קטגוריה: כתבות

הגבולות של ישראל: מסע היסטורי, אסטרטגי וגיאוגרפי

גבולותיה של אומה סיפור של קווים על המפה ומעבר להם הגבולות של מדינת ישראל אינם רק קווים יבשים על מפה. הם ביטוי מוחשי ודינמי של מאות תקריות, הסכמים ואירועים היסטוריים, צבאיים ודיפלומטיים שהתרחשו לאורך יותר ממאה שנה. גבולות אלו, הכוללים גבולות יבשתיים חיצוניים עם ארבע מדינות: לבנון, סוריה, ירדן ומצרים, וכן גבולות עם רצועת עזה ואזור יהודה ושומרון, משקפים את המורכבות הרב שכבתית של האזור. הבנה מלאה של גבולותיה של ישראל מצריכה ניתוח מעמיק של התהליכים ההיסטוריים שיצרו אותם, החל מהסדרים קולוניאליים שבתחילת המאה ה20 ועד להסכמי השלום בני ימינו. מאמר זה יספק מסע בזמן, בוחן כיצד כל גבול התעצב באופן ייחודי, וכיצד הוא ממשיך לשמש נקודת חיכוך דיפלומטית וביטחונית המושפעת מתהליכים היסטוריים מתמשכים. הגבולות אינם ישויות סטטיות, אלא תוצרים חיים ומשתנים של אינטרסים אסטרטגיים ופוליטיים. הם מגלמים החלטות שקיבלו מעצמות עולמיות, הישגים צבאיים בשטח, והכרעות של מדינאים. מכאן נובעת ההבנה כי גבולות מורכבים יותר מסכום חלקיהם הגיאוגרפיים, וכי הם משמשים מצע לפיתוח אינטרסים, יחסים ומתחים במרחב הגיאופוליטי של המזרח התיכון. גבולות הדור הראשון המורשת הקולוניאלית של המזרח התיכון הסכם סייקס פיקו ובידוד החזון נקודת המוצא הרשמית לחלוקת המזרח התיכון לאחר קריסת האימפריה העות'מנית היא הסכם סייקס פיקו, שנחתם ב 16 במאי 1916. הסכם זה, בין נציגי בריטניה וצרפת, מארק סייקס ושארל פרנסואה ז'ורז' פיקו, קבע למעשה את עתיד האזור על פי אינטרסים קולוניאליים. הוא שורטט בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה ונועד להסדיר את חלוקת השלל הטריטוריאלי של האימפריה העות'מנית המתפרקת. על אף התפיסה הרווחת כי הסכם זה קבע באופן סופי את גבולות המדינות, בפועל הוא שימש יותר כמסמך עקרונות ראשוני. גבולות האזור עוצבו במידה רבה רק בהסכמים מאוחרים יותר, כדוגמת הסכם סוור משנת 1920. התהליכים המאוחרים יותר מדגימים כי הגבולות לא היו קבועים מראש, אלא היו נתונים למשא ומתן דינמי ולניסיונות של כוחות מקומיים להשפיע על עיצובם. כך, לדוגמה, מכתבו של פייסל הראשון מבטא ניסיונות להרחיב את גבולותיה של סוריה, וחושף את המגבלות של ההנהגה הערבית לעצב את המרחב על פי תפיסותיה. הדבר מדגיש את הפער בין ההבטחות הפוליטיות של המעצמות לבין המציאות המורכבת בשטח, פער שימשיך וילווה את עיצוב גבולות ישראל גם בעשורים הבאים. עיצוב גבולות המנדט הבריטי גבולותיה הראשוניים של ארץ ישראל עוצבו באופן רשמי בתקופת המנדט הבריטי, על בסיס הסכמים שקדמו לו ובהתאם לאינטרסים שהשתנו עם הזמן. גבול המזרח: גבולה המזרחי של ארץ ישראל המנדטורית נקבע תחילה על ידי נהר הירדן והוקצה להקמת מדינה ערבית בחסות בריטית. ועידת קהיר בשנת 1921, שהתכנסה בראשות שר המושבות הבריטי וינסטון צ'רצ'יל, החליטה להקים בעבר הירדן את אמירות עבר הירדן ולמסור את שטחה לעבדאללה הראשון. החלטה זו למעשה הפרידה את השטח מעבר הירדן המזרחי מארץ ישראל המנדטורית. גבול הדרום: גבולה הדרומי של ארץ ישראל המנדטורית הוא תוצר של הסכם מוקדם אף יותר. בשנת 1906, בריטניה, ששלטה במצרים, לחצה על האימפריה העות'מנית לקבוע גבול בין השטחים. כך שורטט קו ישר מרפיח לחוף ים סוף (מפרץ אילת). קו זה, המכונה "קו עקבה רפיח", נכפה במידה רבה על האימפריה העות'מנית ונועד לשרת את האינטרס הבריטי של הגנה על תעלת סואץ. קו זה, למעשה, קבע את גבולה הדרומי של ארץ ישראל המנדטורית עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. הדבר מראה כי יסודות מסוימים של גבולות ישראל הם תוצר של אינטרסים אימפריאליים שהתגבשו עשרות שנים לפני הקמת המדינה. הקו הירוק תוצאות מלחמת העצמאות ההקשר ההיסטורי של הסכמי שביתת הנשק הקמת מדינת ישראל במאי 1948 והמלחמה שפרצה בעקבותיה יצרו מציאות טריטוריאלית חדשה. עם ניצחון ישראל במלחמת העצמאות, מועצת הביטחון של האו"ם הפעילה לחץ על הצדדים לפתוח במשא ומתן על שביתת נשק. שיחות אלו נפתחו ב 12 בינואר 1949 במלון השושנים באי רודוס, ועל כן נקראו "הסכמי רודוס". ההסכמים, שנחתמו בין ישראל לבין מצרים, לבנון, ירדן וסוריה, היו סיומה הרשמי של מלחמת העצמאות והתוו את גבולותיה הזמניים של המדינה. קו גבול זה, שסומן במפה בצבע ירוק, זכה לכינוי "הקו הירוק" והיה גבולה של ישראל עד מלחמת ששת הימים. יש לזכור, כי הקו הירוק אינו קו גבול בינלאומי מוכר, אלא קו שביתת נשק ששיקף את המציאות הצבאית בשטח בתום המלחמה. ההסכמים השונים ההסכם עם מצרים: ההסכם עם מצרים נחתם ב 24 בפברואר 1949. הוא קבע כי הנגב יישאר בשליטת ישראל, בעוד הכוחות המצריים המכותרים "בכיס פלוג'ה" ישוחררו. סעיף בהסכם קבע כי הגבול באזור רצועת עזה יימתח 3 ק"מ מזרחית לכביש מג'דל עזה. עם זאת, בעקבות תלונות על חציית כפרים והפרדת בתים מאדמותיהם, שונה התוואי ונוצרה "ברך" באזור קיבוץ נירים, כך שקו שביתת הנשק הסופי נחתם בפברואר 1950. ההסכם עם לבנון: המשא ומתן עם לבנון החל לאחר מבצע חירם. ההסכם נחתם ב 23 במרץ 1949. בניגוד לגבולות האחרים, הגבול עם לבנון היה היחיד שחפף את קו הגבול הבינלאומי שנקבע קודם לכן בתקופת המנדט. ההסכם קבע כי צה"ל יפנה את 11 הכפרים שכבש בדרום לבנון. ההסכם עם סוריה: ההסכם עם סוריה נחתם ב 20 ביולי 1949. המשא ומתן היה מורכב במיוחד. בסופו של דבר, סוריה נסוגה לשטחיה ואילו כל השטחים שהיו בשליטתה מערבית לגבול הבינלאומי הפכו לאזורים מפורזים. מעמדם של אזורים אלה נותר עמום, וישראל ראתה בהם שטח ריבוני שבו מותרת פעילות אזרחית ומוגבלת צבאית, בעוד סוריה ומדינות ערב ראו בהם שטח הפקר. חוסר הבהירות הזה גרם לתקריות ירי רבות בשנים הבאות. הוא ממחיש כי חוסר הבנה הדדית לגבי מהות הגבול יצרה פתח לסכסוכים עתידיים והפך את הקו לנקודת חיכוך מתמדת. גבולות של שלום המודל המצרי והירדני השלום עם מצרים הסכם השלום עם מצרים, שנחתם ב 26 במרץ 1979 בוושינגטון בעקבות הסכמי קמפ דייוויד מ 1978, היווה נקודת מפנה היסטורית. המשא ומתן הוביל להסכמה מצרית להכיר בישראל וליצירת יחסים דיפלומטיים, בתמורה לנסיגה ישראלית מלאה מחצי האי סיני, כולל פינוי כל היישובים והבסיסים שהוקמו בו. הסכם זה הפך את הגבול עם מצרים לגבול בינלאומי מוכר ויציב. למרות שהיחסים בין המדינות נותרו "קרירים" ורחוקים מנורמליזציה מלאה, ההסכם מנע מלחמות נוספות בין המדינות לאורך עשרות שנים ויצר תשתית חשובה לשיתוף פעולה ביטחוני התורם ליציבות האזורית. השלום עם ירדן הסכם השלום בין ישראל לירדן, שנחתם ב 1994, הגדיר אף הוא גבול בינלאומי מוכר ויציב. הוא ביסס את הגבול על קו המנדט הבינלאומי, תוך הכרה הדדית מלאה. יחד עם זאת, ההסכם כלל סעיפים ייחודיים שעסקו בסוגיות טריטוריאליות וסביבתיות, בעיקר בנושא המים.13 המקרה של נהריים ובקורה מדגים את מורכבות ההסכם. שטחים אלו, שהיו בשימוש חקלאי ישראלי, הועברו לריבונות ירדנית אך עם זכויות שימוש מיוחדות לישראל למשך 25 שנה, שאפשרו מעבר לחקלאים ישראלים ללא דרכון. ירדן הודיעה בשנת 2018

פק"ל של מתחילים: המדריך המלא למונחים, קיצורים וסלנג צבאי

פק"ל של מתחילים: המדריך המלא למונחים, קיצורים וסלנג צבאי ברוכים הבאים למחנה – הסלנג הצבאי של צה״ל. הגיוס לצה"ל הוא הרבה יותר ממעבר פיזי מבית הספר אל בסיס סגור. זהו מסע לתוך תרבות חדשה, עם חוקים לא כתובים ושפה ייחודית משלה. מי שמתגייס היום, בין אם הוא מלש"ב טרי או חייל ותיק שמבקש להבין את הניואנסים החבויים, מגלה במהרה שהשפה הצבאית היא המפתח להבנת ההווי הייחודי של צה"ל. מונחים וקיצורים שהיו נשמעים כמו סינית אטומית הופכים במהירות לחלק בלתי נפרד מהשיח היומיומי, מסייעים לחיילים חדשים להשתלב ומאפשרים לותיקים להתבטא בצורה מדויקת ופנימית. מדריך זה נועד לשמש כ"פק"ל של מתחילים", מעין ערכת כלים שימושית שתמיד נמצאת בהישג יד. הביטוי "פק"ל", ראשי תיבות של "פקודות קבע לחייל", מתאר במקור נהלי התנהגות קבועים או ציוד אישי המוקצה לחייל, כמו ב"פק"ל קפה". עם זאת, בשפת היומיום הצבאית, הוא הפך לייצג שגרה קבועה ומעוגנת היטב, עובדה המדגימה כיצד מונחים יבשים מקבלים משמעות תרבותית רחבה. מדריך זה נועד לסייע בניווט בשפה זו, מהמונחים היבשים של טרום-הגיוס ועד לסלנג שהפך לנכס צאן ברזל תרבותי. בטרם תלבש מדים: מונחים מהמלש"ב ועד הגיוס המסע אל תוך המסגרת הצבאית מתחיל עוד לפני הגיוס הרשמי, עם פגישות ראשונות עם צה"ל בצו הראשון. בשלב זה, המועמדים לשירות ביטחון, המכונים בקיצור מלש"ב, מתחילים להכיר את העולם הממסדי והבירוקרטי שמאחורי הקלעים. ההכרה הראשונית הזו מבוססת על מונחים נוקשים שנועדו למדוד ולהעריך אותם. הציון הראשון והבולט ביותר הוא דפ"ר, ראשי תיבות של "דירוג פסיכוטכני ראשוני", הניתן על בסיס מבחנים פסיכוטכניים ממוחשבים. ציון זה, יחד עם נתונים אחרים, משמש ככלי מיון מרכזי לקביעת התאמה לתפקידים שונים. בעבר, מדד נוסף ששימש באותה מטרה היה קב"א, "קבוצת איכות", אך אף על פי שאינו בשימוש רשמי עוד, הוא עדיין מוכר בתודעה הציבורית כסמל להערכת כישוריו של הפרט במסגרת הצבאית. לעתים, חלק מהמלש"בים משתתפים בתוכניות הכשרה עוד בטרם גיוסם, המכונות קד"צ ("קורס קדם צבאי") או טר"צ ("טרום צבאי") בחיל המודיעין. תוכניות אלו מיועדות להכשיר אותם לתפקידים ספציפיים ומהוות הכנה מקדימה וחשובה לקראת השירות. לאחר מכן, מגיע היום המיוחל, בו כל המועמדים מתכנסים בבקו"ם, בסיס הקליטה והמיון. זהו המעבר הרשמי והמשמעותי מהמעמד האזרחי למעמד צבאי, בו עוברים בשרשרת החיול – סדרת תחנות המעבר בהן נקלטים החיילים החדשים, מקבלים ציוד ומסמכים, ומסיימים את היום כאזרחים במדים. עבור רבים, היום הזה מתואר כמצב של "הלם בקו"ם", כינוי סלנג המתאר את הבלבול, הלחץ וחוסר הוודאות הנלווים ליום הראשון בחיילים טריים. תהליך הקליטה הראשוני כולל קבלת ציוד בסיסי ופריטים מזהים שישמשו את החייל לכל אורך שירותו. בין היתר, כל חייל מקבל קיטבג, שק חפצים אישיים, וכן חוגר, תעודת הזהות הצבאית, המכילה את תמונתו ומ"א (מספר אישי) ייחודי. המספר האישי מלווה את החייל לאורך כל שירותו ומשמש לזיהוי רשמי. בנוסף, ציוד אישי חשוב נוסף הוא ת"א ("תחבושת אישית"), פריט חובה בציוד של כל חייל. ברגע ששרשרת החיול מסתיימת, החיילים החדשים מוכשרים בדרגתם הצבאית הראשונה, טוראי, דרגה שניתנת ביום הגיוס. עם ההגעה לבסיס הטירונות, מתחילים להכיר את שרשרת הפיקוד, שהשפה הצבאית מגדירה באופן חד וברור. המפקדים הראשונים איתם נפגשים הם המ"כ ("מפקד כיתה"), המ"מ ("מפקד מחלקה") והמ"פ ("מפקד פלוגה"). אלו הם הדרגים המנחים והאחראים על הכשרת החיילים, ופגישתם הראשונה איתם מסמנת את הכניסה למסגרת ההיררכית של הצבא. החיים בבסיס כוללים גם את המעבר מהשגרה האזרחית לשגרה צבאית, ובתקופות מסוימות קיימת תחושה נפוצה של "שביזות יום א'" – תחושה של חוסר חשק ועייפות המופיעה בחזרה לבסיס לאחר סוף שבוע בבית. שגרה זו מפוצה על ידי מגוון סוגי חופשות, החל מ "אפטר", חופשה קצרה של לילה אחד, דרך "מקוצרת" או "חמשו"ש" (יציאה בסופ"ש מיום רביעי או חמישי), ועד "רגילה", חופשה שנתית קבועה. מהטוראי עד לרב-אלוף: מונחי היררכיה ובעלי תפקידים השפה הצבאית היא כלי מרכזי להבנת המבנה הארגוני וההיררכי של צה"ל. הדרגות הצבאיות, שכל חייל מוכשר בהן, מחולקות לשלוש קטגוריות מרכזיות: חוגרים, נגדים וקצינים. חוגרים מהווים את הרוב המכריע של החיילים, ודרגתם נעה מטר"ש ("טוראי ראשון") ועד רב"ט ("רב טוראי") וסמ"ר ("סמל ראשון"). הקטגוריה הבאה היא נגדים, הכוללת דרגות כגון רס"מ ("רב סמל מתקדם") ורנ"ג ("רב נגד"). המערך הפיקודי הבכיר מורכב מקצינים, המתחילים בדרגת סג"מ ("סגן משנה") ומטפסים במעלה ההיררכיה עד לדרגות הבכירות כמו רס"ן ("רב סרן"), סא"ל ("סגן אלוף"), אל"מ ("אלוף משנה"), ועד רא"ל ("רב אלוף"), הדרגה הגבוהה ביותר. ההבחנה בין הדרגות השונות, והמבנה הייחודי של דרגות הקצונה הבכירה המכילות כולן את המילה "אלוף", מדגימות את האופן שבו הצבא מגדיר ומעגן את המעמד והסמכות. בנוסף להיררכיה הברורה של הדרגות, לכל חייל בצבא יש תפקיד וכינוי ייחודי בהתאם לאופי שירותו. מפקדים הם קבוצה ייחודית, והכינויים שלהם מתחילים עם הדרג הקרבי הזוטר כמו מ"כ ("מפקד כיתה") ומתקדמים במעלה שרשרת הפיקוד אל מ"מ ("מפקד מחלקה"), מ"פ ("מפקד פלוגה") ועד מג"ד ("מפקד גדוד") ומח"ט ("מפקד חטיבה"). אולם, קיימים גם בעלי תפקידים שאינם חלק משרשרת הפיקוד הקרבית הישירה, אך הם חיוניים לתפקוד היום-יומי של היחידות. אלה כוללים, למשל, את הקב"ן ("קצין בריאות הנפש"), הרס"פ ("רב סמל פלוגתי") הממונה על הלוגיסטיקה, הרס"ר ("רב סמל ראשון") האחראי על המשמעת והדיגום, והחופ"ל ("חובש פלוגתי") המטפל בענייני רפואה. ההיכרות עם היררכיה זו אינה רק עניין טכני, אלא מהותי. היא מגדירה את יחסי הכוחות ואת הדיסטנס – המרחק הפיקודי – הנדרש בין דרגים שונים. מונחים כמו "מש"ק" ("מפקד שאינו קצין") מדגישים את החשיבות של הדרג המקצועי, אך גם את ההבחנה המקצועית בינו לבין דרג הפיקוד הבכיר יותר. הבנה של מפת הדרכים הזו היא צעד הכרחי בהתאקלמות ובהבנת המערכת הצבאית. ביום-יום של החייל: ציוד, משמעת ושגרה צבאית השגרה הצבאית מתבטאת בראש ובראשונה בהופעה ובציוד האישי. לכל חייל ישנם שני סוגי מדים: מדי א', המדים הייצוגיים, ומדי ב', מדי העבודה המשמשים לאימונים, שמירות ופעילויות בסיסיות. חלק בלתי נפרד מהמשמעת הצבאית הוא הגלח"ץ ("גילוח + צחצוח"), הכנה למסדר הכוללת גילוח הפנים וצחצוח הנעליים, ונועדה להבטיח הופעה "מדוגמת" ועשויה למופת. עם זאת, חיילים רבים נוטים "לשפר צורה", או "לשפצ"ר", את ציודם הרשמי כדי להתאים אותו לצרכים האישיים. פעולה זו, שהיא חלק מהווי היום-יום, מבטאת את הניסיון של הפרט למצוא מרחב אישי במסגרת הממוסדת. הווי היום-יום הצבאי מורכב מפקודות, משימות ואימונים המוגדרים על ידי קיצורים שונים. פק"ל ("פקודות קבע לחייל"), שהוזכר לעיל, מתאר לעיתים קרובות את הפקודות והנהלים הקבועים שחייל צריך לדעת ולבצע, אך הוא גם משמש כשם עצם לציוד קבוע שחייל נושא, כמו ב"פק"ל קפה", ערכה להכנת קפה בשטח. שגרות נוספות כוללות אבט"ש ("אבטחת יישובים"), שעת ט"ש ("שעת טרום שינה"), וכן תרגילים כמו תרג"ד ("תרגיל גדודי") או ת"ס ("תרגילי סדר"). ההכשרה הצבאית

10 טיפים שיעזרו לך להגיע ללידה רגועה ובטוחה

10 טיפים שיעזרו לך להגיע ללידה רגועה ובטוחה זה הגיע, הרגע הגדול מתקרב, ההתרגשות בשיאה – וזה בדיוק הזמן לעצור ולחשוב איך תוכלי להגיע לחדר הלידה רגועה, מוכנה ובתחושה שיש לך שליטה על הסיטואציה. הנה כמה טיפים עבורך, שיעזרו לך לעבור את החוויה המרגשת הזו בצורה נעימה ותומכת: 1. עשי שיחת תיאום ציפיות עם בן הזוג לפני הלידה, קחו רגע לשבת יחד ולדבר. מה יעזור לך? מה ירגיע אותך? מה את מצפה שבן הזוג יעשה – ומה פחות מתאים לך? כל אישה זקוקה לתמיכה אחרת, וכשבן הזוג מבין מראש מה חשוב לך, הוא מגיע מוכן ותומך בדיוק בדרך שאת צריכה. 2. הכיני מוזיקה שמרגיעה אותך הכיני מראש פלייליסט של שירים או מנגינות שעושות לך טוב, מרגיעות אותך, ומשרות שלווה. ברגעי לחץ, זה יכול להפוך את האווירה להרבה יותר רגועה ונעימה, ואת הכאב לכמעט בלתי מורגש. 3. ליווי מותאם אישית בחרי מי תהיה הדמות הנוספת שתלווה אותך – בן זוג, אמא, אחות או חברה טובה. חשוב לבחור במי שמשרה עלייך רוגע, דואגת לך, ויכולה גם לעזור בתקשורת מול הצוות הרפואי. תזכרי: המפתח הוא לחשוב על מה שיעשה לך טוב, לא מה שמתאים לאחרים. 4. להרגיש טוב עם עצמך יש נשים שבוחרות להגיע מאופרות, לבושות יפה או פשוט מסודרות יותר – וזה לגמרי לגיטימי. אם זה גורם לך להרגיש טוב, לכי על זה! כשאת נראית טוב בעיני עצמך, את גם מרגישה חזקה יותר. 5. תיק לידה מוכן מראש דאגי להכין את התיק מבעוד מועד ולמקם אותו במקום נגיש. זה חוסך לחץ ובלבול ברגע האמת, ומאפשר לצאת לדרך בראש שקט. 6. בחירת בית החולים המתאים עוד לפני שמתחילים הצירים, שווה לחשוב איזה בית חולים ירגיש לך נכון ובטוח. כל יולדת מרגישה אחרת מול סביבה מסוימת – והתחושה הטובה שלך במקום עצמו יכולה להשפיע רבות על כל החוויה. 7. נשימות, מדיטציות וחשיבה חיובית תרגלי נשימות עוד לפני הלידה, האזיני למדיטציות והקיפי את עצמך במסרים חיוביים. ככל שתביני טוב יותר את המשמעות של כל ציר – ותזכרי שהוא מביא את התינוק שלך קרוב יותר אלייך, כך תוכלי לחוות את התהליך בצורה חיובית ומחזקת. 8. נשימות בלידה הפעילה במהלך הלידה עצמה, כדאי להכיר סוגי נשימות שונים – נשימות של לחיצות בשלב הפעיל ונשימות של הרפיה והרגעה בין הצירים. התרגול מראש יעזור לך להרגיש יותר בשליטה, להפחית מתח ולסייע לגוף לעבוד בצורה טבעית וחלקה יותר. 9. הכיני בגדים יפים ונוחים לאחרי הלידה בתיק הלידה שלך כדאי לשים גם בגדים שתלבשי לאחר הלידה. לא רק נוחים, אלא גם כאלה שיעשו לך טוב על הלב. יש משהו מיוחד בתחושה שאת מתהלכת במסדרון בגאווה, נראית טוב ומרגישה טוב. וזה לא סתם. הלבוש משפיע מאוד גם על הנפש והביטחון שלך ברגעים הראשונים כאמא, ואחרי החוויה שעברת. 10. תרגול תנוחות ותנועתיות כדאי להכיר (אפשר לחפש באינטרנט וביוטיוב) תרגילים ותנוחות שיכולים לסייע לתינוק להתקדם בתעלת הלידה. תנועתיות נכונה, כמו עמידת שש, נדנוד אגן או ישיבה על כדור פיזיו – לא רק שהיא מקלה על הצירים אלא היא גם עוזרת לגוף לעבוד בהרמוניה עם התהליך. טיפ הזהב: זכרי תמיד-  הלידה היא מסע שאת במרכזו. הקשיבי היטב לגוף שלך, סמכי על עצמך ועל הבחירות שלך, ותני לעצמך להיות עטופה באנשים שמשרים עלייך ביטחון, רוגע ואהבה. כי כשאת רגועה – גם התינוק שלך מרגיש את זה.

תקלת הכבלים בים האדום התעלומה שמאחורי השיבוש באינטרנט העולמי

הכתבה עוסקת בתקלה נרחבת שפקדה את רשת הכבלים התת ימיים בים האדום, שהיא אחד מנתיבי התקשורת החשובים בעולם. אנו מנתחים את השפעות התקלה על שירותי האינטרנט והענן ברחבי המזרח התיכון, אסיה ואירופה. הכתבה מציגה את שתי התיאוריות המרכזיות לגבי הגורם לתקלה: נזק פיזי שנגרם כתוצאה מעוגן של ספינה, או פעולת חבלה מכוונת על רקע גיאופוליטי מתוח.

טראמפ שוקל שינוי בסיווג הקנאביס: אופוריה או דיסטופיה? ישראל טיק

נשיא ארה״ב דונלד טראמפ הצית דיון סוער לאחר שהודיע כי הממשל בוחן הורדת הקנאביס מסיווג מחמיר לסיווג מתון יותר. המהלך עשוי לפתוח דלת למחקר רפואי, להקל על עסקים ולשנות את פני השוק האמריקאי – אך גם לעורר חשש מתאגידי ענק ושיווק אגרסיבי לצעירים. ההכרעה צפויה בקרוב, והשאלה הגדולה היא: קדמה רפואית או איום חברתי?

מאחורי הקלעים של שיגור הלוויין "אופק 19" והמהפכה המודיעינית בחלל

המראה מהפנט, ההתרעה מפתיעה: סיפורו של לילה שחור, לבן וכתום בליל יום שלישי, 2 בספטמבר 2025, בשעה 22:30, תושבים רבים במרכז הארץ ובעוד אזורים נשאו עיניים לשמיים ונתקלו במראה יוצא דופן (טוב, לא כלכך יוצא דופן במציאות ההזויה שלנו). מסלול של מעין יירוט נראה בבירור מעל ערים כמו רמת גן, אשדוד, פתח תקווה ורחובות, ועורר גל של בלבול ובהלה. רבים מהצופים סברו כי מדובר בשיגור מיירט ממערכת הגנה אווירית, במיוחד על רקע המתיחות הביטחונית שחוותה ישראל בשנה זו. החשש היה כי מדובר במתקפת טילים מכיוון תימן. תוך זמן קצר מיהרו משרד הביטחון, צהל והתעשייה האווירית להבהיר כי המראה אינו סיבה לדאגה אלא להפך, מדובר בהצלחה טכנולוגית אדירה: שיגורו של לוויין הריגול הישראלי החדש, "אופק 19", לחלל. התגובה הציבורית לאירוע חושפת דינמיקה מעניינת שמעבר לשיגור עצמו. בעוד שהציבור חווה רגע של אי ודאות, מערכת הביטחון עשתה בחירה אסטרטגית מודעת לבצע שיגור פומבי. מנכ"ל התעשייה האווירית, בועז לוי, אישר בריאיון כי השיגור בוצע "לפי תוכנית שמכתיב משרד הביטחון". התכנון הקפדני של האירוע, שבוצע בשדה ניסויים במרכז הארץ ובשעת לילה שמאפשרת ראות מרחוק, מלמד על כוונה להפוך את המבצע הטכנולוגי למסר לאומי ובינלאומי. שר הביטחון, ישראל כץ, הדגיש זאת בבירור כאשר כינה את השיגור "הישג ברמה העולמית הגבוהה ביותר" ו"מסר אזהרה לכל אויבינו באשר הם: אנחנו פוקחים עליכם עין בכל שעה ובכל מצב". השיגור איפוא, היה אירוע בעל נרטיב כפול: עבור הציבור הישראלי הוא היה הפגנת עוצמה והרתעה, בעוד שלאויבי ישראל הוא שימש כאיתות על יכולותיה המתקדמות בתחום החלל. הכלי החדש בארסנל החלל: הצצה אל "אופק 19" אופק 19 הוא לוויין תצפית מכמי מתקדם, שפותח ויוצר בתעשייה האווירית. הגדרתו כלוויין מכמי ולא אופטי היא מהותית, שכן היא מעניקה לו יתרונות מבצעיים משמעותיים. בדומה ללוויינים אופטיים המשתמשים במצלמות רגילות, גם לווייני מכם יכולים ליצור תמונות חדות וברורות, אך בניגוד אליהם, הם אינם תלויים באור השמש. הלוויין החדש מסוגל לפעול גם בתנאי חושך ועננות, ובכך הוא מבטיח אספקת מודיעין רציפה בכל שעות היממה ובכל תנאי מזג אוויר. יכולת זו מרחיבה באופן ניכר את גמישות המערכת המבצעית, והופכת אותה לכלי חיוני עבור קבלת החלטות מהירה ועדכנית. הלוויין מצלם מגובה של כ 500 קילומטרים ומקיף את כדור הארץ אחת ל 90 דקות, כאשר הוא מסוגל לזהות עצמים קטנים מ 50 סנטימטר. מנכל התעשייה האווירית בועז לוי, התייחס לשילוב הזה ואמר כי הוא מוסיף באופן משמעותי ליכולת התצפית מהחלל. שיגור אופק 19 אינו אירוע בודד, אלא המשך טבעי בסדרת פיתוחים טכנולוגיים ישראליים. תוכנית החלל הביטחונית של ישראל החלה בשנת 1988 עם שיגורו של "אופק 1", שהיה הלוויין הישראלי הראשון בחלל. מאז, ישראל משמרת את מעמדה כמעצמת חלל קטנה וייחודית, ואחת ממדינות בודדות בעולם עם יכולת שיגור עצמאית. הלוויין החדש מבוסס על הניסיון שנצבר בפיתוח לוויינים קודמים בסדרה, כולל "אופק 16" ששוגר ב 2020 ו"אופק 13" ששוגר במרץ 2023. ההחלטה לשגר לוויין מכמי חדש ומתקדם מעידה על הצורך המבצעי לספק כיסוי מודיעיני רציף ובלתי מוגבל בתנאי ראות ירודים. יכולת זו משלימה את מערך הלוויינים האופטיים הקיימים ומספקת תמונת מודיעין הוליסטית ומתמשכת, קפיצת מדרגה טכנולוגית בתחום. עליונות חלל אסטרטגית: המשמעות הביטחונית של אופק 19 השיגור המוצלח של אופק 19 אינו רק הישג טכנולוגי, אלא גם צעד אסטרטגי בעל משמעות ביטחונית עמוקה. לדברי מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף אמיר ברעם, מלחמות "חרבות ברזל" ו"עם כלביא" המחישו כי "המלחמה המודרנית מתרחשת גם בחלל". בעקבות ההבנה הזו, הצורך להרחיב ולחזק את אחיזתה של ישראל בחלל הפך ליעד מרכזי באסטרטגיית משרד הביטחון. הלוויין החדש מהווה "מכפיל כוח משמעותי" ליכולות המבצעיות של מערכת הביטחון, והוא תוכנן במטרה להרחיב את יכולות המעקב המודיעיני של ישראל במעגל השלישי, במדינות כמו איראן ותימן. גורמים ביטחוניים בכירים אף ציינו כי ללוויין יכולות חדשות שלא היו קיימות בעבר, דבר שהוא בעל חשיבות קריטית במיוחד בתקופה הנוכחית. היכולות של אופק 19 מאפשרות להעביר מידע ישירות לכוחות הלוחמים בשטח או לטייסים, ובכך ליצור סינרגיה הדוקה בין המודיעין מהחלל לבין הפעילות המבצעית בשטח. השיגור מהווה גם מסר הרתעתי ברור. שר הביטחון ישראל כץ, כמו גם גורמים בכירים אחרים, הדגיש את ההיבט הזה של המבצע. גורם ביטחוני ציטט כי ההישגים המבצעיים של ישראל במבצע "עם כלביא" לא היו מתאפשרים "ללא היכולת הלוויינית לצלם בכל רגע נתון מהחלל". זהו לא רק פיתוח טכנולוגי אלא תגובה ישירה ללקחים מבצעיים מהשטח, שמטרתה לשמר את היתרון המודיעיני של ישראל מול איומים מתפתחים ומתקדמים. מאחורי הקלעים של הפרויקט: תעשייה ביטחונית ומודיעין צבאי בשיתוף פעולה הדוק שיגורו המוצלח של הלוויין אופק 19 הוא שיאה של עבודת שיתוף פעולה הדוק בין גופים רבים במערכת הביטחון והתעשייה הישראלית. הפרויקט הוא פרי שיתוף פעולה בין משרד הביטחון, צהל, והתעשייה האווירית, כאשר לכל אחד מהם תפקיד מוגדר וקריטי. את תוכנית החלל הביטחונית מובילה מנהלת החלל במפא"ת (המנהל למחקר, פיתוח אמלח ותשתית טכנולוגית) שבמשרד הביטחון. היא זו שאחראית על התכנון והפיקוח הכוללים על המיזם, יחד עם גורמים נוספים מצהל, כמו יחידה 9900 באגף המודיעין וחיל האוויר. התעשייה האווירית, באמצעות חטיבת מערכות טילים וחלל ומפעל "חלל", שימשה כקבלן הראשי לפרויקט. היא הייתה אחראית על פיתוח וייצור הלוויין והמשגר כאחד. במסגרת חלוקת העבודה, חטיבת "אלתא" של התעשייה האווירית ייצרה את המטעד (המטען הייעודי) של הלוויין, שהוא למעשה המכ"ם המתקדם המקנה לו את יכולותיו הייחודיות. פיתוח המשגר, טיל השיגור "שביט", הובל על ידי מפעל מל"מ (מערכות לחימה משולבות), וחברות "תומר" ו"רפאל" היו אלה שייצרו את מנועי הטיל. לאחר שהלוויין נכנס למסלולו, הפעלתו המבצעית עוברת לאחריות יחידה 9900, יחידת המודיעין הגיאוגרפי והחזותי של אגף המודיעין בצהל, שאמונה על ניתוח המידע המתקבל ממנו. מבנה השותפות המורכב הזה מעיד על תעשייה ביטחונית בשלה ומפותחת, הממקסמת את היתרונות של כל גורם: המיקוד האסטרטגי של הממשלה והמודיעין, והיכולות הטכנולוגיות והייצור של התעשייה. המבט קדימה: בניית אימפריית חלל השיגור של אופק 19 הוא אירוע טכנולוגי ומודיעיני חשוב, אך הוא מהווה רק שלב ראשון בתהליך ארוך טווח. מיד לאחר השיגור, הלוויין נכנס למסלולו המתוכנן סביב כדור הארץ והחל לשדר נתונים. כעת הוא עובר סדרת בדיקות ראשוניות לאימות תקינותו ורמת ביצועיו. רק לאחר השלמתן, הוא ייכנס לשירות מבצעי מלא, צעד שצפוי להתרחש בשבוע הקרוב. השיגור הנוכחי מסמן ככל הנראה מהלך אסטרטגי חדש. בעבר, שיגורי הלוויינים היוו אירועים נקודתיים שהתרחשו במרווחי זמן של שנים. אולם, מנכ"ל התעשייה האווירית וגורמים בכירים במשרד הביטחון מדברים כעת על יעד ארוך טווח: בניית "קונסטלציה של לוויינים". מערך זה יאפשר להגדיל באופן ניכר את היכולת של ישראל לצפות בכדור הארץ ולספק כיסוי מודיעיני רציף על אזורים נרחבים. מנכ"ל משרד הביטחון אמר כי

קרן הביטקוין של בלאקרוק שוברת שיא: הקרן המהירה ביותר שהגיעה ל-70 מיליארד דולר.

קרן הסל של בלאקרוק IBIT הפכה רשמית לקרן הסל המהירה ביותר אי פעם שהגיעה לניהול נכסים בהיקף של 70 מיליארד דולר. הקרן חצתה את הרף המרשים תוך 341 ימים בלבד מהיר פי חמישה מהשיא הקודם שנקבע על ידי קרן הזהב , שלקח לה 1,691 ימים להגיע לאותו היקף. נכון לעכשיו, IBIT מנהלת כ-71.9 מיליארד דולר ומחזיקה ב-661,457 ביטקוין מה שהופך את בלאקרוק לגוף המוסדי הגדול בעולם בהחזקת ביטקוין, לפני בייננס ו-Strategy. הקרן רשמה הזרמות של 201 מיליון דולר מתחילת חודש יוני, לאחר שגייסה 5.9 מיליארד דולר במאי. היא החלה להיסחר בנאסד"ק ב-11 בינואר 2024 יום לאחר שהרשויות הפדרליות בארה"ב אישרו לראשונה קרנות סל מבוססות ביטקוין. הקרן נסחרת כיום סביב 61.77 דולר למניה, וממשיכה לזכות בביקוש גבוה מצד משקיעים מוסדיים ומשקיעים פרטיים כאחד.

ליקוי הירח המלא שייראה בשמי ישראל

ליקוי הירח המלא שייראה מישראל ב-7 בספטמבר 2025 הוא אירוע ארוך יחסית, הנמשך מעל 5 שעות מרגע תחילתו ועד לסיומו המוחלט. 

שיאו של הליקוי יתרחש בשעות הלילה, אך שלביו הראשונים יתחילו עוד לפני זריחת הירח.

מבשלים AI עם מתכוני AI

היום, כדי להכין מנת גורמה מפתיעה, אתם כבר לא חייבים להיות בוגרי "ריאליטי בישול" או לעבוד שנים במסעדות יוקרה. הודות לבינה מלאכותית (AI), המטבח הפך לזירת ניסויים יצירתית שנגישה לכולם. כן, קראתם נכון – AI הופכת אתכם לשפים של ממש, במינימום מאמץ ומקסימום טעם. עידן חדש במטבח: AI כסו-שף אישי בעבר, עולם הקולינריה היה שמור למעטים: אלה שלמדו בבתי ספר יוקרתיים, צברו ניסיון ארוך, ופיתחו "יד" מיוחדת לאוכל. היום, עם כניסתה של הבינה המלאכותית, הכל השתנה. פלטפורמות AI כמו ChatGPT, Bard, או אפליקציות ייעודיות לבישול, פועלות כסו-שף פרטי ואינסופי, הזמין 24/7. הן מאפשרות לכל אחד, ללא קשר לרמת הניסיון שלו, ליצור מנות מורכבות, חדשניות וטעימות, כאילו היה מאחוריו צוות של מומחים. איך AI הופכת כל אחד לשף? 4 דרכים מהפכניות 1. סוף עידן ספרי המתכונים: ידע קולינרי אינסופי בקצות האצבעות האם אי פעם פתחתם את המקרר, ראיתם שלושה מרכיבים שלא מתחברים לכם בראש ופשוט ויתרתם? AI פותרת את הבעיה הזו. אתם מזינים לה את המרכיבים שיש לכם בבית, את סוג המטבח שאתם אוהבים (איטלקי, אסיאתי, ישראלי), ואפילו העדפות תזונה (טבעוני, ללא גלוטן), ותוך שניות תקבלו מתכון מקורי, מפורט ומותאם אישית. אין צורך לזכור מאות מתכונים או לחפש שעות באינטרנט – הכל מוגש לכם "על מגש של כסף". 2. הגברת היצירתיות: שילובים מפתיעים וחדשניים AI היא לא רק ספר מתכונים חכם; היא גם מנוע יצירתי. רוצים לנסות "סלט תאילנדי עם אבוקדו וקינואה" או "עוגת שוקולד עם נגיעות רוזמרין"? הבינה המלאכותית יכולה לנתח אינספור פרופילי טעמים ולהציע לכם שילובים מפתיעים ואף גאוניים, שכל שף מנוסה היה מתגאה בהם. היא מפיחה חיים במרכיבים ופותחת אופקים קולינריים חדשים. 3. התאמה אישית מושלמת: בישול ללא פשרות לסובלים מאלרגיות, רגישויות או בעלי העדפות תזונתיות ספציפיות, בישול יכול להיות אתגר. AI מפשטת את התהליך באופן דרמטי. היא מסוגלת לבנות תפריטים שלמים ללא גלוטן, טבעוניים, דלי נתרן או כל הגדרה אחרת, תוך התחשבות במאכלים האהובים עליכם ובמה שזמין במזווה. זה מאפשר ליהנות מאוכל ביתי ובריא, ללא הוויתורים שהיו כרוכים בכך בעבר. 4. צמצום טעויות: המדריך הצמוד שלכם במטבח AI מספקת הנחיות מדויקות להפליא – החל מכמויות מדודות של מרכיבים, דרך טמפרטורות מדויקות, ועד לזמני בישול ואפייה אופטימליים. היא עוזרת להימנע מטעויות נפוצות ומספקת לכם מדריך דיגיטלי שמקטין את הסיכויים לכישלון. היא הופכת את תהליך הבישול ליותר יעיל, מהיר ומוצלח. האם AI תהפוך את כולם לשפים? בסופו של דבר, חשוב לזכור ש-AI היא כלי. היא לא יכולה להחליף את הרגש, האינטואיציה והיצירתיות האנושית, שהם המרכיבים הסודיים של כל שף. אבל היא בהחלט מנטרת ומסירה את המכשולים הטכניים, ומאפשרת לכל אחד לגלות את השף שחבוי בו. היא מנגישה את המטבח, עוזרת לנו ללמוד טכניקות חדשות, ולוקחת אותנו למסעות קולינריים מרתקים, במינימום סיכון. אז בפעם הבאה שאתם פותחים את המקרר, נסו לשאול את ה-AI שלכם מה להכין. אולי תופתעו לגלות כמה שף אתם באמת. ואם הגעתם עד לכאן, אתם כבר מבינים את הפוטנציאל העצום של AI במטבח. אז כדי שתחוו את זה בעצמכם, ביקשנו מGEMINI מתכון לא צפוי מדברים די בנאלים שיש לנו בבית במתכון – לא נגענו.. מתכון זריז: פסטה ברוטב אבוקדו לימוני ופטה זהו מתכון מהיר, בריא, והכי חשוב – טעים. רוב האנשים לא חושבים לשלב אבוקדו חם עם פסטה, אבל המרקם הקרמי והעשיר שלו הופך אותו לבסיס רוטב מושלם, עם נגיעות חמצמצות מהלימון ומליחות מהפטה.   רכיבים: 300 גרם פסטה (כל צורה שתבחרו) 1 אבוקדו בינוני בשל מאוד 1/2 לימון (מיץ) 1 שן שום קצוצה דק 50 גרם גבינת פטה מפוררת מלח ופלפל שחור מעט שמן זית עלי בזיליקום טריים לקישוט (לא חובה) הוראות הכנה: בשל את הפסטה: בשלו את הפסטה לפי ההוראות שעל האריזה. לפני סינון הפסטה, שמרו כ-1/4 כוס ממי הבישול. הכינו את רוטב האבוקדו: בזמן שהפסטה מתבשלת, הכניסו לבלנדר או לקערה עמוקה את תוכן האבוקדו, מיץ הלימון, שן השום, מעט מלח ופלפל, ושמן זית. טחנו או מעכו הכל בעזרת מזלג או בלנדר ידני עד לקבלת מחית חלקה. שלבו את הרוטב והפסטה: סננו את הפסטה והעבירו אותה מייד למחבת חמה או לקערה גדולה. הוסיפו את רוטב האבוקדו ומעט ממי הבישול ששמרתם. ערבבו היטב, במהירות, עד שהפסטה מצופה ברוטב והרוטב מתחמם קלות מחום הפסטה (הימנעו מחימום יתר שיהרוס את האבוקדו). הגישו: פזרו מעל את גבינת הפטה המפוררת, קשטו בעלי בזיליקום אם יש, והגישו מיד.

מסע דמוגרפי חברתי בעקבות הגידול באוכלוסייה המוסלמית באירופה

נבחן את הגידול באוכלוסייה המוסלמית, את הגורמים לו, את אתגרי האינטגרציה, ואת השפעת האוכלוסייה המשתנה על הפוליטיקה האירופית.

