האיראנית, בתמורה להסרת סנקציות בינלאומיות.
הוא אפשר לסבא"א (הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית) להטיל פיקוח הדוק על תוכניתה של איראן.
נסיגת ארה"ב והפרות איראן
נקודת המפנה הדרמטית ביותר התרחשה בשנת 2018, כאשר ממשל טראמפ פרש באופן חד צדדי מההסכם והחזיר את הסנקציות הכלכליות על איראן.
בתגובה, החל משנת 2019, איראן הגבירה בהדרגה את הפרותיה את תנאי ההסכם. בין היתר, היא הגדילה באופן משמעותי את מלאי האורניום המועשר שלה, והגיעה לרמת העשרה של 60 אחוז, רמה שאינה נחוצה למטרות אזרחיות, אך קרובה באופן מסוכן לרמת נשק (90 אחוז).
shutterstock
המלחמה ביוני 2025: אירוע מכונן
האירוע המכריע שהקפיץ את המתיחות לרמות שיא ושינה לחלוטין את הדינמיקה הדיפלומטית הוא המלחמה האווירית שהחלה ב 13 ביוני 2025 בין ישראל לאיראן, כאשר ישראל פתחה במתקפת פתע נגד מתקני הגרעין האיראניים ובסיסי הטילים.
לאחר מכן, בליל 21 ביוני, גם ארצות הברית הצטרפה למתקפות ופגעה במתקנים גרעיניים באתרי פורדו, נתנז ואספהאן.
מתקפות אלו, שהוגדרו על ידי ארה"ב ככאלו שנועדו "להשמיד או לדרדר באופן חמור את תוכנית הגרעין האיראנית", הובילו לביטול השיחות הקודמות שהתנהלו בין איראן לבין ארה"ב בתיווך עומאן.
המלחמה, שהדגימה את יעילות מערכות ההגנה האווירית של ישראל, חשפה במקביל פערים קריטיים, לרבות התלות הכבדה של ישראל בסיוע אמריקאי להשלמת מלאי היירוטים המדלדל.
היא גם הדגישה את קיומו של "מרוץ חימוש" מתמשך.
מנקודת מבט אסטרטגית, התקיפות הצבאיות יצרו חלון הזדמנויות דיפלומטי חדש עבור מדינות ה E3.
הפגיעה בתשתיות הגרעין של איראן, שהוערכה על ידי גורמי מודיעין אמריקאים ככזו שדחתה את תוכניתה ב"חודשים" , יצרה דחיפות למערב להחזיר את הפיקוח הבינלאומי לפני שאיראן תתאושש ותנסה לשקם את יכולותיה.
מצד שני, מנקודת מבטה של איראן, התקיפות משמשות בסיס לדרישה חדשה: פיצויים על הנזק שנגרם למתקני הגרעין שלה, ובכך היא מנסה לשנות את הנרטיב ולהציג את עצמה כקורבן.
מנגנון ה"סנאפבק": החרב התלויה מעל טהרן
הכלי הדיפלומטי המרכזי המפעיל לחץ על איראן הוא מנגנון ה"סנאפבק", שמהווה איום משמעותי על כלכלתה המדוכדכת ממילא.
הבנתו חיונית לפיענוח הדינמיקה הנוכחית.
מנגנון ה"סנאפבק": איך הוא עובד?
מנגנון ה"סנאפבק" הוא רכיב ייחודי בהסכם הגרעין משנת 2015, המאפשר להחזיר באופן אוטומטי את כל הסנקציות שהוטלו על איראן לפני ההסכם.
התהליך מתחיל כאשר אחת המדינות החברות בהסכם (כגון ה E3) מודיעה למזכיר הכללי של האו"ם ולמועצת הביטחון כי איראן "הפרה באופן משמעותי את התחייבויותיה".
הודעה זו מפעילה חלון של 30 יום שבו על מועצת הביטחון לאמץ החלטה שתמשיך את הסרת הסנקציות.
מכיוון שהצבעה כזו ניתנת לוטו מצד בריטניה, צרפת או ארה"ב, קבלתה היא בלתי סבירה.
