קטאר במרכז הסערה: בין תיווך בין ישראל לפלסטינים לבין התקיפה הישראלית

מבוא: נקודת הרתיחה בדוחא

ב-9 בספטמבר 2025, שמי דוחא, בירת קטאר, הידועה בקו הרקיע העתידני ובמעמדה כמרכז דיפלומטי יוקרתי, נקרעו על ידי סדרת פיצוצים.

מטוסי קרב ישראליים תקפו מבני מגורים בלב רובע אמיד, כשהיעד היה צמרת הנהגת חמאס, שהתכנסה כדי לדון בהצעת הפסקת אש בתיווך אמריקאי.

הפעולה חסרת התקדים הזו ניפצה הבנה ארוכת שנים שדוחא היא שטח ניטרלי, מקום מפגש בטוח אפילו עבור האויבים המרים ביותר.

מעבר לנסיון החיסול עצמו, עצם התקיפה במדינה שאיננה עוינת אקטיבית של ישראל, במרחק כזה, ובעודה משמשת כמתווכת במו״מ, הינו חסר תקדים.

האירוע הדרמטי הזה הוא התמצית האלימה של הפרדוקס המגדיר את קטאר. כיצד יכולה אומה אחת להיות, בו זמנית, "בעלת ברית עיקרית שאינה בנאט"ו" של ארצות הברית, מארחת של הבסיס הצבאי האמריקאי הגדול ביותר באזור , פטרונית פיננסית מרכזית ומקלט בטוח לחמאס , והמתווכת החיונית ביותר בסכסוך הישראלי-פלסטיני?

התקיפה בדוחא לא הייתה רק התקפה על חמאס, אלא התקפה על יסודות מדיניות החוץ של קטאר – משחק איזונים מסוכן שאולי אינו בר-קיימא עוד.

הכתבה הזו תפרק את הכוחות – גיאוגרפיה, עושר, שאפתנות והיסטוריה, שיצרו את המדינה החידתית הזו, ותבחן אם נקודת הרתיחה הזו מסמנת את סופה של קטאר כשחקנית ייחודית על הבמה העולמית.

קטאר – גרגר חול על המפה, קופת ענק באוצר

חלק זה יציג את המציאות הפיזית והכלכלית המהווה את הבסיס להשפעתה העולמית של קטאר, ויסביר כיצד אומה זניחה מבחינה גיאוגרפית הפכה לענק כלכלי.

פרופיל של חצי אי

קטאר היא חצי אי קטן וצחיח, המשתרע על פני קצת יותר מ-11,500 קמ"ר וגובל יבשתית רק בערב הסעודית.

הנוף הוא בעיקר מדבר שטוח, דיונות חול ומלחות, ללא נהרות קבע.

אך המאפיין הבולט ביותר הוא המבנה הדמוגרפי הייחודי שלה. מתוך אוכלוסייה של כ-3 מיליון תושבים, רק כ-313,000 (כ-10-15%) הם אזרחים קטארים.

הרוב המכריע הם עובדים זרים, בעיקר מדרום אסיה, מה שיוצר חברה שבה האזרחים הם מיעוט זעיר בארצם.

רוב האוכלוסייה מרוכזת בבירה המודרנית, דוחא.

מנוע העושר: מפנינים לגז

כלכלת קטאר היא אחת העשירות בעולם, לא רק בזכות נפט, אלא בעיקר בזכות עתודות הגז הטבעי העצומות שלה, השלישיות בגודלן בעולם.

הדומיננטיות שלה בשוק הגז הטבעי הנוזלי (LNG), שבו היא היצואנית הגדולה בעולם, היא מקור כוחה האמיתי.

משאב יחיד זה אחראי ליותר מ-80% מהכנסות הממשלה.

עושר זה מתבטא בנתונים מדהימים: תמ"ג של כ-240 מיליארד דולר ותמ"ג לנפש המדורג בין הגבוהים בעולם.

העושר העצום מאפשר שיעור אבטלה אפסי בקרב אזרחים ומערכת שירותים סוציאליים נדיבה.