המדריך לכלי ה-AI המובילים

עולם הבינה המלאכותית ממשיך לדהור קדימה בקצב מסחרר, וכלים שהיו נראים לפני זמן קצר כחלק מסרטי מדע בדיוני הפכו היום לחלק מחיי היום יום שלנו. בין אם אתם יוצרי תוכן, מתכנתים או פשוט רוצים להתייעל בעבודה ובלימודים, ישנם כלי AI שיכולים לשדרג אתכם. כדי לעשות לכם סדר, ריכזנו כאן את כלי ה-AI המובילים והחמים ביותר נכון לספטמבר 2025, עם פירוט על היכולות המרכזיות שלהם. מודלי שפה: יצירת תוכן וכתיבה חכמה GPT-5 (OpenAI): המודל המתקדם ביותר בתחום הבינה המלאכותית היוצרת. הוא מוביל ביכולות כתיבה יצירתית, הבנת הקשר עמוק, ובמתן פתרונות מתקדמים עבור כתיבת קוד, מחקר ושיחה אינטליגנטית. Gemini 2.5 Flash (Google): מודל חכם מבית גוגל, המשתלב בצורה חלקה עם כליי Google Workspace. הוא ידוע ביכולות בדיקת עובדות שלו, בכתיבה מדויקת וביכולות חישוב וניתוח נתונים גבוהות. Claude 3.5 (Anthropic): מודל שמצטיין במיוחד בניתוח מסמכים ארוכים. הוא מעולה בסיכום טקסטים מורכבים ובהבנה טקסטואלית מעמיקה, מה שהופך אותו לכלי אידיאלי עבור חוקרים וכותבים. יצירת תמונות: מעולם הדמיון למציאות Midjourney: מוביל את שוק יצירת התמונות באמצעות AI. הוא מאפשר לייצר יצירות אמנותיות ופוטו-ריאליסטיות ברמה גבוהה, עם שליטה מלאה על הסגנון והאווירה של התמונה. Gemini Flash 2.5 ("Nano Banana"): כלי חדש של גוגל המיועד ליצירה ועריכה מהירה של תמונות. הוא כולל טכנולוגיות חדשניות כמו מיזוג חכם של אלמנטים ושמירה על פרצופים ואור טבעי, שמשפרות את איכות התוצר הסופי. משולב בתוך ג'מיני. אווטארים ודמויות דיגיטליות: פנים חדשות למותג Ideogram 3.0: כלי ייחודי שמתמחה בטיפוגרפיה בתוך תמונה וביצירת לוגואים ואווטארים מעוצבים. הוא אידיאלי למעצבים שרוצים שליטה מלאה על שילוב טקסט ויזואלי. Astria: מאפשר יצירת אווטארים מותאמים אישית על בסיס תמונות מקוריות. זהו פתרון מצוין עבור מיתוג אישי, פרסום ויצירת תוכן מקצועי לרשתות חברתיות. וידאו וקולנוע: הוליווד אצלכם במחשב Kling AI (Kuaishou): כלי עוצמתי ליצירת סרטונים מטקסט או תמונה באיכות גבוהה. הוא מציע פיזיקה ריאליסטית, תנועה טבעית ואפשרות ייצוא של עד 1080p, שמתאימה להפקות מקצועיות, והכי חשוב – יש לו תכנית חינמית. Veo 3 (Google DeepMind): נחשב לפתרון המוביל בתחום ההפקת סרטוני וידאו באמצעות AI. הכלי מאפשר ליצור סרטונים קולנועיים עם סאונד, דיאלוג ואפקטים מתקדמים. דיבוב, מוזיקה וסאונד HeyGen: כלי דיבוב מתקדם ליצירת סרטונים מדובבים במגוון רחב של שפות עם אווטארים מציאותיים. הוא חוסך זמן ומאמץ רב בתהליכי לוקליזציה. D-ID: מאפשר להחיות תמונות סטטיות עם דיבור טבעי, כולל תרגום ודיבוב לשפות שונות עם סנכרון שפתיים מדויק. Suno: הפלטפורמה המובילה ליצירת שירים מקוריים בלחיצת כפתור אחת. היא מייצרת מילים, לחן וביצוע מוזיקלי מלא. ElevenLabs: כלי מקצועי לשחזור קולות, קריינות ויצירת דיבור טבעי במגוון שפות, ומשמש קריינים ואנשי תוכן מקצועיים. ייצוג נתונים ומידע Gamma: יוצר מצגות באופן אוטומטי מתוך טקסטים. הוא כולל התאמה מותגית, עיצובים מודרניים ואפשרות ייצוא ל-PDF או PowerPoint. Napkin: כלי מהיר להמרת טקסטים לאינפוגרפיקות ברורות ודינמיות. מושלם עבור בלוגרים, אנליסטים וכל מי שמעוניין להציג נתונים בצורה ויזואלית ונגישה. NotebookLM (Google): עוזר מחקר שמסכם מסמכים, אתרים וקבצים לתוצרים ויזואליים, סיכומים, תרשימים והצעות לשימוש. הוא כלי חיוני לסטודנטים וחוקרים.   המדריך מעודכן לתאריך 01/09/2025, מוזמנים לשים שעון לעוד שנה ונראה יחד מה השתנה

הטנק הסיני VT4: הדרקון המשוריין של סין יוצא לכבוש את השוק העולמי

הטנק הסיני VT4: הדרקון המשוריין של סין יוצא לכבוש את השוק העולמי במרחבי המדבריות של פקיסטן, בג'ונגלים של ניגריה ובשדות הקרב המדומים של תאילנד, מתגלגל לו ענק פלדה חדש. לא מדובר בטנק מערבי מוכר כמו האברמס האמריקאי או הליאופרד הגרמני, אלא בטנק סיני בשם VT4. זהו כלי לחימה שמסמל בעיקר אבל לא רק את שאיפותיה הביטחוניות של סין, אלא גם את כניסתה המוחלטת לשוק הנשק הבינלאומי. לידתו של הטנק לייצוא הVT4, הידוע גם בשם MBT3000, הוא פרי פיתוח של חברת Norinco הסינית, שנחשבת לאחת מיצרניות הנשק הגדולות בעולם. בניגוד לטנקים אחרים שפותחו לשימוש פנימי בלבד, הטנק החדשני VT4 נולד מתוך מטרה אחת ברורה: לייצוא. סין רצתה להציע למדינות מתפתחות טנק מודרני, חזק וזול יותר מהמתחרים המערביים והרוסים. הטנק נחשף לראשונה בתערוכות ביטחוניות בינלאומיות בשנת 2012, ומאז הפך לאחד ממוצרי הדגל של סין בתחום הייצוא הצבאי. הוא נמכר בהצלחה למדינות רבות כמו פקיסטן, תאילנד וניגריה, והפך לסמל של חדשנות סינית בתחום המשוריינים. שילוב של מזרח ומערב אחד הדברים המרתקים יותר בטנק VT4 הוא השילוב בין טכנולוגיות סיניות מקוריות לבין מערכות מערביות מתקדמות. לדוגמה, מערכת בקרת האש כוללת מצלמה תרמית מתוצרת Thales הצרפתית, לצד מערכת כוונת פנורמית מתקדמת שמאפשרת ליישם את עקרון "הצייד והקוטל" – זיהוי מהיר של מטרות והשמדתן. הטנק מצויד בתותח חלק קדח בקוטר 125 מ"מ, מדגם ZPT98A, שמסוגל לירות תחמושת מגוונת כולל טילים מונחים נגד טנקים. בנוסף, ישנה עמדת ירי נשלטת מרחוק עם מקלע כבד, שמספקת הגנה נגד מטרות אוויריות וקרקעיות. מיגון שמאתגר את המערב הVT4 לא רק יורה היטב – הוא גם ממש יודע להגן על עצמו. המיגון שלו כולל שכבת שריון קומפוזיטי מתקדמת, בשילוב עם מיגון תגובתי מסוג FY4 ERA. שילוב זה מעניק לו הגנה שקולה לשריון פלדה בעובי של 700 מ"מ, מה שמאפשר לו להתמודד עם תחמושת חודרת שריון מהדור החדש. בנוסף, הטנק מצויד במערכת הגנה אקטיבית GL5, שמזהה איומים באמצעות רדאר ומשגרת תחמושת יירוט כדי לנטרל טילים לפני שיפגעו בטנק. מדובר בטכנולוגיה שנמצאת בדרך כלל בטנקים מערביים יקרים, אך כאן היא מוצעת כחלק מהחבילה. מנוע שמזיז הרים הכוח שמניע את הVT4 מגיע ממנוע דיזל V12 בהספק של 1300 כוחות סוס. זהו מנוע שמאפשר לטנק להגיע למהירות של 70 קמ"ש על כביש, ו50 קמ"ש בשטח קשה. טווח הפעולה שלו עומד על כ500 קילומטרים, מה שמאפשר לו לפעול בגזרות רחבות מבלי להזדקק לתדלוק תכוף. מערכת ההנעה כוללת תיבת הילוכים אוטומטית עם שישה הילוכים קדמיים ושני הילוכים אחוריים, לצד מערכת מתלים מבוססת מוטות פיתול. כל המערכות האלה מעניקים לטנק ניידות גבוהה, גם בתנאי שטח קשים במיוחד. מחיר שמדבר לכלכלה אחד היתרונות הבולטים של VT4 הוא כיאה למוצר סיני – המחיר. בעוד שטנקים מערביים כמו האברמס או הליאופרד עולים עשרות מיליוני דולרים ליחידה, הVT4 מוצע במחיר שנע בין 4.9 ל6 מיליון דולר בלבד, תלוי בתצורה ובמערכות הנלוות. זהו מחיר שמאפשר למדינות מתפתחות ודלות אמצעים לרכוש טנק מודרני מבלי לרוקן את תקציב הביטחון. האם הטנק הסיני משנה את כללי המשחק? הצלחתו של VT4 בשוק הבינלאומי מעוררת שאלה עמוקה יותר: האם סין הופכת לשחקנית מרכזית בשוק ייצוא הנשק בכלל והמשוריין בפרט? התשובה לכך תלויה לא רק בטכנולוגיה, אלא גם באסטרטגיה. סין מציעה חבילה שלמה – טנק מתקדם, מחיר נגיש, תמיכה טכנית, ואפילו אפשרות לייצור מקומי. היא לא מתחרה רק בטנקים עצמם, אלא גם במודל העסקי. מדינות רבות שמחפשות אלטרנטיבה לנשק מערבי או רוסי, מוצאות בVT4 פתרון אידיאלי. סיכום: הדרקון יוצא מהמערה VT4 הוא לא רק טנק – הוא סמל. סמל לעלייתה של סין כמעצמה טכנולוגית, ביטחונית וכלכלית. הוא מגלם את השאיפה הסינית להוביל לא רק בשוק המקומי, אלא גם בזירה הבינלאומית. עם שילוב של טכנולוגיה מתקדמת, מיגון חכם, מנוע עוצמתי ומחיר תחרותי, אין ספק שהVT4 הוא אחד הטנקים המעניינים ביותר של העשור. האם הוא יחליף את הטנקים המערביים בשדות הקרב של העתיד? ימים יגידו. אבל דבר אחד בטוח – הדרקון הסיני כבר לא רק נושף אש, הוא גם מתגלגל על זחלים.

מיקרוסופט חושפת מודלי AI עצמאיים חדשים

מיקרוסופט מכריזה על עצמאות בתחום ה־AI: "אנחנו כבר לא תלויים ב־OpenAI" הבוקר (1 בספטמבר 2025) חשפה מיקרוסופט שני מודלי בינה מלאכותית חדשים שפותחו בתוך החברה: MAI-Voice-1 ו־MAI-1-preview. המהלך מסמן שינוי אסטרטגי עמוק – אחרי שנים בהן מיקרוסופט נשענה על מודלי GPT של OpenAI, היא מצהירה שהיא בונה לעצמה תשתית עצמאית. מה מציעה הטכנולוגיה החדשה MAI-Voice-1 – מודל דיבור מתקדם שמסוגל לייצר קול טבעי, עם אינטונציה משתנה והבעה רגשית. המטרה: להפוך את Copilot של מיקרוסופט ואת שירותי החברה האחרים לאינטראקטיביים יותר, כך שהתקשורת עם מחשבים תרגיש טבעית, כמעט כמו שיחה עם אדם. MAI-1-preview – מודל יסוד רחב־היקף, שאומן על תשתית עצומה של כ־15,000 כרטיסי NVIDIA H100. זהו המודל העצמאי הראשון שמיקרוסופט מפתחת בקנה מידה כזה. בשלב זה הוא פתוח לניסויים ציבוריים בפלטפורמת LMArena. עד היום, רוב המוצרים המתקדמים של מיקרוסופט בתחום ה־AI (למשל Copilot שמוטמע ב־Word, Outlook ו־Teams) התבססו על GPT של OpenAI. השותפות בין שתי החברות הציבה את מיקרוסופט בחזית הבינה המלאכותית, אבל גם יצרה תלות חיצונית. כעת, עם השקעה של כ־80 מיליארד דולר בשנה בתשתיות פנימיות, מיקרוסופט משנה גישה: היא לא מסתפקת בהיותה שותפה של OpenAI, אלא בונה לעצמה את היכולות מהיסוד. ההשלכות האפשריות עבור המשתמשים: Copilot צפוי להפוך חכם, אינטואיטיבי ונגיש יותר, עם חוויית קול טבעית שתשנה את הדרך בה עובדים עם מחשבים. עבור השוק: המתחרות הגדולות כמו גוגל, אמזון ו־Meta יידרשו להאיץ פיתוחים כדי לא להישאר מאחור במרוץ. עבור OpenAI: מעמד החברה כשותפה מרכזית של מיקרוסופט מתערער. היא עשויה להידרש למצוא שיתופי פעולה חדשים כדי לשמור על כוחה בשוק. חשיפת MAI-Voice-1 ו־MAI-1-preview היא לא רק הכרזה טכנולוגית, אלא מהלך אסטרטגי. מיקרוסופט מאותתת שהיא לא רוצה להיות תלויה ב־OpenAI או בכל גוף חיצוני אחר אלא להיות חלק מעולמות הבינה המלאכותית בכוחות עצמה. האם המהלך יבסס את מיקרוסופט כמובילה הבלתי מעורערת של מהפכת הבינה המלאכותית, או שיתברר כהשקעה ענקית שלא תצדיק את עצמה? את התשובה נגלה בשנים הקרובות. לעוד תוכן איכותי של אלי ניסן בלינקדאין לחצו כאן

האם שעמום הוא מנוע ליצירתיות

שעמום הוא מנוע ליצירתיות? מסע פסיכולוגי ופילוסופי בעקבות הרגעים שבהם לא קורה כלום יש רגעים שבהם הזמן מרגיש כאילו נעצר. לא קורה דבר. אתם יושבים מול חלון, בוהים לכם בעננים, או אולי שוכבים על הספה ומרגישים שהמוח שלך הולך ומתרוקן. קוראים לזה שעמום. התחושה הזו של חוסר מעש, של ריק, של המתנה ללא מטרה. לכלום ושום דבר. עבור רבים, מדובר באויב. משהו שצריך להילחם בו, להדוף אותו, למלא אותו בתוכן. אבל מה אם דווקא השעמום הוא שער ליצירתיות? מה אם הרגעים שבהם לא קורה כלום הם הרגעים שבהם בעצם קורה הכי הרבה? שעמום – כנראה לא מה שחשבתם מדובר בתופעה אוניברסלית. כל בני האדם וכנראה שגם כל יצור חי חווים אותו. אך הפסיכולוגיה המודרנית רק בשנים האחרונות החלה להתייחס אליו ברצינות. דוקטור ג'ון איסטווד מאוניברסיטת יורק בטורונטו טוען ששעמום אינו רק חוסר פעילות, אלא מצב שבו האדם מחפש מעורבות בסביבה אך לא מוצא גירוי שיתפוס את הקשב שלו. זהו מצב של מתח פנימי, של רצון אפילו עז לפעול אך ללא כיוון ברור. מחקרים מראים ששעמום יכול להופיע גם במצבי עוררות נמוכים וגם גבוהים. לפעמים הוא מלווה בעייפות, ולפעמים באי שקט. הוא יכול להיות תוצאה של חוסר גירוי, אך גם של עודף גירויים חסרי משמעות. במילים אחרות, שעמום הוא לא ריק – הוא רעב. שעמום כטריגר ליצירתיות בשנת 2013 ערך דוקטור סנדי מאן מאוניברסיטת סנטרל לנקשייר ניסוי יוצא דופן. הוא ביקש ממשתתפים להעתיק מספרים מספר טלפונים, פעולה משעממת במיוחד. לאחר מכן, הם התבקשו להמציא שימושים יצירתיים לשתי כוסות קרם גילוח. התוצאה הייתה ברורה- המשתתפים שהשתעממו קודם לכן הציגו רעיונות מקוריים יותר מאלו שלא עברו את שלב השעמום. מאן הסביר שהתת מודע שלנו מתחיל לפעול כאשר המוח המודע משתעמם. בזמן שהמשתתפים העתיקו מספרים, המוח שלהם חיפש גירוי פנימי. התוצאה הייתה קפיצות מחשבתיות בלתי צפויות, רעיונות חדשים, ופתרונות יצירתיים. גם דוקטור תרזה בלטון מאוניברסיטת איסט אנגליה חקרה את הקשר בין שעמום ליצירתיות. היא ראיינה אמנים, סופרים ומדענים, וגילתה שרבים מהם ייחסו את הצלחתם לשעמום שחוו בילדותם. הסופרת מירה סיאל סיפרה שגדלה בעיירה קטנה ומשעממת, מה שדחף אותה לכתוב ביומן, לדבר עם שכנים, ולמצוא דרכים יצירתיות להעביר את הזמן. הפילוסופיה של הריק מעבר לפסיכולוגיה, גם הפילוסופיה מתייחסת לשעמום כמצב קיומי עמוק. הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר טען ששעמום הוא מצב שבו האדם מתנתק מהעולם, אך דווקא מתוך הניתוק הזה מתעוררת ההבנה של הקיום עצמו. השעמום, לפי היידגר, חושף את הריק שמאחורי הפעולות היומיומיות, ומאפשר לאדם להתבונן בעצמו. גם הפילוסוף הדני סרן קירקגור ראה בשעמום את "שורש כל הרע". אך הוא גם טען שההתמודדות עם השעמום היא מה שמניע את האדם ליצור, לחשוב, ולחפש משמעות. השעמום הוא אתגר, והיצירתיות היא התשובה. ילדים, שעמום ודמיון בעידן שבו ילדים מוקפים במסכים, פעילויות, וחוגים, קשה להם להשתעמם. אך דווקא השעמום הוא מה שמאפשר להם לפתח דמיון. כאשר אין גירוי חיצוני, הם נאלצים להמציא משחקים, סיפורים, ודמויות. זהו תהליך טבעי של בניית עולם פנימי. מחקרים חינוכיים מצביעים על כך שילדים שזוכים לזמן פנוי ולא מובנה מפתחים יכולות יצירתיות גבוהות יותר. הם לומדים להתמודד עם ריק, עם שקט, ועם הצורך להמציא. וזה בעצם הופך לכלי חינוכי, ולא למשהו שצריך להימנע ממנו. שעמום בעולם העבודה גם בעולם העבודה, בטלה יכולה להיות מנוע לחדשנות. עובדים שמקבלים זמן לחשוב, להתבונן, ולהשתעמם – מפתחים רעיונות חדשים. חברות טכנולוגיה רבות, כמו גוגל, מעודדות את העובדים להקדיש חלק מהזמן לפרויקטים אישיים, גם אם הם לא קשורים ישירות לעבודה. הרעיון הוא פשוט – מתוך השעמום נולדים רעיונות פורצי דרך. הפסיכולוג ג'יימס דנקרט מאוניברסיטת ווטרלו מצא ששעמום קשור לקושי במיקוד הקשב, אך גם ליכולת לחשוב בצורה מופשטת. אנשים משועממים נוטים להרהר, לדמיין, ולחפש פתרונות יצירתיים לבעיות. שעמום בעידן הדיגיטלי העידן הדיגיטלי מציע לנו גירויים בלתי פוסקים. כל רגע פנוי מתמלא בהתראות, סרטונים, ופוסטים. אך דווקא בגלל זה, השעמום הפך לנדיר – ואולי גם ליקר ערך. כשאנחנו לא משתעממים, אנחנו לא נותנים למוח שלנו לנוח, לחשוב, וליצור. היכולת להשתעמם הפכה למיומנות. היא דורשת אומץ, סבלנות, ונכונות להתמודד עם הריק. אך מי שמסוגל לעשות זאת, מגלה עולם פנימי עשיר, מלא ברעיונות, תובנות, ויצירתיות. לסיכום | אולי זה דווקא מתנה? השעמום הוא לאו דווקא אויב שלנו. לא מדובר בזבוז זמן ולא כישלון. הוא הזמנה. הזמנה לעצור, להתבונן, וליצור. הוא רגע שבו המוח מתנתק מהשגרה, ומתחיל לחפש משמעות. הוא מצב שבו הדמיון מתעורר, והיצירתיות פורצת. אם נלמד לקבל אותו, להעריך אותו, ולתת לו מקום – נגלה שהוא לא ריק, אלא מלא. מלא ברעיונות, בתובנות, ובאפשרויות. אולי, בסופו של דבר, הוא לא רק מנוע ליצירתיות, אלא גם שער לחיים עמוקים יותר.    

מהחזק אל הרגיש – המהפכה של אודי כגן

המופע החדש של אודי כגן חושף צד אחר של הסטנדאפ – פחות התחכמות על פוליטיקה ופקקים, ויותר אמת חשופה על כאב, חרדה והישרדות. הוא משלב בין עוצמה לרוך, בין עומק לצחוק מתגלגל, ומציג גבריות היברידית שמצליחה להיות גם חזקה וגם רגישה. רגע נדיר שבו הקהל לא רק צוחק, אלא גם מרגיש שנוגעים בו באמת.

המשא ומתן מול איראן ואיום ה״סנאפבק״

בימים אלה, ענני דיפלומטיה כבדים מתקדרים מעל איסטנבול, טורקיה, שם מתכנסים נציגים בכירים מאיראן וממדינות ה E3 (צרפת, בריטניה וגרמניה) למשא ומתן גרעיני מכריע.

הסרת משקפיים בלי לייזר – הכירו את VIZZ הטיפות היומיות לשיפור הראייה

הסרת משקפיים? נחלת העבר, הכירו את VIZZ, טיפות עיניים יומיות שעשויות לתת למשקפי הקריאה יום חופש. בסוף יולי 2025 מנהל המזון והתרופות האמריקאי אישר את VIZZ ‏(aceclidine ‎1.44%) לטיפול בפרסביופיה, אותה קצרות ראייה לקרוב שמתחילה אצל רוב האנשים אחרי גיל ארבעים. בניסויים נראה שיפור שנכנס לפעולה בתוך כחצי שעה, ויכול להימשך עד כעשר שעות. איך זה עובד, בפשטות ולעניין? הטיפות מצרות בעדינות את האישון, וכך נוצר אפקט של חור סיכה שמגדיל את עומק השדה. המשמעות ביום יום, יותר קל לקרוא תפריטים, הודעות בטלפון, ותגיות מחיר, בלי לפגוע ממש בראייה לרחוק. זו הפעם הראשונה שחומר בשם אצקלידין מאושר למטרה הזאת בארצות הברית. איך משתמשים, צעד אחר צעד. פעם ביום, מטפטפים טיפה לכל עין, ממתינים כשתי דקות, ומטפטפים טיפה נוספת לכל עין מאותה אמפולה חד פעמית. הפורמולה ללא חומר משמר, וזה יתרון עבור מי שרגיש לצריבה מטיפות אחרות. אצל רבים האפקט מורגש כבר אחרי כשלושים דקות. ומה עם בטיחות ותופעות לוואי. כמו בכל טיפות שמצרות את האישון, ייתכן עמעום או כהות זמנית, בעיקר בשעות הערב. כדאי להיזהר בנהיגה לילית עד שהראייה מתבהרת מחדש. תופעות שכיחות נוספות הן צריבה קלה או כאב ראש, לרוב הן חולפות מעצמן. יש גם אזהרה חשובה, אצל אנשים מסוימים קיימת רגישות לרשתית. לכן מקובל לבצע בדיקת קרקעית עין לפני תחילת שימוש, ולפנות מידית לבדיקה אם מופיעים הבזקי אור, “זבובים” בשדה הראייה, או ירידה חדה בראייה. מרכיבי עדשות מגע מסירים אותן לפני ההזלפה, ומחזירים אחרי כעשר דקות. חשוב לזכור, זה טיפול מרשם, מתחילים רק אחרי בדיקה והתאמה אצל רופאת עיניים. איך VIZZ משתווה לאפשרויות אחרות. • משקפי קריאה, הכי פשוטים והכי זמינים, בלי תופעות לוואי, אבל צריך לזכור איפה הם נמצאים ולהוציא ולהחזיר כל הזמן. • ‏VUITY ‏(פילוקרפין ‎1.25%), פועלת מהר יחסית, בדרך כלל בתוך כעשר עד חמש עשרה דקות, ובדרך כלל מחזיקה עד כשש שעות במנה אחת, יש אפשרות למנה שנייה באותו יום לפי הוראת רופא. חסרון אפשרי, יש בה חומר משמר. • ‏QLOSI ‏(פילוקרפין ‎0.4%), ללא חומר משמר ובאמפולות חד פעמיות, המינון גמיש, טיפה לכל עין ואפשר לחזור על המנה אחרי שתיים עד שלוש שעות, האפקט יכול להימשך עד כשמונה שעות. יתרונות בולטים של VIZZ, משך פעולה שיכול להגיע עד כעשר שעות במנה יומית אחת, פורמולה ללא חומר משמר, ומנגנון שממוקד בעיקר באישון ולכן מפחית סיכוי לטשטוש לרחוק אצל חלק מהמשתמשים. חסרונות אפשריים, עמעום בשעות חשכה שמקשה על נהיגה לילה, צורך בטיפה נוספת לכל עין אחרי המתנה קצרה, וחובה להיבדק ולוודא התאמה רפואית לפני התחלה. ומה עם זמינות. נכון לעכשיו ההשקה מתבצעת בארצות הברית, וההגעה למדינות אחרות, כולל ישראל, תלויה ברגולציה ובהסכמי שיווק. אם זה רלוונטי לכם, שווה להתעדכן מול רופאת העיניים או בית המרקחת. השורה התחתונה. אם אתם רוצים להפחית תלות במשקפי קריאה לאורך היום, VIZZ מצטרפת לארגז הכלים לצד פילוקרפין והמשקפיים עצמם. הבחירה הנכונה תלויה בהרגלי החיים, למשל נהיגה בלילה, ברגישות לחומרים משמרים, ובכמה שעות אפקט אתם צריכים. קבעו בדיקת התאמה, וחפשו את האיזון בין ראייה חדה, נוחות, ובטיחות.

ללא זמן, ללא אור: המסע האנושי עמוק בתוך מערה בצרפת

לצאת מהזמן: המסע של 15 אנשים אל תוך האפלה באביב של שנת 2021, בזמן שהעולם כולו נאבק בגלים של מגפת הקורונה הארורה, קבוצה קטנה של אנשים בחרה להתנתק מהכול. הם לא ברחו אל אי טרופי, לא הסתגרו בבקתה מבודדת, אלא ירדו עמוק אל תוך האדמה. חמישה עשר משתתפים, שבע נשים ושמונה גברים- נכנסו למערה גדולה בדרום צרפת, שם שהו במשך ארבעים יום רצופים, ללא אור שמש, ללא שעונים, וללא כל קשר לעולם החיצון. Deep Time | המסע בצרפת הניסוי, שנקרא Deep Time, נועד לבדוק כיצד בני אדם מתמודדים עם אובדן מוחלט של תחושת זמן. לא מדובר בניסוי פסיכולוגי רגיל, אלא במסע אנושי אל גבולות התודעה. המשתתפים לא ידעו אם בחוץ יום או לילה, לא קיבלו עדכונים על המצב העולמי, ולא יכלו לתקשר עם משפחותיהם. הם חיו במערה לחה וחשוכה, בטמפרטורה קבועה של עשר מעלות, כשהלחות היחסית עומדת על מאה אחוזים. הפרויקט הובל על ידי החוקר וההרפתקן כריסטיאן קלוט, שבחר להשתתף בעצמו בניסוי. לדבריו, המטרה הייתה להבין כיצד אנשים מסתגלים לשינויים קיצוניים בסביבה, במיוחד כאשר הם מאבדים את אחד הכלים המרכזיים לניהול חייהם – הזמן. קלוט הסביר כי הבידוד, חוסר הוודאות והצורך להסתמך על תחושות פנימיות בלבד, יוצרים מצב שבו האדם נאלץ להמציא מחדש את הקצב שלו, את סדר היום שלו, ואת הדרך שבה הוא תופס את המציאות. המשתתפים לא קיבלו הוראות מדויקות. הם היו צריכים לארגן את עצמם, לחלק משימות, לנהל את זמנם, ולשמור על שגרת חיים כלשהי, הכול מתוך תחושת זמן פנימית בלבד. הם לא ידעו מתי בדיוק יסתיים הניסוי, ולא יכלו לספור את הימים לפי שעות. במקום זאת, הם ספרו את הזמן לפי מחזורי שינה, לפי תחושת רעב, ולפי האינטראקציות ביניהם. במהלך השהות במערה, החוקרים עקבו אחר המשתתפים באמצעות חיישנים מתקדמים. אחד החיישנים היה מדחום זעיר בתוך קפסולה, שהמשתתפים בלעו כמו כדור. הקפסולה מדדה את טמפרטורת הגוף והעבירה נתונים למחשבים שמחוץ למערה. בנוסף, נאספו נתונים על דפוסי שינה, תגובות התנהגותיות, ואינטראקציות חברתיות. כל אלה נועדו לבחון כיצד משתנה התפקוד האנושי כאשר מוסרות ממנו מסגרות הזמן המוכרות. החוויה הייתה אינטנסיבית. המשתתפים תיארו תחושת בלבול, עייפות, ולעיתים גם חרדה. אחד מהם סיפר כי חשב שעברו רק שלושים יום, בעוד שבפועל עברו ארבעים. אחרים היו בטוחים שנותרו להם עוד שבוע לפחות. כשיצאו מהמערה, הם הרכיבו משקפיים מיוחדים כדי להגן על עיניהם מהאור החזק, לאחר שלא נחשפו לשמש במשך זמן רב. הפנים שלהם היו חיוורות, אבל העיניים? מלאות חיים. למרות הקושי, רבים מהם הביעו רצון להישאר עוד קצת. הם הרגישו שהקבוצה הצליחה ליצור קצב פנימי, שיתוף פעולה, ואפילו תחושת קהילה. הם עבדו יחד על פרויקטים, חלקו משימות, ובנו לעצמם עולם קטן בתוך האפלה. קלוט עצמו אמר כי היה מרתק לראות כיצד הקבוצה סיכרנה את עצמה, למרות שלא היה לה שום כלי מדידה חיצוני. הניסוי עורר עניין רב בעולם המדעי. מדענים מאוניברסיטאות בצרפת ובשוויץ שיתפו פעולה עם הפרויקט, מתוך תקווה להבין טוב יותר כיצד בני אדם יכולים להסתגל למצבים קיצוניים – כמו בידוד ממושך, חוסר ודאות, או אפילו חיים בתנאים של חלל חיצון. המסקנות עשויות להשפיע על תחומים כמו רפואה, פסיכולוגיה, חקר החלל, ואפילו תכנון משברים עתידיים. בישראל, כמעט לא דובר על הניסוי הזה. אך בעולם, הוא הפך לסמל של חקר גבולות האנושי. לא מדובר רק במדע, אלא בסיפור אנושי עמוק – על קבוצה של אנשים שבחרה לצאת מהזמן, כדי להבין טוב יותר את עצמה ואת העולם שבו היא חיה. ניתן לצפות בסרט תיעודי על הפרויקט בערוץ היוטיוב של Deep Time כאן, ולקרוא על מטרות הניסוי באתר הרשמי של הפרויקט כאן. האם אפשר באמת להתנתק מהזמן? האם תחושת הזמן היא דבר מוחלט, או שמא היא רק תוצר של התרבות, הטכנולוגיה וההרגלים שלנו? פרויקט Deep Time לא נותן תשובות חד משמעיות, אבל הוא מציב שאלות עמוקות – כאלה שממשיכות להדהד גם אחרי שהאור שב למערה.  

אייפון 17 נחשף בהדלפות: מה צפוי לנו בספטמבר?

אייפון 17 נחשף בהדלפות: מה צפוי לנו בספטמבר? מבט מקיף על השמועות החמות החדשות מרעישות, אך חשוב לזכור כי הן עדיין מבוססות על שמועות: עולם הטכנולוגיה סוער לקראת אירוע ההכרזה השנתי של אפל בספטמבר הקרוב. למרות שחברת הענק שומרת כרגיל את הקלפים קרוב לחזה, גל של הדלפות, ניתוחים ושמועות ממקורות פנימיים מצביע על כך שליין האייפון 17 החדש עומד להביא עמו שורה של שינויים דרמטיים, החל מעיצוב מחודש ודגמים חדשים ועד לשדרוגים טכנולוגיים שיטשטשו את הגבולות בין דגמי הבסיס לדגמי הפרו. בכתבה הזו נרכז את כל המידע המרכזי שצף ברשת כדי לספק לכם את התמונה המלאה. חשוב לציין כי המידע המוצג כאן מבוסס כולו על דיווחים, שמועות והדלפות בתקשורת הטכנולוגית, ולא על אישור רשמי של חברת אפל. עד להכרזה הרשמית, אין לראות באף פרט כעובדה מוגמרת. האירוע הגדול של אפל: תאריך ההכרזה וההשקה הדיווחים העדכניים מציגים תמונה אחידה וברורה יחסית בנוגע ללוחות הזמנים של אפל. לוח הזמנים השנתי המאומץ של אפל הוא לקיים אירוע הכרזה בספטמבר, כאשר השנה נראה שהחברה שוב תלך על אחד מתאריכי השגרה שלה. הרוב המוחלט של המקורות, מצביעים על תאריך ההכרזה כ- יום שני, ה-9 בספטמבר 2025. הדלפת האפליקציה, שכללה הזמנה לאירוע עם הלוגו המוכר של אפל, נחשבת לאחד הרמזים החזקים ביותר עד כה. האחידות במידע שנדלף ממקורות שונים, כמו דיווחים פנימיים של ספקים ודליפה מקרית מאפליקציה של אפל עצמה, מחזקת את אמינות הדיווחים ומעידה על שלבי תכנון וייצור מתקדמים, המקבילים ללוח הזמנים שנקבע מראש. במילים אחרות, אפל נמצאת במסלול הכרזה כפי שתוכנן זמן רב מראש. אם לוח הזמנים יתקיים כמצופה, ההזמנות המוקדמות צפויות להיפתח ביום שישי שלאחר ההכרזה, כלומר ב12 בספטמבר 2025. ההשקה בפועל לחנויות והתחלת המשלוחים ללקוחות הראשונים צפויים להתקיים שבוע לאחר מכן, ביום שישי ה- 19 בספטמבר 2025. תאריכים אלה מאפשרים לחברה לשמור על קצב השקה עקבי, תוך מתן הזדמנות ללקוחות לשמור לעצמם את המכשירים הראשונים. ארבעה דגמים, שינוי אסטרטגי: הכירו את ליין האייפון החדש אחד השינויים המשמעותיים ביותר בליין הדגמים של אפל הוא הוספתו של דגם רביעי חדש והחלפת דגם מוכר. לפי כל הדלפות המידע, ליין האייפון 17 יכלול ארבעה דגמים: אייפון 17, אייפון 17 אייר, אייפון 17 פרו, ואייפון 17 פרו מקס. היעלמותו של דגם ה'פלוס', שהוצג לפני מספר שנים במטרה לספק מסך גדול במחיר נוח יותר, צפויה להיות מוחלטת. דגם ה'אייר' צפוי לתפוס את מקומו של דגם ה'פלוס' ולספק חלופה חדשה. הוא לא ישמש כהגדלה של דגם הבסיס, אלא יציג קונספט שונה לחלוטין ששואב השראה מדגמי מקבוק אייר: דגש מוחלט על עיצוב דק במיוחד וניידות. החלטה זו של אפל להחליף את דגם ה'פלוס' ב'אייר' אינה רק שינוי שם, אלא מהלך אסטרטגי שמספר סיפור על מוצר שונה בתכלית. נראה כי דגמי הפלוס לא סיפקו את היעדים של אפל מבחינת מכירות ובידול מהדגמים האחרים, ודגם האייר החדש הוא הניסיון של החברה לברוא קטגוריית ביניים חדשה. במקום להציע למשתמשים רק "אייפון בסיסי גדול יותר", אפל רוצה כעת לפתות אותם עם קונספט עיצובי חדש ודק להפליא. זהו מהלך שמטרתו להגדיל את היצע המוצרים, ולפנות לקהל שמקריב חלק מהפיצ'רים המתקדמים (כמו מצלמה משולשת) תמורת עיצוב יוקרתי ופורטביליות קיצונית. אם דגם האייר יצליח, הוא עשוי להפוך לנקודת ציון חדשה באסטרטגיית המוצרים של אפל, עם דגש על עיצוב כגורם מבדל מרכזי לא פחות מהביצועים והמצלמה. עיצוב ותצוגה: מראה חדש וקצב רענון מהיר לכולם לפי השמועות, ליין האייפון 17 מביא עמו שינויים עיצוביים משמעותיים, כשהבולט מביניהם הוא מבנה דק יותר לדגם האייר החדש ושינויים בולטים במערך המצלמה האחורי. דגם ה'אייר' צפוי להיות האייפון הדק ביותר אי פעם, עם עובי משוער של כ-5.5 מ"מ בלבד בנקודה הדקה ביותר שלו. תצוגתו תעמוד על 6.6 אינץ', גודל ביניים שמתמקם בין האייפון 17 הבסיסי וה'פרו' לבין דגם ה'פרו מקס'. דגמי הפרו והפרו מקס עשויים לעבור ממסגרת טיטניום לאלומיניום כדי להפוך אותם קלים יותר, אך דיווחים סותרים מצביעים על כך ששינוי זה יתקיים רק באופן חלקי, אולי בשילוב עם זכוכית. השינוי הבולט הוא במבנה המצלמה האחורית: במקום בליטה בודדת, היא עשויה להשתנות לפס מצלמה מלבני רחב יותר שישתרע לרוחב המכשיר, בדומה למכשירי גוגל פיקסל. בנוסף, האייפון 17 הבסיסי צפוי לגדול מעט, עם תצוגה של 6.3 אינץ' שמשתווה כעת לגודל של דגמי ה'פרו'. אולי השינוי המשמח ביותר לצרכנים: לראשונה, טכנולוגיית תצוגת הProMotion עם קצב רענון של 120 הרץ צפויה להגיע לכל ארבעת הדגמים, ולא רק לדגמי הפרו. שדרוג זה יבטיח חווית גלילה חלקה ומשופרת לכל משתמש, ללא תלות במחיר המכשיר. במשך שנים, אפל ספגה ביקורת על קיפוח דגמי הבסיס בתכונות שהפכו מזמן לסטנדרט במכשירי אנדרואיד, כמו קצב רענון מהיר. שדרוג זה נועד לצמצם את הפער, ולהפוך את האייפון 17 לבחירה כדאית גם עבור מי שלא מעוניין לשלם את מחיר דגמי הפרו. דגמי הפרו עשויים גם להגיע עם תצוגה עמידה בפני שריטות ואנטי רפלקטיבית. אם כל הדגמים מקבלים את תצוגת ה-ProMotion וגם את מצלמת הסלפי המשופרת, מה מבדל את דגמי הפרו? הפער כעת יהיה ברור עוד יותר: מעבד חזק יותר, מצלמות אחוריות מתקדמות עם זום אופטי משופר, וייתכן שגם חומרי גלם מובדלים. מהלך זה עשוי לטשטש את הגבולות עבור הצרכן הממוצע, שישאל את עצמו האם הוא באמת זקוק לדגם 'פרו' יקר יותר אם גם דגם הבסיס מספק את כל הצרכים היומיומיים. טבלה מסכמת: השוואה בין דגמי האייפון 17 תכונה אייפון 17 אייפון 17 אייר אייפון 17 פרו אייפון 17 פרו מקס גודל מסך (אינץ') 6.3 8 6.6 8 6.3 8 6.9 8 מעבד (שמועות) A19 / A18 2 A19 Pro (5 ליבות GPU) 2 A19 Pro 2 A19 Pro 2 זיכרון RAM (שמועות) 8GB 2 12GB 2 12GB 2 12GB 2 מצלמה אחורית מערך כפול (48MP עיקרית) 15 מערך יחיד (48MP) 2 מערך משולש (48MP) 9 מערך משולש (48MP) 9 מצלמה קדמית 24MP 9 24MP 9 24MP 9 24MP 9 קצב רענון 120Hz 9 120Hz 9 120Hz 9 120Hz 9 מערך הצילום: קפיצת מדרגה ענקית למצלמה הקדמית והאחורית שדרוגים משמעותיים צפויים גם בתחום הצילום, ובמיוחד בכל הנוגע למצלמה הקדמית ולעדשת הטלפוטו בדגמי הפרו. כל ארבעת הדגמים צפויים לקבל שדרוג משמעותי במצלמה הקדמית, שתעלה מ-12 מגה פיקסל כיום ל24 מגה פיקסל. זהו השדרוג הגדול ביותר למצלמת הסלפי מזה שנים, ויספק תמונות ושיחות וידאו חדות ומפורטות יותר. דגמי ה'פרו' יציעו מערך צילום משופר עם שלוש מצלמות של 48 מגה פיקסל כל אחת. עדשת הטלפוטו המשודרגת תקפוץ מ-12 מגה פיקסל ל48 מגה פיקסל, ותאפשר זום אופטי משופר של 8x, קפיצת מדרגה ענקית לעומת זום של 5x שהיה קיים

מה זה נאט"ו ולמה ישראל לא חברה בו?

מה זה נאט"ו ולמה ישראל לא חברה בו השם נאט״ו נשמע כמו הצהרה על ביטחון משותף וכוח צבאי עצום, אבל מה באמת מסתתר מאחורי הקיצור הזה ולמה מדינת ישראל לא נמנית בו ? במאמר הזה נחקור את יסודות הארגון, נספר על שורשיו, נסביר את מטרותיו ונבין מדוע ישראל, למרות ההשתתפות שלה בתכניות שיתוף פעולה רבות, אינה חברת נאט"ו במעמד מלא. תולדות ברית נאט"ו בתחילת התקופה הקרה של המלחמה הקרה התגבשה בצפון אמריקה ובאירופה חשיבות שיתוף הפעולה הצבאי. במארס 1949 נחתם בארצות הברית האמנה המייסדת של נאט"ו, הידועה כאמנה צפון-אטלנטית. האמנה קבעה שיש תשע מדינות מייסדות אשר מתחייבות לתמוך זו בזו במקרה של תקיפה חיצונית. הרעיון המרכזי היה שכוח משולב של מדינות תורם ליציבות ולבלימת התפשטות האידאולוגיה הקומוניסטית תחת הנהגתו של ברית המועצות. בתחילת הדרך הצטרפו לברית ימים ספורים לאחר מכן קנדה וארצות הברית, ובהמשך גם איטליה ויוון. לאורך העשורים שאחר כך התרחבה הברית ולקחה תחת חסותה את מרבית מדינות אירופה המערבית. כל נוסף התבסס על התחייבות הדדית להגנה ועל שיתוף המידע המודיעיני והביטחוני. כיום מונות המדינות החברות בביטחון המשותף כשלושה עשר אלף חיילים ובהן גם חיל האוויר המשותף וחיל הים המשותף לפעילות משותפת באזורים נרחבים. מטרות ויעדים של נאט"ו המטרה הראשונה של נאט"ו היא הגנה הדדית: מקרה שבו אחת החברות בברית מותקפת ייחשב למתקפה על כולן, וכל חברה תסייע במידת האפשר. זו ההתחייבות המרכזית שמכונה סעיף חמש של האמנה. העיקרון הזה יצר מאז המלחמה הקרה הרתעה משמעותית עבור כל מי שהיה מעוניין לאיים על אחת המדינות החברות. המטרה השנייה היא חיזוק היציבות הפוליטית והביטחונית באזורים צפון אטלנטיים. המרחב מתאפיין בקשרים כלכליים וחברתיים חזקים וככזה דורש ביסוס של שיתוף פעולה מתמשך גם בזמנים פחות מתוחים. השיתוף כולל תרגילים צבאיים משותפים, חילופי מודיעין, הדרכה מקצועית, הכשרות טכנולוגיות ותרגולים משותפים הנערכים מדי שנה במרחבים אירופיים ובאזורים אחרים. המטרה השלישית היא קידום ערכי דמוקרטיה, שלטון החוק וזכויות אדם. כל מדינה המעוניינת להצטרף נדרשת לעמוד בתנאי יסוד של דמוקרטיה יציבה, הפרדת רשויות, ומנגנונים עצמאיים למניעת שחיתות ולשמירה על חירויות האזרח. כך, מלבד העוצמה הצבאית משולבת, נאט"ו משמשת גם כמועדון ערכי המחייב חברות אחראית במדיניות הפנים והחוץ. הגורם הגאוגרפי והמגבלות אחד המאפיינים הברורים של נאט"ו הוא המימד הגאוגרפי. הברית נבנתה סביב אוקיינוס האטלנטי והמרחב האירופי-אמריקאי. לכן חברות מלאה נשענת על קרבה גאוגרפית למדינות מייסדות או תוספות מאוחרות כגון גרמניה או ספרד. מדינות מזרח אירופה שהצטרפו לאחר סיום המלחמה הקרה עמדו בתנאים הפוליטיים והביטחוניים הדרושים, אך לא מעבר לאזור האטלנטי-אירופי. ישראל, לעומת זאת, ממוקמת במזרח תיכון. המיקום שלה לא מאפשר השתלבות טבעית באגודה המבוססת באזור צפון האוקיינוס האטלנטי ומדינות אירופה. למרות זאת מתקיים שיתוף פעולה צבאי ומודיעיני בינלאומי בין ישראל למערב האירופי ולארצות הברית. שיתוף זה לא מבטיח חברות מלאה בפרט בשל היעדר תחום גאוגרפי משותף למערכת ההגנה המשותפת. מדוע ישראל אינה חברת נאט"ו במעמד מלא נאט"ו לא קבלה אף פעם מדינה מחוץ לגבולות האוקיינוס האטלנטי באופן מלא. מערכת היחסים ההדוקה עם ארצות הברית ועם מדינות מערב אירופה מתבצעת בדרך כלל דרך תוכניות שיתוף פעולה ולא באמצעות חברות מלאה. ישראל יצרה עם נאט"ו שיתוף מידע ותרגולים במסגרת דיאלוג הים התיכון (Mediterranean Dialogue) ותוכנית היוזמה לשיתוף פעולה בעיר איסטנבול. במסגרת זו מתקיימים תרגילים משותפים, חילופי סמלים, והכשרות מקצועיות לביטחון ים ויבשה. מלבד הגאוגרפיה עולה שיקול מדיני. ההשתתפות המוגבלת מאפשרת לישראל ליהנות מהידע הצבאי והמודיעיני של הברית מבלי להתחייב להתחייבות הדדית שתכלול מעורבות צבאית אוטומטית כלפי כל מדינה שמאיימת על אחת החברות. העדר חברות מלאה יוצר גמישות מדינית שישראל מעוניינת לשמר כדי לא להיקלע לקונפליקטים אזוריים באופן פורמלי כחברת נאט"ו. שיתוף פעולה ביטחוני ומתוחכם במקביל למגבלות החברות הלא מלאה, ישראל נהנית משיתוף פעולה מתוחכם עם נאט"ו. הדיאלוג התקדם לשלב שבו מתקיימים קורסים מקצועיים לצוותים טכנולוגיים, חלוקת מודיעין אסטרטגי והדרכות בתחום אבטחת הסייבר. בחלק מהמערכות הלוגיסטיות והאמצעים המתקדמים מתקיימות שיתופי פעולה ישירים ולצד סיוע טכנולוגי נדרש גם התיאום הפוליטי המתבטא בפגישות תקופתיות של ראשי המטה הכללי ושל השרים לביטחון. הדיאלוג מאפשר לישראל לבצע ניסויי טכנולוגיות מתקדמות המשלבות תקשורת מוצפנת, מערכות הגנה אווירית משולבות ושיתופי פעולה בתחום הלוויינאות. שימוש בכלי תקשורת צבאיים משותפים מונע כפילויות פיתוח מיותרות ומייעל תקציבי מחקר ופיתוח. כך נשמרת יתרון הכרעה טכנולוגי ועתודה מדעית המשרתת הן את הצרכים המקומיים והן את הצרכים הבריתיים הרחבים יותר. עתיד ההשתלבות השאלה האם ישראל תצטרף לנאט"ו במעמד מלא תלוייה בכמה תנאים מקבילים. ראשית תנאי גאוגרפיה או שינוי הרחבת הברית אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי. שנית שאלת מדיניות חוץ אזורית של נאט"ו האם תרחיב את תחום ההתחייבות ההדדית כך שיכלול גם את מזרח התיכון. שלישית רצונה של ישראל להיות כפופה לסעיפי ההגנה ההדדית באופן רשמי. מהלכים אחרונים ברמת הממשלה ועל השולחן המדיני מצביעים על המשך העמקת היחסים. מספר מומחים סבורים כי שיתוף פעולה ביטחוני-מודיעיני מוביל בסופו של דבר גם לעלייה בסיכוי להשתלב באופן מלא. יחד עם זאת לפוליטיקה הישראלית ומצבה האזורי יש משקל גדול בהחלטה אם להיקשר להתחייבויות צבאיות הדדיות שכוללות ביטחון קיבוצי גם עבור מדינות שאינן ממש תומכות במדיניותה האזורית של ישראל. ובואו נגיד שלישראל לא חסרות בעיות, ולא בטוח שכדאי לה עכשיו להתחייב לביטחון מדינות אחרות.. סיכום הסיפור של נאט"ו והקשר הישראלי אליה הוא מורכב ומשלב בין ממד גאוגרפי, שיקולים פוליטיים והבטחה ביטחונית. ישראל נהנית משיתוף פעולה מודיעיני וטכנולוגי מתקדם מבלי שהדבר יכרוך אותה בהתחייבויות הדדיות פורמליות הכוללות מעורבות משותפת בסכסוכים במזרח התיכון. העתיד עשוי לשאת עמו שינוי מציאות שבו מפליגים מעבר לגבולות היבשת האתלוונטית, או שבו הברית תחליט להרחיב את שורותיה ולהעניק חברות מלאה למדינות שותפות בעלות רצון פוליטי ותשתית ביטחונית דומה. רק הזמן והמדיניות הגלובלית יכריעו אם יום אחד ישראל תזכה לאות נאט"ו מלא לצד חבריה באוקיינוס האטלנטי.

