המראה מהפנט, ההתרעה מפתיעה: סיפורו של לילה שחור, לבן וכתום
בליל יום שלישי, 2 בספטמבר 2025, בשעה 22:30, תושבים רבים במרכז הארץ ובעוד אזורים נשאו עיניים לשמיים ונתקלו במראה יוצא דופן (טוב, לא כלכך יוצא דופן במציאות ההזויה שלנו).
מסלול של מעין יירוט נראה בבירור מעל ערים כמו רמת גן, אשדוד, פתח תקווה ורחובות, ועורר גל של בלבול ובהלה.
רבים מהצופים סברו כי מדובר בשיגור מיירט ממערכת הגנה אווירית, במיוחד על רקע המתיחות הביטחונית שחוותה ישראל בשנה זו.
החשש היה כי מדובר במתקפת טילים מכיוון תימן.
תוך זמן קצר מיהרו משרד הביטחון, צהל והתעשייה האווירית להבהיר כי המראה אינו סיבה לדאגה אלא להפך, מדובר בהצלחה טכנולוגית אדירה: שיגורו של לוויין הריגול הישראלי החדש, "אופק 19", לחלל.
התגובה הציבורית לאירוע חושפת דינמיקה מעניינת שמעבר לשיגור עצמו.
בעוד שהציבור חווה רגע של אי ודאות, מערכת הביטחון עשתה בחירה אסטרטגית מודעת לבצע שיגור פומבי.
מנכ"ל התעשייה האווירית, בועז לוי, אישר בריאיון כי השיגור בוצע "לפי תוכנית שמכתיב משרד הביטחון".
התכנון הקפדני של האירוע, שבוצע בשדה ניסויים במרכז הארץ ובשעת לילה שמאפשרת ראות מרחוק, מלמד על כוונה להפוך את המבצע הטכנולוגי למסר לאומי ובינלאומי.
שר הביטחון, ישראל כץ, הדגיש זאת בבירור כאשר כינה את השיגור "הישג ברמה העולמית הגבוהה ביותר" ו"מסר אזהרה לכל אויבינו באשר הם: אנחנו פוקחים עליכם עין בכל שעה ובכל מצב".
השיגור איפוא, היה אירוע בעל נרטיב כפול:
עבור הציבור הישראלי הוא היה הפגנת עוצמה והרתעה, בעוד שלאויבי ישראל הוא שימש כאיתות על יכולותיה המתקדמות בתחום החלל.
הכלי החדש בארסנל החלל: הצצה אל "אופק 19"
אופק 19 הוא לוויין תצפית מכמי מתקדם, שפותח ויוצר בתעשייה האווירית.
הגדרתו כלוויין מכמי ולא אופטי היא מהותית, שכן היא מעניקה לו יתרונות מבצעיים משמעותיים.
בדומה ללוויינים אופטיים המשתמשים במצלמות רגילות, גם לווייני מכם יכולים ליצור תמונות חדות וברורות, אך בניגוד אליהם, הם אינם תלויים באור השמש.
הלוויין החדש מסוגל לפעול גם בתנאי חושך ועננות, ובכך הוא מבטיח אספקת מודיעין רציפה בכל שעות היממה ובכל תנאי מזג אוויר.
יכולת זו מרחיבה באופן ניכר את גמישות המערכת המבצעית, והופכת אותה לכלי חיוני עבור קבלת החלטות מהירה ועדכנית.
הלוויין מצלם מגובה של כ 500 קילומטרים ומקיף את כדור הארץ אחת ל 90 דקות, כאשר הוא מסוגל לזהות עצמים קטנים מ 50 סנטימטר.
מנכל התעשייה האווירית בועז לוי, התייחס לשילוב הזה ואמר כי הוא מוסיף באופן משמעותי ליכולת התצפית מהחלל.
שיגור אופק 19 אינו אירוע בודד, אלא המשך טבעי בסדרת פיתוחים טכנולוגיים ישראליים.
תוכנית החלל הביטחונית של ישראל החלה בשנת 1988 עם שיגורו של "אופק 1", שהיה הלוויין הישראלי הראשון בחלל.
מאז, ישראל משמרת את מעמדה כמעצמת חלל קטנה וייחודית, ואחת ממדינות בודדות בעולם עם יכולת שיגור עצמאית.
הלוויין החדש מבוסס על הניסיון שנצבר בפיתוח לוויינים קודמים בסדרה, כולל "אופק 16" ששוגר ב 2020 ו"אופק 13" ששוגר במרץ 2023.
ההחלטה לשגר לוויין מכמי חדש ומתקדם מעידה על הצורך המבצעי לספק כיסוי מודיעיני רציף ובלתי מוגבל בתנאי ראות ירודים.
יכולת זו משלימה את מערך הלוויינים האופטיים הקיימים ומספקת תמונת מודיעין הוליסטית ומתמשכת, קפיצת מדרגה טכנולוגית בתחום.
עליונות חלל אסטרטגית: המשמעות הביטחונית של אופק 19
השיגור המוצלח של אופק 19 אינו רק הישג טכנולוגי, אלא גם צעד אסטרטגי בעל משמעות ביטחונית עמוקה.
לדברי מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף אמיר ברעם, מלחמות "חרבות ברזל" ו"עם כלביא" המחישו כי "המלחמה המודרנית מתרחשת גם בחלל".
בעקבות ההבנה הזו, הצורך להרחיב ולחזק את אחיזתה של ישראל בחלל הפך ליעד מרכזי באסטרטגיית משרד הביטחון.