קטאר אינה נחה על זרי הדפנה. היא נמצאת בעיצומו של פרויקט ענק להרחבת תפוקת ה-LNG שלה, שיושלם בשנת 2027, וכבר הבטיחה חוזים ארוכי טווח עם כלכלות גדולות כמו סין ומדינות אירופה, מה שמבטיח את הרלוונטיות הכלכלית והמדינית שלה לעשורים הבאים.

מסע קניות עולמי: רשות ההשקעות של קטאר (QIA)

אחד הכלים המרכזיים של קטאר להפעלת "עוצמה רכה" הוא רשות ההשקעות של קטאר (QIA), קרן העושר הריבונית שלה בשווי 475 מיליארד דולר.

הקרן, שנוסדה ב-2005, נועדה לגוון את הכלכלה ולהקרין את השפעתה של קטאר ברחבי העולם.

ההשקעות הבולטות של הקרן מעניקות תחושה מוחשית של טווח ההשפעה שלה: חנות הכלבו היוקרתית הרודס בלונדון, מועדון הכדורגל פריז סן-ז'רמן, ואחזקות משמעותיות בפולקסווגן ובבנק ברקליס.

הקרן אף סייעה לאילון מאסק בהשתלטותו על טוויטר.

משפחת המלוכה אל-ת'אני עצמה מחזיקה בתיק נכסים עצום, מה שהופך אותה לבעלת הבית הגדולה ביותר בלונדון.

זו אינה רק השקעה; זוהי רכישה של מנופי השפעה תרבותיים וכלכליים במערב.

מדיניות החוץ של קטאר אינה רק שאפתנית; היא המרה ישירה ומחושבת של עושר פחמימני לביטחון גיאופוליטי.

גודלה הזעיר, מיקומה המסוכן לצד ערב הסעודית ואוכלוסיית האזרחים הקטנה שלה היו הופכים אותה למדינת חסות פגיעה.

יצוא ה-LNG וההשקעות הגלובליות שלה אינם רק פעילויות כלכליות; הם אסטרטגיית ההגנה העיקרית שלה.

על ידי הפיכתה לחיונית לשוק האנרגיה העולמי והטמעת עצמה במרקם הפיננסי והתרבותי של המערב, קטאר הופכת את עצמה ל"חשובה מכדי להיכשל".

העושר שלה אינו רק תוצאה; הוא המכשיר להישרדותה ולהשפעתה.

בית אל-ת'אני: ממלכה שנבנתה על חול וגז

מפנינים למדינת חסות

ההיסטוריה של האזור מתחילה בהתיישבויות קדומות  ובעלייתה של תעשיית הפנינים, שהייתה עמוד השדרה הכלכלי לפני הנפט.

שושלת אל-ת'אני עלתה לגדולה במאות ה-18 וה-19, ואיחדה את השבטים תחת שלטונה.

תקופת החסות הבריטית, שהחלה בהסכם מ-1868 שהכיר בקטאר כישות נפרדת והגיעה לשיאה באמנה האנגלו-קטרית מ-1916, הייתה מכרעת בביסוס גבולותיה וריבונותה של קטאר.

קטאר הכריזה על עצמאות מלאה ב-3 בספטמבר 1971.

אדריכל קטאר המודרנית: שייח' חמד בן ח'ליפה אל-ת'אני

נקודת המפנה המכרעת בהיסטוריה של קטאר התרחשה ב-1995, כאשר שייח' חמד תפס את השלטון מאביו בהפיכה שקטה.

זה לא היה רק שינוי של שליט, אלא שינוי רדיקלי במדיניות.

חזונו היה להפוך את קטאר ממדינת חסות סעודית שקטה לשחקנית משפיעה ועצמאית על הבמה העולמית.