איראן מפגינה שרירים: מאחורי תרגיל הטילים בים הערבי

איראן מפגינה שרירים: מאחורי תרגיל הטילים בים הערבי -מסר ישיר לישראל ולארה"ב התרגיל הצבאי האיראני רחב ההיקף שנערך בימים האחרונים אינו אירוע שגרתי, אלא נקודת מפנה דרמטית המתרחשת על רקע גיאופוליטי סוער. התרגיל, המכונה "כוח מתמשך 1404", הוא האירוע הצבאי הגדול הראשון של טהראן מאז "מלחמת 12 הימים" עם ישראל,  שפרצה ביוני 2025. על פניו, מדובר במבצע ימי שגרתי, אך בחינה מעמיקה חושפת כי הוא משמש למעשה ככלי תקשורת רב-שכבתי. זהו ניסיון איראני  להפגין יכולות צבאיות, לשלוח מסר הרתעתי לאויבותיה, ולשדר מסר של התאוששות וחוסן לציבור בבית – וכל זאת חודשיים בלבד לאחר שתוכנית הגרעין והתשתיות הצבאיות שלה ספגו מכה קשה. הבחירה של איראן לערוך תרגיל ימי דווקא בצפון האוקיינוס ההודי ובמפרץ עומאן, ולא במפרץ הפרסי, מגלמת אסטרטגיה מכוונת. המפרץ הפרסי נחשב לתחום הפעילות של משמרות המהפכה האסלאמיים, המפעילים צי קטן וקל המבוסס על סירות מהירות וטקטיקות א-סימטריות. לעומת זאת, חיל הים האיראני הקונבנציונלי, שהוביל את התרגיל, פועל במרחבים הימיים הפתוחים יותר, וכך מראה את יכולתה של טהראן להקרין כוח מחוץ לגבולותיה הימיים הצרים. תזמון התרגיל, שהתקיים גם בסמוך ל"יום התעשייה הביטחונית הלאומי" באיראן, נועד להדגיש את התקדמותה בפיתוח מערכות נשק מקומיות, וכך לחזק את תדמיתה כמעצמה אזורית עצמאית. התרגיל הצבאי: חלון ראווה של טילים ותמרונים על פי דיווחי התקשורת האיראנית, תרגיל "כוח מתמשך 1404" נמשך יומיים. דובר חיל הים האיראני, אדמירל עבאס חסאני, הצהיר כי המטרות הרשמיות של התמרון הן שיפור המוכנות הקרבית, חיזוק מערכות הפיקוד, בניית הרתעה והשרשת "תחושה של ביטחון ותקווה בקרב האומה האיראנית". הדובר הדגיש כי הכוחות התאמנו על מגוון רחב של תרחישים, כולל פעולות לוחמה אלקטרונית ושימוש בכלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים). התרגיל הדגיש בעיקר את יכולות הטילים של חיל הים. ספינות קרב, ובהן הפריגטה IRIS Sabalan וספינת הסיור IRIS Ganaveh, שיגרו טילי שיוט נגד ספינות מסוג נאסיר וקאדר. על פי דיווחים, גם סוללות טילים חופיות נטלו חלק במתקפה. האדמירל חסאני מסר כי טילים אלו, בעלי טווחים שונים – קצר, בינוני וארוך, פגעו בהצלחה במטרות ימיות. כחלק מההפגנה הטכנולוגית, תמונות שהופצו הציגו שיגור של כטב"ם מתאבד מסוג Bavar-5, מה שמעיד על היכולת של טהראן להשתמש בכלים מקומיים כדי לאיים על אויבותיה. הקשר קריטי: המלחמה ששינתה הכל כדי להבין את חשיבות התרגיל, יש לבחון אותו על רקע "מלחמת 12 הימים" בין איראן לישראל, שהתחוללה ביוני 2025. המלחמה החלה ב-13 ביוני, כאשר ישראל פתחה במתקפת פתע היסטורית ונרחבת שכללה מאות מטוסי קרב, ופגעה במתקני גרעין, בסיסים צבאיים, ותשתיות אסטרטגיות איראניות. בתגובה, איראן שיגרה מתקפות טילים וכטב"מים לעבר ישראל. ב-22 ביוני, ארצות הברית הצטרפה לתקיפה ופגעה במתקני גרעין תת-קרקעיים בנאטנז, פורדו ואיספהאן, וגרמה נזק משמעותי לתוכנית הגרעין האיראנית. המלחמה הסתיימה בהפסקת אש בתיווך אמריקאי ב-24 ביוני. העובדה כי ישראל וארה"ב תקפו באופן ישיר את תשתית הגרעין והצבא של איראן, גרמה מבוכה רבה למשטר האיראני. הממשל בטהראן ביקש לשכתב את הנרטיב ההיסטורי של הקונפליקט, והתרגיל הנוכחי הוא חלק מהותי ממאמץ זה. שר ההגנה האיראני, עזיז נסירזאדה, טען כי "הטילים שבהם השתמשנו במלחמה מול ישראל פותחו לפני שנים. כיום, יש לנו טילים עדיפים בהרבה". טבלה 2: ציר הזמן של מלחמת 12 הימים (יוני 2025) תאריך אירוע מרכזי השלכות 12 ביוני סבא"א מעבירה החלטה המגנה את איראן על אי-ציות לתוכנית הגרעין יוצר רקע מתוח לתקיפה ישראלית 13 ביוני ישראל פותחת במתקפת פתע נרחבת ("מבצע חתונה אדומה") על מתקני גרעין, צבא ותשתיות איראניות הרג של בכירים איראניים ופגיעה בתשתיות אסטרטגיות 13-23 ביוני איראן מגיבה ביותר מ-1000 טילים וכטב"מים לעבר ישראל 28 הרוגים בישראל, פגיעה במתקנים צבאיים ואזרחיים 22 ביוני ארצות הברית מצטרפת לתקיפה ופוגעת במתקני גרעין איראניים נזק נרחב לתוכנית הגרעין, הפסקת שיתוף פעולה איראני עם סבא"א 24 ביוני הפסקת אש בתיווך אמריקאי נכנסת לתוקף סיום הקונפליקט הישיר והשארת המצב הגיאופוליטי במתח   כוח או חולשה? תעמולה מול מציאות בעוד שהמסר האיראני הרשמי נועד לשדר עוצמה ונחישות, ניתוח של מומחים חיצוניים מציג תמונה מורכבת וסותרת. דובר חיל הים האיראני טען כי התרגיל נועד לחזק את ההרתעה. יועצו של המנהיג העליון, יחיא רחים ספאבי, אף הגדיל ואמר: "איננו נמצאים בהפסקת אש, אלא בשלב של מלחמה שיכול לקרוס בכל רגע". מסרים אלו הם ניסיון ברור לשדר שמדובר במשטר שמוכן ומסוגל להגן על עצמו. ההבדל בין הנרטיב האיראני לניתוח החיצוני חושף את הדילמה המרכזית של המשטר. התרגיל הוא לא רק מפגן כוח כלפי חוץ, אלא גם פלטפורמה לתעמולה פנימית. בכך שהיא משקיעה בשיפור יכולותיה הצבאיות, טהראן מנסה להסיט את תשומת הלב מהבעיות הכלכליות החמורות שהיא חווה, כולל הפסקות חשמל ומחסור במים שגרמו למחאות אזרחיות. באמצעות איומים על ישראל וארה"ב, המשטר מחזק את תחושת האיום החיצוני, מה שמצדיק את מדיניותו הקיצונית ומסייע לאחד את הציבור סביב הנהגה נוקשה. הזירה הבינלאומית והכלכלית: איומים מכל כיוון במקביל להפגנת הכוח הצבאית, איראן ניצבת בפני לחצים דיפלומטיים וכלכליים חסרי תקדים. בריטניה, צרפת וגרמניה (E3), בתמיכת ארצות הברית, איימו להפעיל את מנגנון ה"סנאפבק" באו"ם עד סוף אוגוסט. מנגנון זה, המובנה בהסכם הגרעין מ-2015, מאפשר למדינות אלה להחזיר באופן אוטומטי את סנקציות האו"ם הקודמות על איראן במקרה של הפרת ההסכם, ללא צורך בהצבעה נוספת שניתנת לווטו. הפעלת מנגנון זה תפגע קשות בכלכלה האיראנית, ותגביל את הסחר בנשק ובטכנולוגיות גרעיניות. ההתנהלות האיראנית בזירה הגרעינית מהווה קלף מיקוח נוסף. בתגובה לכך שסבא"א לא גינתה את התקיפות הישראליות והאמריקאיות על מתקניה, איראן השעתה את שיתוף הפעולה מרצון עם הסוכנות והסירה מצלמות מעקב. איראן רואה בהתנהלות זו "סטנדרט כפול" ומסרבת לחדש את הפיקוח עד שתקבל "ביטחונות והגנה" על מתקניה. מנקודת מבטה, שקיפות תחת איומים צבאיים גוברת רק מעודדת תקיפות נוספות, ומאפשרת לישראל להעריך את היקף הנזק בצורה מדויקת. ההתנהלות הצבאית והדיפלומטית של איראן הן חלק מאסטרטגיה אחת רחבה. באמצעות התרגיל והפסקת הפיקוח של סבא"א, איראן מנסה לשפר את עמדתה לקראת שיחות מחודשות עם אירופה וארה"ב. היא מפגינה נחישות צבאית וגרעינית כדי לאלץ את המערב לסגת מלחצי הסנקציות ולהציע עסקה טובה יותר. יחד עם זאת, ההשפעה של מהלכיה על מדינות המפרץ אינה פשוטה. למרות האיום האיראני, מדינות כמו סעודיה ואיחוד האמירויות הערביות נוטות לזהירות ומעדיפות דיפלומטיה על פני הסלמה נוספת, מתוך הבנה כי כל התלקחות אזורית תפגע קשות באינטרסים שלהן. סיכום ומסקנות התרגיל הצבאי האיראני "כוח מתמשך 1404" אינו תמרון טכני גרידא, אלא אירוע בעל משמעויות רבות-שכבתיות. הוא משמש כלי מרכזי במאבק של איראן לשקם את מעמדה לאחר מכה צבאית כואבת. המסר הצבאי נועד לא רק להרתיע את ישראל וארה"ב, אלא גם לחזק את הלגיטימציה של המשטר בבית ולהסיט את תשומת הלב מבעיות כלכליות בוערות. המצב

הדרקון הכחול שעלה מן המעמקים: ספרד נלחצת מהאורח הימי המסוכן

  הדרקון הכחול שעלה מן המעמקים: ספרד נלחצת מהאורח הימי המסוכן יצור מיתולוגי או איום ביולוגי? הוא נראה כמו יצור מתוך ספר פנטזיה, אך הוא אמיתי לחלוטין. הדרקון הכחול, שבלול ים זעיר אך מרהיב, הופיע לאחרונה בחופי ספרד וגרם לסערה תקשורתית, מדעית וציבורית. גופו הכחול־כסוף, כנפיו הדמויות עלים, ותנועתו האלגנטית על פני המים, כל אלה הופכים אותו לאחד היצורים היפים ביותר בים. אך מאחורי המראה הקסום מסתתרת סכנה ממשית: הדרקון הכחול ניזון ממדוזות ארסיות, ובמיוחד מהמדוזה הפורטוגזית הידועה לשמצה, ושומר את הארס שלהן בגופו. היצור הקטן, שאורכו נע בין 3 ל־5 סנטימטרים בלבד, מסוגל לגרום לתגובה ארסית חריפה בבני אדם, כולל כאבים עזים, גירוי בעור, הקאות, ואף תגובות אלרגיות מסכנות חיים. מומחים מזהירים: "אל תיגעו בו – אפילו לא עם כפפות. הארס שלו עלול לחדור דרך העור." חופי קוסטה בלנקה ננעלים – והציבור מבולבל ביום רביעי האחרון, הרשויות בספרד נאלצו לסגור 11 קילומטרים של חופים לאורך קוסטה בלנקה, אחד מאזורי התיירות הפופולריים ביותר במדינה. ההחלטה התקבלה לאחר דיווחים חוזרים על תצפיות בדרקונים כחולים שנסחפו אל החוף. תיירים נדהמו לראות את היצור המרהיב, אך במהרה הבינו שמדובר באיום ממשי. ראש עיריית גוארדמר דל סגורה, חוסה לואיס סאאז, פרסם אזהרה חריגה: "אם אתם מרגישים גירוד או צריבה, שטפו את המקום במים מלוחים בלבד ופנו מיד לטיפול רפואי." הרשויות פתחו במבצע סריקה נרחב לאורך החופים, במטרה לאתר פרטים נוספים ולמנוע מגע עם הציבור. למרות האזהרות, לא דווח על מקרי הרעלה חמורים. ילד בן 11 שנעקץ באלצ'ה טופל ושוחרר מבית החולים תוך שעות ספורות. עם זאת, המתח גובר. במיוחד בקרב משפחות עם ילדים, שחוששות מהמפגש הלא צפוי עם הדרקון הקטן. שינויי אקלים, זרמים משתנים – והים התיכון שמשתנה לנגד עינינו הדרקון הכחול חי בדרך כלל באוקיינוסים טרופיים וממוזגים- האטלנטי, השקט וההודי. הופעתו בים התיכון נחשבת נדירה, אך בשנים האחרונות נצפו יותר ויותר פרטים בחופי ספרד, כולל באיים הקנריים, ולנסיה, ואף באנדלוסיה. חוקרים מעריכים כי שינויי האקלים, התחממות המים ושינויים בזרמים הימיים הם הגורמים המרכזיים להופעתו באזור. הדרקון הכחול ברשתות – בין התפעלות לחרדה תמונות של הדרקון הכחול מציפות את הרשתות החברתיות. גולשים משתפים תצלומים, סרטונים, ואף ציורים בהשראתו. אך לצד ההתפעלות, גוברת גם החרדה. הורים מודאגים, תיירים מבולבלים, ורשויות שמנסות להרגיע את הרוחות – כל אלה יוצרים תמונה מורכבת של קיץ לא שגרתי. הדרקון הכחול הפך בן רגע לגיבור הקיץ, אך לא מהסוג שרוצים לפגוש על החוף. הרשויות ממשיכות לעקוב אחר התפשטותו, וממליצות לציבור לדווח על כל תצפית – ולשמור מרחק. מה הלאה? האם הדרקון הכחול כאן כדי להישאר? האם מדובר בתופעה חולפת, או שמא הדרקון הכחול יהפוך לחלק קבוע מהאקוסיסטמה הימית של ספרד? התשובה עדיין לא ברורה. מדענים ממשיכים לחקור את התופעה, אך דבר אחד בטוח. הים התיכון כבר לא מה שהיה. הציבור נקרא להישאר ערני, להימנע ממגע עם יצורים לא מוכרים, ולזכור: גם היצורים היפים ביותר עלולים להיות המסוכנים ביותר.  

ג'מבו: הפיל הענק שכבש את העולם ונדרס על ידי רכבת

  ג'מבו: הפיל הענק שכבש את העולם ונדרס על ידי רכבת תחילתו של ענק: לידתו של ג'מבו הפיל בסודאן ג'מבו הפיל נולד ככל הנראה בשנת 1861 בסודאן, תחת שלטון האימפריה העות'מאנית. הוא היה פיל סוואנה אפריקני, זכר, שהגיע לגובה של יותר מ־3.25 מטרים ולמשקל של כ־7 טון. כבר בגיל צעיר נלקח מג'ונגלי אפריקה והועבר לגן החיות ז'רדן דה פלאנט בפריז, שם החל את מסעו הארוך בעולם האנושי הלא פשוט. מלונדון באהבה: הפיל שהפך לאגדה בשנת 1865 הועבר ג'מבו לגן החיות של לונדון, שם הפך במהרה לאטרקציה המרכזית. ילדים נהרו בהמוניהם כדי לרכוב על גבו, והוא הפך לדמות אהובה במיוחד. שמו ניתן לו ככל הנראה כשיבוש של המילה הסוואהילית "ג'ומבה" שפירושה "ראש שבט", או מהמילה "ג'מבו" שפירושה "שלום". הפרסום של ג'מבו היה כה גדול, עד שהמילה "ג'מבו" הפכה באנגלית לשם תואר המתאר משהו עצום. לימים, מטוס הבואינג 747 קיבל את הכינוי "ג'מבו ג'ט" בזכות גודלו המרשים. מכירה מעוררת סערה: ג'מבו עובר לאמריקה בשנת 1882, גן החיות הלונדוני החליט למכור את ג'מבו לקרקס האמריקאי של פי. טי. ברנום תמורת סכום עתק של 10,000 דולר. ההחלטה עוררה סערה ציבורית אדירה: יותר מ־100,000 מכתבים נשלחו למלכה ויקטוריה בבקשה לעצור את המכירה. גם יורש העצר, נסיך ויילס, הביע את התנגדותו. שגריר ארצות הברית בלונדון אף התבדח באירוע דיפלומטי ואמר שהמחלוקת היחידה בין הממלכה המאוחדת לארצות הברית היא סביב מכירתו של ג'מבו. גיבור הקרקס: ג'מבו כובש את אמריקה עם הגעתו לארצות הברית, ג'מבו הפך לכוכב הקרקס של ברנום. הוא משך קהל עצום לכל הופעה, והפך לסמל של עוצמה, חן וידידותיות. גודלו המרשים ואופיו הנוח הפכו אותו לאהוב במיוחד על ילדים ומבוגרים כאחד. הטרגדיה בסנט תומאס: הרגע שבו העולם עצר ב־15 בספטמבר 1885, לאחר הופעה בעיר סנט תומאס שבקנדה, התרחש אסון. ג'מבו הובל חזרה לקרון הרכבת שלו, כפי שהיה נהוג באותם ימים. לפתע, קטר רכבת שנסע במהירות פגע בו בעוצמה אדירה. ג'מבו נהרג במקום. האירוע זעזע את העולם. עיתונים דיווחו בהרחבה, והציבור התקשה לעכל את מות הפיל האהוב. ג'מבו לא היה רק בעל חיים, הוא היה סמל, אגדה, דמות ציבורית. הנצחה יוצאת דופן: ג'מבו חי בזיכרון בעיר סנט תומאס הוצב פסל בגודל טבעי של ג'מבו, בדיוק במקום שבו נהרג. הפסל הפך לאתר תיירות ולסמל של העיר. גובהו של הפסל כ־4 מטרים, והוא משחזר את דמותו המרשימה של הפיל האגדי. שלדו של ג'מבו נתרם למוזיאון האמריקאי להיסטוריה של הטבע בניו יורק. ליבו נתרם לאוניברסיטת קורנל, ועורו פוחלץ והוצג בקרקס עד שנת 1889. לאחר מכן נתרם הפוחלץ לאוניברסיטת טאפטס, שם שימש כקמע האוניברסיטה עד שנשרף ב־1975. אפרו של ג'מבו נשמר בכד באוניברסיטה, וזנבו, השריד היחיד מהפוחלץ, נשמר בארכיון האוניברסיטה. ג'מבו בתרבות: מפיל לדמבו הפופולריות של ג'מבו השפיעה גם על התרבות הפופולרית. אימו של דמבו, הפילון מהסרט של דיסני, נקראת "גברת ג'מבו". מחווה ברורה לפיל האמיתי. גם השם "ג'מבו" הפך לחלק מהשפה האנגלית, כמילה המתארת משהו עצום בגודלו. ג'מבו – לא רק פיל הסיפור של ג'מבו הוא הרבה יותר מהסיפור של בעל חיים. הוא סיפור על אהבה, תרבות, פוליטיקה, תקשורת, ואפילו דיפלומטיה. הוא היה גיבור של תקופה, והמוות הטראגי שלו הפך אותו לאגדה נצחית. היום, כשאנחנו שומעים את המילה "ג'מבו", אנחנו אולי חושבים על מטוס או על משהו גדול. אבל מאחורי המילה הזו מסתתר סיפור מרגש על פיל אחד, שהשפיע על העולם כולו.

הקבר בנשר: תולדותיו של עז א-דין אל-קסאם ואתר הקבר שלו

עז א-דין אל-קסאם: דמות היסטורית עז א-דין אל-קסאם נולד בשנת 1882 בכפר ג'בלה שבסוריה. הוא היה איש דת מוסלמי, בוגר אוניברסיטת אל-אזהר בקהיר, ונודע כמטיף דתי כריזמטי. בתחילת דרכו השתתף במאבקים נגד הקולוניאליזם האירופי. תחילה נגד האיטלקים בלוב, ובהמשך נגד הצרפתים בסוריה. לאחר דיכוי ההתקוממות הסורית, ברח לארץ ישראל, והתיישב בעיר חיפה בשנת 1921. במהלך שנות ה-30, אל-קסאם פעל להקמת תשתית חמושה של התנגדות לשלטון הבריטי ולמפעל הציוני. הוא גייס תומכים מקרב האוכלוסייה הערבית המקומית, בעיקר איכרים ופועלים, ויצר תאים מחתרתיים שפעלו בגליל ובשומרון. פעילותו נחשבת לאבן דרך בהתפתחות הלאומיות הפלסטינית החמושה, וה״התנגדות״ ב-20 בנובמבר 1935, נהרג אל-קסאם בקרב עם כוחות בריטיים סמוך לכפר יעבד שבאזור ג'נין. מותו סימן את תחילתה של תקופה חדשה במאבק הערבי בארץ ישראל, והוביל להתפרצות המרד הערבי הגדול (1936–1939). מיקום הקבר: בית הקברות המוסלמי בנשר לאחר מותו, גופתו של אל-קסאם הובאה לקבורה בבית הקברות המוסלמי בעיר נשר, הסמוכה לחיפה. הקבורה התקיימה תחת פיקוח בריטי, ובנוכחות מצומצמת של אנשי דת ותומכים. הקבר עצמו הוא קבר פשוט, ללא מבנה מפואר, אך עם מצבה שעליה חרוט שמו. הבחירה בעיר נשר לא הייתה מקרית. העיר הייתה אז יישוב קטן עם אוכלוסייה מוסלמית משמעותית, והקרבה לחיפה, שם פעל אל-קסאם, הפכה את המקום לסביר מבחינה לוגיסטית וביטחונית. במשך עשרות שנים, הקבר נותר שקט, כמעט נשכח. רק מעטים פקדו אותו, בעיקר אנשי דת מקומיים או בני משפחה. לא נערכו בו טקסים ציבוריים, והוא לא שימש מוקד פוליטי או דתי. תחזוקת הקבר והטיפול בו הקבר נמצא בשטח בית קברות מוסלמי היסטורי, אשר מנוהל על ידי הוואקף – גוף דתי מוסלמי האחראי על אתרים קדושים. בשנים האחרונות, הוואקף החל להשקיע בתחזוקת הקבר, כולל ניקוי, שיפוץ המצבה והצבת שילוט. לאחרונה דווח כי פעילים מוסלמים ניקו את הקבר והציבו סביבו גדר, כחלק ממאמץ לשמר את זכרו של אל-קסאם. הפעולה עוררה תגובות ציבוריות, בעיקר מצד גורמים פוליטיים שהתנגדו להנצחתו של אדם שנתפס בעיניהם כטרוריסט. תיעוד היסטורי של הקבורה המקורות הבריטיים תיעדו את מותו של אל-קסאם ואת קבורתו. לפי דיווחים מהתקופה, הבריטים חששו מהפיכתו של הקבר לאתר עלייה לרגל, ולכן ניסו לשמור על פרופיל נמוך סביב ההלוויה. עם זאת, שמו של אל-קסאם הפך במהרה לסמל בקרב הפלסטינים, והקבר הפך לנקודת ציון היסטורית. במהלך השנים, מספר חוקרים ערבים ויהודים תיעדו את הקבר ואת ההקשר ההיסטורי שלו. בין היתר, מוזכר הקבר במחקרים על המרד הערבי ועל ראשית ההתנגדות הפלסטינית המאורגנת. מעמדו של הקבר כיום נכון לשנת 2025, הקבר של אל-קסאם בנשר מוכר כאתר קבורה מוסלמי, אך אינו מוגדר כאתר מורשת רשמי. (וטוב שכך.) אין שילוט ממשלתי או הכרה ממשרד הדתות, והטיפול בו נעשה על ידי גורמים פרטיים או דתיים. הקבר הפך בשנים האחרונות למוקד עלייה לרגל עבור פעילים מוסלמים, בעיקר בימי זיכרון. עם זאת, אין בו תשתיות תיירותיות, והוא נותר אתר קטן וצנוע. לסיכום: קבר עם עבר טעון הקבר של עז א-דין אל-קסאם בנשר הוא עדות שקטה אך משמעותית להיסטוריה של המאבק הערבי בארץ ישראל. הוא משקף את הדרך שעברו רעיונות ההתנגדות, ואת האופן שבו דמותו של אדם אחד יכולה להפוך לסמל – גם עשרות שנים לאחר מותו.

בין דופמין, FOMO וקריפטו: למה אנחנו נמשכים לסיכון?

בין דופמין, FOMO וקריפטו: למה אנחנו נמשכים לסיכון? מיליוני אנשים ברחבי העולם נשאבים לתוך עולם הקריפטו ולסיכון שהוא נושא עימו. לא רק בגלל הפוטנציאל הכלכלי, אלא בגלל משהו עמוק יותר: פסיכולוגי, רגשי, ואפילו ביולוגי. הקריפטו כטריגר נוירולוגי ההשקעה במטבעות קריפטוגרפיים, במיוחד אלו התנודתיים ביותר, מפעילה מנגנונים מוחיים הקשורים לתגמול, סיכון, ודחף. מחקרים מצביעים על כך שהציפייה לרווח, אפילו לפני שהוא מתממש, משחררת דופמין, מוליך עצבי הקשור להנאה ולמוטיבציה. הבעיה? הדופמין הזה משתחרר גם כשאנחנו מפסידים – כל עוד אנחנו "קרובים" לרווח. זה דומה להימורים. בדיוק כמו במכונות מזל, גם כאן יש תגמול בלתי צפוי, שמייצר התמכרות התנהגותית. FOMO – הפחד להישאר מאחור אחת התופעות הפסיכולוגיות המרכזיות בעולם הקריפטו היא FOMO – Fear Of Missing Out. כשאנחנו רואים אחרים מתעשרים, קונים למבורגיני, מצייצים על "העסקה ששינתה להם את החיים", אנחנו מרגישים שאנחנו מפספסים משהו. הפחד הזה גורם לנו לפעול במהירות, לעיתים בלי לבדוק לעומק את המטבע, את הפרויקט, או את הסיכונים. זה לא מקרי: מחקר שפורסם ב־PLoS ONE מצא קשר בין השקעה בקריפטו לבין נטייה לחשיבה קונספירטיבית, פופוליזם, ודחף לפעולה מהירה. מי הם המשקיעים בקריפטו? המחקר הנ"ל, שנערך על מדגם של 2,001 אמריקאים, מצא שמרבית המשקיעים הם גברים צעירים, בעלי השכלה גבוהה, ולעיתים קרובות בעלי עמדות פוליטיות קיצוניות או לא שגרתיות. הם גם נוטים יותר להשתתף בפעילות פוליטית, הפגנות, ואפילו עימותים. מה זה אומר? שהשקעה בקריפטו היא לא רק החלטה פיננסית. היא ביטוי לזהות, לאידיאולוגיה, ולרצון לשבור את המערכת. הקריפטו כמרד נגד הסדר הקיים הקריפטו נולד מתוך משבר – זה של 2008. הוא נוצר כתגובה למערכת בנקאית ריכוזית, מושחתת, ומנותקת מהאזרח הפשוט. לכן, רבים מהמשקיעים רואים בקריפטו לא רק השקעה, אלא אקט של התנגדות. הם לא סומכים על הבנקים, לא מאמינים לממשלות, ורוצים לקחת שליטה על הכסף שלהם. זהו דפוס פסיכולוגי מוכר: הרצון לעצמאות, לשליטה, ולחופש. גם במחיר של סיכון גבוה. התנודתיות כמקור לריגוש מטבעות כמו רבים עלו בעשרות ואף מאות אחוזים תוך ימים, ואז התרסקו. התנודתיות הזו, במקום להרתיע, מושכת. למה? כי היא מייצרת ריגוש. המשקיע הממוצע לא מחפש יציבות – הוא מחפש את ה"פיצוץ". את הסיפור שהוא יוכל לספר. את התחושה שהוא "קלט משהו לפני כולם". זהו דפוס פסיכולוגי שמזכיר את עולם ההימורים, שבו הסיכון בקריפטו הוא חלק מהכיף. התמכרות לקריפטו – תופעה אמיתית כמו התמכרות למסכים, גם הקריפטו יכול להפוך להתמכרות. אנשים בודקים את המחירים כל כמה דקות, מתעוררים באמצע הלילה כדי לבדוק את השוק האסייתי, ומרגישים חרדה כשאין תנועה. באתר Banknote נכתב על התופעה המוזרה של יצירת מטבעות פיזיים לביטקוין – למרות שהוא נועד להיות דיגיטלי בלבד. למה? כי אנשים רוצים "להרגיש" את ההשקעה שלהם. הם רוצים משהו מוחשי. זהו צורך פסיכולוגי עמוק. איך להתמודד עם הדחף? אם אתה משקיע בקריפטו, או שוקל להיכנס- חשוב להבין את המנגנונים הפסיכולוגיים שפועלים עליך: הכר את עצמך: האם אתה פועל מתוך פחד, ריגוש או לחץ חברתי? הגדר גבולות: כמה זמן ביום אתה מקדיש לקריפטו? האם זה משפיע על השינה שלך? אל תתפתה להייפ: בדוק את הפרויקט, את הצוות, את הטכנולוגיה. שקול גיוון: אל תשקיע את כל ההון שלך במטבע אחד. חפש תמיכה: אם אתה מרגיש שאתה מאבד שליטה – דבר עם חבר, יועץ או איש מקצוע. הקריפטו כאן כדי להישאר, אבל באיזה מחיר? אין ספק שהמטבעות הקריפטוגרפיים שינו את הדרך שבה אנחנו חושבים על כסף, שליטה, ואמון. הם פתחו דלת לעולם חדש – אבל גם לחשיפה פסיכולוגית עמוקה. המשקיע המודרני צריך להיות לא רק חכם פיננסית, אלא גם מודע לעצמו. להבין מתי הוא פועל מתוך רגש, ומתי מתוך היגיון. כי בעולם שבו כל גרף הוא רכבת הרים – רק מי שמחזיק חזק, מבין את המסלול, ולא נבהל מהמהירות – יגיע ליעד.

הסודות של שינה איכותית: המדע שמאחורי הלילה, המוח והזיכרון

  הסודות של שינה איכותית: המדע שמאחורי הלילה, המוח והזיכרון למה שינה איכותית חשובה כל כך? כולנו מכירים את ההרגשה הזו… לילה ללא שינה הופך את היום שאחריו לאינסופי. אנחנו פחות מרוכזים, עצבניים יותר, ומרגישים שכל פעולה פשוטה הופכת למאמץ כבד. אבל שינה היא הרבה מעבר למנוחה. זהו תהליך ביולוגי חיוני שמאפשר למוח ולעצמות הגוף להתחדש. מחקרים רבים מצביעים על כך ששינה איכותית משפיעה ישירות על מערכת החיסון, חילוף החומרים, התפקוד הקוגניטיבי, מצב הרוח ואף על תוחלת החיים שלנו. מה באמת קורה במוח בזמן השינה? בעוד שהגוף שלנו שוכב במיטה, המוח נכנס לפעילות מורכבת במיוחד. השינה מתחלקת לשלבים שונים – שינה קלה, שינה עמוקה ושנת REM (שנת חלום). במהלך השלבים הללו מתבצעת "תחזוקה שוטפת" של המוח. המוח מנקה תוצרי פסולת שנצברו במהלך היום, ומחזק קשרים עצביים חדשים שנוצרו בלמידה. למעשה, אפשר לומר ששנת הלילה היא כמו מערכת גיבוי שמסדרת מחדש את כל הקבצים במחשב . הקשר הישיר בין שינה לזיכרון חוקרים מצאו ששינה היא חלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה. כשאנחנו ישנים, המוח "ממיין" את הזיכרונות- הוא מחזק מידע חשוב ומוחק פרטים מיותרים. זהו המנגנון שמסביר מדוע לילה טוב אחרי למידה משפר את היכולת שלנו להיזכר בפרטים למחרת. אם דילגנו על שינה, הזיכרון נפגע, ואנחנו מתקשים לאחזר מידע . איך שינה משפיעה על מצב הרוח שלנו? הקשר בין שינה לרגש חזק במיוחד. מחסור בשינה מוביל לעלייה ברמות לחץ, עצבנות ואף סיכון גבוה יותר לפתח דיכאון. לעומת זאת, שינה איכותית עוזרת לאזן את רמות הסרוטונין והדופמין – אותם חומרים כימיים במוח שאחראיים על תחושת השמחה והרוגע . טיפים לשינה טובה באמת אז איך אפשר להפוך את הלילה שלנו ליעיל יותר? להלן כמה טיפים מוכחים: 1. יצירת שגרה קבועה למוח שלנו יש "שעון ביולוגי" שמכוון את זמני הערות והשינה. הקפדה על שעות קבועות לשינה ולקימה מייצבת את המחזור הזה ומסייעת להירדמות מהירה יותר. 2. הפחתת חשיפה למסכים מסכים פולטים אור כחול שמעכב את ייצור המלטונין – ההורמון שמאותת לגוף שלנו שהגיע הזמן לישון. הפסקת שימוש במסכים לפחות שעה לפני השינה יכולה לשפר משמעותית את איכות השינה . 3. פעילות גופנית מתונה ספורט עוזר לשחרר מתחים ולשפר את איכות השינה, אך חשוב להימנע מפעילות אינטנסיבית סמוך לשעת השינה, כדי לא לעורר את הגוף יותר מדי. 4. יצירת סביבה מתאימה חדר חשוך, שקט וקריר מסייע למוח להיכנס לשינה עמוקה. מומלץ גם להשקיע במזרן וכרית איכותיים שתומכים בגוף בצורה נכונה. 5. הימנעות מקפאין ואלכוהול קפה, תה שחור, משקאות אנרגיה ואלכוהול פוגעים במעגלי השינה התקינים. כדאי להימנע מהם לפחות שש שעות לפני השינה. שינה וריכוז | מה הקשר? חוסר שינה לא רק פוגע בזיכרון אלא גם בריכוז. כשאנחנו לא ישנים מספיק, המוח מתקשה לסנן הסחות דעת. זה גורם לכך שאנחנו מאבדים יותר פרטים, טועים בשיקול דעת ומתקשים לקבל החלטות. מחקר שנעשה במכון הלאומי לבריאות בארה"ב מצא כי מחסור בשינה דומה בהשפעתו לנהיגה תחת השפעת אלכוהול – חדות המחשבה יורדת בצורה דרמטית . מה עושים כשלא מצליחים לישון? נדודי שינה הם בעיה נפוצה מאוד. רבים נתקלים בלילות שבהם הראש לא מפסיק "לרוץ". במקרה כזה, חשוב לא להילחץ- הלחץ עצמו מונע הירדמות. אפשר להשתמש בטכניקות של נשימה עמוקה, מדיטציה או האזנה למוזיקה רגועה. במקרים קיצוניים יותר מומלץ לפנות לייעוץ רפואי, כדי לשלול בעיות בריאותיות. כמה שעות שינה באמת צריך? המספר משתנה מאדם לאדם, אך ההמלצות הרשמיות מדברות על 7–9 שעות שינה למבוגרים. אצל ילדים ובני נוער הצורך גבוה אף יותר. מחסור כרוני בשינה לא רק גורם לעייפות אלא מעלה את הסיכון למחלות לב, סוכרת והשמנת יתר . שינה היא לא מותרות – היא הכרח בעולם שבו אנחנו רצים ממשימה למשימה, קל לראות בשינה בזבוז זמן. אבל האמת הפוכה – שינה איכותית היא המפתח לתפקוד מיטבי, לזיכרון חד, למצב רוח יציב ולבריאות כללית טובה. אם נשכיל לשים את השינה בראש סדר העדיפויות שלנו, נגלה שהחיים עצמם נעשים קלים ומספקים יותר.  

טרגדיה של רגע | שכחת ילדים ברכב

טרגדיה של רגע: איך כולנו עלולים לשכוח ואיך נמנע זאת זה יכול לקרות לכל אחד. לאדם השקדן, להורה המסור, לאיש המקצוע המנוסה. זה לא עניין של כוונת זדון, אלא רצף אירועים אנושיים וקשיי תפקוד של המוח. מדובר בשכחת ילדים ברכב, תופעה שלצערנו תמיד איכשהו חוזרת לכותרות שוב ושוב, ולא בכדי. הנתונים מראים שבישראל לבדה, מאז שנת 2008, למעלה מ-50 ילדים קיפחו את חייהם עקב שכחה כזו. זה נשמע כמו משהו שקורה רק לאחרים, אבל האמת היא שהמוח האנושי פועל בצורה שאנחנו לא תמיד מודעים לה, ואחת התוצאות של תפקוד זה היא שאפילו המשימות הבסיסיות והחשובות ביותר עלולות להידחק הצידה. אז איך מצב כזה קורה? הורים תחת לחץ יומיומי, עייפים, עם משימות רבות על הראש, מנהלים שגרת חיים תובענית במיוחד. המוח שלנו, בניסיון להתמודד עם העומס, פועל על "טייס אוטומטי", ופעולות שגרתיות כמו נסיעה לעבודה הופכות לתהליך לא מודע. הרכב נוסע באותה דרך, עוצר באותם רמזורים, והמוח לא מקצה את הקשב הנדרש כדי לזכור פרטים יוצאי דופן. שינוי קטן במסלול, שיחה בטלפון, או רגע של היסח דעת עלול לנתק את הזיכרון החשוב שילד נמצא מאחור. הדבר הופך להיות מסוכן עוד יותר כאשר ההורה עושה בדרכו שינוי בלתי צפוי, למשל נוסע לקניון במקום לעבודה, או נאלץ לטפל במשימה דחופה בעבודה. במצב כזה הזיכרון עלול להימחק לגמרי, והפעולה של השארת הילד ברכב הופכת להיות מציאות עגומה. החשיבות של מודעות וסיפורים אישיים הדרך הטובה ביותר להתמודד עם תופעה זו היא באמצעות מודעות. לא מספיק רק להפיץ נתונים, אלא יש צורך לספר את הסיפורים. ישנם מקרים רבים בהם הורים שחוו אירוע כזה משתפים את סיפוריהם כדי למנוע את המקרה הבא. הסיפורים הללו מאפשרים להורה הממוצע להזדהות עם המצב, להבין שזה לא רחוק ממנו, ולנקוט בצעדים פשוטים אך קריטיים כדי להבטיח שהדבר לא יקרה. דוגמה בולטת היא סיפורו של אב מנוסה שבמשך 20 שנה ללא יוצא מן הכלל הסיע את בתו הקטנה לגן. ביום מסוים, בגלל לחץ בעבודה ושיחת טלפון דחופה, הוא שכח לעצור בגן והמשיך ישר למקום העבודה. הוא יצא מהרכב, נכנס למשרד ובמשך שעות עבד על פרויקט חשוב, כאשר המחשבה על הילדה לא חלפה במוחו אפילו לרגע. רק כאשר אשתו התקשרה כדי לשאול מדוע הילדה לא הגיעה לגן, הוא הבין את גודל האסון. במקרה הזה, למזלו של האב, המקרה הסתיים בבכי גדול אך בחיים, אך במקרים רבים אחרים הסוף היה טרגי. המקרה הזה ממחיש שוב ושוב כי המוח האנושי אינו מחשב מושלם וכי אנחנו חשופים לפעולות אוטומטיות כתוצאה מעייפות, לחץ ושחיקה. שיטות יעילות למניעה: הדרך הבטוחה לעצור את השכחה היום, לשמחתנו, קיימים כלים ושיטות שיכולים לעזור למנוע את הטרגדיה הבאה. הנה כמה מהם: אחריות חברתית: עירנות של כל אחד ואחת מאיתנו מניעת שכחת ילדים ברכב אינה רק אחריות של ההורים. זוהי אחריות של החברה כולה. אם אתם רואים ילד ברכב סגור בשעות החמות, אל תהססו לרגע. התקשרו מיד למשטרה או לכיבוי אש. נכון, זה יכול להיות מביך או לא נעים, אבל רגע של מבוכה עדיף על טרגדיה של חיים. גם אם אתם רואים אדם מבוגר יוצא מהרכב מבלי לשים לב שילד יושב בפנים, מומלץ לגשת אליו ולהזכיר לו בעדינות. עירנות ומעורבות יכולות להציל חיים. השורה התחתונה: לא להקל ראש שכחת ילדים ברכב אינה טעות תמימה. היא תוצאה של מנגנונים אנושיים מורכבים ורצף אירועים שקורים בשגרת החיים המודרנית. כדי למנוע את הטרגדיה הבאה, עלינו לזכור כי המוח שלנו אינו בלתי פגיע, וכי עלינו לנקוט בצעדים יזומים כדי להגן על היקר לנו מכל. שימוש באמצעים פשוטים, שילוב של טכנולוגיה, ובעיקר מודעות אישית וחברתית הם המפתחות להבטיח שכל נסיעה תסתיים בשלום ובבטחה.

החיים בתוך מזגן: איך התמכרנו למיזוג ומה המחיר שאנחנו משלמים

ההתמכרות למזגנים | איך נולד הצורך, איך הוא השתנה עם השנים ומה ההשפעות שלו המזגן הפך לאחד המכשירים המרכזיים ביותר בחיי היום יום שלנו, וודאי בימי הקיץ. בישראל ובעולם, בעיקר במדינות חמות או לחות, כמעט ואין בית או משרד שאין בו מזגן. אך מה שהתחיל כפתרון נקודתי לקיץ לוהט, הפך עם השנים להרגל קבוע, ובמקרים רבים גם להתמכרות של ממש. במאמר זה נסקור את הדרך שעשו המזגנים מאז כניסתם לחיינו, נבין איך התרגלנו לחיות איתם כל השנה, ונעמוד על ההשפעות הבריאותיות, הכלכליות והסביבתיות של התלות במיזוג האוויר. תחילת הדרך – מזגן כמותרות המזגנים הראשונים נכנסו לבתים בישראל בשנות ה־60 וה־70, אך נחשבו מוצר יקר ונחשק. רוב המשפחות הסתפקו במאוורר (וינטלטור) או קירור טבעי, והמזגן הופעל רק במקומות ציבוריים, בתי קולנוע או עסקים. באותה תקופה, השימוש היה נקודתי בלבד. המזגן הופעל בשעות חמות במיוחד, ולאורך זמן קצר יחסית. האנשים היו רגילים לחום, וראו במזגן "עזרה קטנה" ולא פתרון מחייב. המעבר לנחיצות יומיומית משנות ה־90 ואילך, עם ירידת המחירים והנגישות של המזגנים, התחיל שינוי תרבותי עמוק. המזגן כבר לא היה מוצר יוקרה, אלא פריט חובה כמעט בכל בית ובכל משרד. השימוש הפך להרגל: במובנים רבים, התרגלנו לא לחיות עם מזגן – אלא לחיות בתוך מזגן. ההיבט הפסיכולוגי – "אי אפשר בלעדיו" התרגלות זו יצרה גם היבט פסיכולוגי. אנשים רבים מתקשים להירדם בלי מזגן, קשה להם להתרכז במקום חם או לעבוד בלי טמפרטורה קבועה. גם במקומות ציבוריים כמו קניונים, בתי קפה ואוטובוסים, הציפייה היא שמיזוג האוויר יהיה פעיל תמיד. גם אם לא כלכך חם, פסיכולוגית ישנם אנשים שלא ירדמו ללא מזגן, או לא יבצעו פעילות במקום לא ממוזג. במובן זה, ההתמכרות למזגן דומה להתמכרות לכלי נוחות אחרים – ברגע שהתרגלנו לרמה גבוהה של נוחות, קשה מאוד לחזור אחורה. ההשפעות הבריאותיות השימוש המוגבר במזגנים אינו חף מבעיות בריאותיות: ההשפעות הכלכליות מזגן הוא המכשיר הביתי שצורך הכי הרבה חשמל. ההשפעות הסביבתיות ההתמכרות למזגנים היא גם נטל אקולוגי לא קטן: פתרונות ואלטרנטיבות למרות שהמזגן הפך לחלק בלתי נפרד מהחיים המודרניים, יש דרכים לצמצם את ההתמכרות: לסיכום המזגן שינה את הדרך בה אנו חיים, עובדים וישנים. מהמצאה נוחה הוא הפך לכלי יומיומי ממכר שמגדיר את אורח החיים שלנו, עד כדי תלות כמעט מוחלטת. אך לצד הנוחות, קיימות השפעות בריאותיות, כלכליות וסביבתיות משמעותיות. האתגר האמיתי הוא לא לוותר על הנוחות אלא למצוא את האיזון, להשתמש במיזוג במידה, לפתח מודעות להשפעות שלו, ולשלב פתרונות ירוקים וחסכוניים.

