מה זה נאט"ו ולמה ישראל לא חברה בו?

מה זה נאט"ו ולמה ישראל לא חברה בו

השם נאט״ו נשמע כמו הצהרה על ביטחון משותף וכוח צבאי עצום, אבל מה באמת מסתתר מאחורי הקיצור הזה ולמה מדינת ישראל לא נמנית בו ?

במאמר הזה נחקור את יסודות הארגון, נספר על שורשיו, נסביר את מטרותיו ונבין מדוע ישראל, למרות ההשתתפות שלה בתכניות שיתוף פעולה רבות, אינה חברת נאט"ו במעמד מלא.

תולדות ברית נאט"ו

בתחילת התקופה הקרה של המלחמה הקרה התגבשה בצפון אמריקה ובאירופה חשיבות שיתוף הפעולה הצבאי.

במארס 1949 נחתם בארצות הברית האמנה המייסדת של נאט"ו, הידועה כאמנה צפון-אטלנטית. האמנה קבעה שיש תשע מדינות מייסדות אשר מתחייבות לתמוך זו בזו במקרה של תקיפה חיצונית. הרעיון המרכזי היה שכוח משולב של מדינות תורם ליציבות ולבלימת התפשטות האידאולוגיה הקומוניסטית תחת הנהגתו של ברית המועצות.

בתחילת הדרך הצטרפו לברית ימים ספורים לאחר מכן קנדה וארצות הברית, ובהמשך גם איטליה ויוון. לאורך העשורים שאחר כך התרחבה הברית ולקחה תחת חסותה את מרבית מדינות אירופה המערבית.

כל נוסף התבסס על התחייבות הדדית להגנה ועל שיתוף המידע המודיעיני והביטחוני.

כיום מונות המדינות החברות בביטחון המשותף כשלושה עשר אלף חיילים ובהן גם חיל האוויר המשותף וחיל הים המשותף לפעילות משותפת באזורים נרחבים.

מטרות ויעדים של נאט"ו

המטרה הראשונה של נאט"ו היא הגנה הדדית:

מקרה שבו אחת החברות בברית מותקפת ייחשב למתקפה על כולן, וכל חברה תסייע במידת האפשר. זו ההתחייבות המרכזית שמכונה סעיף חמש של האמנה.

העיקרון הזה יצר מאז המלחמה הקרה הרתעה משמעותית עבור כל מי שהיה מעוניין לאיים על אחת המדינות החברות.

המטרה השנייה היא חיזוק היציבות הפוליטית והביטחונית באזורים צפון אטלנטיים. המרחב מתאפיין בקשרים כלכליים וחברתיים חזקים וככזה דורש ביסוס של שיתוף פעולה מתמשך גם בזמנים פחות מתוחים.

השיתוף כולל תרגילים צבאיים משותפים, חילופי מודיעין, הדרכה מקצועית, הכשרות טכנולוגיות ותרגולים משותפים הנערכים מדי שנה במרחבים אירופיים ובאזורים אחרים.

המטרה השלישית היא קידום ערכי דמוקרטיה, שלטון החוק וזכויות אדם.

כל מדינה המעוניינת להצטרף נדרשת לעמוד בתנאי יסוד של דמוקרטיה יציבה, הפרדת רשויות, ומנגנונים עצמאיים למניעת שחיתות ולשמירה על חירויות האזרח.

כך, מלבד העוצמה הצבאית משולבת, נאט"ו משמשת גם כמועדון ערכי המחייב חברות אחראית במדיניות הפנים והחוץ.

הגורם הגאוגרפי והמגבלות

אחד המאפיינים הברורים של נאט"ו הוא המימד הגאוגרפי.

הברית נבנתה סביב אוקיינוס האטלנטי והמרחב האירופי-אמריקאי. לכן חברות מלאה נשענת על קרבה גאוגרפית למדינות מייסדות או תוספות מאוחרות כגון גרמניה או ספרד.

מדינות מזרח אירופה שהצטרפו לאחר סיום המלחמה הקרה עמדו בתנאים הפוליטיים והביטחוניים הדרושים, אך לא מעבר לאזור האטלנטי-אירופי.

ישראל, לעומת זאת, ממוקמת במזרח תיכון. המיקום שלה לא מאפשר השתלבות טבעית באגודה המבוססת באזור צפון האוקיינוס האטלנטי ומדינות אירופה.

למרות זאת מתקיים שיתוף פעולה צבאי ומודיעיני בינלאומי בין ישראל למערב האירופי ולארצות הברית.

שיתוף זה לא מבטיח חברות מלאה בפרט בשל היעדר תחום גאוגרפי משותף למערכת ההגנה המשותפת.