יוזמות המפתח שלו, המגדירות את קטאר כיום, כוללות:

• הקמת אל-ג'זירה (1996): יצירת רשת תקשורת עוצמתית ושנויה במחלוקת, שהעניקה לקטאר קול משפיע ברחבי העולם הערבי ואתגרה את הנרטיבים של מעצמות אזוריות כמו ערב הסעודית ומצרים.
• מודרניזציה כלכלית: פיתוח אגרסיבי של מאגרי הגז בשדה הצפוני, שהפך למנוע העושר והעצמאות של קטאר.
• חיזוק הברית עם ארה"ב: העמקת הקשרים הצבאיים עם ארצות הברית, שהובילה להקמת בסיס חיל האוויר אל-עודייד, שהפך למפקדה הקדמית של פיקוד המרכז של צבא ארה"ב (CENTCOM).

הדור החדש: שייח' תמים בן חמד אל-ת'אני

השליט הנוכחי, שייח' תמים, עלה לשלטון ב-2013 לאחר פרישתו חסרת התקדים של אביו – אירוע נדיר במפרץ, שם שליטים בדרך כלל נשארים בתפקידם עד מותם.

שייח' תמים המשיך במידה רבה את מדיניות אביו, אך שלטונו הוגדר על ידי ההתמודדות עם ההשלכות החריפות של אותה מדיניות עצמאית.

אירועי מפתח בתקופת שלטונו כוללים את המצור שהטילו ערב הסעודית ואיחוד האמירויות בשנים 2017-2021 , אירוח מונדיאל 2022 , והעמקת תפקידו כמתווך בינלאומי מרכזי.

מדיניות החוץ של קטאר, שלעיתים נראית סותרת, נשלטת על ידי דוקטרינה אחת עקבית שנולדה בהפיכת 1995:

עצמאות רדיקלית היא הערובה היחידה להישרדות המדינה.

לפני 1995, קטאר הייתה למעשה "שלוחה סעודית".

ההפיכה הייתה דחייה ישירה של מעמד זה. כל החלטת מדיניות מרכזית – מהקמת אל-ג'זירה, דרך אירוח חמאס ועד לבניית בסיס אל-עודייד, היא מהלך מחושב ליצירת מנופי לחץ וגיוון תלות, כדי להבטיח שלעולם לא יתייחסו אליה שוב כאל מדינה כפופה לערב הסעודית.

המצור של 2017 היה המבחן האולטימטיבי לדוקטרינה זו, והישרדותה של קטאר חיזקה את האסטרטגיה בעיני מנהיגיה.

חברה של כולם, בעלת ברית של אף אחד? מדיניות החוץ המסוכנת של קטאר

העמוד המערבי: שמיכת הביטחון האמריקאית

אבן הפינה של יחסי קטאר-ארה"ב הוא בסיס חיל האוויר אל-עודייד.

חשיבותו האסטרטגית עצומה: הוא משמש כמפקדה הקדמית של פיקוד המרכז של צבא ארה"ב ומרכז העצבים של הפעילות האווירית האמריקאית ברחבי המזרח התיכון.

הבסיס הופך למעשה את ביטחונה הפיזי של קטאר לאינטרס אמריקאי מרכזי.

מעמד "בעלת ברית עיקרית שאינה בנאט"ו" (MNNA), שהוענק לקטאר על ידי ארה"ב ב-2022, מחזק עוד יותר את הקשר.

מעמד זה מעניק לקטאר יתרונות צבאיים וכלכליים ומבסס את מקומה במערך הביטחון האמריקאי- הישג מדהים למדינה המואשמת במקביל במימון טרור.

הקרע האזורי: המצור ותוצאותיו

בשנת 2017, "הרביעייה הערבית" (ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין ומצרים) הטילה מצור על קטאר. הסיבות העיקריות היו:

• תמיכה באחים המוסלמים: תמיכתה של קטאר בתנועות אסלאמיות פוליטיות נתפסה כאיום ישיר על המשטרים המונרכיים והצבאיים במדינות השכנות.
• אפקט אל-ג'זירה: הסיקור הביקורתי של הרשת נתפס כמדיניות קטארית מכוונת לערעור יציבות.
• היחסים הפרגמטיים עם איראן: יחסיה הטובים של קטאר עם איראן, שאיתה היא חולקת את שדה הגז הגדול בעולם, נתפסו כבגידה באחדות המפרץ.