הפגיעה הקשה בתשתיות הרכבת בישראל: שיבושים בתחב״צ

השיבושים בתחב״צ: מה קרה ולמה זה קורה? בשבוע האחרון נרשמה פגיעה חמורה בתשתיות החשמל של רכבת ישראל בשני מוקדים מרכזיים: באזור צומת גנות (דרומית לתל‑אביב) ובין חדרה לנתניה. הפגיעה נגרמה כתוצאה ממעבר רכבת משא כבדה, עם חלקים בלתי מאובטחים או גובה יתר, שקרעה את קווי החשמל . דיון ראשון העלה גם אפשרות לפגיעה משברי מיירט. ועדה חיצונית הוקמה לבדיקת האירוע, ובהמשך יתפרסמו מסקנות מדויקות. ההשפעה על התחבורה הציבורית ועל הנוסעים שיבושים ופעילות מצומצמת השיבושים החלו ב־15 באוגוסט ונמשכים כבר חמישה ימים רצופים. תנועת הרכבות בתל‑אביב נעצרה כמעט לחלוטין: תחנת השלום נסגרה לשישה ימים, וכל התנועה העירונית הופסקה עד להודעה נוספת. חלופות ותחבורה חלופית ברכבת ישראל הושקו גם שירותי שאטלים חינמיים ובוס תיעודי בתדירות גבוהה בין תחנות מרכזיות (למשל: ההגנה, השלום וסבידור מרכז בתל־אביב) כמו כן, תוגברו קווי אוטובוס בין תל‑אביב והצפון, ובין ירושלים והמרכז. עומסים קשים על הנוסעים תחנות רבות, במיוחד סבידור מרכז – התמלאו נוסעים, דבר שהעמיס על התשתיות והובילו לקריסת אתר רכבת ישראל לזמן מה. נוסעים מדווחים על נסיעות שהתארכו פי 2–3 מרגיל ואי־וודאות מרבית לגבי לוחות הזמנים. מתי נחזור לשגרה? ברכבת ישראל מעריכים כי חזרת התנועה לשגרה מלאה תתחיל ב־26 באוגוסט 2025. תחילה יתחדשו הקווים מדרום, ובהמשך גם מצפון. במקביל, הוחלט לנצל את השיבושים כדי לקדם עבודות בטיחות שתוכננו למועד מאוחר יותר, להימנע מקושי כפול בעתיד. סיכום נקודות מרכזיות:

עזה – עיר עם היסטוריה של אלפי שנים

כשמדברים בימים האחרונים על הכוונה לכבוש את העיר עזה, עושה חשק לצלול קצת להיסטוריה של המקום הזה. עזה, אחת הערים העתיקות ביותר במזרח התיכון, שוכנת בדרום רצועה על חוף הים התיכון. מיקומה האסטרטגי הפך אותה לצומת דרכים היסטורי, מוקד מסחר חשוב וזירת עימותים לאורך הדורות. העיר ידעה תקופות של פריחה תרבותית וכלכלית לצד חורבן, והיא ממשיכה להיות מוקד משמעותי גם בהווה. עזה בעת העתיקה עזה מוזכרת כבר במקרא כעיר פלישתית מרכזית, אחת מחמש ערי הפלשתים. היא נודעה כעיר חזקה ומבוצרת, ובספר שופטים מתוארת כעיר שבה התרחש סיפורו המפורסם של שמשון הגיבור. בתקופה ההלניסטית והרומית הייתה לעיר מסחר מרכזית, שהיוותה נקודת מעבר קריטית בין מצרים לסוריה. התקופה הביזנטית והאסלאמית בתקופה הביזנטית נבנו בעיר כנסיות רבות, והיא נחשבה למוקד נוצרי חשוב. עם הכיבוש המוסלמי במאה ה־7 היא הפכה לעיר מוסלמית בולטת, וכבר אז החלה לצבור מעמד דתי בזכות קברו של השייח' השאם, המוכר במסורת כקרוב משפחה של הנביא מוחמד. העיר שימשה גם כמרכז לימוד דתי, במיוחד בתחום הפיקוח ההלכתי באסלאם הסוני. עזה בתקופה הצלבנית והממלוכית במאה ה־12 נכבשה על ידי הצלבנים, שהפכו אותה למבצר צבאי חשוב. לאחר מכן, תחת שלטון הממלוכים, שוקמה העיר והפכה שוב למרכז מסחרי משמעותי, בעיקר בשל קרבתה לדרכי המסחר בין מצרים לשאר אזורי הלבנט. עזה תחת האימפריה העות'מאנית במאה ה־16 נכנסה עזה תחת שלטון האימפריה העות'מאנית ונשארה כך מאות שנים. בתקופה זו הייתה לעיר מרכז אדמיניסטרטיבי ומסחרי אזורי. משפחת רידואן, משפחת נכבדים מקומית, שלטה בה והשפעתה ניכרה על הפוליטיקה המקומית. העת החדשה – מהמנדט ועד ימינו לאחר מלחמת העולם הראשונה נכבשה עזה בידי הבריטים במסגרת המנדט הבריטי בארץ ישראל. בתקופה זו החלה להתפתח אוכלוסייה מודרנית לצד שימור מסורות מקומיות. לאחר מלחמת העצמאות ב־1948 נשלטה העיר בידי מצרים, ובמלחמת ששת הימים ב־1967 עברה לשליטה ישראלית. מאז 1994, במסגרת הסכמי אוסלו, עברה העיר לשליטת הרשות הפלסטינית, וב־2007 השתלט עליה ארגון הטרור חמאס. עזה כיום עזה של המאה ה־21 מהווה מוקד עולמי של עניין פוליטי, ביטחוני והומניטרי. לצד היסטוריה עשירה בת אלפי שנים, העיר מתמודדת כיום עם מציאות מורכבת של עימותים מתמשכים, מצור כלכלי ואתגרים חברתיים. לסיכום עזה היא עיר המשלבת עבר מפואר עם הווה סוער. מהתקופה המקראית ועד ימינו היא שימשה מוקד אסטרטגי, דתי וכלכלי. הבנת ההיסטוריה של עזה מאפשרת להעריך את חשיבותה הייחודית באזור ואת האתגרים שניצבים בפניה גם כיום.

כשהדמעות מדברות: להתמודד עם חרדת נטישה לקראת שנת הלימודים

כשהדמעות מדברות: להתמודד עם חרדת נטישה לקראת שנת הלימודים הפעמונים של סוף הקיץ כבר החלו לצלצל, והאוויר מתמלא במתח נעים של מחברות חדשות, עפרונות מחודדים וריח של ספרים. עבור רוב הילדים, פתיחת שנת הלימודים היא כמו דלת קסמים שנפתחת להרפתקה חדשה. הם ממהרים לבחור קלמר עם דמויות גיבורים, מתכננים לפגוש חברים, ומצפים לפגוש את המורה החדש. אבל עבור חלק מהילדים, הדלת הזו נראית יותר כמו מחסום בלתי עביר. הם מחזיקים ביד ההורה בכוח, הדמעות עולות בעיניהם והבטן מתכווצת מקצה אל קצה. זהו סיפורה של חרדת הנטישה, תופעה שכיחה ואנושית, המקבלת דגש מיוחד לקראת שיבה למסגרות החינוך. מהי חרדת נטישה ומדוע היא מופיעה? חרדת נטישה היא תגובה טבעית ונורמלית של ילדים לפרידה מאדם משמעותי בחייהם, לרוב ההורים. הפחד מפרידה מתחיל להתפתח אצל תינוקות כבר בגיל 8 חודשים בערך ומגיע לשיאו לקראת גיל שנתיים. בשלב הזה, הילד מתחיל להבין שהוא ישות נפרדת מההורה, אך עדיין לא מבין באופן מלא שגם כשנעלמים מהעין, ההורה יחזור. הוא לומד לסמוך על העולם ועל ההבטחה שההורה תמיד יחזור אליו. לרוב, החרדה פוחתת עם הגיל, אך היא יכולה לעלות שוב כאשר יש שינויים גדולים בחיים כמו מעבר דירה, גירושים, או באופן שכיח מאוד לקראת כניסה לגן או לבית ספר. במקרים מסוימים, הפחד הטבעי הופך לחרדה קיצונית שפוגעת בתפקוד היומיומי של הילד, ולכך יש להתייחס בהתאם. המקורות המקצועיים מציינים כי חרדת נטישה אצל ילדים היא למעשה תופעת החרדה השכיחה ביותר בגילאים הללו, והיא יכולה להתבטא בצורות שונות. זהו לא רק בכי או היצמדות להורה, אלא גם תלונות גופניות כמו כאבי בטן או כאבי ראש רגע לפני היציאה מהבית, סיוטי לילה, או סירוב מוחלט להיכנס לכיתה. חשוב להבין שכל ילד חווה את החרדה באופן שונה, ואין דרך אחת נכונה לבטא אותה. ההבנה וההכלה של התחושות הללו הן הצעד הראשון והחשוב ביותר בדרך להתמודדות. המסע מתחיל בבית: איך הורים יכולים לעזור? ההכנה הרגשית לקראת שנת הלימודים החדשה מתחילה הרבה לפני יום הכניסה הראשון. הורים יכולים להפוך את המעבר לחוויה רכה ומאפשרת יותר. המפתח הוא ליצור תחושת ביטחון וודאות, ולהעניק לילד כלים להתמודד עם הפרידה. 1. תקשורת פתוחה ומכילה שבו עם הילד ודברו איתו על התחושות שלו. שאלו אותו מה מטריד אותו, והבהירו לו שזה בסדר גמור להרגיש פחד או חשש. אל תנסו לבטל את רגשותיו באמירות כמו "זה שטויות, יהיה בסדר" אלא הכירו בקושי והציעו תמיכה. תרגלו יחד נשימות עמוקות או דמיינו יחד מקום מרגיע כדי ללמד אותו שיטות להרגעה עצמית. מקורות אקדמיים מדגישים כי הקשבה אמפתית יכולה להפחית באופן משמעותי את החרדה. 2. הכנה מוקדמת ויצירת שגרה אי ודאות היא אויבת החרדה. הכנה מוקדמת יכולה להפחית אותה באופן ניכר. לכו יחד לבית הספר או לגן, הכירו את סביבת המבנה, את החצר ואת השירותים. קראו ספרים שעוסקים בנושא, וצרו שגרה יומית קבועה שתעניק לילד תחושה של יציבות. בניית טקס פרידה קצר וקבוע בבוקר תסייע גם היא להפחית את המתח. לדוגמה, נשיקה וחיבוק קצרים ואז משפט פרידה קבוע כמו "אני אוהבת אותך ואחזור בדיוק בזמן". 3. חפץ מעבר מרגיע הציעו לילד לקחת איתו חפץ מעבר קטן ואהוב, כמו בובה, צעצוע או מטפחת שיש לה ריח שלכם. חפץ כזה יכול לסמל את הקשר ואת הביטחון גם כשאתם לא נמצאים לידו. מקורות שונים מצביעים על כך שחפץ כזה יכול להוות עוגן רגשי ולסייע לילד להירגע ברגעי קושי. 4. יצירת קשר עם הצוות החינוכי שתפו את הגננת או המורה בקושי שהילד חווה. צוותים חינוכיים מנוסים בטיפול במצבים כאלה, והם יכולים לסייע בהדרכה ובתמיכה, ליצור סביבה מקבלת עבור הילד ולעודד אותו להשתלב בצורה טובה יותר. מתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית? חשוב להבדיל בין חרדה טבעית שחולפת עם ההסתגלות לבין הפרעת חרדת נטישה שדורשת התייחסות מקצועית. כאשר החרדה מתבטאת בעוצמה קיצונית, נמשכת לאורך זמן רב ופוגעת באופן משמעותי בתפקוד של הילד מבחינה חברתית, רגשית או לימודית, ייתכן שיש צורך בעזרה. סימנים שיכולים להעיד על הפרעת חרדה הם: במקרים אלה, מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע כמו פסיכולוג או פסיכיאטר ילדים, שיכול לאבחן את המצב ולהתאים טיפול מתאים. טיפולים כמו טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) או טיפול במשחק יכולים לסייע לילד לרכוש כלים להתמודדות עם החרדה ולחזק את תחושת הביטחון העצמי שלו.

המסע שלא נגמר: קרל בושבי והצעד הארוך הביתה

המסע שלא נגמר: קרל בושבי והצעד הארוך הביתה דרום אמריקה והחלום הגדול קרל בושבי נולד בשנת 1969 בעיר הנמל האל שבבריטניה, למשפחה ממעמד הפועלים. בילדותו חלם על הרפתקאות, ובבגרותו מצא את עצמו ביחידת הצנחנים של הצבא הבריטי, שם שירת במבצעים מסובכים באזורים נידחים בעולם. השירות הקשיח את גופו ואת אופיו, אך כשפרש חיפש אתגר שיבחן את הגבולות האישיים שלו באופן חסר תקדים. כך נולד רעיון ה־Goliath Expedition – מסע רגלי אחד רציף מהקצה הדרומי של דרום אמריקה ועד דלת ביתו בבריטניה. ב־1 בנובמבר 1998 יצא מבירת פטגוניה הצ’יליאנית, פונטה ארנס, כשהוא מצויד בתרמיל, אוהל וציוד הישרדות בסיסי. המטרה הייתה להשלים כ־58,000 קילומטרים בתוך שמונה עד שתים עשרה שנים. כבר מהימים הראשונים הבין שזה לא יהיה מסע רגיל. מזג אוויר הפכפך, מרחקים עצומים וקשיי תקשורת עם המקומיים הפכו כל יום להרפתקה בפני עצמה. הוא הלך לאורך הרי האנדים, חצה מדבריות ויערות גשם, ולעיתים התפרנס מעבודות מזדמנות כדי לממן את המשך הדרך. מרכז וצפון אמריקה – מאבק במרחקים ובמונוטוניות לאחר שנים של הליכה עקשנית הגיע בושבי לארצות מרכז אמריקה. הוא צעד דרך פנמה, חצה את קוסטה ריקה, ניקרגואה, הונדורס, גואטמלה ומקסיקו. כל גבול היה מבחן בירוקרטי חדש, וכל אזור דרש הסתגלות אחרת- חום טרופי כבד במישור החוף, רוחות קרות בהרים, ולעיתים אזורים מסוכנים מבחינה ביטחונית. ב־2001 נכנס לארצות הברית. שם כבר לא היה מדובר בג’ונגלים ובמעברי גבול מאולתרים, אלא בשטחים עצומים ומדבריות אינסופיים. ההליכה לאורך מערב ארה״ב וקנדה הייתה מבחן סיבולת נפשי, לא רק פיזי. ימים שלמים של הליכה כמעט ללא מפגש עם בני אדם, קצב אחיד ומונוטוני, ומאבק תמידי לשמור על המוטיבציה. אלסקה והאתגר הגדול – חציית מצר ברינג השלב הבא היה אלסקה. נקודת המוצא לחלום המשני במסעו: חציית מצר ברינג ברגל, הישג נדיר גם בימינו. במשך חודשים תכנן את המעבר, המתבצע בחורף כאשר המצר קפוא דיו כדי לאפשר הליכה עליו. בשנת 2006 יצא לדרך עם שותפו דימיטרי קופר. השניים התמודדו עם טמפרטורות שירדו עשרות מעלות מתחת לאפס, עם קרח דקיק שעלול להישבר בכל רגע, ועם רוחות חזקות שיכלו לגרוף את הציוד אל הים. לאחר שבועות של הליכה זהירה הצליחו להגיע אל החוף הסיבירי, הישג היסטורי. אך השמחה הייתה קצרה: השלטונות הרוסיים עצרו אותם על חציית גבול שלא דרך מעבר רשמי. האירוע הזה כמעט חיסל את המסע, אך לאחר זמן הצליח בושבי, בסיוע גורמים דיפלומטיים, לחזור לרוסיה ולהמשיך בדרכו. רוסיה – מדבר הקרח והביורוקרטיה המסע ברוסיה היה אחד החלקים הארוכים והקשים ביותר. מרחבי הטונדרה העצומים, החורפים הקפואים והדרכים הבלתי עבירות באביב, כאשר הקרח מפשיר והאדמה הופכת לבוץ עמוק – הפכו כל התקדמות למשימה מפרכת. מעבר לכך, הביורוקרטיה הרוסית חייבה הוצאת אשרות חדשות בכל מחוז, תהליך שגרר עיכובים של חודשים. לעיתים נאלץ לחזור לבריטניה כדי לעבוד, לצבור כסף ולשוב לנקודה המדויקת שבה עצר, כדי לשמור על רציפות המסע. למרות זאת, ההתקדמות הייתה איטית אך יציבה, עד שהגיע לגבול עם מונגוליה ומשם לקזחסטן. הים הכספי – העקיפה הבלתי אפשרית הנתיב המתוכנן היה לעבור דרך איראן ומשם לטורקיה, אך המצב הפוליטי והיעדר אפשרות לקבל ויזה אילצו אותו למצוא פתרון יצירתי. בשנת 2024, לאחר חיפושים ממושכים, החליט לבצע מהלך חסר תקדים: לשחות 288 קילומטרים בים הכספי, מקזחסטן לאזרבייג’ן. במשך 31 ימים, בגיבוי צוות לוגיסטי, שחה לסירוגין ונח על סירה מלווה. המאמץ הפיזי והנפשי היה עצום, אך עם הגיעו לחוף האזרי הוכיח שוב את נחישותו הבלתי מתפשרת. הדרך לאיסטנבול – סף אירופה משם המשיך דרך אזרבייג’ן לגאורגיה, ולאחר מכן לטורקיה. ב־3 במאי 2025 הגיע לאיסטנבול, אחד היעדים הסמליים במסע, שכן העיר מהווה את שער הכניסה לאירופה. הוא קיבל אישור מיוחד לחצות את גשר הבוספורוס, שבדרך כלל סגור להולכי רגל, ובכך חיבר לראשונה במסע את אסיה ואירופה ברצף פסיעותיו. המשימה עדיין לא הסתיימה. מהבוספורוס עליו להמשיך דרך טורקיה, יוון, הבלקן, מערב אירופה ולבסוף לחצות את התעלה האנגלית עד לעיר הולדתו האל. היעד – ספטמבר 2026 מתקרב, אך לא מובטח. מה נשאר עוד לצעוד כמעט שלושה עשורים אחרי שיצא לדרך, קרל בושבי ממשיך לצעוד. מסעו אינו עוד תחרות נגד הזמן, אלא עדות לכוח הרצון האנושי. מה שהתחיל כחזון אישי הפך לסיפור השראה בינלאומי – סיפור על התמדה, על התמודדות עם מכשולים בלתי צפויים, ועל היכולת להמשיך ללכת, גם כשהדרך ארוכה הרבה יותר ממה שציפית. אם הכול יתנהל כשורה, בעוד כשנה וחצי יעמוד בושבי על סף דלת ביתו בהאל, ויסיים את המסע הארוך ביותר שבוצע ברגל ברצף בהיסטוריה המודרנית. עד אז, כל צעד נוסף הוא פרק חדש בסיפור הזה, סיפור שבו הגבולות נמתחים, והעולם כולו הופך לדרך אחת ארוכה הביתה.  

קינוח מושלם לימי הקיץ: פשוט, מהיר והכי טעים שיש

קינוח מושלם לימי הקיץ: פשוט, מהיר והכי טעים שיש הטמפרטורות עולות, החשק להדליק תנור יורד, וזה בדיוק הזמן להכין את עוגת כדורי השוקולד הקיצית הזו- הקינוח המושלם לקיץ. היא קרירה, מפנקת, עשירה בטעם שוקולדי ומתקתק, ותיקח לכם פחות מחצי שעה להכין. מושלמת לאירוח או פשוט לפינוק ביתי באמצע השבוע. 📝 אז מה המצרכים? לבסיס השוקולד: לקצפת: לציפוי (לא חובה): 🥣 אופן ההכנה ⏱ זמן הכנה כ-30 דקות (לא כולל קירור) 🔥 רמת קושי קלה ❄️ עונה מומלצת קיץ 🍰 סוג פרווה

הממשלה שוקלת חיפוש אחר אוניית אלטלנה שהוטבעה לפני 77 שנים

האם חלודת אוניית אלטלנה, השוכנת בקרקעית הים 77 שנים, תוכל לרפא את הקרע הפוליטי העמוק של ישראל? הממשלה מקדמת יזומה שנויה במחלוקת לאיתור ושיקום האונייה. מהעימות ההיסטורי בחוף תל אביב ועד למציאות הפוליטית הנוכחית – מורשת אלטלנה ממשיכה לעצב את הנרטיב הלאומי. הממשלה שוקלת חיפוש אחר אוניית אלטלנה שהוטבעה לפני 77 שנים רקע ההחלטה הממשלתית ומיקום השרידים המשוער לפני 77 שנים הוטבעה אוניית אלטלנה בלב סכסוך עז, וכעת שוקלת הממשלה לפעול למציאת שרידיה בקרקעית הים התיכון. מידע עדכני מצביע על כך שהשרידים נמצאים כנראה מול חופי ראשון לציון, במקום שבו נחתמה פרשה דרמטית בתולדות המדינה הצעירה. הרעיון לאתר את ספינת אלטלנה מחדש עולה במשרדי הממשלה השונים, תוך שיתוף פעולה עם גורמי מחקר ימיים מתקדמים. המהלך המתגבש אינו פשוט מבחינה טכנית, שכן מדובר בפעולות חיפוש מורכבות הדורשות טכנולוגיה מתקדמת של סונאר וצוותי ארכיאולוגיה ימית מיומנים. משערים כי השרידים נמצאים בעומק ניכר, דבר המחייב שימוש בכלים מיוחדים ובידע מקצועי רחב להבנת מצב ההריסה לאחר עשרות שנים בקרקעית הים. דיונים ראשוניים בממשלה מתמקדים בהיתכנות הפרויקט, עלויותיו הצפויות והתועלת החינוכית והסמלית הצפויה. האם מדינת ישראל מוכנה להשקיע משאבים ניכרים בפרויקט שכזה כדי לחשוף פרק פחות מוכר מעברה? החיפוש לא יהיה רק פעולה ארכיאולוגית, אלא גם מחווה לפיוס לאומי ולהתמודדות עם זיכרון קשה מהעבר. האתגר העיקרי טמון בשאלה האם השרידים שרדו את פגעי הזמן והים, ובאיזו מידה ניתן יהיה לשחזר מהם את סיפור הספינה. חוקרים מתחום הארכיאולוגיה הימית מעריכים שבמידה והאונייה נמצאת באזור חולי, קיימים סיכויים טובים לשימור חלקים משמעותיים ממבנה הכלי. איך תיראה האנדרטה לזכר אלטלנה העתידית אם הפרויקט אכן יצא לפועל? מהי אלטלנה ומה הייתה מטרתה המקורית ובכן, אוניית אלטלנה.. הסיפור האמיתי מתחיל כאשר הארגון הצבאי האצ"ל החליט לשלוח סיוע צבאי ואזרחי למדינה החדשה, באמצעות קשרים בינלאומיים. הספינה נשאה על גבה כתשע מאות ושלושים עולים, כמו גם מטען נשק שנועד לחזק את הכוחות הישראליים במאבק על הישרדות המדינה. השם אלטלנה נבחר על שם הכינוי הספרותי של זאב ז'בוטינסקי, מנהיג התנועה הרויזיוניסטית וחוזה החזון הלאומי. המטען הצבאי כלל כלי נשק קל, רימונים, תחמושת ואפילו כלי נשק כבדים יותר שהיו נחוצים במיוחד להגנה על ירושלים הנצורה. פליטים יהודים שהגיעו על הסיפון ראו באלטלנה גשר למולדת החדשה ותקווה לחיים חדשים אחרי שנות מלחמת העולם השנייה הנוראות. הארגון התכוון להביא את הספינה לחוף תל אביב, אך הדרך לא הייתה פשוטה בשל מתחים פוליטיים פנימיים שהתפתחו סביב שליטה בנשק. האם הייתה דרך למנוע את הטרגדיה שהתפתחה לאחר מכן? עדויות עיניים ותיעוד היסטורי מהאירוע עדי ראייה לפרשת אלטלנה תיארו במשך השנים את הרגעים הדרמטיים שבהם התפתח הקרב על הספינה, עדויות שמסייעות היום לחוקרים להבין את מורכבות האירוע. תיעוד צילומי מהתקופה מראה את הספינה עולה בלהבות מול חוף תל אביב, תמונות שהפכו לסמל מורכב של עימות פנימי במדינה הצעירה. ניצולים מהטרגדיה תיארו את הבהלה על גבי הספינה כאשר החל הקרב, ואת הקשיים בפינוי הפצועים והנוסעים בתנאי לחימה. הוכחות מסמכיות מהתקופה מעידות על הדיונים האינטנסיביים שנערכו בקרב המנהיגות בניסיון למנוע את הסלמת המשבר. היסטוריונים שחקרו את האירוע לאורך השנים מצביעים על תיעוד עשיר שכולל עדויות של חיילים מצדדים, פעילי אצ"ל ואזרחים שחזו בקרב מהחוף. היבט פרטים השפעה היסטורית מספר הנוסעים 930 עולים יהודים עליית הארץ בתקופת המדינה מטען צבאי כלי נשק וחמושת חיזוק הכוחות בירושלים נפגעים 16 לוחמי אצ"ל, 3 חיילי צה"ל טראומה לאומית ומחלוקת העימות הפנימי שכמעט הוביל למלחמת אחים בישראל הצעירה שורשי המחלוקת בין הממשלה לאצ"ל פרשת אלטלנה צמחה מתוך מתח עמוק בין רצון הממשלה הזמנית לבסס מונופול על כוח צבאי לבין עמדת אצ"ל שביקש לשמור על עצמאות מסוימת. דוד בן גוריון, ראש הממשלה, תפס בקיום כוח צבאי נפרד כאיום לסמכות השלטון המרכזי וליכולת הממשלה לנהל מדיניות ביטחונית אחידה. מנחם בגין, מפקד האצ"ל, לעומת זאת, טען כי הארגון זקוק לנשק עצמאי כדי להגן על לוחמיו בירושלים ובאזורים אחרים. המחלוקת הזו לא הייתה רק על כמות כלי נשק, אלא על שאלה יסודית: מי ישלוט בכוח הצבאי במדינת ישראל? הרקע הפוליטי למשבר נעוץ במתחים ארוכי טווח בין התנועה הרויזיוניסטית לבין הממסד הפועלי שהוביל בן גוריון. שני הצדדים ראו את עצמם כמייצגים את האינטרסים הלאומיים האמיתיים, אך בדרכים שונות לחלוטין. בגין האמין שהממשלה עלולה להזניח את מאבק הארגון על ירושלים, ואילו בן גוריון חשש מפילוג צבאי שעלול לערער את יציבות המדינה. האם קיימת הצדקה לשני עמדות אלו בהקשר של המציאות הקשה של 1948? המשא ומתן שנערך בין הצדדים לפני הגעת הספינה לא הביא להסכמה, למרות נסיונות תיווך של דמויות מכובדות. הממשלה דרשה כי כל הנשק יועבר לפיקוד צה"ל, ואילו אצ"ל התעקש להשאיר חלק מהמטען לשימושו הייעודי בירושלים. מסמכים מהתקופה מעידים על דיונים סוערים ופגישות לילה ארוכות שבהן נשקלו חלופות שונות למניעת התנגשות. עדויות מעידות כי רבים מהמעורבים הבינו את הסכנה הטמונה במשבר, אך לא הצליחו למצוא פתרון מתפשר. מה עלה בגורל הניסיונות האחרונים למנוע את התפרצות האלימות? רגעי השיא של הקרב והחלטות גורליות כאשר הגיעה אלטלנה לחופי תל אביב, התפתח מצב מתוח שהסלים במהירות לעימות צבאי גלוי בין כוחות צה"ל ללוחמי אצ"ל. בן גוריון נתן פקודה חדה לתקוף את הספינה, החלטה שמשקפת את נחישותו למנוע פיצול במערכת הביטחון הצעירה. חיילי צה"ל, רבים מהם צעירים שזה עתה גויסו, מצאו עצמם יורים לעבר ספינה הנושאת יהודים ולוחמים למען המדינה. המצב הפך לטראגי כאשר פרצה שריפה על הספינה, ו-16 לוחמי אצ"ל ושלושה חיילי צה"ל איבדו את חייהם. האם הייתה חלופה אחרת לעימות הקטלני הזה? מנחם בגין, שנמצא על הספינה במהלך הקרב, קיבל אחת ההחלטות הקריטיות ביותר בתולדות המדינה כאשר הורה ללוחמיו להפסיק את הירי. המשפט המפורסם שלו "לא תהיה מלחמת אחים בישראל" הפך לאבן יסוד במורשת הפוליטית הישראלית והציל את המדינה ממלחמת אזרחים אמיתית. החלטתו של בגין הדגימה בגרות פוליטית יוצאת דופן, במיוחד לאור העובדה שלוחמיו היו נפגעים על ידי כוחות ישראליים אחרים. עדי ראייה תיארו את הרגע שבו בגין הודיע על הפסקת הירי כרגע מכונן שבו ניצח הכלל הלאומי על האינטרס הארגוני. השלכות הקרב היו מיידיות וארוכות טווח: כמאתיים לוחמי אצ"ל נעצרו, והארגון למעשה פורק כגוף צבאי עצמאי. פצעי הקרב לא הסתכמו רק בנפגעים הפיזיים, אלא יצרו גם חבלה נפשית עמוקה בקרב משפחות הנפגעים ותומכי התנועה הרויזיוניסטית. מצדדי הפרשה ומתנגדיה הפכו לנושא מחלוקת מתמשך שליווה את הפוליטיקה הישראלית במשך עשרות שנים. כיצד השפיע האירוע על עיצוב זהותה הפוליטית של המדינה בעשרות השנים הבאות? תפקידו של יצחק רבין וההשלכות על הדור הצעיר יצחק רבין, שהיה אז קצין צעיר בפלמ"ח, היה מהמעורבים בפעולות נגד אלטלנה, עובדה שליוותה אותו במשך כל הקריירה הפוליטית שלו. ה קשר

המחבל זכריא זביידי מתפכח: "המאבק הפלסטיני היה חסר תועלת"

זכריא זביידי מתפכח: "המאבק הפלסטיני היה חסר תועלת" מהפך מפתיע בדמותו של אחד הסמלים הבולטים של הטרור הפלסטיני זכריא זביידי, לשעבר מפקד גדודי חללי אל־אקצא בג'נין, מי שנחשב לאחד המחבלים הבולטים של האינתיפאדה השנייה, התראיין לאחרונה ל־New York Times והציג תמונה שונה לחלוטין מזו שהורגלנו לראות. האיש שברח מכלא גלבוע, נכלא שוב ושוחרר בעסקת החטופים האחרונה, מדבר כעת על חוסר התוחלת שבמאבק הפלסטיני, ומעלה שאלות נוקבות על עתידו של העם שלו. "ניסינו הכול, אין פתרון" במהלך הראיון, זביידי לא חסך בביקורת עצמית. "ייסדנו תיאטרון, ניסינו התנגדות תרבותית – מה זה עשה? ניסינו גם את הרובה, ניסינו לירות. אין פתרון", אמר בייאוש. לדבריו, כל הדרכים שנקטו הפלסטינים, מזוינות ותרבותיות- לא הובילו להקמת מדינה. "שום דבר לא עזר להקים מדינה פלסטינית – וייתכן שלעולם לא יעזור". בין תיאטרון לרובה זביידי, שבשנים האחרונות ניהל את "תיאטרון החירות" בג'נין, סיפר בגיחוך: "איך פתחתי את דלת התיאטרון? פרצתי אותה עם הרובה שלי". הוא מדגיש כי לא מדובר במעבר ממאבק מזוין למאבק תרבותי, אלא בניסיון לשלב בין השניים. אך גם כאן, לדבריו, לא נרשמה הצלחה של ממש. בריחה, שברון, שחרור הראיון חושף גם פרטים חדשים על בריחתו מכלא גלבוע בשנת 2021. זביידי סיפר כי נתקע במנהרה במשך עשר דקות עד שחולץ על ידי מחבל נוסף. "זה היה כמו חירות שזורמת לווריד", תיאר את התחושה, אך הודה כי הבריחה לא השיגה דבר. "היה ברור שתסתיים במוות או בלכידה מחדש". מציאות קשה לאחר השחרור לאחר שחרורו, גילה זביידי את ההרס העצום בעזה ובג'נין. בנו בן ה־21 נהרג בתקיפה ישראלית, ביתו נסגר על ידי צה"ל, ומחנה הפליטים שבו גדל נחרב. "ישראל חזקה מדי מכדי להביסה באלימות, ואנוכית מכדי לתגמל שותפות פלסטינית אמיתית", אמר. "אי אפשר לעקור אותנו מכאן, ואין לנו גם כלים כדי לעקור אותם". לימודי דוקטורט במקום נשק באופן מפתיע, זביידי החל לאחרונה לימודי דוקטורט באוניברסיטת ביר־זית, בתחום "לימודי ישראל". מטרתו, לדבריו, היא להבין לעומק את הסכסוך. "אני שואל את עצמי – מה הפתרון? ואין לי תשובה", סיכם.

דרום אפריקה: ארץ הקשת בענן בין תקווה למציאות

פתיחה: ארץ של ניגודים דרום אפריקה היא מדינה שמגלמת בתוכה את כל הניגודים האפשריים: טבע פראי מול ערים מודרניות, עושר בלתי נתפס לצד עוני מחפיר, דמוקרטיה צעירה שנולדה מתוך דיכוי גזעני. היא מדינה שמספרת סיפור של מאבק, של שינוי, של תקווה – אך גם של אכזבה. גאוגרפיה ודמוגרפיה: פסיפס אנושי ונופי דרום אפריקה שוכנת בקצה הדרומי של יבשת אפריקה, גובלת במדינות כמו נמיביה, זימבבואה ומוזמביק, ומוקפת באוקיינוס ההודי והאטלנטי. שלוש ערי בירה לה – פרטוריה (אדמיניסטרטיבית), קייפטאון (תחיקתית) ובלומפונטיין (משפטית). יוהנסבורג היא העיר הגדולה ביותר במדינה, מרכז כלכלי וגם תיירותי שוקק. האוכלוסייה של המדינה מונה מעל 64 מיליון נפש, ומורכבת ממגוון אתני רחב: שחורים (כ-80%), לבנים, צבעוניים (mixed race), והודים. השפות הרשמיות בה הן רבות, 11 במספר! כולל אנגלית, זולו, קוסה ואפריקאנס, דבר שבהחלט ממחיש את הרב-תרבותיות של המדינה. היסטוריה: מהקולוניאליזם לאפרטהייד ההיסטוריה של דרום אפריקה רצופה כיבושים, התנגשויות תרבותיות ומאבקים. ההתיישבות האירופית החלה במאה ה-17 עם ההולנדים, ובהמשך הבריטים השתלטו על האזור. אך נקודת המפנה הדרמטית ביותר הייתה הקמת משטר האפרטהייד ב-1948 – מדיניות הפרדה גזעית ממוסדת שהפכה את השחורים במדינה לאזרחים סוג ב'. האפרטהייד נמשך עד תחילת שנות ה-90, אז שוחרר נלסון מנדלה מהכלא, והחל תהליך פיוס לאומי. ב-1994 נערכו הבחירות הדמוקרטיות הראשונות, ומנדלה נבחר לנשיא. זו הייתה תחילתה של תקופה חדשה – אך ממש לא סוף הבעיות. פוליטיקה ומשטר: דמוקרטיה צעירה עם אתגרים כבדים דרום אפריקה כיום היא רפובליקה דמוקרטית פרלמנטרית. הנשיא הוא גם ראש המדינה וגם ראש הרשות המבצעת. מאז 1994 שולטת במדינה מפלגת "הקונגרס הלאומי האפריקני" (ANC), שהובילה את המאבק באפרטהייד. אך עם השנים, הפופולריות שלה דעכה בעקבות שחיתות, ניהול כושל ואבטלה גואה. בבחירות האחרונות, לראשונה מזה שלושה עשורים, איבדה ה-ANC את הרוב המוחלט בפרלמנט. הציבור מאס בשחיתות ובפשע, והמדינה ניצבת בפני שינוי פוליטי משמעותי. הנשיא הנוכחי, סיריל רמפוזה, עשוי להקים קואליציה עם מפלגות קטנות – כולל כאלה בעלות אג'נדה שמאלנית קיצונית, כמו "לוחמי החופש הכלכלי" (EFF). צבא וביטחון: בין הגנה לאתגרים פנימיים הצבא הדרום-אפריקאי (SANDF) נחשב לאחד המתקדמים באפריקה, אך תקציבו מוגבל והוא מתמודד עם אתגרים פנימיים רבים- כולל שחיתות, מחסור בציוד, וקשיים בגיוס. תפקידו העיקרי הוא הגנה על גבולות המדינה, סיוע באסונות טבע, והשתתפות במבצעי שלום אזוריים. המשטרה, לעומת זאת, סובלת מאמון ציבורי נמוך. שיעורי הפשיעה במדינה גבוהים מאוד, כולל רצח, אונס ושוד – והאזרחים מרבים להסתמך על חברות אבטחה פרטיות. גזענות ומתח חברתי: צלקות שלא נרפאו למרות סיום האפרטהייד, הגזענות עדיין נוכחת. הפערים הכלכליים בין לבנים לשחורים עצומים, והמדינה מדורגת במקום גבוה במדד אי-השוויון. מדיניות "העדפה מתקנת" נועדה לצמצם את הפערים, אך לעיתים יוצרת מתחים חדשים. כלכלה: פוטנציאל עצום, ביצועים מאכזבים דרום אפריקה היא הכלכלה הגדולה ביותר באפריקה, עם תוצר של כ-377 מיליארד דולר. היא עשירה במשאבים טבעיים – זהב, פלטינה, יהלומים, ויש לה תשתיות מתקדמות יחסית. אך שיעור האבטלה עומד על כ-32%, והמדינה סובלת מהגירה שלילית של צעירים משכילים. השחיתות פוגעת באמון הציבור ובמשק, והפערים החברתיים מקשים על צמיחה יציבה. עם זאת, יש תקווה: מגזר הטכנולוגיה מתפתח, והמדינה מושכת השקעות זרות בתחומים כמו אנרגיה ירוקה ותיירות. סיכום: דרום אפריקה – סיפור שלא נגמר דרום אפריקה היא מדינה מרתקת, מורכבת, מלאת פוטנציאל, אך גם מלאה אתגרים. היא עברה דרך ארוכה מאז ימי האפרטהייד, אך הדרך לשוויון אמיתי וליציבות פוליטית עוד ארוכה. זהו סיפור של עם שנאבק על זהותו, על חירותו, ועל עתידו. האם תצליח דרום אפריקה לממש את חזון "ארץ הקשת בענן" של נלסון מנדלה? הזמן יגיד.

אל-מדון אל-מנסיה – סודות הערים המתות בצפון סוריה

דמיינו כפרים ביזנטיים פורחים בגבעות צפון סוריה – כמו האתרים הארכיאולוגיים שלנו בארץ. כיום, במחוז אדליב, שרידי התרבות העתיקה נמחים תחת אש התותחים. מורשת של מאות שנים נבלעת בהרס המלחמה. האם נוכל עוד לחלץ את האוצרות הללו מהשכחה? יישובים ביזנטיים נטושים – עדויות לתרבות שגשגה הולדת הכפרים הנשכחים בצפון מערב סוריה כשמדברים על הערים המתות, הכוונה היא למקומות שפעם רחשו חיים אך ננטשו בנסיבות היסטוריות מיוחדות. המונח מתייחס לעשרות כפרים ויישובים ביזנטיים שפרחו במשך מאות שנים בצפון מערב סוריה, והיום עומדים שוממים כעדות חיה לתרבות נשכחת. שם האזור המקומי אל-מדון אל-מנסיה מעיד על חשיבותם של המקומות הללו בזיכרון הקולקטיבי של התושבים המקומיים. בין המאה הראשונה למאה השביעית לספירה, הרמה הגירית הפורייה שנמצאת בין חלב ואידליב הפכה לביתם של למעלה משבע מאות כפרים קטנים ובינוניים. הקהילות הללו יצרו רשת דינמית בתוך האימפריה הביזנטית הענקית, ושגשגו הודות לעושר חקלאי, מעברים דתיים מרתקים ונתיבי מסחר אזוריים חיוניים. תושבי האזור לא חיו בבידוד או בשוליים של התרבות העתיקה. הם היו חלק אינטגרלי מהמוקד הכלכלי של ביזנטיון, ותרמו במידה רבה לעושר האימפריה. עגלות עמוסות בכדי שמן ויין נסעו מהגבעות הנידחות הללו לעבר נמלי הים התיכון, וחיברו את האזור הכפרי לשווקים סוערים שנפרשו על פני כל האימפריה. הקהילות היו פסיפס תרבותי מרתק שהתבסס על שילוב מסורות יווניות רומיות עם השפעות נוצריות מתפתחות. כשהנצרות התפשטה והתחזקה, מקדשים פגאניים התחלפו בהדרגה בבזיליקות מרשימות, אך זכרם של האמונות הקדומות נשמר במנהגי הכפר המקומיים. במאה השישית, רבים מהכפרים כבר יכלו להתגאות בכנסיות קהילתיות רחבות ידיים, מערכות מים מתוחכמות ובתי מלאכה שהציגו את המומחיות ההנדסית של התקופה. השגשוג הזה החל להתפוגג עם שינויים בדפוסי הסחר והתפתחויות פוליטיות סוערות במאה השמינית. נתיבי הסחר שפעם הביאו עושר לאזור השתנו, ולכן תושבים רבים עזבו את הכפרים בחיפוש אחר הזדמנויות טובות יותר במקומות אחרים. אדריכלות מתוחכמת שעמדה במבחן הזמן האדריכלות הייחודית היא ההצדקה המשכנעת ביותר לקבלת מעמד אתר מורשת עולמית של אונסק"ו עבור המקומות הללו. השימוש באבן גיר מקומית היה החלטה חכמה במיוחד – החומר היה זמין בשפע באזור, עמיד במיוחד בפני תנאי מזג האוויר הקשים ויחסית קל לעיבוד ועיצוב. אומנים מקומיים יצרו בתים, בתי מרחץ וכיכרות ציבוריות ששרדו מאות שנים ללא קריסה או התדרדרות משמעותית. חתיכות האבן מדויקות וחתוכות בקפידה רבה, והותאמו זו לזו ללא צורך בטיט או חומרי הדבקה, מה שהעניק עמידות יוצאת דופן למבנים הללו. בין הממצאים הבולטים ביותר אפשר למצוא משקופים מעוטרים בקפידה עם צלבים וטיפוסי גפן מסוגננים, שברי רצפות פסיפס צבעוניות ולוחות אבן כתובים החושפים תובנות יקרות ערך על הנדיבים המקומיים וחיי הכפר השוטפים. מיכלי מים ובתי בד שנחצבו ישירות בסלע הטבעי מדגימים את החדשנות החקלאית המתקדמת ואת יכולת ניהול משאבי המים המתוחכמת של התושבים. כמו במקומות ארכיאולוגיים נוספים במזרח התיכון, גם כאן אפשר לראות איך תושבים עתיקים פיתחו פתרונות מעשיים ויעילים לאתגרי החיים השוטפים. כשמטיילים בין השרידים האלה בצפון סוריה, אפשר כמעט לדמיין את האנרגיה התוססת של יום שוק, לשמוע את קול הפעמונים ממגדל הכנסייה ולהריח את הניחוח של לחם טרי מהתנורים הקהילתיים. השרידים מתפקדים כאנדרטה למאמץ האנושי ובאותה המידה כתיעוד חיוני של החברה הביזנטית הכפרית ודרכי החיים שלה. מלחמת אזרחים מאיימת על אוצרות ארכיאולוגיים עתיקים הרס בלתי הפיך של אתרים היסטוריים בצפון סוריה מלחמת האזרחים בסוריה גרמה נזק בלתי הפיך לאתרים היסטוריים רבים, והערים המתות סבלו אף הן מפגיעות חמורות. הפצצות חזקות הרסו קירות שעמדו בחוזקה נגד רעידות אדמה ומזג אוויר קשה במשך יותר מאלף שנים רצופות. במהלך המהומה והכאוס, בזזנים וגנבים ניצלו את חוסר היציבות והביטחון כדי לבזוז אבנים דקורטיביות, פיסולים עתיקים וכתובות יקרות ערך למכירה בשוק השחור הבינלאומי. הפריטים הגנובים הללו נמכרים לרוב לאספנים פרטיים או לחנויות עתיקות לא חוקיות, ובכך הם נעלמים לצמיתות מההקשר הארכיאולוגי שלהם. במקרים מסוימים, תושבים שנעקרו ממקומות מגוריהם בגלל הלחימה חיפשו מחסה בכנסיות נטושות ובמגורים עתיקים, דבר שהאיץ בצורה לא מכוונת את ההתדרדרות המבנית. היעדר השגחה מתמשכת ומערכתית עודד ונדלים לחבל בגילופים ייחודיים ובסמלים מיוחדים שהוו הבעה של זהות מקומית ויצירתיות אומנותית. הנזק חורג הרבה מעבר לפגיעה מוחשית בלבד – מדובר בהכחדה תרבותית ובמחיקה של זיכרון קולקטיבי חשוב. המקומות הללו מסמלים את הסיפור של מחוז שפעם התאפיין בדו קיום הרמוני ושגשוג משותף, אך כיום הם נחרבים ונהרסים. מעבר לאובדן החומרי, מדובר במחיקה של עדויות חיוניות לתרבויות ולאורחות חיים שאינם קיימים עוד, ובכך אובדים קשרים היסטוריים חשובים לעתיד הדורות הבאים. אתגרי שימור באזור מלחמה פעיל שמירה על אוצרות ארכיאולוגיים באמצע אזורי לחימה פעילים מהווה אתגר כמעט בלתי אפשרי. מגבלות גישה חמורות מונעות ממומחי שימור לבצע עבודות שיקום או אפילו הערכות בסיסיות של מצב המבנים. ארגונים בינלאומיים מפרסמים אזהרות ומציעים הצעות מימון שונות, אך התקדמות ממשית נתקעת בגלל חששות ביטחוניים משמעותיים וחוסר יכולת להגיע לשטח. שומרי הידע המקומיים, שפעם שימשו מדריכים לחוקרים ולתיירים מכל העולם, התפזרו לארבע רוחות השמים או הושתקו על ידי המציאות הקשה. בהיעדר ממשל מגובש ויציב, אין גורם אחד שמבטיח תחזוקה שוטפת או מגן מפני ביזה והרס נמשכים. לחצים אקלימיים נוספים, כמו גשמים זלעפיים שירדו לאחרונה באזור, מוסיפים איום נוסף על המבנים החשופים ומאיצים את תהליכי הקיפאון והבלייה. התמודדות עם המכשולים הללו דורשת שילוב מורכב של שיתוף פעולה דיפלומטי רחב, ערוצי מימון יעילים וטכנולוגיות חדשניות לתיעוד ומעקב מרחוק. בלי התערבויות מכריעות כמו אלה, כל שנה שעוברת מקטינה את נכסי התרבות הקולקטיביים הללו וגורמת להם להתפוגג בהדרגה. אידליב וצפון סוריה כזירת קרב – מורשת בסכנת הכחדה חשיבות גיאופוליטית של מחוז אידליב מחוז אידליב, שמהווה בית לרבות מהערים המתות הללו, מייצג נקודת מפתח קריטית במלחמה הממושכת של סוריה וצפון סוריה בפרט. הנוף ההררי המגוון הזה גובל עם טורקיה, ומשמש כמעבר חיוני לפלגים חמושים מגוונים ולדרכי סיוע הומניטרי בסיסיות. החשיבות האסטרטגית שלו יצרה מבצעים צבאיים אינטנסיביים, תקיפות אוויר מתמשכות ושינויים תכופים בשליטה טריטוריאלית. הקרבה לגבול הטורקי משפיעה גם על דינמיקת הסחר וגם על רמת המעורבות הצבאית הישירה. זה הופך את המחוז עצמו והאזור של הכפרים, לאחד החמים ביותר בעימות. התכנסות כוחות חמושים מגוונים מסבכת כל יוזמה לשימור אתרי מורשת בצורה משמעותית. החלפות כוח תכופות מונעות מאמצים בני קיימא ומרתיעות ארכיאולוגים מנוסים מלבצע עבודת שטח. הקונפליקט בין יעדים צבאיים אסטרטגיים לשמירה תרבותית נותר גלוי ובלתי פתור, ויוצר מציאות בה האינטרסים הצבאיים כמעט תמיד גוברים על השיקולים התרבותיים. עבור המשתתפים במזרח התיכון הרחב יותר, הגורל של אידליב נושא השלכות ברורות שחורגות מהצבאי בלבד, ונושא משקל סמלי וכלכלי משמעותי. שליטה באידליב יכולה להשפיע על הסחר חוצה הגבולות, על אוכלוסיות עקורות ואפילו על נרטיבי הלגיטימציה שמפלגים מתחרים מפעילים לטובתם. איומים על נכסי התרבות הלחימה עתירת הנפגעים