הלוויין החדש מהווה "מכפיל כוח משמעותי" ליכולות המבצעיות של מערכת הביטחון,
והוא תוכנן במטרה להרחיב את יכולות המעקב המודיעיני של ישראל במעגל השלישי, במדינות כמו איראן ותימן.
גורמים ביטחוניים בכירים אף ציינו כי ללוויין יכולות חדשות שלא היו קיימות בעבר, דבר שהוא בעל חשיבות קריטית במיוחד בתקופה הנוכחית.
היכולות של אופק 19 מאפשרות להעביר מידע ישירות לכוחות הלוחמים בשטח או לטייסים, ובכך ליצור סינרגיה הדוקה בין המודיעין מהחלל לבין הפעילות המבצעית בשטח.
השיגור מהווה גם מסר הרתעתי ברור. שר הביטחון ישראל כץ, כמו גם גורמים בכירים אחרים, הדגיש את ההיבט הזה של המבצע.
גורם ביטחוני ציטט כי ההישגים המבצעיים של ישראל במבצע "עם כלביא" לא היו מתאפשרים "ללא היכולת הלוויינית לצלם בכל רגע נתון מהחלל".
זהו לא רק פיתוח טכנולוגי אלא תגובה ישירה ללקחים מבצעיים מהשטח, שמטרתה לשמר את היתרון המודיעיני של ישראל מול איומים מתפתחים ומתקדמים.
מאחורי הקלעים של הפרויקט: תעשייה ביטחונית ומודיעין צבאי בשיתוף פעולה הדוק
שיגורו המוצלח של הלוויין אופק 19 הוא שיאה של עבודת שיתוף פעולה הדוק בין גופים רבים במערכת הביטחון והתעשייה הישראלית.
הפרויקט הוא פרי שיתוף פעולה בין משרד הביטחון, צהל, והתעשייה האווירית, כאשר לכל אחד מהם תפקיד מוגדר וקריטי.
את תוכנית החלל הביטחונית מובילה מנהלת החלל במפא"ת (המנהל למחקר, פיתוח אמלח ותשתית טכנולוגית) שבמשרד הביטחון.
היא זו שאחראית על התכנון והפיקוח הכוללים על המיזם, יחד עם גורמים נוספים מצהל, כמו יחידה 9900 באגף המודיעין וחיל האוויר.
התעשייה האווירית, באמצעות חטיבת מערכות טילים וחלל ומפעל "חלל", שימשה כקבלן הראשי לפרויקט. היא הייתה אחראית על פיתוח וייצור הלוויין והמשגר כאחד.
במסגרת חלוקת העבודה, חטיבת "אלתא" של התעשייה האווירית ייצרה את המטעד (המטען הייעודי) של הלוויין, שהוא למעשה המכ"ם המתקדם המקנה לו את יכולותיו הייחודיות.
פיתוח המשגר, טיל השיגור "שביט", הובל על ידי מפעל מל"מ (מערכות לחימה משולבות), וחברות "תומר" ו"רפאל" היו אלה שייצרו את מנועי הטיל.
לאחר שהלוויין נכנס למסלולו, הפעלתו המבצעית עוברת לאחריות יחידה 9900, יחידת המודיעין הגיאוגרפי והחזותי של אגף המודיעין בצהל, שאמונה על ניתוח המידע המתקבל ממנו.
מבנה השותפות המורכב הזה מעיד על תעשייה ביטחונית בשלה ומפותחת, הממקסמת את היתרונות של כל גורם:
המיקוד האסטרטגי של הממשלה והמודיעין, והיכולות הטכנולוגיות והייצור של התעשייה.
המבט קדימה: בניית אימפריית חלל
השיגור של אופק 19 הוא אירוע טכנולוגי ומודיעיני חשוב, אך הוא מהווה רק שלב ראשון בתהליך ארוך טווח.
מיד לאחר השיגור, הלוויין נכנס למסלולו המתוכנן סביב כדור הארץ והחל לשדר נתונים.
כעת הוא עובר סדרת בדיקות ראשוניות לאימות תקינותו ורמת ביצועיו.
רק לאחר השלמתן, הוא ייכנס לשירות מבצעי מלא, צעד שצפוי להתרחש בשבוע הקרוב.
השיגור הנוכחי מסמן ככל הנראה מהלך אסטרטגי חדש.
בעבר, שיגורי הלוויינים היוו אירועים נקודתיים שהתרחשו במרווחי זמן של שנים.
אולם, מנכ"ל התעשייה האווירית וגורמים בכירים במשרד הביטחון מדברים כעת על יעד ארוך טווח: בניית "קונסטלציה של לוויינים".
מערך זה יאפשר להגדיל באופן ניכר את היכולת של ישראל לצפות בכדור הארץ ולספק כיסוי מודיעיני רציף על אזורים נרחבים.
מנכ"ל משרד הביטחון אמר כי בכוונת המשרד להשקיע מיליארדי שקלים בעשור הקרוב כדי להקים קונסטלציה כזו, שתאפשר "לעקוב בכל רגע נתון ובמקביל אחרי כל נקודה במזרח התיכון".
בכך, השיגור של אופק 19 הוא למעשה יריית הפתיחה של אסטרטגיה מקיפה ומתקדמת, שנועדה להפוך את היתרון המודיעיני של ישראל למתמשך ובלתי תלוי בזמן או בתנאי מזג אוויר.