קטאר הצליחה לשרוד את המצור על ידי מינוף עושרה למציאת נתיבי סחר חדשים (דרך טורקיה ואיראן), מהלך שבסופו של דבר רק חיזק את עצמאותה.

אף שהמצור הסתיים רשמית ב-2021, המתיחות הבסיסית, במיוחד עם איחוד האמירויות ובחריין, נותרה בעינה, והנורמליזציה הדיפלומטית המלאה ארכה שנים.

העמוד השנוי במחלוקת: פטרונית חמאס

מאז 2012, קטאר משמשת כמפקדה המדינית של הנהגת החוץ של חמאס, ומספקת מקלט בטוח לדמויות כמו ח'אלד משעל ואסמאעיל הנייה.

בנוסף, קטאר היא תומכת פיננסית מרכזית של הארגון, והעבירה לו למעלה מ-1.8 מיליארד דולר לאורך השנים.

תמיכה זו כוללת את פעילות "הוועדה הקטארית לשיקום רצועת עזה", אשר באישור ישראלי, הזרימה מזומנים לרצועה, לכאורה לסיוע הומניטרי ומשכורות, אך למעשה, חיזקה את שלטון חמאס.

תמיכה זו היא הסתירה הבולטת ביותר במדיניות החוץ של קטאר – אירוח הצבא האמריקאי הנלחם ב"מלחמה בטרור" במקביל למימון ומחסה לארגון המוגדר על ידי ארה"ב כארגון טרור.

מדיניות החוץ של קטאר אינה "משחק כפול" במובן של הונאה, אלא אסטרטגיה שקופה של "דואליות חיונית".

היא הופכת את עצמה במכוון לשותפה קריטית של שני צדדים מנוגדים (ארה"ב מול חמאס/איראן) באותו נושא.

הדבר מאלץ את שני הצדדים לפנות לדוחא כמתווכת הבלעדית, ומעניק לה כוח דיפלומטי עצום.

בסיס אל-עודייד הוא הביטחון שהיא מציעה למערב, בעוד שתפקידה כבנקאית של חמאס הוא הביטחון שהיא מציעה ל"ציר ההתנגדות".

תפקידה כמתווכת (המוערך על ידי המערב) מתאפשר רק בגלל יחסיה עם חמאס.

יחסיה עם חמאס נסבלים על ידי המערב רק בגלל ערכה האסטרטגי כמארחת צבאית וכמתווכת.

זו אינה סתירה שיש לפתור, אלא המנוע של מדיניות החוץ שלה.

הפרדוקס הישראלי: מתווכת, מממנת ומטרה

חלק זה יתמקד במערכת היחסים הסבוכה והייחודית בין קטאר לישראל, העומדת בלב שאלת המשתמש.

היסטוריה של פרגמטיזם ועוינות

מערכת היחסים בין המדינות ידעה עליות ומורדות.

היא החלה עם פתיחת נציגות מסחרית ישראלית בדוחא ב-1996, צעד פורץ דרך באותה תקופה.

הקשרים נותקו רשמית ב-2009 בעקבות מבצע "עופרת יצוקה".

למרות היעדר יחסים רשמיים, תמיד התקיים ערוץ אחורי פרגמטי, במיוחד לתיאום ביטחוני ומודיעיני בנוגע לעזה. מונדיאל 2022 הביא להתחממות זמנית, עם הפעלת הטיסות הישירות הראשונות אי פעם בין תל אביב לדוחא.

המתווכת ההכרחית

קטאר ביססה את מעמדה כמתווכת הראשית בסכסוך הישראלי-פלסטיני מאז 2012 לפחות.