יום שלישי, פעמיים כי טוב

יום שלישי, פעמיים כי טוב ביום הראשון לבריאה, אלוהים ברא את האור, ביום השני הוא הפריד בין המים, ובכל אחד מימי היצירה, פרט ליום אחד, הוא הסתכל על יצירתו וסיכם במילים: "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב". חתימת האיכות האלוהית הזו לא הייתה רק אישור, היא הייתה הכרזה על סדר, שלמות והרמוניה. אלא שביום השני, שררה דממה. רק ביום השלישי, החתימה הזו הופיעה לא פעם אחת, אלא פעמיים. מאז ועד היום, הפכה הברכה הכפולה הזו לביטוי שגור ומלא אופטימיות בשפה העברית: "יום שלישי – פעמיים כי טוב". אבל מה בדיוק עמד מאחורי הדממה המסתורית של יום שני והברכה הכפולה של יום שלישי? ולמה דווקא שני ימי הבריאה האלה, הרצופים והמשלימים, הפכו למקור של אחד הביטויים היותר מוכרים ביותר בתרבות היהודית ובתרבות הישראלית? הברכה החסרה של יום שני: פירוק והפרדה כדי לפענח את סודו של יום שלישי, עלינו לחזור צעד אחד אחורה, אל יום שני. ביום זה, התנ"ך מספר לנו על יצירת הרקיע בתוך המים, ועל ההפרדה שנוצרה בין המים שמתחתיו למים שמעליו: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם… וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן" (בראשית א', ו'-ז'). זו הייתה פעולת בריאה מהותית, שמטרתה ליצור סדר בעולם הכאוטי, ה"תהו ובהו" שהיה בראשית. עם זאת, בנקודה זו נעדר המשפט המקובל "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב". היעדרות זו עוררה דיון ופרשנות אינטנסיביים לאורך דורות של חכמים ופרשנים, שהציעו הסברים שונים. אחד ההסברים המקובלים, המופיע במדרשים וברש"י, גורס כי המלאכה של יום שני לא הושלמה לחלוטין. הפרדת המים החלה אמנם ביום זה, אך השלמתה המוחלטת, כלומר כינוס המים למקומם, התרחשה רק ביום שאחריו. על פי פירוש זה, לא היה ניתן לומר "כי טוב" על מלאכה שנותרה בחצי דרך, על תהליך שלא הגיע לסיומו. מכאן אנו למדים כלל מאוד חשוב לחיים – ששלמות והשלמה הן תנאי הכרחי לברכה. פירוש מעניין אחר, המופיע במדרש "בראשית רבה", מציע הסבר עמוק יותר. הוא מקשר את יצירת ההפרדה בין המים להיווצרות של "מחלוקת" בעולם. בעוד שהפרדה היא שלב הכרחי ביצירת מבנה וסדר, היא גם מייצגת פיצול וחילוק, שאינם "טוב" במובן המושלם של הרמוניה ואחדות. רק כאשר הפיצול הזה התאחד והוצב במסגרת מסודרת, ביום השלישי, יכלה להגיע הברכה. הברכה הכפולה של יום שלישי: סדר וצמיחה יום שלישי מופיע, אם כן, כפתרון וכתיקון. הוא לא רק משלים את המלאכה של יום שני, אלא גם מוסיף עליה. ביום זה התקיימו שתי פעולות בריאה מהותיות, שכל אחת מהן זכתה לברכה של "כי טוב" באופן עצמאי ומודגש. הברכה הראשונה הגיעה עם השלמת ההפרדה והיווצרות היבשה. אלוהים איחד את המים שמתחת לרקיע למקום אחד, וחשף בכך את היבשה, ועל כך נאמר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב" (בראשית א', ט'-י'). כאן, למעשה, הושלמה המלאכה שהחלה ביום שני. הסדר בעולם התייצב, המים קיבלו גבולות, והעולם התחיל לקבל את צורתו המוכרת. סוף סוף, ניתן היה להכריז על המהלך כולו כ"טוב". הברכה השנייה הגיעה מיד לאחר מכן, עם יצירת הצומח. אלוהים ציווה על הארץ להצמיח דשא, עשבים, ועצי פרי למיניהם. יצירת החיים הצומחים הזו זכתה גם היא לברכה נפרדת: "וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב" (בראשית א', י"ב). ביום זה, לא רק שהושג סדר עולמי (הפרדה בין יבשה לים), אלא שהעולם גם התמלא בחיים חדשים, פריחה וצמיחה. שתי פעולות הבריאה הללו- השלמת הסדר ויצירת החיים, שכל אחת מהן זכתה לברכה נפרדת, הפכו את יום שלישי ליום מיוחד ומבורך במיוחד. יום שלישי אם כן מסמל השלמה, הרמוניה, וצמיחה- שילוב מושלם של סדר ויצירה שהוביל לשפע כפול. "פעמיים כי טוב" – מעבר לסיפור בריאה הביטוי "יום שלישי – פעמיים כי טוב" הוא הרבה יותר מאנקדוטה היסטורית מספר בראשית. הוא הפך להיות חלק בלתי נפרד מהשיח היומיומי שלנו, מסוג של קריאת עידוד ואופטימיות קטנה שפותחת את השבוע בצורה חיובית. השימוש בביטוי הזה מהדהד מסר עתיק יומין של תקווה. הוא מזכיר לנו שגם אחרי תקופה של חוסר ודאות, מחלוקת או תהליך לא גמור (כמו ביום שני), יכולה להגיע תקופה של שפע והצלחה כפולה. הוא מלמד שהשלמת משימות ישנות והתחלת משימות חדשות, במקביל, היא סיבה כפולה לשמחה ולברכה. בין אם אדם מאמין או לא, בין אם הוא מכיר את מקורותיו של הביטוי או לא, הוא נושא עימו מסר חזק: גם בתוך סדר הדברים המוכר, יש מקום לשפע יוצא דופן. הוא מזכיר לנו שיש ימים שבהם הדברים פשוט מצליחים יותר, ימים שבהם הברכה כפולה, בדיוק כמו ביום השלישי של הבריאה.

מקדש קרנק: מבט עומק על אתר מורשת יוצא דופן במצרים

במצרים העתיקה נבנו עשרות מקדשים, אך מעט מהם מצליחים לשלב את ממדי הענק, העושר הדתי והעומק ההיסטורי כמו מקדש קרנק. המתחם השוכן על הגדה המזרחית של הנילוס בלוקסור היה במשך יותר מאלפיים שנה מרכז הפולחן הגדול ביותר במצרים והתפתח עם כל פרעה חדש. במאמר זה נצלול אל ההיסטוריה, הארכיטקטורה והמשמעות התרבותית של קרנק, תוך התייחסות לאירועים העדכניים ביותר המחזקים את חשיבותו ואת משיכתו התיירותית. מיקום ומבנה כללי קרנק נמצא כ־2.5 קילומטרים מצפון למקדש לוקסור, בלב שטח ששטחו עולה על 200 דונם. המתחם כולל כמה אזורים מוגדרים כשהמרכזי הוא Precinct of Amun‑Re, המוקדש לאל הראשי של תבאי, אמון. ישנם גם precincts המוקדשים לאלת מות, לאל הלוחמה מונטו ולפטרון החיות אפס. המרכז הגדול ביותר, הקרוי לעתים “מקדש אגדיר”, משתרע על פני שדרת עמודים עצומה, אולמות טקסיים, חצרות פתוחות ואגמים קדושים. האזור כה גדול עד כי גם אחרי שעות ביקור רבות קשה לגלות את כל חלקיו. היסטוריה ארוכה של בנייה והתפתחות ראשית הדרך בממלכה התיכונה בניית קרנק החלה עוד בממלכה התיכונה (סביבות המאה ה‑20 לפנה״ס) וממשיכה לאורך יותר מאלפיים שנה. הפרעה הראשון שהחל לבנות במתחם היה סנוסרט I, אך רק בתקופת הממלכה החדשה הפך קרנק למרכז פולחני שוקק. השושלות ה‑18 עד ה‑20 הרחיבו את המתחם באופן משמעותי, והפכו אותו לביתו של “השילוש התבאי”: אמון, רעייתו מות ובנם חונסו. שלטון השושלת ה‑18 והרחבת קרנק תחותמס I בנה את האולמות הראשונים והוסיף עמודים גבוהים לכניסה הראשית. בתו, המלכה חתשפסות, תרמה לקומפלקס שני אובליסקים גרניטיים עצומים שנחשבים עדיין לאחדים מהגבוהים ששרדו במצרים. אמנחותפ III, שהשקיע משאבים רבים בפולחן אמון, הוסיף אולמות וחצרות וחיבר את קרנק למקדש לוקסור באמצעות כביש תהלוכתי שהתפתח לימים ל”שדרת הספינקסים”. בתקופתו התקיים לראשונה פסטיבל “אופת”, שבו הוצאו פסלי האלים מהקפלה והועברו בליווי שירה ונגינה בקרונות על פני הנילוס ממקדש קרנק למקדש לוקסור ושוב חזרה. רעמסס II והיכל ההיפוסטיל התרומה הבולטת ביותר של רעמסס II ושל אביו סתי I היא בניית היכל ההיפוסטיל – אולם עמודים ענק. אולם זה, שאורכו כ‑102 מטר ורוחבו כ‑53 מטר, מכיל 134 עמודים עצומים בעלי כותרות בצורת פרח לוטוס. קומפוזיציית העמודים יוצרת חלל מרשים המואר באור טבעי באמצעות חלונות גבוהים (קלרסטורי), חידוש ארכיטקטוני יוצא דופן באותו זמן. על קירות העמודים והקורות חרוטות סצינות מלחמה, כתובות דתיות וטקסים, מהן ניתן ללמוד על ההיסטוריה והאמונה בתקופתם. פרעונים נוספים והתקופה המאוחרת גם בתקופות מאוחרות יותר המשיכו פרעונים לתרום למתחם. פרעה תחותמס III הקים את “היכל הפסטיבלים”, מקום שנועד לאחסן כלי פולחן. רעמסס III הוסיף קיר היקפי גדול המגן על precinct of Amun, בעוד השושלות הליביות והכושיות (המאה ה‑8–7 לפנה״ס) שיקמו חלקים שנהרסו בקרבות. לאחר הכיבוש הפרסי והתקופה הפתולמאית ירדה קרנק מחשיבותה, אך האוכלוסייה המקומית המשיכה להשתמש במתחם הפולחני עד המאה הרביעית לספירה. תיאור ארכיטקטוני ואלמנטים עיקריים היכל ההיפוסטיל והחצר הגדולה החלק המרשים ביותר בקרנק הוא היכל ההיפוסטיל, שבנייתו החלה בידי סתי I והושלמה בידי רעמסס II. הוא כולל 134 עמודים בגובה של כ‑20 מטרים ושטח של כ‑5,400 מ״ר. 12 עמודים במרכז מתנשאים לגובה רב במיוחד ותומכים בתקרת אבן עם פתחים המאירים את האולם. הקירות מכוסים בתבליטים המתארים את סתי I ורעמסס II בקרבות מול בני החתים ובטקסים שונים. סביב האולם נמצאת החצר הגדולה, שנבנתה בידי רעמסס II ומשמשת עד היום ככניסה הראשית למתחם. אובליסקים ואגמים קדושים המקדש מאופיין באובליסקים גרניטיים הדוקים לשמש, שהוצבו לזכר הישגי פרעונים. שני האובליסקים של חתשפסות בולטים בגובהם ובשימורם. נוסף לכך קיים “האגם הקדוש” – בריכה מלבנית שבה כוהנים טהרו עצמם לפני כניסה לטקסים. האגם משקף את חזית היכל ההיפוסטיל ומשמש מקור מים לטקסים. שדרת הספינקסים וקישור ללוקסור במרחק של 2.7 ק”מ ממקדש קרנק למקדש לוקסור נמשכת שדרת הספינקסים – דרך עתיקה שבה ניצבים משני הצדדים מאות פסלים של ספינקסים בעלי ראש אדם או ראש איל. השדרה, שנחשפה ושוחזרה בשנים האחרונות, שימשה בעבר כנתיב תהלוכתי חשוב במיוחד. בשנת 2021 הושקה מחדש השדרה בטקס חגיגי בהשתתפות נשיא מצרים, המדגיש את המאמץ לחזק את תיירות התרבות ולחדש את ההיסטוריה המפוארת של לוקסור. הטקס כלל שחזור של תהלוכת האופת עם סירות מוזהבות, תזמורות ורקדנים – אירוע שהסב את תשומת הלב העולמית למורשת המצרית. משמעות דתית ופולחנית מקדש קרנק שימש מרכז פולחן לאל אמון, שבתקופת הממלכה החדשה הועלה למעמד האל העליון. הכוהנים ששירתו במתחם הנהיגו מערכת אדמיניסטרטיבית משלהם, ניהלו קרקעות ומקדשים אחרים ויצרו קשר ישיר עם בית המלוכה. פסטיבל האופת, שנערך בכל שנה, הדגיש את אחדות המדינה: פסלי האלים אמון, מות וחונסו הובאו מקרנק ללוקסור בסירות מוזהבות, והעם השתתף בתהלוכה כדי לקבל ברכה לשנה חדשה. כך הפך קרנק לבמה מרכזית שבה טקסי המלוכה, הקרבת הקרבנות והכרזת הניצחונות התחברו לאמונה הדתית ולפוליטיקה. תרבות ואמנות במקדש הקירות העבים של ההיכל והאולמות המקיפים אותו מציגים יצירות אמנות מגוונות: תבליטים של פרעונים במלחמות, תיאורים של אלים, טקסטים היסטוריים ותיאורים של חיי יומיום. חידוש אדריכלי חשוב הוא השימוש בחלונות קלרסטוריים – מערכת חלונות עליונה המאפשרת כניסת אור לחללים הפנימיים. המעצבים ניצלו את האור כדי להבליט את הציורים וליצור חוויית התעלות רוחנית. בנוסף, נמצאו שרידים של ציורי קיר צבעוניים עם פיגמנטים צהובים ואדומים, שהשתמרו בצל העמודים הענקיים ומעניקים מושג על הצבעוניות המקורית של המקום. ירידה, חפירות ושימור מודרני עם נפילת השושלת ה‑20 והשליטה הפרסית, חשיבותו של קרנק ירדה. בתקופה התלמית והרומית החלו נוצרים להשתמש בחלקים מהמתחם ככנסיות והפסלים ניזוקו. ברבות השנים כוסה המקום בחול ובוץ. רק במאה ה‑19 גילו חוקרים אירופיים, כמו ג׳אן‑פרנסואה שמפוליון, את המקדש מחדש והחלו לתעד את הכתובות והסצנות. שימור קרנק הוא משימה מורכבת: האתר נכלל ברשימת אתרי המורשת של אונסק״ו כחלק מ“תבאי העתיקה” ונהנה מתכניות שימור ושחזור קפדניות. עבודה זו כוללת ניקוי, ייצוב, תיעוד וחידוש של חלקים שונים – החל מציורי קיר ועד לשדרת הספינקסים. כל עבודת שחזור מלווה בבקרה מדעית ובשיתוף פעולה בין חוקרים מצרים ובינלאומיים, כדי למנוע פגיעה בפרטים עתיקים. השפעה על הארכיאולוגיה והמחקר קרנק הוא מעבדה חיה להבנת הדת, הפוליטיקה והחברה של מצרים העתיקה. הכתובות הרבות על הקירות והעמודים מספרות על ניצחונות צבאיים, יחסים דיפלומטיים ותקנות כוהנים. כמות המידע הארכיאולוגי העצום הופכת את המקדש לאחד האתרים הנחקרים ביותר בעולם. מבנים חדשים שהתגלו, כמו מקדש האל מות וסמלים של השושלות הכושיות, מספקים תובנות לגבי השפעות זרות ושינויים דתיים. נוסף לכך, תיעוד שפות כמו הדמוטית והיוונית על הקירות מביא להבין כיצד תרבויות שונות התמזגו במתחם. תיירות, תרבות וחשיבות עכשווית לוקסור, שנקראה בעבר תבאי, הפכה בעשורים האחרונים למוקד תיירות בינלאומי. קרנק נמצא בלב האתרים המקומיים ומציע חוויה מרהיבה למבקרים. מעבר לטיולים היסטוריים, המקום מארח מופעי אור וקול המקימים לחיים את ההיסטוריה באמצעות הקרנת סרטים על העמודים. פתיחת שדרת הספינקסים בשנת 2021 החזירה את החיבור בין קרנק ללוקסור והפכה את

המדריך הסודי למקרר המושלם – כי לא כל מה שבפנים באמת קר

המדריך הסודי למקרר המושלם – כי לא כל מה שבפנים באמת קר התסריט מוכר: אתם חוזרים מהסופר, פותחים את המקרר, דוחסים פנימה איפה שיש מקום וסוגרים לפני שהצפצוף המעצבן מתחיל. זה נוח, אבל זה בדיוק הרגע שבו החסה נובלת מהר מדי, החומוס מפתח שכבה לא נעימה, והגבינה הקשה מאבדת אופי.מקרר מסודר אינו עניין אסתטי בלבד; מקרר מסודר חוסך כסף, מצמצם בזבוז ושומר על טעם ובטיחות. וזה לגמרי בידיים שלכם. כמה החלטות קטנות שעושות הבדל גדול. המפה הנכונה של המקרר המקרר אינו אחיד בטמפרטורה, ולכן חשוב לדעת מה אנחנו שמים ואיפה:הדלת היא האזור החם והפחות יציב. כאן מקומם של משקאות ורטבים. חלב וביצים עדיף להציב על מדף פנימי.המדפים העליונים יציבים יותר בטמפרטורה – מצוינים למזון מוכן, מוצרי חלב וקופסאות אטומות.המדף התחתון הוא הקר ביותר – אידאלי לבשר ועוף נאים, תמיד בתוך כלי אטום ועל מגש שיקלוט נזילות.מגירות הירקות מיועדות לירקות ולפירות: מגירה בלחות גבוהה לעלים, עשבי תיבול ומלפפונים, מגירה בלחות נמוכה לפירות הפולטים אתילן (תפוחים, אגסים, אבוקדו וכדומה). הפרדה כזו מאריכה משמעותית את חיי המדף. סדר שעובד בשבילכם הכלל המנצח הוא ״ראשון נכנס – ראשון יוצא (FIFO)״: מה שכבר בבית עובר לקדמת המדף, ומה שקניתם עכשיו הולך לאחור.אל תעמיסו את המקרר יתר על המידה. זרימת אוויר חיונית לקירור אחיד.קבצו לפי קטגוריות: מוצרי חלב יחד, רטבים יחד, ירקות יחד, פירות יחד. כך רואים הכל במבט אחד ומפחיתים “הפתעות” שמתחבאות מאחור. המיתוסים ששווה לשבור המכסה הדק של החומוס/הקוטג’נותן אווירה כאילו הוא ״שומר על הטריות״, אבל בפועל הוא לוכד לחות בשוליים. פותחים פעם אחת, משליכים את הסרט הדק וסוגרים רק עם המכסה העבה. זה אטום, נקי ונוח יותר. שקיות הסופרלהשאיר ירקות בשקית אטומה זו חממה ללחות. מעבירים לשקיות מחוררות או לקופסאות מאווררות. עלים יחזיקו יותר אם יכנסו עם נייר סופג יבש בקופסה. לשטוף ירקות מראש או לא?ברירת המחדל: לשטוף סמוך לשימוש. אם חייבים להכין מראש, לשטוף, לייבש היטב, לעטוף בנייר סופג ולהכניס לקופסה סגורה. כך מקבלים גם נוחות וגם טריות. גבינות קשותניילון נצמד טוב ליום־יומיים. לטווח ארוך עדיף לעטוף בנייר אפייה/נייר גבינות ואז להניח בקופסה. הגבינה ״נושמת״ ושומרת על טעם ומרקם. כלים קטנים שמחזיקים מקרר גדול קופסאות אטומות שקופות (מומלץ זכוכית או פלסטיק מתאים למזון); שקיות זיפ־לוק או שקיות מחוררות לירקות; נייר סופג לעלים; מגש נמוך לבשר נא; טוש או מדבקות לסימון תאריך פתיחה; ומד־חום קטן למקרר. זול, ושווה כל שקל. הרגלי בטיחות וטמפרטורה מקרר מכוּון ל־4°C ומטה, מקפיא ל־18°C. שאריות מזון מבושל שומרים עד 3-4 ימים במקרר. אוכל חם מקררים בכלי שטוח ומכניסים תוך שעתיים מסיום הבישול. לא מכניסים סיר רותח שמחמם את כל החלל.ביצים שומרים באריזה המקורית על מדף פנימי, לא בדלת המתנדנדת בטמפרטורה.נזילות מנקים מיד – זה היגייני, מונע ריחות ושומר על ביטחון מזון. ״מה לא ליד מה״ – בקצרה פירות פולטי אתילן (תפוחים, אגסים, אבוקדו ועגבניות בשלות) בנפרד מירקות רגישים (עלים, מלפפונים, ברוקולי).בשר ודגים נאים רחוק ממזון מוכן לאכילה – תמיד נמוך וסגור היטב.תפוחי אדמה ובצל – מחוץ למקרר, במקום קריר ומאוורר, ובנפרד זה מזה. סיכום קצר לדלת המקרר• דלת: רטבים ומשקאות – לא חלב ולא ביצים.• עליון: מזון מוכן ומוצרי חלב.• תחתון: בשר/דגים נאים בקופסה אטומה ועל מגש.• מגירות: עלים בלחות גבוהה; פירות פולטי אתילן בלחות נמוכה.• סדר: ״ישן קדימה, חדש אחורה״; לא לדחוס; מסמנים תאריכים.• אריזות: בלי הסרט הדק של החומוס/קוטג’; בלי שקיות סופר אטומות; עלים עם נייר סופג.

הסכם השלום בין ארמניה לאזרבייג׳ן בהובלת טראמפ

רקע הסכסוך והסכם השלום בין ארמניה לאזרבייג׳ן מאז סיום ברית המועצות בשלהי שנות ה‑80 ותחילת שנות ה‑90, נמשך הסכסוך בין ארמניה ואזרבייג’ן סביב הנגב הקראבאכי – אזור אתני-פוליטי מורכב שבו ריכוזים ארמנים נלחמו לקבלת עצמאות מאזרבייג’ן. העימותים סביב הסכסוך הזה גבו את חייהם של בני אדם רבים, כולל מלחמה בשנות ה‑90, ועליית תחושת חוסר ביטחון הדדי באזור. בשנת 2020 התחדש הלחץ כשהתנהלה מלחמה בת 44 ימים, שבסיומה נחלשה שליטת ארמנים על הנגב וההכרה הבינלאומית בריבונות אזרבייג’נית גדלה. יוזמות של רוסיה באמצעות משלחת מינסק של OSCE לא הובילו לפתרון, והאוירה באזור נותרה מתוחה. תהליך השיחות והשלב האחרון ב־14 בינואר 2025 נחתם ״שותפות אסטרטגית בין ארמניה לארצות הברית״ בוושינגטון, שכלל שיתוף פעולה במדיניות, ביטחון, כלכלה ותרבות – צעד שהעמיק את המעורבות האמריקאית באזור. כעת, באוגוסט 2025, הגיעה גם ההישג הדיפלומטי המשמעותי עם חגיגת הסכם שלום בבית הלבן. חתימת הסכם השלום ביום 8 באוגוסט 2025, בבית הלבן, חברו נשיא אזרבייג’ן אילחם אלייב וראש ממשלת ארמניה ניקול פשיניאן לטקס חתימה על הסכם שלום בהובלת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. הטקס סומן כשלב חדש ביחסים בינלאומיים, אחרי כמעט ארבעה עשורים של עימות. הסכם השלום כולל: המשמעות הגאופוליטית הדחת רוסיה – ומתיחות אזורית ההסכם מחזק את מעמד ארה”ב באזור וגורע מהשפעתה של רוסיה, שהייתה מעורבת עד כה כמנהיגת תהליך מינסק ואחראית לשמירה על יציבות הקווקז. התוצאה: פיחות במעמדה של מוסקבה באזור שבו נהנתה מ״בעלות״ גאופוליטית רחבה. אינטגרציה כלכלית ותחבורתית הקמת מסלול TRIPP והסכם השלום צפויה לפתוח פתח לשילוב ארמניה, אזרבייג’ן ושכנותיה על צירי סחר, אנרגיה ותשתית – כולל תחבורה, גז, סיבים אופטיים ועוד. לפי ההסכם, שבעים שנים של זכויות ארה”ב בפיתוח תורמות גם לאינטרסים כלכליים ואסטרטגיים שלה באזור. תגובות בין-מדינתיות תגובות חיוביות הגיעו משני הצדדים: תגובות ספקניות: צעדים הבאים ואתגרים פתוחים סיבוך הגבולות עוד לפני ההסכם, באפריל 2024, החלה תהליך סימון גבול חדש בין המדינות, כולל הסגת ארבעה כפרים והפניית סמלים מדיניים בעקבותם. מאמצים אלו הוכרחו כדבר שולי להסכם הסופי, אך עוררו גל מחאות בארמניה. סוגיות שעדיין לא נפתרו סיכום והשלכות לעתיד החתימה על הסכם השלום ב־8 באוגוסט 2025 מהווה תחילתו של עידן חדש בגאופוליטיקה הדרום-קווקזית: ארצות הברית מחליפה את רוסיה כגורם מפתח כמתווכת, אדמות ונתיבי מסחר מקבלים תפקיד מרכזי בדינמיקה הביטחונית והכלכלית, וארמניה חייבת לנווט בין רווח גיאו־כלכלי לבין שמירה על ריבונות ושמרנות תרבותית. הימים הקרובים והחודשים הבאים יודיעו אם הסכם זה יהיה אבן דרך אמיתית לבשלות שלום, או רק עוד שלב חולף במאבק על שליטה, זהות והשפעה באזור רגיש.

היערכות נפשית וחברתית להכנת הילדים לפתיחת שנת הלימודים

היערכות נפשית וחברתית לתלמידים – המדריך השלם להכנת הילדים לפתיחת שנת הלימודים. חופשת הקיץ היא זמן של חופש, שחרור והרבה כיף, אבל עבור ילדים רבים, המעבר חזרה לבית הספר יכול להיות מאתגר. פתיחת שנת הלימודים היא אתגר לא קטן עבור הילדים וההורים. שינוי השגרה, החשש מהמורים החדשים והמפגש מחדש עם חברים עלולים לעורר מתחים וחרדות. החדשות הטובות הן שניתן להפוך את החזרה ללימודים לחוויה חיובית אם נערכים מראש, ובצורה נכונה. במדריך זה תמצאו טיפים פרקטיים להיערכות נפשית, חברתית ופיזית של הילדים לשנת הלימודים החדשה. למה הכנה נפשית לילדים כל כך חשובה לפני החזרה ללימודים? החופש הגדול מפרק ומבטל את ההרגלים הקבועים: שעות שינה מסודרות, תזונה מאוזנת ומפגשים חברתיים יומיומיים. ילדים זקוקים לשגרה כדי להרגיש בטוחים. חוסר בהכנה ובחרה מוקדמת לשגרה, יכול לגרום לחששות, חוסר ריכוז ואפילו סירוב להגיע לבית הספר. מקור טיפים להורים – מה לעשות שבועיים לפני תחילת הלימודים 1. החזרת שגרת שינה בהדרגה התחילו להקדים את שעת השינה בכל יומיים-שלושה בכ־15 דקות. הימנעו ממסכים ומשחקי וידיאו לפני השינה, והעדיפו פעילות רגועה כמו קריאת ספר, יצירה מרגיעה או כל דבר ללא פעילות פיזית. 2. תרגול בוקר חכם כשבועיים לפני החזרה ללימודים, נסו ליצור ״הרצת בוקר״ מדומה: קימה, התלבשות, הכנת תיק ויציאה למקום כלשהו. זה יעזור להפחית לחץ ביום הראשון. 3. חיזוק קשרים חברתיים עודדו את הילד ליצור קשר עם חברים מהכיתה חדשים ושאינם חדשים, עוד לפני תחילת הלימודים. מפגש קטן או שיחת וידאו יכולים לשבור את הקרח. יצירת תחושת מוכרות לפני היום הראשון ביקור בבית הספר אם ניתן, קחו את הילד לסיבוב בבית הספר, בחצר ובמסדרונות. בתיאום מראש כמובן. אם לא, עברו יחד על תמונות באתר בית הספר, דברו יחד על הכיתות השונות והצוות החינוכי. ציוד אישי ומרחב לימודים אפשרו לילד לבחור פריט אישי חדש כמו קלמר או בקבוק מים, לבחירתו, וארגנו לו פינת לימוד ביתית נוחה ומוארת. איך לדבר עם ילדים על רגשות שמירה על בריאות הגוף חזרה חברתית הדרגתית החופש הגדול משנה לעיתים את הדינמיקה החברתית בכיתה. חברויות נחלשות, נוצרות קבוצות חדשות, ולעיתים ילדים מרגישים שהם ״מחוץ לעניינים״ לאור הנתק בתקופת החופש הגדול. כאן התפקיד של ההורה הוא להיות הגשר שמחזיר את הילד למעגל החברתי בצורה רגועה ומדודה. אפשר להתחיל בשיחות פתוחות על חוויות החופש. ״עם מי נהנית לשחק בקיץ?״, ״יש מישהו שאת רוצה לשבת לידו השנה?״. דרך שאלות כאלו ההורה יכול להבין מה מצבו החברתי של הילד, ולפעול בהתאם. מומלץ גם לנסות לארגן מפגשי משחק קצרים לפני תחילת הלימודים, לא רק עם החברים הקרובים אלא גם עם ילדים נוספים מהכיתה. זה יאפשר לילד להיכנס ליום הראשון עם תחושת ביטחון ועם לפחות כמה פנים מוכרות. אם הילד חושש מחברים חדשים, כדאי לתרגל בבית מצבים חברתיים. למשל איך מציגים את עצמם, איך מציעים לשחק או איך מגיבים לסירוב. תוכנית ליום הראשון היום הראשון ללימודים הוא קריטי ליצירת רושם חיובי ולהרגשה טובה לשנה כולה. כדי שהיום הזה יעבור בצורה חלקה, הכינו תוכנית פעולה ברורה יחד עם הילד: חשוב שההורה ישדר ביטחון ורוגע לאורך כל הבוקר, ויזכור שגם אם הילד נכנס בלחץ, לרוב הוא יירגע לאחר כמה דקות של השתלבות בפעילות. סימנים לפני פתיחת שנת הלימודים שדורשים תשומת לב מקצועית לא כל קושי בהסתגלות נעלם מעצמו. אם הילד ממשיך לאורך שבועות וככל שמתקרבים לפתיחת שנת הלימודים להראות סימני מצוקה, כמו כאבי בטן או ראש חוזרים בבוקר, בכי יומיומי בדרך לבית הספר, חוסר רצון מוחלט לקום בבוקר, או הסתגרות חברתית, זה סימן שכדאי לפנות לייעוץ מקצועי. פסיכולוגים לילדים, יועצות בית ספר ומדריכי הורים יכולים לעזור לאתר את מקור הקושי ולבנות תוכנית מותאמת. לפעמים מדובר בחרדה נקודתית, ולפעמים יש צורך בהתערבות עמוקה יותר. ככל שהטיפול והליווי מתחילים מוקדם יותר, כך קל יותר למנוע הידרדרות במצב הרגשי והחברתי של הילד. חשוב להדגיש בפני הילד שפנייה לעזרה אינה חולשה. אלא צעד של אומץ ודאגה עצמית. שותפות עם בית הספר בית הספר הוא שותף מרכזי בהסתגלות של הילד, ולכן מומלץ ליצור קשר ישיר עם המחנך או המחנכת כבר בפתיחת שנת הלימודים. עדכנו על כל רגישות, קושי או צורך מיוחד- למשל רגישות לרעש, קושי בקריאה, או חרדה חברתית. שיתוף המידע הזה מאפשר למורים וליועצות להעניק תמיכה ממוקדת יותר, ולעיתים אף לשבץ את הילד בפעילויות שמתאימות לו במיוחד. בנוסף, חשוב לשמור על קשר רציף לאורך השנה, ולא רק כאשר מתעוררת בעיה. הקשר הזה יוצר תחושת “רשת ביטחון” עבור הילד, וגורם לו לדעת שיש מבוגרים נוספים מלבד ההורים שדואגים לו ומוכנים להקשיב לו. לסיום | לחגוג הצלחות קטנות המעבר מחופש ללימודים יכול להיות מלא באתגרים, אבל גם בהזדמנויות לצמיחה. הדרך הטובה ביותר לחזק את הביטחון של הילד היא לחגוג איתו כל הצלחה קטנה. גם אם היא נראית זניחה בעיני המבוגרים. זה יכול להיות לדבר עם חבר חדש, להשתתף בשיעור ספורט למרות החשש, או אפילו פשוט להגיע בזמן כל יום בשבוע הראשון. החגיגה לא חייבת להיות חומרית. מחמאה, חיבוק או זמן איכות משותף יכולים לעשות פלאים למוטיבציה. כשילד רואה שהמאמצים שלו מוערכים, הוא מקבל חיזוק פנימי להמשיך ולהתמודד עם האתגרים הבאים, והשנה כולה נפתחת בתחושת מסוגלות ובביטחון עצמי גבוה יותר.

35 מיליארד דולר: הסכם הגז ההיסטורי בין ישראל למצרים

35 מיליארד דולר: איך הסכם הגז ההיסטורי בין ישראל למצרים ישנה את המפה האנרגטית של המזרח התיכון מבוא – הסכם שמסעיר את האזור ב־7 באוגוסט 2025 נחתם אחד ההסכמים הכלכליים הגדולים ביותר בין ישראל למצרים – עסקת גז טבעי בשווי כולל של כ־35 מיליארד דולר. ההסכם, שנחתם בין שותפי מאגר לווייתן הישראלי לבין חברות האנרגיה הממשלתיות במצרים, צפוי לשנות את שוק האנרגיה האזורי ולהשפיע על הכלכלה המצרית והישראלית כאחד. לפי הדיווחים, מדובר בהרחבה משמעותית של היקף הגז שייוצא מישראל למצרים בשנים הקרובות, לצד השקעות בתשתיות והקמת מתקנים חדשים להנזלת גז. מקור: Reuters רקע – שיתוף פעולה שנבנה על פני עשור הקשרים בתחום האנרגיה בין ישראל למצרים החלו להתהדק עוד בשנות ה־2010, עם גילוי מאגרי הגז הגדולים לחופי ישראל. מאגר לווייתן, מהמאגרות הגדולים בים התיכון, הפך לשחקן מפתח במפת האנרגיה האזורית. והציב את ישראל כמעצמה כלכלית מובילה. הסכם זה הוא המשך ישיר לעסקאות קודמות – אך הפעם, ההיקף הפיננסי וההתחייבות ארוכת הטווח מציבים אותו ברמה אחרת לגמרי. מצרים, שמחזיקה מתקני הנזלה באידקו ודמיאטה, שואפת להפוך למרכז אנרגיה אזורי, וישראל היא שותפה אסטרטגית בתוכנית זו. פרטי ההסכם – מה כוללת עסקת הענק? למה מצרים זקוקה להסכם הזה? מצרים מתמודדת בשנים האחרונות עם עלייה חדה בביקוש המקומי לגז, לצד ירידה זמנית בתפוקת שדות מקומיים. השימוש בגז לצורכי ייצור חשמל, תעשייה, ויצוא כגז מונזל (LNG) – הפך את הגז למשאב אסטרטגי ממדרגה ראשונה. באמצעות ההסכם, מצרים תוכל: ההשפעה על ישראל עבור ישראל, ההסכם הוא לא רק עסקה כלכלית אלא גם הישג מדיני. הוא מציב את ישראל כמעצמת אנרגיה אזורית ומייצר הכנסות מס משמעותיות לקופת המדינה. כמובן שזה גם מגביר את התלות של מצרים בישראל, כך שגם מבחינה ביטחונית ההסכם עשוי לחזק את ישראל. בנוסף: השפעות על המזרח התיכון הסכם כזה לא מתרחש בוואקום. הוא משתלב במגמה רחבה יותר של שיתופי פעולה אזוריים באנרגיה. כולל הסכמים עם ירדן, תיאום עם האיחוד האירופי, והקמת פורום הגז המזרח־תיכוני (EMGF) שבו חברות מצרים, ישראל, קפריסין, יוון ואיטליה. באופן לא מפתיע, עסקה בהיקף כזה גם מעוררת עניין בקרב מדינות נוספות במזרח התיכון, שחלקן רואות בשיתוף הפעולה הזה מודל אפשרי לשיתוף פעולה כלכלי למרות מתחים פוליטיים. ביקורת והתנגדות כמו בכל עסקה גדולה, גם כאן לא כולם מרוצים: הקשר הכלכלי העולמי – גז כמנוע צמיחה בעשור האחרון הפך הגז הטבעי לאחד ממקורות האנרגיה המרכזיים בעולם. על רקע משברים גיאו־פוליטיים, ביקוש הולך וגובר באירופה בעקבות המלחמה באוקראינה, ומדיניות הפחתת הפחמן, הגז נתפס כ”דלק גישור” עד המעבר המלא לאנרגיות ירוקות. מצרים, עם מיקומה האסטרטגי ותשתיות ההנזלה המתקדמות שלה, יכולה להפוך לשחקנית גלובלית – וישראל היא שותפה מרכזית במהלך הזה. תחזיות לעתיד מומחים צופים שההסכם הנוכחי יוביל ל: סיכום – יותר מגז הסכם הגז בין ישראל למצרים הוא הרבה מעבר לעסקה כלכלית. הוא מהווה אבן דרך ביחסים בין שתי המדינות, מסמל את הפוטנציאל הכלכלי של שיתופי פעולה אזוריים, ומשקף את השינויים הדרמטיים במפת האנרגיה העולמית. השאלה הגדולה היא האם הסכם זה יהיה תחילתה של תקופה של שיתופי פעולה נוספים במזרח התיכון, או צעד זמני המונע בעיקר מאינטרסים כלכליים.

סיפורו של האיש שמת וחזר לחיים שש פעמים

האיש שמת וחזר לחיים: סיפורו של איסמעיל עזיזי מטנזניה. בכפר קטן בטנזניה חי אדם ששמו הפך לסוג של אגדה חיה. איסמעיל עזיזי, בשנות הארבעים לחייו, הוכרז כמת ושב לחיים שש פעמים שונות. מה שהיה יכול להיתפס כנס חד פעמי הפך לרצף אירועים מתמשכים, שהציתו שמועות על כוחות על טבעיים, הרחיקו ממנו את אנשי קהילתו והפכו אותו למבודד. סיפורו עבר מפה לאוזן, חצה גבולות, הגיע לעיתונות ולמדיה החברתית, אך עבורו מדובר בחיים לא פשוטים, רחוקים מרומנטיקה של ״נס מהלך״. האיש שמת וחזר לחיים שש פעמים. כן. תאונת העבודה הפעם הראשונה שבה הוכרז כמת התרחשה ביום עבודה שגרתי באתר בנייה. עזיזי עבד לצד פועלים אחרים כאשר חלק כבד של מתכת נפל עליו ופגע ישירות בראשו ובחזהו. הוא התמוטט על הקרקע כשהוא מחוסר הכרה והובהל לבית החולים במהירות. צוות הרופאים שבדק אותו קבע שאין דופק ואין נשימה, ולאחר ניסיונות החייאה שלא צלחו הודיעו למשפחתו כי נפטר. גופתו נעטפה בסדין לבן והועברה לחדר המתים, שם הושאר על אחת המיטות. שעות אחר כך, בתוך השקט הקר של החדר, הוא פקח את עיניו, התרומם באיטיות מהמיטה והחל ללכת. עובד המקום שראה זאת נתקף אימה וברח החוצה, והידיעה על “האיש שקם מהמקרר” עברה במהירות בין אנשי הכפר. מחלת המלריה כשנה מאוחר יותר לקה במלריה קשה. החום הגבוה, ההזיות וההידרדרות המהירה במצבו הובילו אותו שוב לבית החולים, אך הפעם הרופאים לא הצליחו למצוא סימני חיים כבר עם הגעתו. משפחתו, עדיין עם הזיכרון הטרי מהמקרה הראשון, התקשתה להאמין, אך הכנות לקבורה החלו בכל זאת. גופתו הונחה בחדר קטן, עטופה בתכריכים המסורתיים, כשלפתע אחד מבני המשפחה הבחין בתזוזה קלה בבית החזה. כשהביט מקרוב ראה שהוא מתחיל לנשום. חלק מהנוכחים שמחו, אך רבים ברחו מהמקום בפחד, והתחושה שמתרחש כאן משהו על טבעי התבססה עוד יותר. תאונת הדרכים לא עבר זמן רב עד שעזיזי חווה אירוע שלישי, הפעם בכביש. הוא היה בדרכו לשוק בעיירה סמוכה כשרכבו התנגש במשאית מכלית. הפגיעה הייתה קשה והוא איבד את ההכרה מיד. אמבולנס פינה אותו לבית החולים, שם נלחמו הרופאים על חייו במשך דקות ארוכות. בסופו של דבר המוניטור הציג קו ישר והם הפסיקו את המאמצים. קרוביו כבר קיבלו את הבשורה, אך בזמן שחובש הגיע לחתום על מסמכי השחרור, הוא הבחין בתנועה קלה בעפעף. בתוך שניות עזיזי פקח את עיניו והחל להזיז את ידיו. עבור הצוות הרפואי, זה היה אירוע בלתי מוסבר, ועבור הכפר – עוד הוכחה לכך ש”משהו” מגן עליו או קשור אליו. הכשת הנחש המקרה הרביעי היה קיצוני במיוחד. עזיזי עבד בשדה, הכניס את ידו אל בין שיחים כדי לקטוף ירקות, והוכש על ידי נחש ארסי. הארס התפשט בגופו במהירות, ועד שחבריו הצליחו להביאו למרפאה המקומית, הוא כבר לא הגיב. הבדיקה הראתה שאין דופק ואין נשימה, והוא הוכנס למקרר המתים. במשך שלושה ימים שכב שם, כשאיש אינו מעלה בדעתו שהוא עדיין חי. ביום השלישי הגיעו קרוביו לאסוף את גופתו לקבורה, ואחד העובדים שפתח את דלת המקרר קפא במקומו כשראה אותו יושב בפנים, רועד מקור ומבולבל. הידיעה על כך התפשטה כמו אש בשדה קוצים והפכה את הפחד ממנו למוחשי הרבה יותר. נפילה לבור האירוע החמישי התרחש כשעזיזי צעד בשביל צר ליד בית שכן. לפתע האדמה תחת רגליו קרסה והוא נפל לבור ספיגה עמוק. תושבי הכפר הזעיקו עזרה, והחילוץ ארך שעות. כשהועלה מהבור היה מחוסר הכרה, רטוב ומכוסה בבוץ, והרופאים קבעו את מותו. בעת שהחלו לנקות את גופתו, הוא השתעל והקיא מים, ואנשי הצוות נרתעו לאחור. הכינוי ״האיש שלא ימות״ כבר היה מוכר גם בכפרים הסמוכים, והפחד ממנו התגבר. השריפה הפעם השישית הייתה ניסיון חיסול מכוון. החשש והאמונה בכוחות על טבעיים הגיעו לנקודת רתיחה, וקבוצה של שכנים החליטה “לשים לזה סוף”. הם הציתו את ביתו בזמן שישן בפנים. העשן גרם לו לאבד את ההכרה, והוא הוצא מהמבנה ללא רוח חיים. גם הפעם הועבר לחדר המתים, וגם הפעם, לאחר שעות, חזר לנשום. עבור אנשי הכפר זו כבר לא הייתה סתם תעלומה, אלא בעיניהם הוכחה סופית שמדובר במשהו שיש להתרחק ממנו בכל מחיר. חיים בבדידות והסבר רפואי חלקי מאז השריפה, עזיזי חי לבדו בבקתה מבודדת בקצה הכפר. הוא מתקיים מגידולים חקלאיים קטנים ואינו עובד בעבודות קבועות, שכן איש אינו מוכן להעסיקו. תושבים נמנעים מלעבור ליד ביתו, ולעיתים בוחרים בדרך אחרת כדי לא להיתקל בו. אף שמעולם לא פגע באיש, התדמית שנוצרה סביבו אינה מאפשרת לו לחיות חיים רגילים. בעולם הרפואה מוכרת תופעה נדירה בשם ״תסמונת לזרוס״, שבה אדם חוזר לחיים דקות לאחר שהוכרז כמת, אך היא אינה מסבירה חזרה לחיים אחרי ימים שלמים, ובוודאי שלא שישה מקרים שונים אצל אותו אדם. האיש שמת וחזר לחיים | מהכפר לעולם התקשורת המקומית החלה להתעניין בו, וערוץ מסויים אף הפיק עליו סרט תיעודי שהפך לוויראלי ברשתות החברתיות. משם הדרך לעיתונות הבינלאומית הייתה קצרה. חלק מהצופים ראו בו פלא, אחרים פקפקו בסיפורים, אך כולם הסכימו שזה אחד המקרים החריגים והמסקרנים ביותר. סיפורו של איסמעיל עזיזי הוא הרבה יותר מרצף אירועים רפואיים יוצאי דופן. זהו סיפור על גבול החיים והמוות, ועל האופן שבו חברה מגיבה למשהו שאינה מסוגלת להבין. עבורו, החזרה לחיים אינה ניצחון, אלא תחילתה של תקופה נוספת של חשדנות, בדידות ופחד מהסביבה.