כתוצאה מכך, עם תום 30 הימים, כל הסנקציות של האו"ם חוזרות באופן אוטומטי ללא צורך בהצבעה נוספת, ובכך עוקפות את זכות הוטו של רוסיה וסין.
השעון מתקתק: הדדליין המתקרב
הדחיפות הנוכחית של הדיונים נובעת ממועד פקיעת תוקפו של מנגנון ה"סנאפבק" ב 18 באוקטובר 2025.
לאחר מועד זה, הפעלת סנקציות תדרוש הצבעה רגילה במועצת הביטחון, ורוסיה וסין יוכלו להשתמש בזכות הוטו כדי לחסום כל מהלך.
האירופים מנסים להפעיל את המנגנון בספטמבר, כאשר נשיאות מועצת הביטחון תהיה בידי דרום קוריאה, לפני שרוסיה תיכנס לתפקיד באוקטובר.
המצב הזה הפך את ה"סנאפבק" מכלי משפטי גרידא לכלי אסטרטגי של דיפלומטיה של כוח, המאלץ את איראן וכן את רוסיה וסין לפעול במהירות ובגלוי על מנת להשפיע על התוצאות.
המחלוקת המשפטית
איראן מצדה טוענת כי למדינות ה E3 אין כל בסיס מוסרי או משפטי להפעלת מנגנון זה, שכן הן עצמן נטשו את ההסכם ולא עמדו במלוא התחייבויותיהן.
בכיר איראני אף טען כי הפעלת ה"סנאפבק" תהיה שוות ערך ל"מתקפה צבאית".
4. על מה מדובר? דרישות אירופה מול קווי הגבול של איראן
השיחות הנוכחיות משקפות פערים עמוקים בין הצדדים, וכל צד מנסה למשוך את הדיונים לטובתו.
דרישות ה E3
התנאים שהציבו מדינות אירופה לדחיית הפעלת ה"סנאפבק" ברורים:
- חידוש מלא של פיקוח סבא"א על מתקני הגרעין האיראניים, שכן מאז התקיפות ביוני איראן לא איפשרה כניסת פקחים.
- מתן דין וחשבון על מלאי האורניום המועשר, שהיקפו ומיקומו אינם ידועים מאז התקיפה.
- חזרה למשא ומתן רציני ומהותי עם ארצות הברית.
"הקווים האדומים" של איראן
איראן מצידה מתעקשת על תנאים משלה, המקשים על הישגים דיפלומטיים:
- דרישה לקבלת פיצויים על הנזקים שנגרמו לה מהתקיפות של ישראל וארה"ב על מתקני הגרעין שלה ביוני.
- התנגדות לכל ניסיון להמשיך ב"מדיניות האיום והלחץ" של המערב, ובכלל זה הפעלת ה"סנאפבק".
- סירוב לקיים שיחות ישירות עם ארצות הברית.
| עמדות ה E3 (צרפת, בריטניה, גרמניה) | דרישות איראן |
| חידוש מלא של פיקוח סבא"א | פיצויים על נזקי התקיפה מיוני |
| מתן דין וחשבון על מלאי האורניום המועשר | התנגדות למדיניות לחץ ואיומים מצד המערב |
| שיבה למשא ומתן רציני עם ארה"ב | טענה כי ל E3 אין בסיס משפטי להפעלת ה"סנאפבק" |
| סירוב לשיחות ישירות עם ארה"ב |
הסוגיה המרכזית הניצבת במרכז הדיונים היא העשרת האורניום של איראן.
לפי נתוני סבא"א, נכון למאי 2025, איראן מחזיקה במלאי של 408.6 קילוגרם של אורניום מועשר לרמה של 60 אחוז. כמות זו גדולה פי 40 מהכמות המותרת בהסכם.
למעשה, מלאי זה, אם יועשר לרמה של 90 אחוז, מספיק ליצירת עד תשעה כלי נשק גרעיניים.
מאז התקיפות של יוני, איראן מנעה גישה למפקחי סבא"א למתקניה, בטענה כי הם אינם בטוחים.