תפקיד זה התבסס באישור שבשתיקה, ולעיתים קרובות לבקשתן המפורשת, של ארצות הברית וישראל, שהיו זקוקות לערוץ אמין לחמאס לניהול הפסקות אש, עסקאות שבויים ומניעת הסלמות. ערכה של קטאר נבע בדיוק מהאמינות שלה בעיני חמאס, אמינות שנבנתה על שנים של תמיכה פיננסית ומדינית.

"דוקטרינת נתניהו": חיזוק חמאס

חלק קריטי בניתוח הוא המדיניות הישראלית השנויה במחלוקת, במיוחד תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו, לאפשר לכספים קטארים לזרום לעזה.

לטענת מבקרים, זו הייתה אסטרטגיה מכוונת לחיזוק חמאס כיריב לרשות הפלסטינית בגדה המערבית.

על ידי שמירה על פילוג פלסטיני בין שתי ממשלות מתחרות, ניתן היה להוריד את "פתרון שתי המדינות" מסדר היום ללא הגבלת זמן.

מדיניות זו יצרה תלות הדדית עמוקה:

ישראל הייתה זקוקה לקטאר כדי למנוע קריסה בעזה, קטאר הייתה זקוקה לאישור ישראלי להעברת הכספים, וחמאס היה זקוק לכסף הקטארי כדי לשלוט.

סידור מורכב זה הפך את כל שלושת הצדדים לשותפים בשמירה על הסטטוס קוו שהתפוצץ ב-7 באוקטובר 2023.

התקיפה הישראלית בדוחא אינה רק התקפה על חמאס או על קטאר; היא דחייה אלימה ופומבית של אסטרטגיה ישראלית בת עשור, שישראל עצמה הנדסה.

במשך שנים, ישראל אישרה במפורש הזרמת מזומנים קטארים לעזה כדי לחזק את חמאס ולהחליש את הרשות הפלסטינית.

מדיניות זו דרשה הנהגה מדינית יציבה של חמאס שתוכל לקבל ולחלק את הכספים, וקטאר סיפקה את המקלט הבטוח הדרוש לכך.

מתקפת 7 באוקטובר הוכיחה שאסטרטגיה זו הייתה כישלון קטסטרופלי. התקיפה בדוחא היא התקפה ישירה על תוצאותיה של אותה מדיניות כושלת.

ישראל מנסה כעת להשמיד את המפלצת שסייעה להאכיל.

לכן, התקיפה טעונה באירוניה: היא ניסיון לפתור בעיה על ידי הפצצת שחקני מפתח במערכת שישראל עזרה ליצור, מה שמסמן היפוך מדיניות נואש ואלים.

התקיפה ששברה את הכללים

אנטומיה של תקיפה

מטוסי קרב ישראליים תקפו מבני מגורים בדוחא, שם התכנסה הנהגת חמאס לדון בהצעת הפסקת אש אמריקאית.

התוצאות המיידיות כללו דיווחים על נפגעים, ביניהם קצין ביטחון קטארי, וחוסר ודאות ראשוני לגבי חיסול בכירי חמאס.

בצעד יוצא דופן וחריג, ישראל מיהרה לקחת אחריות, בניגוד למדיניות העמימות הרגילה שלה.

נרטיבים מתנגשים: הצדקה מול גינוי

• עמדת ישראל: ההצדקה הישראלית הייתה שהבכירים שהותקפו היו ראשי טרור שהיוו מכשול לעסקת חטופים, וחיסולם היה נחוץ כדי לקדם את השלום. העיתוי יוחס להזדמנות מודיעינית חד-פעמית. המסר הרחב יותר היה שקטאר היא מדינת אויב התומכת בטרור ואינה חסינה מפני פעולה ישראלית.
• עמדת קטאר: תגובתה הזועמת של קטאר כללה כינויים כמו "הפרה בוטה של כל החוקים הבינלאומיים", "טרור מדינתי" ו"התקפה פחדנית". ראש ממשלת קטאר, אל-ת'אני, הדגיש את האירוניה בכך שישראל תקפה מתווכים בזמן שדנו בהצעת שלום, והאשים את ישראל במשא ומתן בחוסר תום לב ובערעור התהליך הדיפלומטי כולו. קטאר טענה לזכותה להגיב.