השקעות בקריפטו – המדריך המלא למשקיעים ישראליים

בנוף הכלכלי הישראלי המתפתח, משקיעים רבים פונים לביטקוין ומטבעות דיגיטליים כחלופה לשוק המניות המסורתי. בעוד השוק הישראלי חווה צמיחה מהירה הבנויה על מוניטין מדינת הסטארט-אפ, המדריך הזה חושף הזדמנויות להשקעות חדשות לצד הסיכונים הפוטנציאליים הכרוכים בהן. קריפטו זוכה לפופולריות גדלה בקרב משקיעים ישראליים בתוך שנתיים בלבד, מספר הישראלים המשקיעים במטבעות קריפטו גדל פי שניים והפך לחלק משמעותי מסצנת ההשקעות. השקעות דיגיטליות זוכות לעניין רב בקרב קהלים מגוונים, החל מצעירים טכנולוגיים ועד למשקיעים ותיקים המחפשים אלטרנטיבות להשקעות מסורתיות. העניין הגובר במה זה ביטקוין ובמטבעות קריפטו אחרים מעיד על שינוי משמעותי בתפיסת ההשקעות בישראל. לפי הניתוחים שלנו, משקיעים רבים פונים אל השקעה בקריפטו כאמצעי להתמודד עם אינפלציה וחוסר יציבות כלכלית. התפתחות זו מתרחשת על רקע מציאות כלכלית משתנה וחדשנות טכנולוגית מהירה שמאפיינת את העידן הדיגיטלי. למשקיעים המחפשים גיוון חדש לתיקי ההשקעות שלהם ומנסים להקדים את השינויים בשוק שוקלים יותר ויותר את השאלה האם כדאי להשקיע בקריפטו. הקסם הגובר של כלים פיננסיים עכשוויים אלה מדגיש את הכוח של טכנולוגיות בלוקצ'יין וההזדמנויות שהן מציעות. הפופולריות הזו מושפעת גם מהתקשורת הנרחבת בנושא ומהקלות הגוברת להיכנס לעולם המסחר הדיגיטלי. גורמים מרכזיים העומדים מאחורי העניין הגובר מטבעות קריפטו בישראל צברו תאוצה הודות לשימוש גובר בטכנולוגיית בלוקצ'יין, עיבוד עסקאות מהיר ורמת ביזור גבוהה. המאפיינים הייחודיים האלה, יחד עם הפוטנציאל לתשואות משמעותיות, מושכים את מי שמחפש דרכי השקעה חדשניות. משקיעים צעירים בישראל, בעיקרם, מגלים התלהבות רבה לתחום מטבעות הקריפטו, זאת בזכות האופי הטכנולוגי המתקדם שלהם. הקלות בפתיחת חשבונות וביצוע עסקאות דרך פלטפורמות דיגיטליות תורמת לגידול המתמיד בעניין. בנוסף לכך, טכנולוגיית הבלוקצ'יין מבטיחה עסקאות מאובטחות ומגבירה את האמון במערכת, במיוחד בקרב משקיעים חדשים. המערכת הבלתי מרכזית מבטיחה שקיפות גבוהה ומפחיתה את התלות ברשויות פיננסיות מסורתיות. פיתוחים טכנולוגיים נוספים כמו חוזים חכמים ופלטפורמות מימון מבוזר מוסיפים ערך למערכת הפיננסית הדיגיטלית. הקהילות הפעילות סביב פרויקטים שונים מספקות תמיכה ומידע שמסייעים למשקיעים חדשים להבין את התהליכים והסיכונים. למידה ונגישות מגבירות השתתפות אנשים רבים משתמשים בגישות מגוונות ללמידה על איך משקיעים בביטקוין ובמטבעות נוספים. הזמינות הרחבה של פלטפורמות מקוונות והתפשטות חומרי הלימוד על מסחר בקריפטו הורידו את המחסום להיכנסות עבור אלפי משקיעים לראשונה. המידע הנגיש כולל קורסים מקוונים, וובינרים ומדריכים שמסבירים את עקרונות היסוד של השקעות ביטקוין ומטבעות נוספים. אתרים ישראליים מתמחים מספקים תוכן מקצועי בעברית שמקרב את התחום לקהל הרחב. ככל שהאימוץ צומח, נכסים דיגיטליים הפכו לנושא עיקרי בדיונים בקרב משקיעים פעילים בישראל, ובכך מגביר את הסקרנות וההשתתפות. פלטפורמות כמו בינאנס וביטוסי הפכו מוכרות בישראל ומציעות ממשקים ידידותיים למשתמש עם תמיכה בעברית. הקלות בפתיחת ארנק דיגיטלי והפעלת חשבון בבורסות המסחר המקומיות מאפשרת כניסה חלקה לעולם הקריפטו. שירותי לקוחות בעברית ותמיכה טכנית מקצועית מסייעים למשקיעים להתמודד עם אתגרי הטכנולוגיה החדשה. נתונים וסטטיסטיקות מאשרים את המגמה נתוני השוק מאשרים את המגמה הזו ומציגים תמונה ברורה של הגידול בהשקעות בישראל. מחקרים מצביעים על גידול עקבי במספר חשבונות הקריפטו המקומיים ובהיקפי המסחר הכוללים. על פי דוחות אקטואליים, משקיעים ישראלים מכירים יותר ויותר בפוטנציאל של שילוב מטבעות קריפטו בתיקי השקעות מגוונים. נתונים אלה משקפים לא רק עניין גדל אלא גם בגרות השוק הישראלי בהתמודדות עם אסטרטגיות השקעה חדשניות. הגידול בפעילות המסחר מלווה גם בהגברת המודעות לסיכונים ולחשיבות ניהול תיק מאוזן. רבים מהמשקיעים הישראלים מציגים גישה זהירה ומושכלת להשקעות קריפטו, תוך בחינת הסיכונים לצד ההזדמנויות. מגמה זו מעידה על התפתחות תרבות השקעה בריאה שמשלבת חדשנות עם אחריות פיננסית. שינויים רגולטוריים שמתרחשים בישראל תורמים גם הם ליצירת סביבה בטוחה יותר למשקיעים. ביטקוין מוביל מהפכה דיגיטלית בשווקים הפיננסיים ביטקוין הוא הבסיס של תחום הקריפטו ומוביל שינוי משמעותי בעולם הפיננסי, המשפיע על מיליוני משקיעים. בתור המטבע המבוזר הראשון מסוגו, הבנת מה זה ביטקוין קסמה למשקיעים ברחבי העולם ובישראל בפרט. השפעתו של הנכס הדיגיטלי חורגת מגבולות גיאוגרפיים ומשנה את הדרך שבה אנשים תופסים כסף והשקעות. בהתבסס על ההתפתחויות בתחום, ביטקוין ממשיך להוביל שינויים משמעותיים בעולם הפיננסי. בישראל, ביטקוין זוכה להערכה הן בקרב חובבי טכנולוגיה והן בקרב מממנים ותיקים שמחפשים הזדמנויות חדשות. טכנולוגיית הבלוקצ'יין הבסיסית מבטיחה שקיפות ונגישות משופרות, מה שהופך את ביטקוין מניה לרכיב חיוני בארגז הכלים של המשקיע המודרני. המאפיינים הייחודיים של המטבע הדיגיטלי כולל הביזור שלו והעדר תלות במוסדות פיננסיים מסורתיים מעניקים לו מעמד מיוחד בשוק. רכישת ביטקוין הפכה נגישה יותר מתמיד בזכות פלטפורמות מתקדמות ושירותים מקצועיים. מאפיינים ייחודיים המעצבים את מעמדו של ביטקוין המגבלה של עשרים ואחד מיליון מטבעות ביטקוין תורמת למיעוט שלו ומחזקת את הערך הנתפס שלו בעיני משקיעים רבים. יתר על כן, מדד ביטקוין משקף את הדומיננטיות שלו בשוק ומייצג באופן עקבי חלק משמעותי מהשווי הכולל של שוק מטבעות הקריפטו העולמי. התנודתיות הגבוהה של הנכס הדיגיטלי יוצרת הזדמנויות למשקיעים מנוסים אך גם דורשת הבנה עמוקה של השוק. העמידות של המטבע הדיגיטלי לאורך מחזורי שוק שונים מדגישה את כוח הישרדותו ואת הפוטנציאל שלו להמשך צמיחה. הארכיטקטורה המבוזרת של ביטקוין והעצמאות שלו ממוסדות פיננסיים קונבנציונליים מציעים הצעה משכנעת למשקיעים שמחפשים אבטחה ופרטיות. חדשות ביטקוין מדגישות ללא הרף חידושים והתפתחויות סביב הנכס הדיגיטלי הזה, שומרות עליו בחזית הדעת הן עבור משקיעים ישראלים והן בינלאומיים. פיתוחים טכנולוגיים כמו רשת הברק משפרים את יכולות התשלום של המטבע הדיגיטלי ומרחיבים את תחומי השימוש בו. אימוץ מוסדי גדל של ביטקוין מחזק את מעמדו כנכס לגיטימי ומכובד בעולם הפיננסי. השפעה חוצת תחומים במערכת הפיננסית השפעתו של ביטקוין חוצה את גבולות המטבע הדיגיטלי הפשוט והוא מתפקד כמאגר ערך ומדליק התקדמות טכנולוגית בתוך המגזר הפיננסי. ככל שהאימוץ שלו מתרחב והאינטגרציה המוסדית מתעצמת, המטבע הדיגיטלי ממשיך לעצב מחדש מערכות פיננסיות ברחבי העולם. הקבלה הגוברת של ביטקוין כתשלום לגיטימי מצד חברות ועסקים מעמיקה את השילוב שלו בכלכלה היומיומית. ההשפעה של הנכס הדיגיטלי על מטבעות דיגיטליים אחרים ועל חדשנות בתחום הפיננסי הדיגיטלי היא משמעותית ומתמשכת. המסחר בביטקוין הפך לפעילות מרכזית בבורסות העולמיות ובישראל בפרט, עם פלטפורמות מתמחות שמספקות שירותים מקצועיים למשקיעים מכל הרמות. השפעתו על תחומי הטכנולוגיה והחדשנות מעבר לפיננסים כוללת פיתוח פתרונות חדשים לאבטחת מידע, זהות דיגיטלית וחוזים חכמים. יכולתו של המטבע הדיגיטלי להציע אלטרנטיבה למערכות הבנקאות המסורתיות מושכת קהלים שמחפשים עצמאות פיננסית. עתיד ביטקוין נראה מבטיח עם התפתחויות טכנולוגיות מתמשכות ואימוץ רחב יותר על ידי מוסדות פיננסיים גדולים. מאפיין ביטקוין השקעות מסורתיות זמינות 24/7 ברחבי העולם שעות מסחר מוגבלות רגולציה מבוזרת ועדיין מתפתחת מפוקחת בקפדנות תנודתיות גבוהה מתונה יחסית נגישות דרישות כניסה נמוכות עמלות וחסמי כניסה אסטרטגיות מגוונות מאפשרות הכנסות מהמטבעות הדיגיטליים למתחילים בהשקעות במטבעות קריפטו, הבנת האסטרטגיות המגוונות במסחר בקריפטו היא חיונית להצלחה ולמיקסום הרווחים. עם גישות שנעות בין עמדות לטווח ארוך למסחר דינמי ומהיר, אפשרויות יצירת

הירושימה: היום שבו העולם השתנה לנצח

6 באוגוסט 1945 – רגע שהפך את האנושות בבוקר שקט של קיץ, בעיר יפנית שלווה בשם הירושימה, נשמע קול רעם אדיר. אך זה לא היה רעם רגיל. זה היה קולו של נשק שמעולם לא נודע כמותו – פצצה גרעינית. באותו רגע, העולם נכנס לעידן חדש, עידן שבו כוח ההרס חצה גבולות בלתי נתפסים. הכתבה הו מספרת את סיפורו של היום ההוא, של האנשים שחיו בו, של ההחלטות שהובילו אליו, ושל ההשלכות שעדיין מהדהדות גם שמונים שנה לאחר האירוע הזה. הרקע ההיסטורי: מלחמת עולם שנייה בצל מרוץ גרעיני בשנת 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, החלה ארצות הברית לחשוש מהאפשרות שגרמניה הנאצית תפתח נשק גרעיני. המדענים אלברט איינשטיין ולאו סילארד שלחו מכתב לנשיא רוזוולט, בו התריעו על הסכנה. כך נולד "פרויקט מנהטן" – תוכנית סודית לפיתוח פצצה גרעינית. במשך שש שנים, אלפי מדענים ומהנדסים עבדו במתקנים סודיים ברחבי ארה"ב, בהם לוס אלאמוס בניו מקסיקו. מטרת הפרויקט הייתה אחת: ליצור את הנשק שיסיים את המלחמה. למרות כניעת גרמניה במאי 1945, יפן המשיכה להילחם בעוז. הקרבות באוקינאווה ובאיוו ג'ימה גבו מחיר דמים כבד, וההערכות היו כי פלישה קרקעית ליפן תגרום למאות אלפי הרוגים אמריקאים ומיליוני יפנים. הנשיא טרומן, שקיבל את ההחלטה לאחר מותו של רוזוולט, בחר בדרך אחרת. "ילד קטן": הפצצה ששינתה את פני ההיסטוריה הפצצה שהוטלה על הירושימה נקראה "Little Boy". היא הייתה מבוססת על אורניום-235, באורך של כשלושה מטרים ובמשקל של כ-4 טון. ב-6 באוגוסט 1945, בשעה 8:15 בבוקר, המריא מטוס B-29 בשם "אנולה גיי" מבסיס טיניאן שבאיי מריאנה. הטייס, פול טיבטס, נשא עמו את הפצצה הגרעינית הראשונה בהיסטוריה. כאשר הפצצה התפוצצה בגובה של כ-600 מטר מעל מרכז העיר הירושימה, היא שחררה אנרגיה שקולה ל-15,000 טון של חומר נפץ. ההרס היה מיידי: ההבזק היה כה עז, עד שאנשים התאדו במקום. גופות נחרכו, בניינים קרסו, והאוויר התמלא בקרינה קטלנית. הירושימה לפני ואחרי: עיר של חיים שהפכה לעיר של צללים לפני ההפצצה, הירושימה הייתה עיר תוססת עם אוכלוסייה של כ-350,000 תושבים. היא שימשה כמרכז תעשייתי וצבאי, אך גם כעיר מגורים שוקקת חיים. לאחר ההפצצה, העיר נראתה כמו מדבר של אפר. ההרס לא היה רק פיזי – הוא היה גם נפשי. ניצולים, שנקראו "היבקושה", סבלו מכוויות קשות, מחלות קרינה, טראומות נפשיות, ודחייה חברתית. הסיפורים האישיים של הניצולים מצמררים. רבים מהם איבדו את משפחותיהם, בתיהם, ואת תחושת הזמן. אחת מהניצולות, סדקו סאסאקי, הייתה ילדה בת שנתיים כשנפגעה מהקרינה. בגיל 12 פיתחה לוקמיה ונפטרה לאחר מאבק ממושך. סיפור חייה הפך לסמל של תקווה, כאשר קיפלה אלפי עגורי נייר מתוך אמונה שתחלים. ההחלטה להטיל את הפצצה: מוסר, פוליטיקה ואסטרטגיה ההחלטה להטיל את הפצצה הייתה שנויה במחלוקת כבר אז, ונשארה כזו עד היום. הנשיא טרומן טען כי המטרה הייתה לסיים את המלחמה במהירות ולהציל חיים. אך יש הטוענים כי יפן הייתה כבר על סף כניעה, וכי ההפצצה נועדה גם להפגין כוח מול ברית המועצות. האם היה ניתן להימנע מהשימוש בפצצה? האם היה אפשר להדגים את כוחה במקום ריק מאדם? שאלות אלו ממשיכות להעסיק היסטוריונים, פילוסופים ומדינאים עד היום. שלושה ימים לאחר מכן: נגסאקי ב-9 באוגוסט 1945, הוטלה פצצה נוספת – "Fat Man" – על העיר נגסאקי. הפצצה הייתה מבוססת על פלוטוניום, והייתה חזקה אף יותר. כ-40,000 בני אדם נהרגו מיידית, ועוד עשרות אלפים נפטרו בהמשך מהשפעות הקרינה. שלושה ימים לאחר מכן, ב-15 באוגוסט, הכריז הקיסר הירוהיטו על כניעת יפן. המלחמה הסתיימה, אך המחיר היה בלתי נתפס. ההשלכות ארוכות הטווח: גוף, נפש וזיכרון הניצולים סבלו ממחלות קשות, בעיקר לוקמיה וסרטן. רבים מהם חיו חיים של בדידות, דחייה חברתית, ואשמה. הקרינה השפיעה גם על הדורות הבאים – ילדים שנולדו עם מומים, שיעורי תמותה גבוהים, ופחד מתמיד. העולם כולו למד את עוצמתו של הנשק הגרעיני, והחל עידן חדש של מרוץ חימוש, מלחמה קרה, והסכמים בינלאומיים. ההפצצות הפכו לסמל של הרס, אך גם של תקווה – תקווה שלא יקרה שוב. הירושימה כיום: עיר של שלום היום, הירושימה היא עיר של תקווה. הפארק לזכר השלום, מוזיאון ההפצצה, וכיפת גן הזיכרון – כולם מספרים את הסיפור, כדי שלא יישכח. בכל שנה, ב-6 באוגוסט, נערך טקס זיכרון בו משתתפים אלפים מרחבי העולם. המסר ברור: "לעולם לא עוד". העיר הפכה לסמל עולמי למאבק בנשק גרעיני, ולקריאה לשלום עולמי. סיכום: לקח לדורות 80 שנה חלפו מאז אותו יום גורלי. העולם השתנה, אך הזיכרון נשאר. הסיפור של הירושימה הוא לא רק סיפור של מלחמה – הוא סיפור של אנושיות, של בחירות, ושל תקווה. הוא מזכיר לנו את כוחו של האדם להרוס, אך גם לבנות. הוא קורא לנו לזכור, ללמוד, ולפעול – כדי שההיסטוריה לא תחזור על עצמה.

צילומי תדמית לגבר: הרושם הראשון שעושה את כל ההבדל

חמש שנים לפיצוץ בנמל ביירות: זיכרון שעדיין מהדהד

הרגע שהרעיד את לבנון ב-4 באוגוסט 2020, בשעה 18:08, רעדה אדמת ביירות. הפיצוץ בנמל ביירות. פיצוץ אדיר בנמל העיר החריד את לבנון כולה, גרם למותם של לפחות 218 בני אדם, לפציעתם של מעל 6,900 נוספים, ולהרס עצום שהותיר יותר מ-300,000 חסרי קורת גג. הפיצוץ, שנשמע עד לישראל וסוריה, נחשב לאחד האסונות הלא-גרעיניים הגדולים ביותר בעידן המודרני. מה קרה שם באמת? האירוע החל בשריפה במחסן זיקוקים בנמל, שהתפשטה למחסן מספר 12 – בו אוחסנו 2,750 טון של אמוניום חנקתי, חומר כימי נפיץ שהוחרם מספינה בשנת 2013 ונשמר בתנאים לקויים במשך שנים. הפיצוץ שנגרם היה בעוצמה של כקילוטון TNT, ויצר גל הדף שהחריב שכונות שלמות בביירות. ההשלכות המיידיות: כאוס רפואי והפסקת חשמל בתי החולים בעיר קרסו תחת העומס. חלק מהפצועים מתו במהלך הפינוי, אחרים טופלו במסדרונות ובבתי מלון שהוסבו למרפאות זמניות. הפיצוץ גרם להפסקת חשמל נרחבת, רעידת אדמה בעוצמה 3.3 בסולם מגניטודה, והוכרז כאזור מוכה אסון. לבנון לפני הפיצוץ: מדינה על סף קריסה הפיצוץ התרחש על רקע משבר כלכלי עמוק בלבנון: שיעור אבטלה של 30–50%, קריסת המטבע המקומי ב-80%, מחסור בדלק, חשמל ומוצרי יסוד. נמל ביירות: עורק החיים שנחסם לפני הפיצוץ, נמל ביירות היה שער הכניסה הראשי ל-70% מהסחורות בלבנון. בשנת 2018 עברו דרכו מעל 7 מיליון טון סחורות. הפיצוץ שיתק את פעילותו, והותיר את המדינה ללא תשתית לוגיסטית חיונית. תגובת השלטון: התפטרות, חקירה – ואז קיפאון ימים לאחר הפיצוץ, ראש הממשלה חסאן דיאב וחברי ממשלתו התפטרו. נפתחה חקירה, אך זו נתקלה בקשיים פוליטיים ומשפטיים. השופט פאדי סוואן הגיש כתבי אישום נגד בכירים, אך הודח. במקומו מונה השופט טארק ביטאר, שגם חקירתו נעצרה לאחר התנגדות מצד גורמים פוליטיים, בהם בעיקר חיזבאללה. חיזבאללה והחשדות: מי אחראי? האמוניום החנקתי אוחסן בנמל במשך שנים, והועלו טענות כי חיזבאללה היה מעורב באחסונו או בשימוש בו. עם זאת, עד היום לא הוגשו כתבי אישום חד-משמעיים נגד הארגון. הנשיא הלבנוני הנוכחי, ג'וזף עאון, הבטיח לחשוף את האמת "לא משנה עד כמה בכירים המעורבים". זיכרון קולקטיבי: עצרות, מחאות ודרישה לצדק בכל שנה מאז, מתקיימות עצרות בנמל ביירות לזכר הקורבנות. משפחות הנפגעים דורשות צדק, אך החקירה תקועה. "אנחנו לא מבקשים יותר מהאמת", אמרה מריאנה פודוליאן, נציגת המשפחות. העצרת האחרונה התקיימה ביום שני, שהוכרז כיום אבל לאומי. תיעודים חדשים: רגעי האימה בשנים האחרונות נחשפו תיעודים חדשים מהפיצוץ – סרטונים שמציגים את רגע ההתפוצצות, את פטריית העשן האדומה-לבנה שהתמרה לגובה מאות מטרים, ואת ההרס שנגרם לשכונות שלמות. אלו מזכירים שוב ושוב את עוצמת האסון ואת הצורך במענה אמיתי. השפעות ארוכות טווח: כלכלה, פוליטיקה וחברה הפיצוץ לא רק החריב את הנמל, אלא גם העמיק את המשבר הכלכלי. לבנון נכנסה למיתון חריף, האינפלציה זינקה, והאמון הציבורי בשלטון התרסק. ארגונים בינלאומיים קראו לרפורמות, אך אלו לא יצאו לפועל. החברה הלבנונית נותרה מפולגת, עם תחושת חוסר אונים מול מערכת פוליטית חסרת שקיפות. תקווה לעתיד: האם הצדק יגיע? למרות הקיפאון, יש תקווה. הנשיא עאון התחייב להמשיך את החקירה, והמשפחות לא מוותרות. ארגוני זכויות אדם דורשים מעורבות בינלאומית. השאלה הגדולה היא האם לבנון תוכל להתגבר על הפוליטיקה הפנימית ולהביא את האחראים לדין. סיכום: חמש שנים אחרי – השאלות נותרו פתוחות הפיצוץ בנמל ביירות היה לא רק אסון פיזי, אלא גם סימפטום למשבר עמוק במדינה. חמש שנים חלפו, אך לבנון עדיין מחפשת תשובות. האם הצדק יגיע? האם האחראים יישאו באחריות? אלו שאלות שעדיין מהדהדות ברחובות ביירות – ובנפשם של אלפי נפגעים.

מהפכת ההייטק החשאית: כך הפכה הפריפריה למרכז החדש של ישראל

מהפכת הייטק שקטה: האם ישראל של שנות ה-20 תיראה אחרת? במשך שנים רבות, התפיסה הרווחת בישראל הייתה ברורה ומוצקה: יוקרת ההייטק והטכנולוגיה שייכת ללב הארץ, לגוש דן, לתל אביב. תל אביב הגדולה, רמת גן, והרצליה פיתוח – אלו היו מוקדי הכוח, המגדלורים שמשכו את הכישרונות הצעירים והמבריקים ביותר מכל קצוות הארץ. הפריפריה, לעומת זאת, נשארה מאחור. היא נתפסה כמאגר כוח אדם, כמרחב של תעשייה מסורתית או חקלאות, וכמקום שרבים שואפים לעזוב כדי להגשים את חלומותיהם. אך בשקט בשקט, מתחת לפני השטח, מתחוללת מהפכה. מהפכה שמשנה את מפת התעסוקה הישראלית ומציירת עתיד חדש, שבו ההזדמנויות לא מוגבלות עוד על ידי קווי דמיון גאוגרפיים. מהפכה זו היא שילוב של מספר גורמים מרתקים, שפועלים יחד בסינרגיה מפתיעה. בבסיסה עומד המודל החדשני של עבודה היברידית, שזכה לדחיפה אדירה עם פרוץ מגפת הקורונה. במקביל, רשת הרכבות הישראלית הולכת ומתרחבת, מחברת את הדרום והצפון ללב המדינה בתוך שעות ספורות, ומקצרת משמעותית את המרחקים. ולבסוף, ישנה גם ההכרה הגוברת, הן מצד הממשלה והן מצד המגזר העסקי, בפוטנציאל העצום הטמון בכישרונות הפריפריה. שילוב כל הגורמים הללו יצר סערה מושלמת, שהופכת את אזורי הנגב, הגליל ואף יהודה ושומרון למרכזי תעסוקה חדשים ותוססים. אז מה בדיוק קורה שם, מעבר לכותרות? בואו נצלול פנימה, אל הנתונים היבשים והסיפורים האנושיים שמאחוריהם. גלים של הזדמנויות: נתוני צמיחת משרות בהייטק בפריפריה אם נבחן את נתוני התעסוקה משנת 2020 ואילך, נגלה תמונה מרתקת. על פי דוחות של חברות סטארטאפ וגופים ממשלתיים, מספר המשרות בענף הטכנולוגיה בערים כמו באר שבע, ירוחם ואף מצפה רמון, זינק באופן ניכר. באר שבע, למשל, הפכה בשנים האחרונות למטרופולין טכנולוגי של ממש. ממרכז סייבר בודד לפני כעשור, העיר התפתחה והפכה למרכז של חברות סטארט-אפ, חברות ענק בינלאומיות ומוסדות אקדמיים מובילים בתחום. פארק ההייטק גב-ים בנגב הוא דוגמה מושלמת לכך: הוא מאכלס עשרות חברות מובילות כמו EMC, דיימלר וסימנס, ומספק אלפי משרות איכותיות. תופעה דומה מתרחשת גם בגליל. באזור צפת, למשל, הוקם 'פארק תעשיות הגליל', שמארח חברות מתחומי המזון, החקלאות והביוטכנולוגיה. הפארק מהווה מנוף צמיחה משמעותי עבור העיר והאזור כולו, ומספק מאות משרות בתחומים מתקדמים. גם ירושלים, שנתפסת לעיתים כפריפריה של גוש דן, הפכה בשנים האחרונות למרכז טכנולוגי ענק, בעיקר בזכות ההשקעות של חברות כמו אינטל ו-Mobileye. על פסי הצמיחה: תרומת רשת הרכבות המהירה עד לפני כמה שנים, חלום על עבודה בהייטק בתל אביב כתושב ירוחם או דימונה נראה כפנטזיה. הדרך הייתה ארוכה, מתישה וגזלה זמן יקר שהיה בלתי אפשרי לנהל חיי משפחה וקריירה במקביל. כיום, בזכות הרחבת רשת הרכבות, המציאות שונה לחלוטין. קו הרכבת המהיר לבאר שבע, יחד עם פיתוח קווים נוספים בצפון, יצר רשת תחבורתית שמחברת את הקצוות. רכבת ישראל מהווה היום עורק חיים עבור רבים. לדוגמה, נסיעה מהירה מבאר שבע לתל אביב (המרכז) נמשכת כשעה ורבע, ומהווה פתרון תחבורתי מהיר ואמין עבור עובדים רבים. פתרון זה מאפשר לעובדים מהפריפריה להגיע למרכז בפרק זמן סביר, אך החשיבות האמיתית של רשת הרכבות היא ההזדמנות שהיא יוצרת: היא מאפשרת למעסיקים לראות את הפריפריה כמאגר כוח אדם לגיטימי וזמין. כיום, מעסיק בתל אביב יכול להרגיש בנוח לגייס מהנדס תוכנה מבאר שבע, בידיעה שיוכל להגיע למשרד ביום שנדרש לכך, מבלי לבזבז יום שלם על נסיעות. ההשפעה של רשת הרכבות אינה רק בתחום התעסוקה. היא משפיעה על הכלכלה המקומית כולה, מגבירה את התנועה העסקית, התיירות ויוצרת ביקוש לשירותים חדשים. לדוגמה, בתחנות הרכבת החדשות בדרום והצפון נפתחים בתי קפה, חנויות נוחות ושירותים נוספים, המעסיקים תושבים מקומיים ותורמים למארג הכלכלי של הקהילה. גמישות, לא רק ביוגה: כיצד מודל העבודה ההיברידי שינה את הכללים אם רשת הרכבות הייתה המנוע, אזי מודל העבודה ההיברידי היה הדלק שנתן לו כוח. לפני עידן הקורונה, עבודה מהבית הייתה פריווילגיה של מעטים בלבד. החברות הגדולות והמובילות התעקשו על מודל עבודה מסורתי, של נוכחות פיזית במשרד בכל יום עבודה. כתוצאה מכך, עובדים רבים נאלצו להשקיע שעות בפקקים או להעתיק את מגוריהם לקרבת המרכז, מה שגרם לעליית מחירי הנדל"ן וליצירת פערים חברתיים-כלכליים עמוקים. הקורונה שינתה את כללי המשחק. חברות רבות נאלצו לעבור למודל של עבודה מרחוק באופן מלא, וגילו לפתע שזה לא רק אפשרי – אלא גם יעיל וחסכוני. מודל זה פתח בפני עובדים בפריפריה דלתות שמעולם לא היו קיימות. כיום, עובד יכול לגור בערד או בכרמיאל ולעבוד בחברת סטארטאפ תל אביבית, בלי הצורך לעזוב את ביתו או משפחתו. הוא יגיע למשרד יום אחד בשבוע, ובשאר הימים יעבוד מהבית או ממרחבי עבודה משותפים שצומחים באזורו. מרחבי עבודה בדרום ובצפון, כמו WeWork, Urban Place או Spaces, הולכים ומתרבים. הם מהווים פתרון אידיאלי עבור עובדים עצמאיים או כאלו שמחפשים סביבת עבודה מקצועית מחוץ לביתם. מרחבים אלו גם מאפשרים ליצור קהילות מקצועיות מקומיות, מפגשים ונטוורקינג בין עובדים, יזמים וסטארטאפיסטים מהאזור, ומספקים סביבה תומכת ופורייה לצמיחה. העתיד כבר כאן: סיכום והסתכלות קדימה הסיפור של אזורי התעסוקה החדשים בפריפריה הוא סיפור של שינוי עמוק, של שבירת מוסכמות ושל אופטימיות זהירה. מדובר בשינוי שמונע על ידי טכנולוגיה, תשתיות ותפיסות חדשות לגבי עולם העבודה. הצמיחה בהייטק בפריפריה היא כבר לא רק חלום, אלא מציאות מתהווה. באר שבע, קריית שמונה, ירושלים וערים נוספות כבר הפכו למרכזים טכנולוגיים חשובים, ואין ספק שערים נוספות יצטרפו אליהן בקרוב. המודל ההיברידי ורשת הרכבות אינם רק פתרונות טכניים; הם יוצרים תשתית חברתית וכלכלית חדשה. הם מאפשרים לצעירים להישאר בביתם, לחיות בסביבה מוכרת, ליהנות מאיכות חיים גבוהה יותר ולהגשים את שאיפותיהם המקצועיות ללא צורך בהגירה למרכז. הם מחזקים את הקהילות המקומיות, יוצרים מקומות עבודה חדשים ומושכים השקעות נוספות, ובכך יוצרים מעגל קסמים חיובי של צמיחה ושגשוג. עם זאת, יש לזכור שהדרך עוד ארוכה. כדי להבטיח שהפריפריה תמשיך לצמוח ולהתפתח, יש להמשיך להשקיע בתשתיות, בחינוך ובהכשרות מקצועיות. נדרשת שיתוף פעולה מתמשך בין הממשלה, המגזר הפרטי והאקדמיה כדי להבטיח שגם הדורות הבאים יוכלו ליהנות מההזדמנויות החדשות שנפתחו בפניהם. העתיד של הפריפריה כבר לא נגזר עליה מלמעלה, אלא נבנה מלמטה, על ידי האנשים שחיים בה, עובדים בה ויוצרים בה. וזה, כשלעצמו, הדבר המרגש ביותר.

5 המצאות ישראליות ששינו את העולם מבלי שידעת

כשחושבים על המצאות ישראליות, עולות מיד לראש המערכות הביטחוניות המתקדמות, המצאות החקלאות החוסכות מים, או אפליקציות הניווט הפופולריות. אולם, מדינת הסטארט-אפ הקטנה שוכנת במוחם של יזמים ומדענים שממציאים ומפתחים פתרונות פורצי דרך כמעט בכל תחום. מאחורי כל המצאה כזו עומד סיפור מרתק, שמוכיח שהצורך הוא באמת אבי ההמצאה. במאמר הזה נצלול לחמש המצאות ישראליות שלא תמיד מקבלות את אור הזרקורים, אך השפעתן על חיינו עצומה. הדיסק און קי – המהפכה הקטנה בכיס בשנות ה-90 של המאה הקודמת, המידע הדיגיטלי היה כבול באמצעי אחסון מסורבלים. הדיסקטים המרובעים והקשיחים היו בעלי נפח מוגבל והתקלקלו בקלות, בעוד שדיסקים (CD-ROM) דרשו מכשירים מיוחדים לקריאתם. הבעיה הזו העסיקה את דב מורן, יזם סדרתי ומייסד חברת M-Systems הישראלית. מורן חיפש דרך לאחסן ולהעביר מידע בצורה נוחה, מהירה וניידת. ב-1999, החברה הציגה לעולם את הפיתוח פורץ הדרך: התקן זיכרון קומפקטי המכיל זיכרון פלאש ומתחבר למחשב דרך יציאת USB. המוצר כונה "דיסק און קי" (DiskOnKey) והוא שינה לחלוטין את הדרך בה אנו מעבירים קבצים. פתאום, ניתן היה לשאת איתנו עשרות ואף מאות מגה-בייטים של מידע בתוך מכשיר קטן וקל, שהתאים לכל כיס. כמעט בן לילה, הדיסק און קי הפך למוצר חובה בכל בית, משרד ומוסד לימודים, והדיסקים נשלחו לפח האשפה של ההיסטוריה. Waze – ניווט כקבוצת אנשים עד לא מזמן, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם פקקים הייתה להאזין לדיווחים בתחנות הרדיו. אבל מה קורה אם הדיווח אינו עדכני, או אם נתקעת בפקק שאף אחד לא דיווח עליו? שלושה יזמים ישראלים, אהוד שבתאי, אמיר שנער ואורי לוין, הבינו את הפוטנציאל של חוכמת ההמונים והחליטו למנף אותה לפתרון בעיות התנועה. הרעיון מאחורי Waze היה ליצור אפליקציית ניווט שתתבסס על מידע שנאסף ממשתמשים בזמן אמת. במקום להסתמך על נתונים סטטיסטיים בלבד, המשתמשים עצמם מדווחים על תאונות, מצלמות מהירות, מפגעים ופקקים. המידע הזה זורם חזרה למשתמשים אחרים, המקבלים מסלולים חלופיים ועדכונים מיידיים. השיתופיות הזו יצרה רשת חברתית של נהגים שדואגים אחד לשני, ומאפשרת לנוסעים לחסוך זמן ודלק. האפליקציה שהחלה כפיתוח ישראלי קטן הפכה לכלי עולמי ששולב בסופו של דבר בענקית הטכנולוגיה גוגל, וממשיכה לשנות את הדרך שבה אנחנו מתניידים. כיפת ברזל – להגן על החיים מהשמיים מאז ומתמיד, התמודדה ישראל עם איום מתמיד של ירי רקטות וטילים על אוכלוסייה אזרחית. איום זה הגיע לשיאו במלחמת לבנון השנייה, והוביל לצורך דחוף במערכת שתספק הגנה מפני התקפות אלו. חברת "רפאל מערכות לחימה מתקדמות" קיבלה את המשימה לפתח מערכת שתדע ליירט טילים קצרי טווח, ושתהיה יעילה ומדויקת מספיק כדי להגן על יישובים. התוצאה הייתה כיפת ברזל (Iron Dome). המערכת המהפכנית מורכבת ממכ"ם איתור, מערכת שליטה ובקרה, וטילים מיירטים. ברגע שהמכ"ם מזהה רקטה המשוגרת לכיוון שטח מיושב, המערכת מחשבת את מסלולה במהירות ומיירטת אותה באוויר. אחוזי ההצלחה הגבוהים של המערכת שינו לחלוטין את כללי המשחק והצילו אינספור חיי אדם. הפיתוח נחשב לאחד מהפיתוחים הביטחוניים המרשימים והמשפיעים ביותר בעולם, והוא מהווה גאווה ישראלית טכנולוגית שאין שני לה. השקיה בטפטוף – החקלאות פורחת במדבר ישראל היא מדינה מדברית למחצה, והמחסור במים הוא בעיה היסטורית שמלווה אותה מיום הקמתה. בשנות ה-60, כשחקלאות ישראלית החלה לתפוס תאוצה, היה ברור שפתרונות השקיה מסורתיים, כמו השקיה בהצפה, לא יהיו יעילים. המהנדס שמחה בלאס שם לב כי עץ שגדל ליד ברז דולף היה חזק ובריא יותר מעצים אחרים שקיבלו השקיה רגילה. התצפית הזו העלתה במוחו רעיון מהפכני. בלאס הבין כי מתן מים לצמח בצורה איטית ומבוקרת, ישירות לשורש, מאפשרת ניצול מרבי של כל טיפה. יחד עם בנו, ישעיהו, הוא פיתח את מערכת ההשקיה בטפטוף. המערכת מבוססת על צינורות פלסטיק בעלי חורים קטנים המטפטפים כמויות מדודות של מים ישירות לאזור השורש של הצמח. ההמצאה הזו חסכה כמויות מים אדירות, הגדילה באופן משמעותי את יבול הגידולים החקלאיים והפכה את ישראל למעצמה חקלאית. מאז, המערכת אומצה על ידי מדינות רבות ברחבי העולם ונחשבת לאחת ההמצאות החקלאיות המשפיעות ביותר בהיסטוריה. מובילאיי – העיניים שברכב תאונות דרכים הן בעיה עולמית שגובה קורבנות רבים. רוב התאונות נגרמות בגלל טעויות אנוש, חוסר תשומת לב או עייפות הנהג. כדי לצמצם את ממדי התופעה, הוקמה בשנת 1999 בירושלים חברת מובילאיי (Mobileye), על ידי פרופסור אמנון שעשוע וזיו אבירם. החברה פיתחה מערכת מבוססת ראייה ממוחשבת, שמטרתה לשפר את הבטיחות בכביש. באמצעות מצלמות מותקנות ברכב, המערכת מנתחת בזמן אמת את הנעשה בסביבה: היא מזהה כלי רכב, הולכי רגל, רוכבי אופניים, תמרורים, וסטייה מנתיב. כאשר המערכת מזהה סכנה פוטנציאלית, היא מתריעה בפני הנהג ומסייעת לו למנוע תאונה. הפיתוח של מובילאיי לא רק הפחית באופן משמעותי את כמות התאונות, אלא גם הניח את היסודות לעידן המכוניות האוטונומיות. כיום, הטכנולוגיה של מובילאיי משולבת במיליוני כלי רכב ברחבי העולם ונחשבת למרכיב קריטי בתעשיית הרכב המודרנית. המוחות שמאחורי ההמצאות סיפורי ההצלחה הללו הם רק קצה הקרחון של התעשייה הישראלית, שמתבססת על חדשנות, יצירתיות, והיכולת למצוא פתרונות יצירתיים לבעיות גלובליות. למרות גודלה הקטן, הפכה ישראל למעצמה טכנולוגית עולמית, והיא מהווה מוקד משיכה לחברות השקעה ומוחות מבריקים מכל העולם. המצאות כמו הדיסק און קי, Waze וכיפת ברזל הן לא רק הישגים טכנולוגיים, אלא גם הוכחה לכך שעם נחישות, חשיבה מחוץ לקופסה ואמונה עמוקה בכוחה של ההמצאה, ניתן להשפיע על חייהם של מיליארדי אנשים ברחבי העולם. זאת גאווה ישראלית אמיתית, המבוססת על עקרונות של יוזמה, למידה והשאיפה הבלתי פוסקת לשפר ולשנות את המציאות.

לא תאמינו כמה כסף תחסכו בחשבון החשמל הקיץ!

ברוכים הבאים למאבק בחשבון החשמל קיץ. המילה לבדה מעלה בנו תחושות של חופש, ים, שמש וארטיקים נוטפים. אבל לצד כל התענוגות האלו, יש גיבור קטן ונודניק שמציץ מכל פינה: המזגן. אנחנו מפעילים אותו בבוקר, מכוונים אותו לטמפרטורה הכי נמוכה שאפשר, ומרגישים הקלה מיידית. אבל בתוך תחושת הניצחון הזו, מסתתרת לה דקירת כאב קטנה (לפעמים גדולה) שמתגלה רק בסוף החודש – כשחשבון החשמל מגיע ומקפיץ אותנו מהכיסא. זה הזמן להתמודד עם המפלצת הזו פעם אחת ולתמיד. נצא למסע מרתק שבו נגלה איך להילחם בעליית המחירים, בלי לוותר על הנוחות. הקרב מתחיל בטמפרטורה: כמה חם באמת צריך להיות בבית? השמש קופחת בחוץ, המדרכות רותחות, ואתם נכנסים הביתה ומפעילים את המזגן על 18 מעלות. מוכר? ובכן, תתפלאו לגלות שפעולה פשוטה כזו היא בזבוז עצום של אנרגיה וכסף. הגוף שלנו מסוגל להסתגל לשינויי טמפרטורה קטנים, וההמלצה הרווחת היא להפעיל את המזגן על 24 מעלות. אולי בהתחלה זה ירגיש לכם חמים מדי, אבל הגוף שלכם יתרגל מהר מאוד, ואתם תחסכו סכומים משמעותיים. בנוסף, חשוב לזכור שכל מעלה שאתם מורידים מעל ל-24 מעלות יכולה להגדיל את צריכת החשמל בכ-5%. אז בפעם הבאה שאתם מגיעים לבית, נסו להפעיל את המזגן על 24 מעלות ותנו לו לעשות את העבודה בשקט. האויב הסמוי: מכשירים בהמתנה (Standby) בסוף יום עבודה ארוך, אתם מכבים את הטלוויזיה עם השלט, משאירים את המחשב על "שינה" והולכים לישון. מה שלא ידעתם, זה שכל המכשירים האלו עדיין צורכים חשמל, גם כשהם לא עובדים באופן מלא. הם נמצאים במצב "המתנה" (Standby) וצורכים את מה שמכונה "זליגת חשמל" או "חשמל ערפד". אם תחשבו על כמות המכשירים בבית שלכם – טלוויזיה, ממיר, קונסולת משחקים, מיקרוגל, מטען לטלפון ועוד, תבינו כמה אנרגיה מתבזבזת ככה סתם. הפתרון פשוט: חברו את כל המכשירים בחדר מסוים למפצל חכם עם מתג, וכבו אותו מהמתג כאשר אתם לא משתמשים במכשירים. פעולה קטנה, חיסכון גדול. החלונות כחברים וכאויבים: משחקי אור וצל השמש היא מקור אנרגיה אדיר, אבל בקיץ היא יכולה להיות אויב מר למערכות הקירור שלנו. אם חלונות הבית שלכם פונים לכיוון השמש בשעות החמות של היום, הם מחממים את הבית ומכריחים את המזגן לעבוד קשה יותר. כדי להילחם בתופעה הזו, פשוט סגרו את התריסים או הווילונות בשעות האלה. זה אולי יגרום לבית להיות קצת יותר חשוך, אבל זה יפחית משמעותית את כמות החום שנכנסת אליו. בנוסף, אם יש לכם חלונות ישנים שבהם האוויר יכול לדלוף החוצה, שקלו להתקין גומיות איטום או חומרים דומים שיחסמו את המעבר. המזגן הוא לא הכל בחיים: שימוש נכון באוורור כולנו רגילים להפעיל את המזגן מיד כשחם לנו, אבל יש דרך נוספת ואפקטיבית יותר: שימוש נכון באוורור. לפעמים, משב רוח קל יכול לעשות את כל ההבדל. למשל, בלילה כשהטמפרטורה יורדת, פתחו חלונות בשני צדדים של הבית (או יותר אם יש) כדי ליצור זרימת אוויר צולבת. זה יאפשר לאוויר החם לצאת החוצה ולאוויר הקר להיכנס פנימה. בנוסף, שימוש במאוורר תקרה או מאוורר עומד יכול להפחית את הצורך במזגן. מאווררים לא מקררים את החדר, אבל הם מניעים את האוויר ויוצרים תחושה נעימה יותר. השילוב של מאוורר ומזגן יכול להיות יעיל במיוחד: אפשר להפעיל את המזגן בטמפרטורה גבוהה יותר, והמאוורר יעזור לפזר את האוויר המקורר ביעילות. מכשירים, זמן ותבונה: מכונת כביסה ומדיח כלים הקיץ הוא זמן מעולה לייבש כביסה בחוץ, תחת השמש הקופחת. זה חוסך את השימוש במייבש כביסה, אחד מצרכני החשמל הגדולים בבית. תחשבו על זה: במקום לבזבז אנרגיה כדי לייבש את הבגדים, אתם מנצלים את האנרגיה החינמית והטבעית של השמש. בנוסף, מומלץ להפעיל את מכונת הכביסה והמדיח בשעות הלילה המאוחרות או בשעות הבוקר המוקדמות, כאשר צריכת החשמל הכללית נמוכה יותר. במדינות מסוימות, תעריפי החשמל משתנים לפי שעות השיא, ופעולה פשוטה כזו יכולה לחסוך לכם כסף. גם אם זה לא המצב אצלנו, השימוש במכשירים רק כשהם מלאים לגמרי חוסך אנרגיה ומים. השקעה קטנה, חיסכון ענק: נורות LED ותחזוקת מזגן נורות ליבון ישנות צורכות המון חשמל ומייצרות חום רב. נורות LED, לעומתן, צורכות הרבה פחות חשמל, מחזיקות מעמד הרבה יותר זמן, ומייצרות הרבה פחות חום. החלפה של כל הנורות בבית לנורות LED יכולה להוביל לחיסכון של מאות שקלים בשנה. בנוסף, תחזוקה שוטפת של המזגן היא קריטית. מזגן מלוכלך, עם פילטרים סתומים, צריך לעבוד קשה יותר כדי לקרר את הבית, מה שמעלה את צריכת החשמל. ניקוי פילטרים קבוע (לפחות פעם בחודש) יכול לשפר את יעילות המזגן בעשרות אחוזים. מומלץ גם להזמין טכנאי לבדיקה שנתית כדי לוודא שאין דליפת גז או תקלות אחרות. לסיום, הגיע הזמן לחסוך באמת הקיץ יכול להיות זמן נהדר, ולא חייבים לשבור את הראש על חשבון החשמל. עם קצת תשומת לב, שינוי הרגלים קטן ושימוש נכון בטכנולוגיה, אתם יכולים לחסוך אלפי שקלים בשנה. חשבון חשמל גבוה הוא לא גזירת גורל. במקום לראות את האנרגיה כמשהו מובן מאליו, התחילו לראות אותה כמשאב יקר ערך שצריך לנהל בחוכמה. עכשיו, כשאתם מצוידים בידע הזה, אתם מוכנים לנצח את הקיץ ואת חשבון החשמל הגבוה.