מדוע ישראל אינה חברת נאט"ו במעמד מלא

נאט"ו לא קבלה אף פעם מדינה מחוץ לגבולות האוקיינוס האטלנטי באופן מלא.

מערכת היחסים ההדוקה עם ארצות הברית ועם מדינות מערב אירופה מתבצעת בדרך כלל דרך תוכניות שיתוף פעולה ולא באמצעות חברות מלאה.

ישראל יצרה עם נאט"ו שיתוף מידע ותרגולים במסגרת דיאלוג הים התיכון (Mediterranean Dialogue) ותוכנית היוזמה לשיתוף פעולה בעיר איסטנבול.

במסגרת זו מתקיימים תרגילים משותפים, חילופי סמלים, והכשרות מקצועיות לביטחון ים ויבשה.

מלבד הגאוגרפיה עולה שיקול מדיני. ההשתתפות המוגבלת מאפשרת לישראל ליהנות מהידע הצבאי והמודיעיני של הברית מבלי להתחייב להתחייבות הדדית שתכלול מעורבות צבאית אוטומטית כלפי כל מדינה שמאיימת על אחת החברות.

העדר חברות מלאה יוצר גמישות מדינית שישראל מעוניינת לשמר כדי לא להיקלע לקונפליקטים אזוריים באופן פורמלי כחברת נאט"ו.

שיתוף פעולה ביטחוני ומתוחכם

במקביל למגבלות החברות הלא מלאה, ישראל נהנית משיתוף פעולה מתוחכם עם נאט"ו.

הדיאלוג התקדם לשלב שבו מתקיימים קורסים מקצועיים לצוותים טכנולוגיים, חלוקת מודיעין אסטרטגי והדרכות בתחום אבטחת הסייבר.

בחלק מהמערכות הלוגיסטיות והאמצעים המתקדמים מתקיימות שיתופי פעולה ישירים ולצד סיוע טכנולוגי נדרש גם התיאום הפוליטי המתבטא בפגישות תקופתיות של ראשי המטה הכללי ושל השרים לביטחון.

הדיאלוג מאפשר לישראל לבצע ניסויי טכנולוגיות מתקדמות המשלבות תקשורת מוצפנת, מערכות הגנה אווירית משולבות ושיתופי פעולה בתחום הלוויינאות.

שימוש בכלי תקשורת צבאיים משותפים מונע כפילויות פיתוח מיותרות ומייעל תקציבי מחקר ופיתוח. כך נשמרת יתרון הכרעה טכנולוגי ועתודה מדעית המשרתת הן את הצרכים המקומיים והן את הצרכים הבריתיים הרחבים יותר.

עתיד ההשתלבות

השאלה האם ישראל תצטרף לנאט"ו במעמד מלא תלוייה בכמה תנאים מקבילים.

ראשית תנאי גאוגרפיה או שינוי הרחבת הברית אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי. שנית שאלת מדיניות חוץ אזורית של נאט"ו האם תרחיב את תחום ההתחייבות ההדדית כך שיכלול גם את מזרח התיכון. שלישית רצונה של ישראל להיות כפופה לסעיפי ההגנה ההדדית באופן רשמי.

מהלכים אחרונים ברמת הממשלה ועל השולחן המדיני מצביעים על המשך העמקת היחסים. מספר מומחים סבורים כי שיתוף פעולה ביטחוני-מודיעיני מוביל בסופו של דבר גם לעלייה בסיכוי להשתלב באופן מלא.

יחד עם זאת לפוליטיקה הישראלית ומצבה האזורי יש משקל גדול בהחלטה אם להיקשר להתחייבויות צבאיות הדדיות שכוללות ביטחון קיבוצי גם עבור מדינות שאינן ממש תומכות במדיניותה האזורית של ישראל.

ובואו נגיד שלישראל לא חסרות בעיות, ולא בטוח שכדאי לה עכשיו להתחייב לביטחון מדינות אחרות..

סיכום

הסיפור של נאט"ו והקשר הישראלי אליה הוא מורכב ומשלב בין ממד גאוגרפי, שיקולים פוליטיים והבטחה ביטחונית.

ישראל נהנית משיתוף פעולה מודיעיני וטכנולוגי מתקדם מבלי שהדבר יכרוך אותה בהתחייבויות הדדיות פורמליות הכוללות מעורבות משותפת בסכסוכים במזרח התיכון.

העתיד עשוי לשאת עמו שינוי מציאות שבו מפליגים מעבר לגבולות היבשת האתלוונטית, או שבו הברית תחליט להרחיב את שורותיה ולהעניק חברות מלאה למדינות שותפות בעלות רצון פוליטי ותשתית ביטחונית דומה.

רק הזמן והמדיניות הגלובלית יכריעו אם יום אחד ישראל תזכה לאות נאט"ו מלא לצד חבריה באוקיינוס האטלנטי.