הדילמה האמריקאית

תגובת ארה"ב חשפה בלבול אסטרטגי וסתירות עמוקות.

ממשל טראמפ ניסה להרחיק את עצמו, וקבע כי התקיפה "אינה מקדמת את מטרותיה של ישראל או של אמריקה" וכי טראמפ "מצטער מאוד" על מיקום התקיפה.

עם זאת, הבית הלבן נמנע מגינוי, והוסיף כי "חיסול חמאס… הוא מטרה ראויה".

הבלבול סביב השאלה אם ארה"ב סיפקה אזהרה מראש – קטאר טענה שהשיחה האמריקאית הגיעה במהלך הפיצוצים, בעוד טראמפ טען שניסה להזהירם אך היה "מאוחר מדי" – חושף את המצב הבלתי אפשרי של ארה"ב, הלכודה בין תמיכתה הבלתי מעורערת בישראל לבין בריתה האסטרטגית עם קטאר.

השלכות אזוריות וגלובליות

התקיפה גררה גינויים נרחבים בעולם הערבי, כאשר ערב הסעודית ואיחוד האמירויות (שותפותיה של ישראל להסכמי אברהם) פרסמו הצהרות חריפות וקראו לתגובה קולקטיבית.

היא נתפסה כהסלמה מסוכנת, המדגימה את נכונותה של ישראל לפעול ללא עכבות בשטח ריבוני של מדינות אחרות.

ניתוח מצמרר אחד גורס כי פעולה כזו עלולה להוות "זרז למרוץ חימוש גרעיני".

ההיגיון הוא שאם מדינה המארחת בסיס אמריקאי גדול אינה בטוחה מפני תקיפות ישראליות, ההרתעה האמיתית היחידה מול ישראל היא נשק גרעיני.

הדבר מעלה את חומרת התקיפה מעימות אזורי למשבר הפצה גלובלי פוטנציאלי.

התקיפה בדוחא מסמנת את מותו של המרחב העמום שבו פעלה הדיפלומטיה המזרח-תיכונית במשך עשורים.

במשך שנים, תפקידה של קטאר היה תלוי בהסכם שבשתיקה: היא יכלה לארח קבוצות "מנודות" כמו חמאס, ובתמורה, שימשה כערוץ אחורי אמין לאינטרסים מערביים וישראליים. ֿ

התקיפה הישראלית הייתה החלטה חד-צדדית לסיים את העמימות הזו.

היא שלחה מסר שאין שטח ניטרלי.

התוצאה המיידית היא קריסת האמון במתווכת.

מדוע שקבוצה כלשהי תנהל משא ומתן בחסות קטארית אם ניתן להפציץ אותה תוך כדי התהליך? הדבר עלול להרתיע מתווכות פוטנציאליות אחרות, שכן אירוח משא ומתן כרוך כעת בסיכון שהבירה שלהן תהפוך לשדה קרב.

זה שובר את מודל יישוב הסכסוךים המוכר באזור, ומשאיר חלל שעלול להתמלא בעימותים ישירים ואלימים יותר.

קטאר הנסתרת: זכויות אדם ומורשת המונדיאל

חלק זה יבחן את מצבה הפנימי של האומה, תוך שימוש במונדיאל 2022 כעדשה לבחינת סוגיות מתמשכות של זכויות אדם.

חזות של מודרניות?

מונדיאל 2022 היה מסיבת ההשקה העולמית של קטאר, מאמץ של מאות מיליארדי דולרים להקרין תדמית של אומה מודרנית, מתוחכמת ופתוחה.

עם זאת, פרויקטי הבנייה המאסיביים שנדרשו לטורניר שפכו אור קשה על מצב זכויות האדם במדינה, במיוחד על יחסה למהגרי העבודה שבנו את האצטדיונים והתשתיות.