כריית קריפטו: סודות האנרגיה שהופכים קוד לכסף אמיתי

כריית קריפטו: מסע אל תוך ה"מכרה" הדיגיטלי דמיינו את קליפורניה של המאה ה-19, תקופת הבהלה לזהב. אלפי אנשים נוהרים אל העמק עם אתים, פנסי ראש ותקווה בעיניים. המטרה? למצוא את פיסת הזהב הנדירה שתשנה את חייהם. בעולם המודרני, הבהלה הזו קיבלה צורה דיגיטלית: במקום אתים ונהרות, יש לנו מחשבים רבי-עוצמה וקוד מסתורי. ברוכים הבאים לעולם של כריית מטבעות קריפטו – מסע מרתק אל לב הכלכלה המבוזרת. מהי כריית מטבעות קריפטו באמת? במבט ראשון, המילה "כרייה" עלולה להטעות. אין כאן באמת מכרות, עפרות או עבודה פיזית קשה. הכרייה הדיגיטלית היא תהליך ממוחשב שמטרתו כפולה: יצירת מטבעות חדשים ואימות עסקאות ברשת. במקום בנק מרכזי שמנהל את כל הכסף, רשת הקריפטו מבוססת על אלפי מחשבים הפזורים ברחבי העולם, שפועלים יחד כדי לשמור עליה יציבה ובטוחה. העסקאות ברשת הביטקוין, למשל, מאורגנות ב"גוש" (Block) של נתונים. התפקיד של הכורים הוא לאמת את העסקאות בתוך הגושים הללו ו"לנעול" אותם לשרשרת הבלוקים (Blockchain), המהווה את הספר החשבונאי הציבורי. מי שהצליח לאמת גוש ו"לנצח" את שאר הכורים מקבל תגמול, שכולל גם מטבעות חדשים שנוצרו וגם עמלות עסקה. זהו תהליך שנקרא "הוכחת עבודה" (Proof-of-Work), והוא מהותה של הכרייה. תהליך הכרייה | פתרון חידה מתמטית מורכבת כדי להבין איך זה עובד, נשתמש באנלוגיה של חידה מתמטית. כל 10 דקות בממוצע, רשת הביטקוין מציבה בפני הכורים חידה חדשה. זוהי חידה מורכבת שאין לה קיצור דרך – צריך לנסות המון פתרונות אפשריים עד שמגיעים לנכון. המחשבים של הכורים מבצעים פעולה שנקראת "גיבוב" (Hashing), שהיא בעצם סדרה אינסופית של ניחושים מהירים במיוחד. מי שהצליח למצוא את הפתרון הנכון ראשון, זוכה בפרס. הפרס הזה הוא התגמול (Block Reward) שכולל מטבעות ביטקוין שנוצרו זה עתה, והוא מהווה את התמריץ הכלכלי להצטרף למאמץ המשותף. כל 4 שנים, כמות הביטקוין החדשים שנוצרת בכל גוש נחתכת בחצי בתהליך שנקרא "חצייה" (Halving), מה שהופך את המטבע לנדיר יותר ויותר. האבולוציה מהמחשב הביתי ועד למפלצות הכרייה בימיה הראשונים של רשת הביטקוין, כל אחד יכול היה לכרות ביטקוין מהמחשב הביתי שלו. המעבדים (CPUs) היו חזקים מספיק כדי להתמודד עם החידות. אולם, ככל שהרשת צמחה והתחרות גברה, כך גם עלה הצורך בכוח מחשוב גדול יותר. השלב הבא היה מעבר לכרייה באמצעות כרטיסי מסך (GPUs). כרטיסים אלו, שנועדו במקור למשחקי מחשב ועיבוד גרפי, התגלו כאידיאליים לביצוע חישובים מקביליים מהירים. ה-GPU הפך במהירות לכלי העבודה המרכזי של כורי הקריפטו. אך האבולוציה לא נעצרה שם. עם הזמן, פותחו מעבדים ייעודיים לכרייה בלבד, המכונים "מעגלים משולבים ייעודיים ליישום" (Application-Specific Integrated Circuit) או בקיצור ASIC. מכונות ASIC מתוכננות לבצע פעולת גיבוב בלבד, והן חזקות פי אלפי מונים מכרטיסי המסך הטובים ביותר. כיום, כריית מטבעות כמו ביטקוין וביטקוין קאש אינה כדאית ללא שימוש במכשירי ASIC. המעבר הזה יצר תעשייה שלמה של יצרני מכונות כרייה, בדומה לתעשיית כלי העבודה בבהלה לזהב. כריית קריפטו: החשמל הוא האויב הגדול ביותר העלות העיקרית והמשמעותית ביותר של כריית קריפטו היא צריכת החשמל. מכונות הכרייה, במיוחד אלה מסוג ASIC, צורכות כמויות עצומות של אנרגיה חשמלית. הן פועלות 24/7, והחשמל שהן צורכות יכול להגיע לסכומים של אלפי שקלים בחודש. לכן, מיקום גיאוגרפי עם תעריפי חשמל נמוכים הוא גורם קריטי להצלחה. לא פעם אנו שומעים על "חוות כרייה" המוקמות במדינות בהן החשמל זול, כמו סין או איסלנד. עלות נוספת ולא פחות חשובה היא עלות החומרה. מכונות ASIC אינן זולות, ומחירן יכול לנוע בין אלפי לעשרות אלפי שקלים למכונה. ב נוסף, קצב הטכנולוגיה בתחום מהיר, ודגמים חדשים משוחררים כל הזמן. לכן, כורים צריכים לקחת בחשבון את הצורך בשדרוג מתמיד של הציוד שלהם. גם עלויות נוספות כמו קירור המכונות ועלויות תחזוקה צריכות להילקח בחשבון. החיבור אל הקהילה: בריכות כרייה (Mining Pools) עם התחרות ההולכת וגוברת, הסיכוי של כורה בודד לפתור את החידה ולזכות בפרס שואף לאפס. כאן נכנסות לתמונה בריכות הכרייה (Mining Pools). בריכה כזו היא קבוצה של כורים שחוברים יחד ומאחדים את כוח המחשוב שלהם כדי להגדיל את הסיכוי למצוא את הפתרון. כשבריכה מצליחה למצוא גוש ולזכות בתגמול, היא מחלקת את הרווחים בין כלל המשתתפים, בהתאם לכמות הכוח שכל אחד מהם תרם. ז הו מודל שמפחית את הסיכון ומבטיח הכנסה קבועה ויציבה יותר עבור הכורים, במקום להמר על זכייה בודדת ונדירה. עתיד הכרייה: אתגרים ושינויים באופק הכרייה הדיגיטלית, במיוחד זו של ביטקוין, עומדת בפני ביקורת ציבורית הולכת וגוברת בנוגע לצריכת החשמל העצומה שלה וההשפעה הסביבתית. זהו אחד הנושאים הבוערים ביותר בתעשייה כיום. כתוצאה מכך, מטבעות קריפטו רבים החלו לחפש אלטרנטיבות. את'ריום, למשל, עבר לאחרונה למודל שנקרא "הוכחת הימור" (Proof-of-Stake), שבו תהליך אימות העסקאות אינו תלוי בכוח מחשוב אלא בכמות המטבעות שכל משתמש מחזיק. מודל זה צורך הרבה פחות אנרגיה ואינו דורש מכונות כרייה ייעודיות. המעבר של מטבעות רבים מהוכחת עבודה להוכחת הימור מעלה שאלות לגבי עתידה של תעשיית הכרייה כפי שאנו מכירים אותה. האם היא תישאר דומיננטית רק עבור ביטקוין ומטבעות דומים? או שמא נראה שינויים נוספים באופק? לסיכום: המסע נמשך הכרייה הדיגיטלית היא הרבה יותר מאשר רק דרך לייצר מטבעות. היא הלב הפועם של רשתות מבוזרות כמו ביטקוין. היא מסע מרתק שמתחיל בפתרון חידות מתמטיות, עובר דרך השקעות יקרות בחומרה וחשמל, ונגמר בהשתייכות לקהילה גלובלית שפועלת יחד למען מטרה משותפת. כמו הבהלה לזהב של פעם, גם הבהלה הדיגיטלית הזו מציעה סיכוי לתגמול גדול, אך מלווה גם בסיכונים ובאתגרים. בין אם אתם שוקלים להיכנס לתחום או רק סקרנים לגביו, עולם הכרייה הדיגיטלית הוא ללא ספק אחד הנושאים המעניינים והמשפיעים ביותר בכלכלה של המאה ה-21.

האנדרטה הנעדרת: איך קהילת היהודים הקטנה של עיר גרמנית נמחקה לגמר

זהו סיפור עצוב על קהילת יהודים בגרמניה שנמחקה לגמרי. בשנת 1349, כששפעת השחורה משתוללת באירופה ותפוצת מחלות מסתורית מזעזעת ערים ועיירות, רחובותיה הצרים של ארפורט, עיר קטנה במזרח גרמניה, היו שקטים באופן מלאכותי. בשורות הגטו העירוני התגוררה קהילה יהודית בת מאות נפשות, חלק בלתי נפרד מהעיר אך כמעט בלתי נראית לסביבתה. זו לא הייתה בפועל עיירה יהודית מדהימה, אך היא הייתה ביתם של משפחות יהודיות שעסקו במסחר, רפואה, מסחר וביטוח עירוני – קהילה שהתקיימה בשלווה יחסית משותפת עם השכנים הנוצרים. אך ברקע התחוללה סערה אכזרית של פחד טבוע בהאשמת שווא: “במעשה קונדסני, יהודים הרעילו את המעיינות כדי להביא את השחורה”. זה היה הזרז הרעיל לפוגרום שהתרחש ב־21–22 במרץ 1349 בעיר ארפורט. ליל הזעם והחורבן החשד נזרק: יהודים הרעילו את המעיינות. למרות היעדר ראיות, ההעברה השמועה החלה להתפשט במהירות. בליל אותו יום קריר של חורף מוקדם, המון זועם התאסף סביב שכונות ההגרים היהודיות. על פי מקורות שונים נשמעו קריאות -“להשמיד כל זכר ליהודים”. בין התושבים בחרו חלק לעבור בהתקוממות אלימה. נשים וילדים, זקנים ואנשים צעירים, כולם נלכדו בתוך מבנים קטנים. כמה החלו להצית את בתיהם, מתוך ייאוש או מניעה מרדיפה בלתי נמנעת. חלק אחר נכנס להתאבדות המונית – במקום להיות מוקפים באלימות, הם העדיפו ״לשים קץ לחייהם״ בידיהם, מתוך תחושת חוסר אונים מוחלטת. הקרב האנושי התרחש מסביב לכל פינה: בתי כנסת, חנויות, רחובות צדדיים. מספר ההרוגים מוערך ב־100-300, וללפי מקורות בודדים עד לכ־3000, אך מקובל היום שמדובר במספר שמתקרב יותר ל־100-300 נפשות שנרצחו במוקד האירוע הזה. אלו ששרדו נספו בדרך אחרת. בני קהילת היהודים גורשו, רכושם נבזז, ובתי הקהילה הפכו נוסך דממה וסילוק, כאילו מעולם לא התקיימה בה קהילה יהודית קטנה ונדירה. השפעות ההשמדה: ההרס הפיזי והנפשי של הקהילה הקטנה הזו לא היה רק רשומה סטטיסטית טרגית. אלא אות מוסרית לגבי נטיעת הפחד והמניפולציה. האירוע בארפורט היה לא חריג בתקופה הזו, פוגרומים דומים התרחבו באזורים כמו בסל, שטרסבורג, פרייבורג ומקומות אחרים בגרמניה ובצרפת, בשנים 1348-1349. בשונה מהערים הגדולות יותר, כמו שטרסבורג שבה נשרפו אלפים, ארפורט מהווה דוגמה לרדיפה קטנה קטלנית. קהילה שלמה נמחקה בתוך רגע, ונמחקה מהעיר. פרקים של דחק, השמצה ושנאה כלפי היהודים הלכו והתעוררו שוב רק מתוך השכחה, אך גם מתוך הצורך להיזכר ולזכור. אז.. איך זה קשור אלינו? בתשעה באב הזה, ובפרט בימים שבהם האנטישמיות פורצת שוב בעולם, כלומר גם היום, זוהי קריאה לערכים: לעמוד על המשמר של ההיסטוריה, לשמור על זכויות האדם באמת, להיות ערים לעמים עם יסודות של שנאה, ולעודד סולידריות אמיתית בין בני אדם.

מטבעות של אשליה: מאחורי מסך הקריפטו – הונאות שמטלטלות את ישראל

מטבעות של אשליה: מאחורי מסך הקריפטו – הונאות שמטלטלות את ישראל כשהטכנולוגיה פוגשת את התמימות בשנים האחרונות, הקריפטו הפך ממושג אזוטרי לנחלת הכלל. הביטקוין, האת'ריום ושאר המטבעות הדיגיטליים למיניהם פרצו לתודעה הציבורית בישראל, עם הבטחות לרווחים מהירים וחופש פיננסי. אך לצד ההזדמנויות, נפתחו גם שערים להונאות מתוחכמות שמנצלות את חוסר ההבנה, את הרצון להתעשר – ולעיתים גם את הלב. עוקץ האהבה – כשהלב משלם את המחיר אחד המקרים המזעזעים שפורסמו לאחרונה הוא סיפורה של ישראלה (שם בדוי), שהאמינה כי היא בקשר רומנטי עם הטניסאי רוג'ר פדרר. היא הגיעה לסניף של רשת כספומטים למשיכת ביטקוין וביקשה להפקיד סכום גדול לארנקו האישי של "אהובה". רק לאחר התערבות נציגי השירות, התברר לה שמדובר בתרגיל עוקץ רומנטי מתוחכם. הונאות מסוג זה, שמזכירות את "נוכל הטינדר", כוללות יצירת קשר רגשי עמוק עם הקורבן, ולאחר מכן בקשה להעברת כספים בשל "מצוקה זמנית". הקורבן, מתוך אמון ואהבה, נופל בפח. זירות מסחר פיקטיביות – השקעה שמובילה לאבדון עוקץ נפוץ נוסף הוא יצירת זירות מסחר מזויפות. הקורבן מקבל פנייה מ"יועץ השקעות" שמציג דו"חות הצלחה מרשימים, ומזמין אותו להשקיע סכום ראשוני. לאחר מכן, מוצגים לו רווחים פיקטיביים שמעודדים השקעה נוספת. אך כשמגיע הרגע למשוך את הכסף – הוא נדרש לשלם "מסים" או "עמלות", והכסף נעלם. בישראל נרשמה עלייה חדה במקרי הונאות קריפטו, כולל: הרגולציה בישראל – מאבק מתהווה בעקבות העלייה בהונאות, ממשלת ישראל החלה (מעט מאוחר מדיי, אבל מוטב) לפעול להסדרת התחום. בין הצעדים: עם זאת, האתגרים רבים: הקריפטו פועל מעבר לגבולות גיאוגרפיים, והטכנולוגיה משתנה במהירות. יש צורך באיזון בין הגנה על הציבור לבין עידוד חדשנות. נתונים מדאיגים – תמונת מצב עגומה מחקר של חברת BrandShield מצא זינוק של 800% במספר האתרים המתחזים לאתרי קריפטו מוכרים, כולל כאלה שמתחזים לדונלד טראמפ ולאילון מאסק. מ שטרת ישראל ורשות ניירות ערך מדווחות על עלייה של עשרות אחוזים בדיווחים על הונאות קריפטו. אז איך תגנו על עצמכם? הנה כמה המלצות:

היום שבו ישראל קרעה את עצמה: הסיפור של ההתנתקות מגוש קטיף

תמיד כאשר מתקרבים ליום הנורא תשעה באב, אי אפשר להתעלם מתקופה עצובה וקשה בהיסטוריה של עם ישראל ומדינת ישראל. אני מדבר כמובן על ההתנתקות, והסיפור של גוש קטיף. חזון שנולד מתוך אש זה היה בשנת 2003, ראש הממשלה דאז אריאל שרון, מי שנחשב עד אז לאחד מהתומכים של ההתיישבות ביהודה, שומרון ועזה, הפתיע את הציבור הישראלי בהצהרה דרמטית: ישראל תתנתק חד-צדדית מרצועת עזה וצפון השומרון. ההחלטה נולדה מתוך תחושת קיפאון מדיני, שחיקה בינלאומית, והאינתיפאדה השנייה שגבתה קורבנות רבים. שרון, שזכה לכינוי "הבולדוזר", החליט להוביל מהלך שירעיד את אמות הסיפים של החברה הישראלית. ההתנגדות מבפנים ההכרזה של שרון עוררה סערה. בתוך הליכוד, מפלגת השלטון ומפלגתו של שרון, נערך משאל מתפקדים שבו נדחתה התוכנית ברוב של כ-60%. אך שרון לא נסוג. הוא המשיך לקדם את החוק ליישום ההתנתקות, שאושר בכנסת בפברואר 2005 ברוב של 59 תומכים מול 40 מתנגדים. ההתנגדות הציבורית גברה – מאות אלפים יצאו להפגנות, לבשו כתום, חסמו כבישים, והשתתפו בצעדות כמו זו בכפר מיימון. אך התתנגדות והמחאות לא הועילו. המהלך יצא לדרך. אוגוסט 2005 – הקרע באוגוסט 2005, החלה פעולת הפינוי. מעל 8,000 מתיישבים מ-21 יישובים ברצועת עזה ו-4 בצפון השומרון פונו מבתיהם. צה"ל ומשטרת ישראל פעלו במשך ימים ארוכים, לעיתים תוך עימותים קשים עם המתיישבים שסירבו לעזוב. בתים נהרסו, בתי כנסת ננטשו, והקהילות פורקו. עבור רבים בעם, זה היה רגע של שבר אישי ולאומי. הסיפורים האנושיים היו קורעי לב. ילדים שנעקרו מבתי הספר, משפחות שאיבדו את עולמן, ותחושת בגידה מצד המדינה. רבים מהמפונים לא שוקמו כראוי במשך שנים, והוועדה הממלכתית שבחנה את הטיפול בהם מתחה ביקורת חריפה על מנהלת תנופה. עזה אחרי ההתנתקות – תקווה שהתפוגגה המטרה המוצהרת של ההתנתקות הייתה ביטחונית: לצמצם את החיכוך עם הפלסטינים ולהעניק לישראל יתרון מדיני. אך במבחן התוצאה, עזה הפכה לעיר ואפילו למיני מדינה של טרור. ארגון הטרור חמאס השתלט על הרצועה, והחל לייצר רקטות, מנהרות, וטילים ארוכי טווח. מאז ההתנתקות, נורו על ישראל יותר מ-40,000 רקטות ופצצות מרגמה. הטענה כי ההתנתקות תביא שקט, התבדתה. במקום זאת, ישראל נגררה למספר גבוה של סבבי לחימה מול עזה, כולל מבצעים כמו "עופרת יצוקה", "צוק איתן", ו"עלות השחר". וכמובן אפשר להגיד שגם טבח השביעי באוקטובר, הטבח הגדול ביותר שחוו היהודים מאז הקמת המדינה, הגיע כתוצאה מההתנתקות. עם השנים, הדרג המדיני בכל ממשלה שהייתה אימץ מדיניות של "הכלה", אך המחיר היה כבד. הציבור משנה כיוון 20 שנה לאחר ההתנתקות, סקר חדש שפורס היום מצא כי רוב הציבור הישראלי סבור שהתוכנית הייתה טעות. רוב מקרב בעלי הדעה טוענים כי ישראל שגתה בביצוע ההתנתקות, ו-52% תומכים בחידוש ההתיישבות היהודית בעזה. הסקר גם מצביע על שינוי עמוק בעמדות אפילו בקרב מצביעי מרכז- שמאל, 20% תומכים בחזרה לגוש קטיף. הציבור החרדי והדתי-לאומי מביע תמיכה גורפת במהלך, והתחושה היא שהשיח הציבורי עבר מהפך. האם יש דרך חזרה? בכנס לציון 20 שנה להתנתקות, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הצהיר: "אני לא רוצה לחזור לגוש קטיף – זה קטן מדי. עזה מאפשרת לחשוב בגדול". דבריו עוררו סערה, אך גם שיקפו את הלך הרוח החדש – עזה כבר אינה טאבו. כתום לנצח ההתנתקות הייתה רגע מכונן בתולדות ישראל. רגע של קרע, של תקווה שהתנפצה, ושל טראומה לאומית. היום, כשהציבור ברובו מתפכח, והקולות לחזרה לעזה גוברים, עולה השאלה: האם ניתן לתקן את מה שנשבר?

המסכים גונבים לנו את החלומות? מחקרי שינה בעידן הדיגיטלי

לילה טוב, סמארטפון יקר תארו לכם את הסצנה הבאה: אתם שוכבים במיטה, האור כבוי, אבל המסך של הטלפון עדיין זוהר. אתם גוללים בפיד, צופים בסטוריז, אולי אפילו עונים למיילים. נשמע לכם מוכר נכון? אתם לא לבד. בעידן שבו הטכנולוגיה מלווה אותנו לכל מקום, גם למיטה, השינה שלנו הפכה להיות נושא למחקר אינטנסיבי. האם המסכים באמת פוגעים באיכות השינה שלנו? האם אנחנו חולמים פחות? ומה אפשר לעשות כדי להחזיר את הלילה שלנו לעצמו? מה אומרים המחקרים? מחקרים רבים מצביעים על קשר ישיר בין שימוש במסכים לפני השינה לבין ירידה באיכות השינה. החשיפה לאור כחול שמפיקים מסכים של טלפונים, טאבלטים ומחשבים משפיעה על הפרשת המלטונין- ההורמון שאחראי על ויסות מחזורי השינה שלנו. לפי מאמר באתר Wieder, השימוש במסכים בשעות הלילה גורם לעומס קוגניטיבי, מקשה על הגוף להירגע, ומוביל להפרעות שינה. זה לא רק עניין של עייפות – אלא גם ובעיקר עניין של בריאות נפשית ופיזית. גירוי מתמיד = מוח לא רגוע הבעיה איננה רק באור הכחול. התוכן שאנחנו צורכים ביום יום- סרטונים, חדשות, רשתות חברתיות, יוצר לנו גירוי רגשי וקוגניטיבי שמקשה על המוח שלנו להיכנס למצב של רגיעה. התוצאה היא קושי להירדם, שינה שטחית, ולעיתים גם חרדות. המסכים לא רק גונבים לנו זמן, הם גונבים לנו את השקט, את הרוגע והשלווה. ומה עם הילדים? ההשפעה של המסכים על שינה אינה פוסחת גם על הקטנטנים שלנו. מחקרים עדכניים מראים כי חשיפה למסכים לפני השינה אצל פעוטות עלולה לשבש את השעון הביולוגי שלהם, להקשות על ההירדמות ולהשפיע על ההתפתחות הכללית. לפי הפורטל לאימהות ותינוקות, תכנים אינטראקטיביים ומסכים מוארים מבלבלים את השעון הביולוגי של הילד, דבר שמוביל לעיכוב בשעת השינה ולשינה פחות עמוקה. אז מה עושים? החדשות הטובות: אפשר לשפר את איכות השינה גם בעידן הדיגיטלי. הנה כמה טיפים מבוססי מחקר: טכנולוגיה נגד עצמה? באופן אירוני, הטכנולוגיה שמפריעה לשינה יכולה גם לעזור לה. קיימים היום אפליקציות רבות שמסייעות למדוד איכות שינה, להציע תרגולי הרפיה, ולהכווין לשגרות שינה בריאות. אבל חשוב לזכור: גם האפליקציה הכי טובה לא תחליף את ההחלטה היחידה שכנראה תיתן לנו לילה טוב באמת- להניח את הטלפון בצד. שינה היא לא מותרות – היא צורך קיומי שינה איכותית משפיעה על הזיכרון, הריכוז, המערכת החיסונית, מצב הרוח – בעצם, על כל דבר. בעידן שבו אנחנו מחוברים כל הזמן, דווקא ההתנתקות היא המפתח לאיזון. אז בפעם הבאה שאתם מתלבטים אם לצפות בעוד סרטון או פשוט לעצום עיניים – תזכרו: החלומות שלכם מחכים לכם שם, בצד השני של המסך.

קולות על-קוליים מהצומח: מחקר ישראלי מגלה את מה שאף אחד לא שמע

מה אם נגלה שהעולם שסביבנו רועש הרבה יותר ממה שנדמה לנו, רק שאנחנו לא מסוגלים לשמוע את הרעש שסביבנו? מחקר ישראלי פורץ דרך מגלה כי צמחים משמיעים ״קולות מצוקה״ בתדרים על קוליים כשהם חווים עקה (לחץ, מצוקה) כמו התייבשות או פציעה. האם זה אומר שצמחים מתקשרים ומדברים? לא בדיוק, אבל הם בהחלט משמיעים צלילים בעלי משמעות. ולמרות שהקולות האלו לא נשמעים באוזן האנושית, הם יכולים לשאת מידע ביולוגי חשוב לבעלי חיים אחרים בסביבה. במרץ 2023 פרסמו פרופ’ לילך הדני ופרופ’ יוסי יובל מאוניברסיטת תל אביב, יחד עם תלמידי מחקר נוספים, ממצאים מפתיעים בכתב העת המדעי Cell. בניסוי שנערך בתא אקוסטי מבודד, הוקלטו קולות על קוליים מצמחים, במיוחד מעגבנייה וטבק, שנמצאו במצבים של עקה. בעוד שצמחים בריאים היו שקטים כמעט לגמרי, צמחים שהתייבשו או נחתכו הפיקו עשרות פצפוצים בשעה. הצלילים האלו לא היו סתם רעש רקע, הם חזרו על עצמם בתבניות מובהקות ולעיתים אף נמשכו שעות ארוכות. החוקרים תיעדו כי הצלילים החלו להופיע עוד לפני שניכרו סימני נבילה ויזואליים בצמח. במקרים של יובש, עוצמת הצלילים הגיעה לשיא ביום החמישי להתייבשות, והחלה לדעוך כשהצמח הפסיק לפלוט מים לחלוטין. המשמעות, ייתכן שניתן להשתמש בקולות אלו כאות אזהרה מקדים לפני שהצמח מתחיל להראות סימנים חיצוניים לבעיה. בנוסף, כל סוג של עקה הפיק דפוס ייחודי של קולות, מה שאיפשר למחשב להבחין בין ״צמח צמא״ ל״צמח פצוע״. הקולות, בעוצמה המזכירה דיבור אך בתדר של 40 עד 80 קילו הרץ (הרבה מעבר לסף השמיעה האנושית), אינם נשמעים לנו, אך עטלפים, עשיים, עכברים ואולי גם חרקים כן מסוגלים לשמוע אותם. החוקרים הצליחו להשתמש בבינה מלאכותית כדי לנתח את ההקלטות, לזהות את סוג העקה ואף לקבוע את סוג הצמח. כדי לבדוק האם התופעה מתקיימת גם מחוץ למעבדה, בוצעו הקלטות בחממות חקלאיות רועשות, וגם שם זוהו הקולות בבירור. זה מחזק את ההשערה כי מדובר בתופעה טבעית שמתקיימת גם בשטח. מה זו התופעה הזו? ההסבר המוביל לתופעה הוא תהליך פיזיקלי הקרוי קוויטציה, היווצרות וקריעה של בועות אוויר בצינורות ההובלה של הצמח. הקריעה הזו יוצרת “פקיעה” זעירה, שביחד עם תכונות מבניות בצמח מייצרת גלי קול באוויר. מדובר בתוצאה טבעית של עקה, ולא בתקשורת מודעת. עם זאת, יש אפשרות ביולוגית לכך שבעלי חיים לומדים להשתמש במידע הזה, למשל עש נקבה שבוחרת צמח “שקט” ובריא להטיל עליו ביצים. החוקרים טוענים שגם אם הצמח לא “מתכוון” להשמיע קול, הסביבה עלולה לפרש זאת ולהגיב בהתאם, וכך נוצרת תקשורת עקיפה. ומה לגבי צמחים אחרים? גם כאן יש מקום לסקרנות. במחקרים קודמים נמצא שצמחים מסוגלים להגיב לכימיקלים שמשחררים צמחים שכנים במצוקה, אך טרם הוכח אם הם מגיבים גם לצלילים. עם זאת, החוקרים מאמינים שזו אפשרות אמיתית. אם בעלי חיים מסוגלים לקלוט ולהגיב לקולות מצוקה מצמחים, אין מניעה עקרונית שגם צמחים, רגישים לרטט וצליל, עשויים לפתח מנגנוני קליטה והסתגלות דומים. ייתכן שצמחים “מאזינים” לשכניהם ולומדים על מצב הסביבה דרכם. האם זה אומר שצמחים מדברים? לפי החוקרים – לא. הצלילים אינם שפה ולא נובעים ממודעות, אך הם כן נושאים מידע סביבתי. תגובות התקשורת העולמית נעו בין סקרנות אמיתית לסנסציונליזם מוגזם. היו שטענו כי מדובר ב”צעקה של כאב” או “שירה חרישית של הצומח”, אך החוקרים הזהירו מהאנשה מיותרת. הצלילים אינם נובעים מרגש או רצון, הם תוצר ביולוגי פיזיקלי של מצוקה, בדומה לרעשי צינור מים שמאבד לחץ. זה לא מבטל את המשמעות שלהם, אבל שם את הדברים בפרופורציה.

מציינים שנה לחיסול רמטכ”ל חזבאללה פואד שוכר

ביום 30 ביולי 2024, לפני שנה בדיוק, חיסל צה”ל באמצעות תקיפה אווירית בביירות את פואד שוכר, דמות מרכזית ומרכזית במערכת הצבאית של חזבאללה. רק שבועיים לאחר מכן הודיעה החזבאללה רשמית על מותו. רקע אישי וצבאי שוכר נולד ב־15 באפריל 1961 בכפר א-נבי שית, לבנון, והצטרף לחזבאללה בשנות ה־80 המוקדמות. הוא בין היתר היה מפקד פרויקט דיוק טילים, יועץ למזכ”ל חסן נסראללה וחבר במועצת הג’יהאד של הארגון מאז שנת 2016. עליו הושת פרס של 5 מיליון דולר על ידי ארה״ב בעקבות מעורבות בפיגועי עבר, ובפרט הפיגוע במארינס בביירות ב־1983  . נסיבות החיסול על פי דיווחים, התקיפה הותקפה באמצעות מזל”ט אווירי, שירה שלושה טילים שפגעו בדירה בה שהה שוכר בשכונת הדאחייה בביירות (שידועה כמעוז החיזבאללה) וספגה חלקי קריסה ושלל פצועים ונהרגים. לפני התקיפה, לפי דיווח ה־WSJ, שוכר קיבל שיחה שבה הונחה לעבור לקומה גבוהה יותר –-פעולה שתוארה כשחרור מסוכן מגורמי מודיעין שחדרו לארגונו. צה”ל ציין ששוכר היה המפקד הצבאי הבכיר ביותר בארגון הטרור חזבאללה, דבר שבא לידי ביטוי בתפקידו כאחראי על כלל מערכת הנשק המדויק, טילי שיוט, כלי־טיס בלתי מאוישים ועוד. ההקשר המבצעי: תקיפת שוכר בוצעה כהמשך לתקיפה של חזבאללה בכמה ימים קודם לכן, שגרמה למותם של 12 ילדים בדואז במג’דל שמס שבגולן, על פי ישראל. לבנון וחזבאללה הכחישו את המעורבות. בימים שלאחר מכן, חיזבאללה הפעיל תגובת רקטות כבדה לעבר ישראל ב־25 באוגוסט 2024 – שלב ראשון בתקיפה שזוהתה כהמשך תגובה בעקבות חיסול שוכר. משמעות אסטרטגית מבצע החיסול סימן את אחת התקיפות המרכזיות במסגרת המערכה הכוללת נגד חזבאללה ואיראן. מבצע זה תאם מהלך שהחל בתחילת 2024, שכלל חיסול של בכירי חמאס, והתאפיין בשימוש בכלים טכנולוגיים וחדירה למערכות פנים של הארגונים . לסיכום חתימת השנה הראשונה מאז חיסולו של פואד שוכר מהווה רגע להביט לאחור למדיניות המבצעים של ישראל מול חזבאללה. עבור מדינת ישראל, מדובר בהצלחה מבצעית משמעותית – ניקוי שרשרת הפיקוד של הארגון, ברית בין־לאומית והתכתבות מבצעית הכוללת שימוש במודיעין עמוק וטכנולוגיה מתקדמת. עבור חזבאללה, מדובר באחד המהלכים המרכזיים שעדיין לא הובילו לשינוי ברור באירוע המוביל, אך בהחלט פגעו בכ־40 שנות פיקוד ואימון צבאי.

איך נוצר צונאמי? הסבר פשוט על התופעה הקטלנית

צונאמי יכול למחוק קהילות חוף שלמות תוך דקות, וישראל הממוקמת ליד הים התיכון הפעיל סייסמית אינה חסינה מפני איום זה. איך גל רגיל הופך לקיר מים הרסני? איך מערכות התרעה מקדימות נאבקות בזמן כדי להציל חיים? בואו נחקור את המדע מאחורי התופעה הטבעית הקטלנית הזו. גלים ענקיים – איך רעידות אדמה יוצרות צונאמי צונאמי הוא גל ענק שנוצר מתנועה פתאומית של מים בעקבות רעידות אדמה או אירועים טבעיים אחרים. המילה צונאמי מגיעה מיפנית ופירושה המילולי הוא "גל נמל". דייגים יפנים גילו שגלים ענקיים מופיעים פתאום בנמלים שלהם, ומכאן התגשבת השם. תופעה זו מתחילה כאשר כוח אדיר מתחת לקרקעית הים גורם להעתקה פתאומית של מיליארדי ליטרים של מים. האנרגיה הענקית המשתחררת ברגע זה יוצרת גל צונאמי שיכול לנוע במהירות מסחררת על פני המים. הפיזיקה שמאחורי יצירת הגלים האלה מורכבת אך מרתקת במיוחד. כאשר לוחות טקטוניים ענקיים נעים פתאום מתחת לקרקע הים, הם דוחפים את המים כמו מישהו שמטיל אבן ליגם שקט. ההבדל הוא שמדובר בכח בגודל עיר שלמה שמזיז כמויות אדירות של מים. הדחף הזה יוצר גלים שמתפשטים בכל הכיוונים, כמו עיגולים במים שמתרחבים כלפי חוץ. במהלך המסע שלהם על פני המים הפתוחים, הגלים האלה נוסעים במהירות של עד 800 קילומטר לשעה. מנגנון תנועת הלוחות הטקטוניים עמוק מתחת לפני השטח של האוקיינוסים, לוחות טקטוניים ענקיים נעים ומתנגשים זה בזה במשך מיליוני שנים. הלוחות האלה הם חלקים מהקרום של כדור הארץ שצפים על מעטה של סלע מותך. כאשר שני לוחות נפגשים, הם יכולים להידחק זה נגד זה ולבנות לחץ עצום לאורך זמן. בסופו של דבר, הלחץ הזה מתפוצץ בצורה פתאומית וגורם לרעידת אדמה חזקה. רעידת אדמה תת-ימית בעוצמה של 7.0 ומעלה בסולם ריכטר עלולה לגרום לצונאמי. פיזיקת השינוי בגובה הגל כאשר גל צונאמי נוסע במים עמוקים, הוא כמעט בלתי נראה לעין, עם גובה של רק כמה מטרים וצורה שטוחה יחסית. המהירות הגבוהה שלו נובעת מעומק המים – ככל שהמים עמוקים יותר, כך הגל יכול לנוע מהר יותר. אבל כאשר הגל מתקרב לחוף והמים הופכים רדודים יותר, הפיזיקה משתנה באופן דרמטי. החיכוך עם קרקעית הים גורם לגל להאט, אבל האנרגיה שלו לא נעלמת. במקום זאת, האנרגיה הזו מתרכזת ומתכנסת כלפי מעלה, מה שגורם לגל לעלות לממדים מרהיבים. גובה צונאמי יכול להגיע לעשרות מטרים כאשר הגל פוגע בקו החוף. קיר מים בשיעור של 10 מטרים שנוסע במהירות של עשרות קילומטרים לשעה הוא כוח טבע שקשה לדמיין. הקדמים הראשונים של הגל יכולים להיראות כמו עליית מפלס המים בחוף, אבל תוך דקות ספורות המצב הופך להרסני. מערכות התרעה מקדימות – מירוץ נגד הזמן מערכות להתראה מוקדמת הן חומת המגן הראשונה נגד כוח ההרס של צונאמי. האתגר המרכזי טמון בזיהוי המוקדם של רעידת אדמה שעלולה ליצור גלים הרסניים, כאשר כל דקה שעוברת עלולה לעלות בחיים של אלפי בני אדם. מערכות אלו מסתמכות על רשת של ציוד מתקדם הכוללת מדי רעידות אדמה, מצופים ימיים ולוויינים המנטרים את פעילותם של האוקיינוסים בכל רגע נתון. המטרה העליונה היא לתת לאוכלוסיות החוף כמה שיותר זמן להתפנות למקומות בטוחים לפני שמגיע האסון. יעילותן של מערכות התרעה נמדדת לא רק ביכולתן לזהות את המאורע, אלא גם במהירותן להפיץ את המידע לקהל הרחב. במדינות כמו יפן, שחוות איומי צונאמי באופן תדיר, פותחו מערכות מתוחכמות המסוגלות להפעיל אזעקות ברחבי המדינה תוך דקות ספורות מרגע זיהוי הרעידה. טכנולוגיות זיהוי מוקדם מדי רעידות אדמה מתוחכמים מוצבים באתרים אסטרטגיים לאורך קווי תקלה פעילים וחופי אוקיינוסים. המכשירים האלה מסוגלים לזהות תנועות קרקע זעירות ולנתח את עוצמת רעידת האדמה ומיקומה בדיוק תוך שניות ספורות מהתרחשותה. הנתונים הנאספים מועברים במהירות הברק למחשבי-על המבצעים חישובים מורכבים כדי לקבוע אם הרעידה עלולה ליצור צונאמי. התהליך כולו, החל מזיהוי הרעידה ועד להפצת התרעת צונאמי הראשונית, יכול להימשך פחות מחמש דקות במערכות המתקדמות ביותר. השפעה מצילת חיים של מערכות אזהרה האפקטיביות של מערכות התרעה נמדדת בעיקר ביכולתן למנוע אובדן חיים אנושיים. כאשר אזהרת צונאמי מופצת במהירות מספקת, היא מאפשרת לתושבי אזורי החוף זמן פינוי קריטי שיכול לעשות את ההבדל בין חיים למוות. במדינות עם מערכות תגובה מתואמות, כמו יפן וצ'ילה, ניתן לראות ירידה משמעותית במספר הנפגעים מתופעות צונאמי לעומת מקרים שקרו בעבר. אזעקות מופעלות אוטומטית כדי לוודא שההודעות מגיעות לכל מי שבסכנה. ישראל והים התיכון – סיכונים סיסמיים באזור למרות שצונאמי נקשר בדרך כלל עם האוקיינוס השקט, ישראל והים התיכון מתמודדים עם סכנות סיסמיות ייחודיות משלהם. מחקרים גיאולוגיים מציינים שקווי תקלה באזור, במיוחד השבר הסורי-אפריקני הידוע, יכולים ליצור צונאמי בים התיכון המהווה איום ממשי על הקהילות החופיות בארץ. אזורים מיושבים צפופים כמו גוש דן, חיפה והסביבה, אשדוד ואשקלון נמצאים בחזית הסיכון עקב קרבתם לקו החוף וצפיפותם הגבוהה. עדויות היסטוריות וארכיאולוגיות מצביעות על כך שצונאמי בישראל התרחש בעבר ועלול להתרחש שוב בעתיד. מחקרים מדעיים בחוף הישראלי מעידים כי שכבות משקעים ימיים עתיקות, שנמצאו במרחק מה מהחוף, הן תוצאה של תופעות צונאמי בעבר. מקרים היסטוריים של צונאמי בישראל תיעוד היסטורי של תופעות צונאמי לאורך החוף הישראלי קיים בצורות שונות, החל מעדויות ארכיאולוגיות ועד לתיאורים כתובים מתקופות עבר. אחד המקרים המתועדים ביותר התרחש באזור עכו ויפו במאות העבר, שם תיאורים מקומיים מציינים גלים גבוהים במיוחד שפגעו בחוף לפתע ללא התראה מוקדמת. השכבות הגיאולוגיות באתרים ארכיאולוגיים לאורך החוף מגלות סימנים בולטים של משקעים ימיים שהושקעו בצורה פתאומית הרחק מהחוף הרגיל. הערכת הסיכונים הסיסמיים התופעות הסיסמיות בים התיכון נובעות בעיקר מהאינטראקציה החלקת בין הלוח הטקטוני האפריקני והלוח האירו-אסיאתי. למרות שהפעילות כאן פחות אינטנסיבית מזו באוקיינוס השקט, היא עדיין מייצרת רעידות אדמה מספיק חזקות כדי ליצור גלי צונאמי מזמן לזמן. השבר הסורי-אפריקני, הקו הטקטוני המרכזי העובר דרך מזרח הים התיכון ויורד דרך עמק הירדן, ממלא תפקיד מרכזי בפעילות הסיסמית באזור. מחקרים עדכניים מצביעים על כך שגובה צונאמי בישראל יכול להגיע, בתרחישים קיצוניים, לכ-5 מטרים. הכנה לחירום – מה לעשות כשמגיע אזהרה בדקות הקריטיות שלאחר קבלת אזהרת צונאמי טמונה ההכרעה בין חיים למוות. תגובה מהירה ויעילה יכולה להשפיע משמעותית על סיכויי הישרדות של בני אדם ושל קהילות שלמות. הכנה למצבי חירום הופכת לחיונית כאשר מדובר במה עושים כשיש צונאמי – זיהוי אזורי הסיכון הגבוה והכנת אמצעי חירום יכולות להציל חיים. הכנה לחירום צריכה להתחיל הרבה לפני שמתקבלת התרעה אמיתית, כאשר קהילות ומשפחות מתכוננות לתרחישים אפשריים ומרכיבות תוכניות פעולה ברורות. תפיסת האחריות האישית והקהילתית מהווה את היסוד המרכזי בהכנה יעילה למצבי חירום מסוג זה. פעולות מיידיות במהלך צונאמי כאשר מתקבלת התרעה או כאשר נצפים סימני אזהרה טבעיים, הפעולה המיידית הראשונה חייבת להיות מעבר למקום הגבוה ביותר שאפשר למצוא. מומחי בטיחות ממליצים על

הקופים שנחטפו מהג'ונגל ונחתו בישראל: הסחר פראי שמסכן חיות ואנשים

בישראל של שנת 2025, בין כבישים מהירים, שכונות מגורים ופארקים עירוניים, מתרחש סיפור אפל ומפתיע: סחר לא חוקי בקופים. לא מדובר בתופעה שולית או נדירה, אלא בתעשייה מתוחכמת, מסוכנת ואכזרית, שמערבת הברחות בינלאומיות, פשע מאורגן, וסכנות בריאותיות חמורות. עם הזמן תופעה זו גוברת ושומעים על יותר ויותר מקרים של אחזקת קופים לא חוקית. הקופים, שבדרך כלל נחטפים מהטבע באפריקה, מועברים לישראל בדרכים יצירתיות, לעיתים אפילו באמצעות רחפנים, ומוחזקים בתנאים קשים, כשהם סובלים פיזית ונפשית. היקף התופעה: לפי רשות הטבע והגנים, נכון ליולי 2025 נתפסו 54 קופים ברחבי הארץ במסגרת מבצעי אכיפה נרחבים. מדובר בקופים מסוג ורווט, גנון וקופים ירוקים- כולם מינים שאינם טבעיים לישראל. הם נתפסו במקומות שונים: בדרום, במרכז, בצפון, ואפילו בתוך מפעלים ובתי מגורים. הסחר אינו מוגבל לקופים בלבד. במהלך השנה נתפסו גם גורי אריות, צבים, תוכים אקזוטיים, צפרדעים רעילות, צבועים, גזלים. אך הקופים הפכו לסמל של התופעה, בשל האינטליגנציה שלהם, הרגישות החברתית, והסבל הרב שהם חווים בשבי. איך זה קורה? בדרך כלל המסלול הוא כזה- הקופים נלכדים בטבע באפריקה, מועברים לגבולות ירדן או מצרים, ומשם מוברחים לישראל. חלקם מועברים דרך מעברי גבול יבשתיים, אחרים מועברים באוויר באמצעות רחפנים. הם מוחזקים בכלובים קטנים, לעיתים קשורים בשרשראות, סובלים מפציעות, ומגיעים כשהם חולים או פצועים. אחד הקופים הגיע עם נשיכה בגב, אחר סבל מפצעי חגורה, וקוף נוסף מת מטטנוס לאחר שנמצא קשור בשרשרת. קופים אחרים הגיעו עם זנבות פצועים -כנראה תוצאה של סטרס קיצוני שגורם להם לנשוך את עצמם. הסכנות לבני אדם: הקופים אינם רק קורבנות. הם גם עלולים להוות סכנה. מדובר בחיות בר שנושאות מחלות זואונוטיות, כלומר מחלות שיכולות לעבור לבני אדם. בין המחלות שזוהו: שחפת, הרפס, כלבת, ו-SIV וירוס הדומה ל-HIV4. כמה אנשים שנחשפו לקופים ננשכו ונשלחו לבדיקה רפואית. רשות הטבע והגנים קוראת לציבור להיבדק במקרה של מגע עם קופים, גם אם מדובר במגע אקראי. הקופים עוברים בדיקות דם מקיפות, חלקן נשלחות למעבדות בחו"ל, כדי לוודא שהם אינם נושאים מחלות מסוכנות. למה בכלל אנשים רוצים קוף בבית? התשובה טמונה ברשתות החברתיות. סרטונים של קופים לבושים בבגדים, משחקים עם ילדים, או אוכלים גלידה, יוצרים אשליה של חיית מחמד אקזוטית, חמודה ומגניבה. אבל המציאות רחוקה מכך. קופים הם חיות חברתיות, אינטליגנטיות ורגישות. הם זקוקים לקבוצה, למרחב טבעי, ולשגרה חברתית. כשהם מופרדים ממשפחתם, הם סובלים נפשית ופיזית. הם עלולים להפוך לתוקפניים, לפתח בעיות התנהגות, ולסבול מדיכאון. פשע מאורגן: לפי רשות הטבע והגנים, מדובר בפשע מאורגן לכל דבר. הסוחרים פועלים במחשכים, מעניקים שמות לקופים כדי להקל על מכירתם, ולעיתים אף מסירים להם את השיניים כדי למנוע נשיכות. הם מפרסמים את הקופים ברשתות החברתיות, מציגים אותם כחיות מחמד אידיאליות, ומוכרים אותם במחירים גבוהים. הענישה בישראל על סחר בחיות בר נחשבת מקלה. רק מעטים מהמעורבים נתפסים, ורובם אינם מועמדים לדין. המשאבים המוקצים לאכיפה מוגבלים, והמאבק בתופעה מתנהל בתנאים קשים. שיקום הקופים: הקופים שנתפסו מועברים למקלט הקופים הישראלי, שם הם עוברים שיקום ארוך. הם מקבלים טיפול רפואי, משתלבים בקבוצות חברתיות, ולעיתים אף מקבלים שמות שמסייעים בתהליך ההחלמה. הצוות במקלט מדגיש שהשיקום אינו פשוט. קופים צעירים משתקמים מהר יותר, אך קופים מבוגרים שסבלו מבידוד ממושך – זקוקים לתהליך ארוך ומורכב. חלקם סובלים מבעיות רפואיות קשות, כמו קטרקט, פציעות, או בעיות שיניים. השפעה על הטבע המקומי: הקופים אינם חלק מהמערכת האקולוגית של ישראל. כשהם משתחררים לטבע, לעיתים על ידי בעלים שמבינים שלא יכולים לטפל בהם, הם עלולים לפגוע במינים מקומיים, להתחרות על מזון, ולהפיץ מחלות. הסכנה אינה רק לקופים עצמם, אלא גם למערכת האקולוגית כולה. הכנסת מינים פולשים עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך לטבע המקומי. אז מה אפשר לעשות? לסיכום: הסיפור הזה הוא לא רק על קופים. הוא עלינו. על הבחירות שאנחנו עושים, על האחריות שלנו כלפי בעלי החיים, ועל הצורך הדחוף לשים סוף לסחר הלא חוקי הזה. קוף הוא לא צעצוע. הוא לא שייך לבית, אלא לטבע.