החלטה זו אינה רק הפרה טכנית, אלא מהלך אסטרטגי. איראן חוששת כי מסירת מידע למפקחים תהפוך את מתקניה שוב למטרות פגיעות למתקפות עתידיות.
5. מאחורי הקלעים: הקולות בטהרן והצל הרוסי סיני
המשא ומתן אינו מתנהל בחלל ריק, אלא מושפע מדינמיקה פוליטית פנימית באיראן וממעורבות של גורמים בינלאומיים נוספים.
הדילמה הפנימית באיראן
החלטת איראן לחזור לשולחן הדיונים עוררה ויכוח פנימי בטהרן.
בפרלמנט האיראני התנהל דיון, שבו נציג טהרן טען כי הפרלמנט לא היה מודע לפרטי המשא ומתן, והוסיף כי "אולי אין דרך אחרת".
יו"ר הפרלמנט דחה את דבריו והבהיר כי הוא אינו יכול לדבר בשם כלל הפרלמנט. בעוד גורמים בממשל הנוכחי מנסים להשאיר את הדלת פתוחה לדיפלומטיה, גורמים ניציים בפרלמנט מאיימים כי איראן תפרוש מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT) אם יופעל ה"סנאפבק".
הציר רוסיה סין
לצד הדינמיקה הפנימית באיראן, גם רוסיה וסין מעורבות עמוקות במשחק הדיפלומטי.
הן רואות את איראן כשחקן מפתח בהתנגדות להגמוניה של ארה"ב ובהקמת סדר עולמי רב קוטבי.
כתוצאה מכך, הן מגישות טיוטות החלטה למועצת הביטחון של האו"ם שמטרתן המוצהרת היא להאריך את ההסכם ולחסום כל "פעולה מהותית" שתוגש נגד איראן.
בכיר רוסי אף ציין כי ניסוח זה נועד למעשה לחסום את יכולתן של מדינות ה E3 להפעיל את ה"סנאפבק".
ההתערבות הרוסית והסינית אינה מקרית. המשא ומתן הגרעיני הוא רק חזית אחת בקרב גיאופוליטי רחב יותר.
עבור רוסיה, המתמודדת עם המלחמה באוקראינה, הסלמה גרעינית עם איראן יכולה לשמש כלי להחלשת המערב ולסיבוך מאמציו.
המאמצים של רוסיה וסין הופכים את הדיפלומטיה הגרעינית לזירת התנגשות של מעצמות העל, כאשר גורמים טכניים כמו תאריכי פקיעה של החלטות האו"ם הופכים לגורמים מכריעים בעיצוב מדיניות בינלאומית.
6. לאן מכאן? תרחישים אפשריים והסיכונים
השעון הולך ואוזל, ומפת הדרכים הדיפלומטית מציגה מספר מוגבל של תרחישים אפשריים:
- הארכה מוגבלת: התרחיש הסביר ביותר לטווח הקצר הוא הסכמה על הארכת הדדליין לסנקציות בתמורה להחזרת הפיקוח של סבא"א והעברת מידע על מלאי האורניום. המטרה היא להרוויח זמן עבור שיחות נוספות.
- קריסת השיחות והפעלת סנאפבק: במקרה שהשיחות יקרסו, מדינות ה E3 עשויות לממש את איומן ולהפעיל את המנגנון. איראן כבר הזהירה כי תגיב ב"תגובה קשה" אם יוטלו מחדש סנקציות, מה שעלול להוביל להסלמה "בלתי הפיכה".
המשא ומתן הנוכחי, שמתנהל תחת לחץ זמן דרמטי ובצל קריסה צבאית וכלכלית, הוא הרבה יותר מעוד סיבוב של דיאלוג.
הוא משקף את המתח העולמי בין דיפלומטיה של כוח לבין ההשלכות של מרוץ חימוש גרעיני.
ההכרעה שתיפול בימים הקרובים באיסטנבול תשפיע לא רק על עתיד תוכנית הגרעין האיראנית, אלא גם על יציבות המזרח התיכון והסדר העולמי כולו.