תחומי דאגה מרכזיים (מתועדים על ידי אמנסטי אינטרנשיונל, Human Rights Watch ומחלקת המדינה של ארה"ב):

• זכויות מהגרי עבודה: הדוחות מפרטים את ההתעללויות תחת שיטת הכפאלה (חסות), שלמרות הרפורמות, עדיין מעניקה למעסיקים שליטה עצומה על העובדים. הבעיות כוללות גניבת שכר נרחבת, דמי גיוס מופקעים ובלתי חוקיים, תנאי עבודה לא בטוחים שהובילו לאלפי מקרי מוות בלתי מוסברים, והגבלות על יכולתם של עובדים להחליף עבודה או לעזוב את המדינה.
• זכויות נשים: חוקי קטאר מפלים נשים. שיטת האפוטרופסות הגברית מחייבת נשים לקבל אישור מקרוב משפחה גבר כדי להינשא, לנסוע לחו"ל (אם הן מתחת לגיל 25), לקבל טיפול רפואי בתחום הרבייה ולעבוד במשרות ממשלתיות מסוימות.
• זכויות להט"ב: החוק מפליל יחסים חד-מיניים, ואנשים להט"בים מתמודדים עם אפליה וסיכון למעצר שרירותי.
• חופש הביטוי: הממשלה מגבילה בחומרה את חופש הביטוי והעיתונות. חוקים מפלילים הפצת "חדשות כזב" וכל פעילות מקוונת הנחשבת מאיימת על ביטחון המדינה, מה שמוביל לצנזורה של תקשורת וספרים.

האסטרטגיה הגדולה של קטאר מכילה סתירה פנימית, ואולי קטלנית.

שאיפתה להשפעה עולמית ולתדמית מודרנית (עוצמה רכה) באמצעות אירועים כמו המונדיאל והשקעות במוסדות מערביים, מזמינה בהכרח בחינה מדוקדקת של מדיניותה הפנימית האוטוקרטית והלא-ליברלית.

הדבר יוצר מתח מתמיד שבו אותם כלים של עוצמה רכה (תקשורת, תיירות, ספורט) הופכים לצינורות לביקורת המערערת את התדמית המושלמת שהיא מבקשת להקרין.

ככל שקטאר משקיעה יותר בבניית המותג הגלובלי שלה, כך נחשף יותר מצב זכויות האדם שלה. תגובת הממשלה הקטארית – כינוי הביקורת "תעלול פרסומי" או "גזענות", רק מדגישה את הפער בין שאיפותיה הגלובליות למציאות הפנימית שלה.

למסקנה: סופו של משחק האיזונים?

קטאר היא אומה שנבנתה על יסודות של עושר גז עצום, שאותו מינפה לאסטרטגיה דיפלומטית מסוכנת ומתגמלת של "דואליות חיונית".

היא שיחקה באומנות את תפקידיה כבעלת ברית של ארה"ב, פטרונית של חמאס, פורצת דרך אזורית ומתווכת עולמית.

התקיפה הישראלית בדוחא מהווה אתגר יסודי לאסטרטגיה זו.

זו הייתה הצהרה אכזרית שהכללים הבלתי כתובים השתנו, ושהמרחב העמום שקטאר יצרה לעצמה אינו בטוח עוד.

התקיפה עלולה לנפץ את אמינותה כמתווכת ניטרלית ולחשוף את גבולות ההגנה שמספקת לה בריתה עם ארה"ב.

הדבר מעלה שאלות קריטיות לגבי העתיד. האם קטאר תיאלץ לבחור בין בעלות בריתה המערביות ללקוחותיה האסלאמיסטיים?

האם תוכל לבנות מחדש את מעמדה כמתווכת, או שתיסוג למדיניות חוץ קונבנציונלית יותר, בהתאם לשכנותיה במפרץ?

ייתכן שהתקיפה כפתה את סופה של הייחודיות הקטארית, ודוחפת אותה לעידן חדש, מסוכן יותר ופחות ודאי, שבו ייתכן שעושרה כבר לא יספיק כדי להגן עליה מפני המציאות האכזרית של האזור.