מתחת לעיר – סיפורן של הקשתות ברמלה

במרכז העיר רמלה, בין סמטאות השוק הססגוני ובתי האבן העתיקים, מסתתרת פנינה ארכיאולוגית שקטה ומסתורית – בריכת הקשתות. לא רבים יודעים, אך מתחת לרגליהם של תושבי העיר שוכנת בריכה תת-קרקעית בת יותר מ-1,200 שנה, שנבנתה בתקופת שלטון בית עבאס בשנת 789 לספירה. זהו מאגר מים עצום, שנחצב באבן ונבנה בקפידה הנדסית מרשימה, ששימש את תושבי רמלה הקדומה לאגירת מי שתייה. מהנדסי המאה השמינית הבריכה נבנתה ביוזמתו של הח'ליף הארון אל-רשיד, כחלק ממערכת אספקת מים מתקדמת לעיר החדשה רמלה, שהוקמה על דיונות חול. כדי להתמודד עם מחסור במים, הובאו מים מאזור תל גזר באמצעות אמת מים, ונאגרו בבריכה שנחצבה מתחת לפני הקרקע. גג הבריכה נתמך על ידי 36 עמודים ו-50 קשתות אבן, ומכאן שמה – בריכת הקשתות. העיצוב האדריכלי של הבריכה לא נועד רק לפונקציונליות. הוא גם יצר חלל קסום, כמעט מקודש, שבו האור נשבר על פני המים ויוצר תחושת נצח. המבנה נשמר בצורה יוצאת דופן, ומאפשר לנו הצצה נדירה להנדסה האסלאמית הקדומה. החוויה בבריכת הקשתות אינה רק לימודית. היא גם הרפתקנית. המבקרים יכולים לשוט בסירות משוטים קטנות בתוך הבריכה, ולחוות את המקום דרך תנועה איטית בין העמודים והקשתות. הצללים, הריחות והאווירה יוצרים תחושה של מעין מסע בזמן – כאילו חזרנו לתקופה שבה רמלה הייתה בירת הארץ. הבריכה שימשה את העיר במשך מאות שנים, אך נשכחה עם הזמן. רק במאה ה-20 החלו חפירות ארכיאולוגיות לחשוף את גודלה וחשיבותה. בשנת 2009 נערכה חפירה מקיפה במקום על ידי רשות העתיקות, במימון עיריית רמלה והחברה הממשלתית לתיירות. רמלה – עיר של מים בריכת הקשתות היא חלק ממערך מים רחב שהוקם בעיר, שכלל גם אמות מים, בארות, בורות ומאגרים. המערכת כולה תוכננה בקפידה כדי להבטיח אספקת מים סדירה לעיר, גם בתקופות של בצורת. המים שימשו לא רק לשתייה, אלא גם לחקלאות, תעשייה ולשימושים דתיים. הבריכה עצמה הייתה סגורה לציבור במשך שנים רבות, אך כיום היא פתוחה למבקרים ומהווה מוקד תיירותי חשוב. היא מושכת אליה משפחות, תלמידים, חוקרים ותיירים מכל העולם, שמגיעים לחוות את הקסם שמתחת לאדמה.

היום בו העולם התעורר למציאות חדשה: 111 שנים למלחמת העולם הראשונה

ביום קיץ חמים, ב-28 ביולי 1914, העולם התעורר למציאות חדשה. מה שנראה תחילה כעימות אזורי בין אוסטרו-הונגריה לסרביה, הפך בתוך שבועות ספורים למלחמה עולמית שסחפה את מרבית מדינות אירופה, והותירה אחריה אדמה חרוכה, מיליוני הרוגים, וטראומה קולקטיבית שמהדהדת עד ימינו. 111 שנים חלפו מאז, אך זיכרון המלחמה ההיא – "המלחמה הגדולה", כפי שכונתה אז, ממשיך לרדוף את ההיסטוריה האנושית. לא רק בשל היקף ההרס והאבדות, אלא גם משום שהיא סימנה את קץ עידן התמימות, והולידה את המאה ה-20 כפי שאנו מכירים אותה: עם אידיאולוגיות קיצוניות, מהפכות חברתיות, והבנה חדשה של מהי מלחמה. הרצח שהצית את העולם הטריגר היה דרמטי אך מקומי: רצח פרנץ פרדיננד, יורש העצר האוסטרו-הונגרי, ואשתו סופי, בידי גברילו פרינציפ, סטודנט סרבי בן 19, בסרייבו. הרצח עורר תגובת שרשרת דיפלומטית, שבמהרה הפכה למערבולת בלתי נשלטת. אוסטרו-הונגריה הכריזה מלחמה על סרביה, רוסיה התגייסה להגנתה, גרמניה לצידה של אוסטרו-הונגריה, וצרפת ובריטניה הצטרפו למערכה. בתוך שבועות, אירופה כולה בערה. מלחמה של חפירות, גזים וטכנולוגיה חדשה המלחמה לא הייתה רק עימות בין מדינות, היא הייתה ניסוי אכזרי בטכנולוגיות חדשות. לראשונה נעשה שימוש אמיתי נרחב בגזים רעילים, טנקים, מטוסים, צוללות ומקלעים אוטומטיים. החיילים, רובם צעירים בני 18–25, מצאו עצמם לכודים בשוחות בוץ, תחת אש בלתי פוסקת, כשהמוות אורב מכל כיוון. החזית המערבית, בעיקר בצרפת ובלגיה, הפכה לסמל של מלחמת התשה. חיילים חיו חודשים ארוכים בתנאים בלתי אנושיים, כשהם נלחמים על מטרים ספורים של אדמה. הקרבות הגדולים – הסום, ורדן, איפר, גבו מאות אלפי קורבנות כל אחד. המלחמה בארץ ישראל גם ארץ ישראל לא נותרה מחוץ למערכה. תחת שלטון האימפריה העות'מאנית, סבלה האוכלוסייה היהודית מגירושים, רעב, מחלות וגזרות קשות. רבים גורשו מיפו ותל אביב, אחרים גויסו בכפייה לצבא הטורקי. במקביל, קמה מחתרת ניל"י, שפעלה לריגול לטובת הבריטים, מתוך אמונה שהכיבוש הבריטי יביא הקלה ליישוב היהודי. בשנת 1917, עם פרסום הצהרת בלפור, החלה תקווה חדשה לנוכח האפשרות להקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל. הבריטים, שכבשו את הארץ מידי הטורקים, החלו לעצב את המציאות המדינית החדשה. סוף המלחמה – התחלה של תקופה חדשה ב-11 בנובמבר 1918, בשעה 11:00 בבוקר, הוכרזה הפסקת האש. גרמניה נכנעה, והמלחמה הסתיימה. אך השלום היה שברירי. ועידת ורסאי, שנערכה ב-1919, הטילה על גרמניה תנאים קשים, שיצרו תסכול עמוק והניחו את היסודות לעליית הנאציזם ולפרוץ מלחמת העולם השנייה. העולם שאחרי המלחמה היה שונה בתכלית. ארבע אימפריות קרסו – הגרמנית, האוסטרו-הונגרית, הרוסית והעות'מאנית. מדינות חדשות קמו, גבולות שורטטו מחדש, והאדם הפשוט נאלץ להתמודד עם מציאות חדשה, שבה המלחמה אינה עוד אירוע נקודתי – אלא חלק בלתי נפרד מהחיים המודרניים. 111 שנים אחרי – מה נותר? עכשיו, כשאנו מציינים 111 שנים לפרוץ המלחמה, חשוב לזכור לא רק את המספרים – 16 מיליון הרוגים, עשרות מיליוני פצועים. אלא את הסיפורים האנושיים. את החיילים שכתבו שירים בשוחות, את הרופאים שטיפלו בפצועים ללא ציוד, את האמהות שחיכו לשווא לבנים שלא שבו. המלחמה ההיא הייתה רגע מכונן בהיסטוריה האנושית. היא שינתה את פני החברה, המדע, הפוליטיקה והתרבות. היא לימדה אותנו שהאדם מסוגל להרס עצום – אך גם לתקווה, לאומץ ולחמלה. ואולי, אם נקשיב לסיפורים ההם, נוכל למנוע את המלחמה הבאה.

המשא ומתן – לאן פנינו? | פרשנות

בימים האחרונים הולכת ומתגברת התחושה שהמשא ומתן בין ישראל לבין ארגון הטרור חמאס אינו אלא אחיזת עיניים. למרות הדיווחים והכותרות, נראה כי הסיכוי להשגת הסכם ממשי – אפסי. ככל שישראל מגלה גמישות בדרישותיה- בין אם מדובר בנסיגת כוחות צה”ל מאזורים מסוימים ברצועה, ובין אם בהקלות הומניטריות, כך מתעצמת הדרישה מהצד השני. חמאס, כך נראה, מזהה כל ויתור כהזדמנות ללחוץ עוד – ומבקש עוד, והרבה. בתוך כך, השבוע כולו עמד בסימן גינויים בינלאומיים. ״ההרעבה בעזה״ הפכה לכותרת חמה ברחבי העולם, והאשמות כלפי ישראל נשמעות ממדינות שונות – משמאל ומימין. ההכרזה של צרפת על כוונה להכיר במדינה פלסטינית גם היא לא הוסיפה רוח גבית לישראל, בלשון המעטה. בתוך המערבולת הזו, נשא חליל אלחיה – מהבכירים בזרוע המדינית של חמאס נאום תקיף וחד, שבו ניתן היה להבין כמעט במפורש: חמאס החליט ללכת אול אין. אין רצון להסכם – יש רצון להישג. גם הנשיא טראמפ, נשמע מסויג. מצד אחד אמר כי ״חמאס אינם רוצים עסקה״ ושהוא סבור ש״ירדפו אחריהם״. מצד שני, לא חסך ביקורת גם מישראל, כשאמר כי ״ישראל צריכה לחשוב מה היא עושה עם עזה״ והזכיר כי ״יש הרעבה בעזה״. ברקע, הערב מתכנס ראש הממשלה נתניהו להתייעצות ביטחונית חשובה, על רקע תחושת מבוי סתום והיעדר הכרעה ברורה. במוקד הדיון – השאלה הגדולה: מה עושים עכשיו? האם נכון להמשיך את המשא ומתן לעסקה מקיפה, שתכלול את כלל החטופים בתמורה לנסיגה רחבה מהרצועה והסכמה על הפוגת אש ממושכת? או שמא, דווקא עכשיו, יש להגביר את הלחץ הצבאי, לנסות לכבוש עוד שטחים ולהעמיק את אחיזת צה”ל ברצועה, גם אם עד כה המהלך לא הניב תוצאות מובהקות. יש לזכור: החטופים הם הקלף היחיד והמשמעותי שנותר בידי חמאס. הם משמשים כמנוף לחץ מול ישראל וגם מול דעת הקהל העולמית. חמאס לא תשחרר את כולם – אלא אם כן תקבל תמורתם הישג מדיני ממשי, כזה שיהפוך את העסקה למשתלמת מבחינתה. משמעות הדבר היא שככל שישראל תצליח להפעיל לחץ ולהשיג יתרון – כך תגדל ההיתכנות להסכם שבו תשוב ישראל ותקבל את כלל החטופים. אולי לא מתוך רצון טוב, אלא מתוך הבנה בצד השני שאין ברירה אחרת. השאלה שנותרת פתוחה: האם הגיע הזמן להרים ידיים – לקבל את כולם חזרה הביתה, ולדחות את חלום השמדת חמאס לעת עתה? או שמא, דווקא עכשיו, יש לנהוג בקור רוח, להתעלם מרעשי הרקע והגינויים, ולפעול בנחישות: לכבוש, להכות, וליצור מציאות חדשה שתעודד הגירה ותחסל את שלטון הטרור? את התשובה לשאלה הזו אני משאיר למקבלי ההחלטות. קטונתי.

חצבת: לא רק פריחה – כל מה שחשוב לדעת.

מחלת החצבת היא מחלה מדבקת מאוד שנגרמת על ידי וירוס ממשפחת ה־Paramyxoviridae. היא נחשבת לאחת מהמחלות המדבקות ביותר בעולם – אם אדם חולה נמצא בחדר עם עשרה אנשים לא מחוסנים, תשעה מהם ידבקו. המחלה מועברת דרך האוויר, בעיקר באמצעות שיעול, עיטוש או מגע עם רוק של אדם נגוע. איך מזהים חצבת? הסימנים הראשונים מופיעים לרוב 7-14 ימים לאחר החשיפה לוירוס. והם בדרך כלל כוללים: הפריחה היא הסימן המזוהה ביותר, אך חשוב לדעת שהחצבת היא הרבה יותר מפריחה – היא יכולה לגרום חלילה לסיבוכים חמורים. למה זה מסוכן? למרות שחצבת נתפסת לעיתים כאיזו "מחלת ילדות", היא עלולה להוביל לסיבוכים מסכני חיים, במיוחד בקרב ילדים קטנים, מבוגרים מעל גיל 20, נשים בהריון ואנשים עם מערכת חיסון מוחלשת. בין הסיבוכים האפשריים: לפי ארגון הבריאות העולמי, בשנת 2023 מתו מהחצבת כ־107,500 בני אדם ברחבי העולם – רובם ילדים מתחת לגיל 5 שלא חוסנו. איך מטפלים? אין טיפול אנטי־ויראלי ספציפי נגד חצבת. הטיפול מתמקד בהקלה על סימפטומים: במקרים של סיבוכים כמו דלקת ריאות או דלקת אוזניים, ייתכן צורך באנטיביוטיקה. חשוב לפנות לרופא במקרה של חשד לחצבת, במיוחד אם מדובר בילדים קטנים או נשים בהריון. הדרך הכי טובה והכי פשוטה למנוע חצבת היא להתחסן. החיסון ניתן כחלק מהחיסון המשולש MMR (חצבת, חזרת ואדמת), או כחיסון MMRV (כולל גם אבעבועות רוח). שני החיסונים ניתנים בשתי מנות: לסיכום חצבת היא מחלה מדבקת מאוד, שעלולה להוביל לסיבוכים חמורים ואף למוות. החדשות הטובות? יש חיסון בטוח ויעיל שמונע את המחלה כמעט לחלוטין. אז אם אתם לא בטוחים אם התחסנתם – זה הזמן לבדוק. ואם אתם הורים – ודאו שהילדים שלכם קיבלו את שתי המנות.

טסלה – בין ירידה בהכנסות לחזון רובוטי: האם זו תחילתה של מהפכה?

ענקית הרכב החשמלי טסלה פרסמה בימים האחרונים את דוחות הרבעון השני של 2025 – והמספרים פחות מרשימים. החברה דיווחה על ירידה של כ־16% בהכנסות וירידה של 13.5% במכירות, בין היתר בשל ירידה בביקוש ושורת כלי רכב שהצטברו במלאי. כל זאת קורה במקביל לירידה של כ־23% ברווח הרבעוני. עם זאת, מניית טסלה דווקא רשמה עלייה קלה ונסגרה על 316 דולר. ייתכן שבזכות האופטימיות סביב התוכניות העתידיות. למרות הדוחות המאכזבים, טסלה לא עוצרת. החברה חשפה עסקה משמעותית עם סמסונג בשווי 16.5 מיליארד דולר- במסגרתה ייוצרו שבבי AI מתקדמים עבור מערכות נהיגה אוטונומיות, רובוטים ומיזמים עתידיים. העסקה צפויה להתבצע בטקסס ותהיה אחת ההשקעות הגדולות של החברה בתחום הבינה המלאכותית. במקביל, אלון מאסק הכריז כי טסלה מתכננת להשיק דגם מוזל של Model Y בשנת 2025 – גרסה פשוטה וזולה יותר של הרכב הפופולרי, ולא דגם חדש כפי שציפו רבים. אבל גולת הכותרת היא כנראה החזון הרובוטי של מאסק: טסלה מתכננת להשיק שירות רובוטקסי בעיר אוסטין כבר בזמן הקרוב, ולקראת 2026 להגיע להשקה רחבה של פרויקט הרובוט האישי Optimus. מאסק הציג למשקיעים מצגת לפיה עתידה של טסלה אינו רק ברכבים, אלא באימפריה טכנולוגית שמבוססת על רובוטים, בינה מלאכותית ומערכות חכמות. האם זו גחמה של יזם נועז – או תחילתה של מהפכה? ימים יגידו.

אבוקדו – סיפור של פרי אחד שהפך לאימפריה ירוקה

אם הייתם אומרים לפני כמה עשורים שאבוקדו יהפוך לאחד הפירות המבוקשים ביותר בעולם, כנראה שמי שהיה שומע אתכם היה מרים גבה. אבל האבוקדו, אותו פרי ירוק עם מרקם חמאתי וטעם אגוזי, הצליח לעשות את הבלתי יאמן: להפוך מסתם תוספת לסלט – לסמל של בריאות, סטייל, וכלכלה חקלאית משגשגת. הוא כמובן פרי טעים. אבל זה לא נגמר רק בטעם. הוא גם בריא בצורה יוצאת דופן. בניגוד לרוב הפירות שמכילים בעיקר סוכרים, הוא עשיר בשומנים – אבל לא סתם שומנים, אלא שומנים בלתי רוויים, שמועילים לגוף. בפרי אחד תוכלו למצוא: בנוסף, מחקרים מצאו שאכילת אבוקדו יכולה לעזור במגוון דברים, כמו: גם נשים בהריון נהנות מהיתרונות של האבוקדו – הוא עשיר בחומצה פולית, חיונית להתפתחות העובר, ובוויטמינים שמסייעים להפחתת בחילות ולשמירה על עור בריא. לקריאה נוספת על יתרונות האבוקדו, מומלץ לעיין במאמר של דיאט מאסטר. האבוקדו הישראלי – גאווה חקלאית עם טעם בינלאומי ישראל, מדינה קטנה עם אקלים ים-תיכוני, הפכה בשנים האחרונות למעצמה של ממש בתחום גידול האבוקדו. כיום, שטחי הגידול בארץ משתרעים על כ-140 אלף דונם, והיבול השנתי מגיע ליותר מ-240 אלף טון – נתון מרשים לכל הדעות. האבוקדו הישראלי גדל בעיקר בצפון הארץ, בבקעת הירדן, ובאזור עוטף עזה. הזנים הנפוצים הם: לפי נתוני חקלאי גרנות, כ-70% מהיבול מיועד לייצוא, בעיקר למדינות האיחוד האירופי, רוסיה, אוקראינה ואפילו יפן, שפתחה את שעריה לאבוקדו הישראלי בשנת 2022. ההצלחה הזו לא מקרית. היא תוצאה של חדשנות חקלאית, השקעה בטכנולוגיות מתקדמות כמו הצללה סולארית, חיישנים לניהול השקיה, ומחקר מתמשך לשיפור הזנים והתמודדות עם שינויי אקלים. האבוקדו ככלי כלכלי – "היהלום הירוק" של ישראל הביקוש העולמי נמצא בעלייה מתמדת. שוק האבוקדו העולמי הוערך בכ-13.6 מיליארד דולר בשנת 2018, וצפוי להגיע ל-21.5 מיליארד דולר עד 2026. ישראל, עם יתרון עונתי ואיכות גבוהה, מצליחה לתפוס נתח משמעותי מהשוק הזה. בשנת 2024, ייצאה ישראל כ-240 אלף טון אבוקדו – גידול של 70% לעומת השנה הקודמת. המחיר לארגז (4 ק"ג) הגיע ל-14 אירו – עלייה של 20% לעומת השנה הקודמת. מדובר בהכנסה של מאות מיליוני שקלים לחקלאים ולמשק הישראלי. האבוקדו עקף את ההדרים והפך לגידול המוביל ביצוא חקלאי מישראל. בקיצור, אמנם מדובר רק בפרי – אבל הוא מנוע צמיחה כלכלי, שמספק פרנסה לאלפי משפחות, מחזק את ההתיישבות החקלאית, וממצב את ישראל כשחקנית מרכזית בזירה החקלאית הבינלאומית.

32 הרוגים ומקדש אחד: הקרב שמבעיר שוב את הגבול בין קמבודיה לתאילנד

אחרי שסיימנו עם הודו ופקסיטן, כנראה שהגיע הזמן למתיחות חדשה: העימות בין קמבודיה לתאילנד. תארו לכם את השוקון השקט בעיירה ארנאנדפרט שבצד התאילנדי של הגבול. ביום חמישי האחרון, במקום צלצול האופניים ושיחות הרוכלים, נשמעו פיצוצי ארטילריה ורחש של אלפי אנשים שאורזים מזוודות ברגע האחרון ובורחים מערבה. ארבעה ימי לחימה אינטנסיביים גבו כבר לפחות 32 הרוגים ויותר מ-168 אלף מפונים – המספרים הגבוהים ביותר מאז סבב הקרבות הקודם לפני יותר מעשור. הניצוץ הפעם הוא אזור מקדש טה־מואן (Ta Muen) – חורבות קמריות עתיקות שרק האבן זוכרת כמה פעמים הסכסוך עליהן נדלק ונכבה. בלילה שבין רביעי לחמישי, שני הצדדים האשימו זה את זה בירי ראשון; עד הבוקר כבר הוחלפו פגזים וטילי נ”ט, וכלי התקשורת המקומיים דיווחו על ״האיום הגדול ביותר למלחמה מאז 2011״ דיפלומטיה הפעם נכנסו למשוואה גם כוחות חיצוניים: נשיא ארה״ב דונלד טראמפ איים לעצור את שיחות הסחר עם בנגקוק ופנום־פן ולהטיל מכס של 36 אחוז על היצוא שלהן אם האש לא תפסיק מיד. האולטימטום עבד חלקית – שתי הממשלות הסכימו לפגישת חירום בקואלה לומפור ביום שני הקרוב, בתיווך מלזיה, ארה״ב וסין. במפגש ישתתפו ראש הממשלה הקמבודי הון מאנט וראש הממשלה בפועל של תאילנד. מאחורי הכותרות מסתתר סכסוך ישן עוד יותר. קו הגבול, שנמתח בימי הקולוניאליזם הצרפתי, מעולם לא סומן סופית. ב-2008–2011 נלחמו הצדדים סביב מקדש פריאה ויהאר; אז, כמו היום, קמבודיה פנתה לבית הדין הבין-לאומי לצדק ותאילנד דחתה את סמכותו. הפעם מצטרפים גם קולות מהאו״ם: מועצת הביטחון קיימה דיון חירום סגור וביקשה להפסקת אש מיידית מה הלאה? בשטח, תושבים משני הצדדים משתדלים לשמור על אופטימיות זהירה. בינתיים כבישים ראשיים נחסמו, וצליינים שיועדו להגיע לפסטיבל הנרות בבוריראם התפזרו. גם סוחרי עץ וטקסטיל סופגים הפסדים יומיים שמוערכים בעשרות מיליוני דולרים, לפי לשכת המסחר התאילנדית. אם השיחות בקואלה לומפור ייכשלו, מומחים מזהירים שהלוחמה עלולה ״להתנפח למשהו שאף אחד לא תכנ״” – בעיקר משום שהגבול מנוקד בבתי-כפר צפופים ומקדשים קדושים לשני הצדדים. כרגע, הצופים הדרוכים מחכים כבר ל־יום שני. אם תושג הפסקת אש אמיתית, האזור יוכל לחזור לשגרה שברירית; אם לא – דרום-מזרח אסיה כולה תיאלץ להתמודד עם סכסוך גבול נוסח המאה ה-21, רק עם הרבה יותר נשק חכם ופידים מושחזים בטוויטר.

שיא חדש במזרח טורקיה – החום שטיפס אל מעבר ל-50°

טורקיה רשמה היום (27 ביולי 2025) שיא היסטורי: 50.5 מעלות צלזיוס נמדדו בעיר סילופי שבמחוז שירנק, סמוך לגבול עם עיראק וסוריה – הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנמדדה אי־פעם במדינה. הנתון מגיע בעיצומו של גל חום קיצוני שמכה בדרום־מזרח אירופה ומלווה בשריפות ענק.  השיא החדש שבר את השיא הקודם שקבעה טורקיה באוגוסט 2023 (49.5°C). לפי דיווחים, 132 תחנות מטאורולוגיות במדינה רשמו החודש טמפרטורות שיא ליולי – עוד אינדיקציה לעוצמת הגל הנוכחי.  בשטח, המשמעות דרמטית: עשרות שריפות משתוללות, אלפי בני אדם פונו מבתיהם, ובחלק מהמחוזות (כמו איזמיר ובילג’יק) הוכרזו אזורי אסון. בורסה, העיר הרביעית בגודלה במדינה, הושפעה קשות, והכבאים נאבקים בעשרות מוקדי אש בו־זמנית.  הקיצוניות הזו אינה בטורקיה בלבד: דרום־מזרח אירופה והבלקן חווים גל חום מתמשך, שמחייב רשויות להשהות עבודות בשעות השיא, לסגור אתרים תיירותיים ולהזהיר את הציבור מפני חשיפה לשמש. מדענים קושרים את תדירות ועוצמת גלי החום לשינוי האקלים המעמיק.

החיים בסאונד- איך פודקאסטים שינו את הדרך בה אנחנו צורכים תוכן

פעם, (לא כלכך מזמן אגב) כשאמרו "תוכן", התכוונו לטלוויזיה, עיתון או אולי בלוג. היום? מספיק זוג אוזניות, אפליקציה או גישה לאינטרנט, ופתאום אתה בעולם אחר. הפודקאסטים, אותם הסכתים קוליים, הפכו בשנים האחרונות ממדיום נישתי למעצמה תרבותית. הם לא רק משנים את הדרך בה אנחנו צורכים תוכן – הם משנים את הדרך בה אנחנו חושבים, מרגישים ומתחברים. זה התחיל בשקט הפודקאסטים הראשונים היו כמו שיחות סלון מוקלטות. כמה חברים, מיקרופון, נושא שמעניין אותם – וזהו. אבל משהו קרה. אנשים התחילו להאזין. לא רק בדרך לעבודה, אלא גם בזמן בישול, ניקיון, ריצה, או סתם כשהם רוצים לברוח מהמסך. פתאום, לצרוך תוכן מקצועי או אפילו לפנאי, לא דרש עיניים – רק אוזניים. היתרון? אפשר להקשיב תוך כדי החיים. לא צריך לעצור את הכול כדי לצרוך תוכן. זה הפך את הפודקאסטים למדיום הכי אינטימי שיש. אתה שומע קול, לפעמים נשימה, לפעמים צחוק – וזה מרגיש כאילו אתה שם. ישראל על המפה בישראל, הפודקאסטים תפסו תאוצה מטורפת. אם פעם היה קשה למצוא פודקאסט בעברית, היום יש אלפים. חלקם מקצועיים, חלקם חובבניים, אבל כולם מביאים משהו ייחודי. למשל, “איך הצלחת?” של עידן בן אור, שמביא סיפורי הצלחה של דמויות ישראליות מוכרות, או “עושים מזה סיפור” שמפרק נושאים מרתקים בצורה סיפורית ומרגשת. יש גם את “הסאונד של ישראל”, פודקאסט שחוקר את הצלילים שמרכיבים את המרחב הישראלי – לא רק מוזיקה, אלא גם רעשי רקע, שיחות רחוב, ואפילו שקט. זה לא רק תוכן – זו חוויה. אז למה זה עובד? הפודקאסטים מצליחים כי הם מדברים בגובה העיניים. בדרך כלל אין עריכה מוגזמת, אין תסריט נוקשה. פשוט יש שיחה. וזה בדיוק מה שאנחנו מחפשים בעולם עמוס מסכים: משהו אנושי, פשוט, אמיתי. בנוסף, הפודקאסטים מאפשרים גיוון. אתה יכול להאזין לפרק על היסטוריה, ואז לקפוץ לפרק על שיווק, ואז לשמוע על חיי זוגיות. כל אחד מוצא את הפינה שלו. זה כמו נטפליקס, רק בלי הצורך לבחור פרק לפי מצב רוח. כי הקול כבר עושה את העבודה. פודקאסטים כמדיה חינוכית מעבר לבידור, הפודקאסטים הפכו לכלי לימודי. מורים משתמשים בהם בכיתה, סטודנטים שומעים אותם במקום לקרוא מאמרים, ואפילו הורים מאזינים לפרקים על חינוך כדי להבין את הילדים שלהם טוב יותר. היכולת להעמיק בנושא בלי להרגיש שאתה לומד, אלא ״בדרך אגב״ בנסיעה או תוך כדי הכלים, זו אמנות. והפודקאסטים עושים את זה מצוין. גם עסקים נכנסים למשחק לאט לאט גם עסקים הבינו שפודקאסט זה לא רק עוד תוכן – זה מיתוג. חברות משיקות פודקאסטים כדי לחזק את הקשר עם הקהל, לשתף ידע, או פשוט להישמע אנושיות יותר. למשל, ״המנגל״ הוא פודקאסט על שיווק ויזמות שמדבר בגובה העיניים עם יזמים, פרילנסרים ובעלי עסקים. זה לא פרסומת – זה סיפור. וכשעסק מספר סיפור טוב, אנשים מקשיבים. העתיד נשמע טוב אז מה הלאה? כנראה שנראה יותר פודקאסטים אינטראקטיביים, שילוב של וידאו, ואולי אפילו פודקאסטים מבוססי AI . אבל דבר אחד בטוח – הסאונד לא הולך לשום מקום. הפודקאסטים הם לא טרנד – הם שינוי תפיסה. הם מזכירים לנו שהקשבה היא כוח, ושלא כל תוכן חייב להבהב על מסך כדי להיות משמעותי. אם עדיין לא התחלתם להאזין, זה הזמן. ואם אתם כבר עמוק בעולם הזה – תדעו שאתה חלק ממהפכה שקטה, אבל עוצמתית.

שדה התעופה עטרות: שער האוויר שנשכח

לאחרונה נתקלתי בסרטון טיקטוק של פייגלין, בו הוא מדבר על שדה התעופה עטרות בירושלים שננטש, וגם קורא להחזיר את פעילותו. מודה שזו פעם ראשונה ששמעתי על שדה התעופה הזה, אז אמרתי – למה שלא אצלול קצת לקרוא עליו? אז ככה: בצפון ירושלים, בין בתי התעשייה של עטרות לבין הכפרים קלנדיה וכפר עקב, שוכן לו שדה תעופה נטוש, שדה התעופה עטרות. פעם, הוא היה סמל לתקווה, לשאיפה בינלאומית, ולניסיון להפוך את ירושלים לעיר עם נמל תעופה משלה. היום, הוא עומד שומם, מוקף גדרות חלודות, ומספר את סיפורו למי שמוכן להקשיב. לידתו של שדה תעופה הסיפור מתחיל בשנת 1918, לאחר כיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים במלחמת העולם הראשונה. עם המעבר משלטון צבאי לממשל אזרחי, החליטו הבריטים להקים שדה תעופה סמוך לירושלים. הבחירה נפלה על שטח מישורי ליד הכפר הערבי קלנדיה, סמוך למושב היהודי עטרות. בשנת 1924 החלו עבודות ההקמה, ובשנת 1925 נחנך השדה באופן רשמי. הקמת השדה לא הייתה פשוטה. חלק מאדמות מושב עטרות הופקעו, ועוררו התנגדות מצד המתיישבים היהודים. לאחר משא ומתן עם קרן קיימת לישראל וחברת הכשרת היישוב, הוסכם על פיצויים לבעלי הקרקע. השדה נקרא תחילה "שדה קלנדיה", והיה מסלול עפר פשוט שחצה את כביש ירושלים–רמאללה. כאשר מטוס היה מתקרב לנחיתה, מחסום היה יורד וחוסם את התנועה בכביש. שנות המנדט הבריטי בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, השדה שימש בעיקר לטיסות מיוחדות של פקידי ממשל. בשנת 1927 נערך בו טקס חגיגי להענקת שם למטוס של חברת "אימפיריאל איירווייז" – המטוס נקרא "ירושלים". לטקס הגיעו הנציב העליון סר הרברט סמואל, נציגי ההנהלה הציונית, אנשי המועצה המוסלמית העליונה ועוד. השדה הפך לנקודת מעבר חשובה, אך לא פעל באופן סדיר. בשנות ה-30, פנחס רוטנברג, מייסד חברת החשמל, שיפץ את השדה והקים את חברת התעופה העברית הראשונה – "נתיבי אוויר ארץ ישראל". החברה הפעילה קווים בין לוד לחיפה, ותכננה קו לירושלים, אך מלחמת העולם השנייה קטעה את התוכניות. הבריטים החרימו את מטוסי החברה לצורכי המלחמה, והחברה נסגרה. מלחמת העצמאות והמעבר לירדן ב-14 במאי 1948, הנציב העליון האחרון, סר אלן קנינגהאם, המריא משדה עטרות בדרכו לחיפה – רגע סמלי של סיום המנדט הבריטי. ל אחר מכן, השדה ננטש, והלגיון הערבי החריב את המושב עטרות ואת השדה בדרכו לקרב על נווה יעקב. על פי הסכם שביתת הנשק ב-1949, השדה נותר בשטח ירדן. הירדנים שיקמו אותו, האריכו את המסלול, והפכו אותו לנמל תעופה בינלאומי. בשנות ה-60, עטרות שימש 15 חברות תעופה, כולל חברות מערביות שפעלו דרך חברות בת ערביות. השדה היה שער לתיירות דתית לירושלים, והגיע לשיא פעילותו בשנת 1966 – כ-100,000 נוסעים עברו בו באותה שנה. הכיבוש הישראלי והחלום הבינלאומי במלחמת ששת הימים, ביוני 1967, כבשה חטיבת הראל את השדה ללא התנגדות. ממשלת ישראל, בהמלצת ראש העיר טדי קולק, הכלילה את השדה בתחום המוניציפלי של ירושלים, ושמו שונה ל"נמל התעופה ירושלים". ניהולו עבר לרשות שדות התעופה. המדינה השקיעה בשיפוץ השדה – ריבוד המסלול באספלט, התקנת תאורה, עזרי נחיתה ומערכת ILS מתקדמת. חברת ארקיע פתחה קו טיסות לשדה דב, והשדה שימש לטיסות פנים, אך לא הצליח להפוך לנמל בינלאומי. התנגדות מדינית, בעיקר מצד מדינות אירופה וארה"ב, מנעה נחיתות של חברות זרות. ב-1974 נחת מטוס בואינג של אל על בטיסת ניתוב מפרנקפורט, אך בשל התנגדות גרמנית- נחת המטוס תחילה בנתב"ג ורק לאחר מכן המשיך לעטרות. ארגון התעופה הבינלאומי גינה את ישראל על השימוש בשדה, והחלום הבינלאומי דעך. דעיכה וסגירה בשנות ה-80 וה-90, השדה שימש לטיסות פרטיות, בית ספר לטיסה, ודאייה. חברות כמו "נשר" ו"ירושלטוס" פעלו בו. בשנת 1997 החלה חברת "ישראייר" להפעיל קווים לעטרות, אך הפסיקה לאחר מספר חודשים עקב מיעוט נוסעים. גם ארקיע הפסיקה את פעילותה בשנת 2000. במאי 2000, הרשות הפלסטינית ביקשה להפוך את השדה לנמל תעופה משותף, אך הבקשה לא התממשה. עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, השדה נסגר סופית. מיקומו, בלב אזור פלסטיני צפוף, הפך אותו ליעד פגיע. רשות שדות התעופה העבירה את המקום לצה"ל, ומטוסים קלים הועברו להרצליה. מאז, השדה עומד נטוש. בשנת 2018 הוחלט לגרוע אותו מחוק רשות שדות התעופה, וב-2020 הוגשה תוכנית להקמת שכונה חרדית בשטחו – כ-9,000 יחידות דיור, שטחי תעסוקה ומסחר. עיריית ירושלים אישרה את התוכנית, והשכונה תיקרא על שם הרב עובדיה יוסף. פרטים על תוכנית הבנייה ניתן למצוא באתר שיקום קרקעות המדינה. מורשת שנשארה למרות הסגירה, ועדת השימור של עיריית ירושלים החליטה לשמר את מבני השדה – מגדל הפיקוח, בית הנתיבות והמדרגות הלולייניות. יש תוכניות להפוך את המקום למרכז מבקרים שיספר את סיפורו של השדה ושל מושב עטרות שנחרב. ההחלטה לשמר את השדה היא לא רק אקט של שימור היסטורי, אלא גם הצהרה על הריבונות הישראלית בצפון ירושלים. אולי, יום אחד, ימריא שוב מטוס משדה עטרות – לא לשמים, אלא אל לב ההיסטוריה של העיר.

מה זה קריפטו – ולמה זה עדיין רלוונטי?

תדמיינו שאתם יוצאים לטיול באיטליה. אתם נוחתים, רעבים, ורוצים לקנות פיצה. אבל רגע – אי אפשר לשלם בשקלים. אז אתם מחליפים את הכסף ליורו. כמה פשוט, נכון? עכשיו תחשבו על עולם שבו אפשר לשלם בלי אירו, בלי שקלים, בלי דולרים ובלי כל מטבע אחר, אלא עם מטבע דיגיטלי, כזה שאין לו שטרות או מטבעות פיזיים. זה בדיוק מה שקריפטו מציע: כסף שנמצא רק באינטרנט, אבל אפשר להשתמש בו ממש כמו כסף רגיל. אז מה זה בעצם קריפטו? קריפטו (״מטבע מבוזר״) הוא סוג של כסף דיגיטלי. הוא לא מודפס על ידי מדינה, לא מנוהל על ידי בנק, ולא שייך לאף גוף מרכזי. במקום זה, הוא פועל על טכנולוגיה שנקראת "בלוקצ'יין" – מין יומן דיגיטלי שמאחסן את כל העסקאות בצורה מאובטחת ושקופה. המטבע הקריפטוגרפי הכי מוכר הוא הביטקוין, שנוצר בשנת 2009. מאז נולדו אלפי מטבעות נוספים, כמו אתריום, לייטקוין, דוג'קוין ועוד. אם אתם רוצים הסבר פשוט יותר, תחשבו על קריפטו כמו על נקודות במועדון לקוחות, רק שבמקום לצבור אותן בסופר, אתם יכולים לקנות אותן, לשמור אותן, ולשלם איתן באינטרנט. ויש אנשים שמרוויחים מהן לא מעט. למה אנשים מתלהבים בכלל מקריפטו? טוב.. יש לזה כמה סיבות: רגע, זה לא מסוכן? כמובן שכמו בכל דבר שיש בו כסף, כן, יש סיכונים. המטבעות הקריפטוגרפיים יכולים לעלות ולרדת בערך שלהם די במהירות. יש גם הונאות, פריצות, ורגולציה שעדיין מתפתחת. אבל בדיוק כמו שמישהו יכול להפסיד בבורסה או לקנות דירה שאין לה שוק והיא לא משתלמת, גם במטבעות קריפטו צריך לדעת מה עושים. וזה ממש לא אומר שצריך להתרחק, אלא ללמוד היטב ולהבין לפני שמתעסקים בקריפטו. למה זה רלוונטי? הטכנולוגיה מתבגרת היום יש יותר פלטפורמות מסחר, יותר ארנקים דיגיטליים, ויותר כלים שמקלים על המשתמשים. גם ממשלות מתחילות להבין את הפוטנציאל – בארה"ב, למשל, עבר חוק פדרלי שמסדיר מטבעות יציבים. הבנקים מצטרפים לחגיגה בנקים גדולים כמו JPMorgan וסיטיבנק כבר עובדים על מטבעות קריפטו משלהם. זה אומר שהקריפטו כבר לא רק של "הצעירים המגניבים", אלא גם של מוסדות פיננסיים שמרניים. הקריפטו נכנס לחיים שלנו יותר ויותר עסקים מקבלים היום תשלום בקריפטו. יש אפליקציות, משחקים, ואפילו נדל"ן דיגיטלי שאפשר לקנות עם מטבעות דיגיטליים. המשקיעים לא מוותרים למרות שיש תנודתיות, משקיעים ממשיכים לראות בקריפטו אפיק השקעה לגיטימי. במיוחד במטבעות יציבים ומטפסים. הרגולציה מתקדמת גם בישראל בישראל, רשות המסים כבר החלה להסדיר את התחום. החל מ-2027, היא תקבל מידע אוטומטי על החזקות קריפטו של ישראלים בחו"ל. זה אולי נשמע לכם מאיים, אבל זה גם סימן שהמדינה מכירה בקריפטו כמשהו רציני ואמיתי. כדאי לעשות עם זה משהו? אם אתם חדשים בתחום, אל תקפצו ישר למים. התחילו בלקרוא מדריכים פשוטים כמו המדריך הזה למתחילים. תבינו מה זה ארנק דיגיטלי, איך קונים מטבעות, ואיך שומרים עליהם. ואם אתם כבר נמצאים בפנים – כל הזמן תמשיכו ללמוד ולהתעדכן. תחום מהטבעות הקריפטורגרפיים משתנה כל הזמן, ויש הזדמנויות חדשות כל יום. בקיצור, זה לא רק טרנד – זה מהפכה. קריפטו הוא לא רק כסף או מטבע מגניב דיגיטלי. הוא רעיון. הוא חזון לעולם שבו הכסף שלנו לא תלוי בבנקים, לא מוגבל בגבולות, ולא נשלט על ידי ממשלות. האם זה מושלם? לא כל כך בטוח. אבל זה כאן כדי להישאר. ואם נלמד להשתמש בו נכון – אולי נרוויח, אולי נשלם, ואולי פשוט נבין קצת יותר איך עובד העולם החדש. *אין באמור להוות ייעוץ פיננסי כלכלי כלשהו, ונכתב על דעת הכותב בלבד*

למה אנחנו דוחים דברים? הפסיכולוגיה שמאחורי הדחיינות

הפסיכולוגיה שמאחורי הדחיינות -כולנו מכירים את זה: יש לנו משימה לעשות, דדליין מתקרב, ואנחנו… מכינים קפה, בודקים שוב את הסטורי, אולי אפילו מתחילים לנקות את הבית.  קוראים לזה עולם הדחיינות.  תופעה פסיכולוגית מתסכלת, אבל מאוד אנושית. אבל למה אנחנו עושים את זה? האם זה עצלנות? חוסר מוטיבציה? או אולי משהו עמוק יותר? דחיינות – לאו דווקא עצלנות הדחיינות היא לאו דווקא "חוסר רצון" לעשות דברים.  היא לעתים נובעת ממנגנון רגשי עמוק: המוח שלנו מנסה להימנע מתחושות לא נעימות- כמו חרדה, שעמום, או פחד מכישלון. כשאנחנו עומדים מול משימה שגורמת לנו אי נוחות או תחושה לא נעימה, המוח מפעיל את מנגנון ההגנה שלו: "בוא נדחה את זה, נרגיש טוב יותר עכשיו, נטפל בזה אחר כך".  מה הבעיה בזה? ה"אחר כך" הזה מגיע עם הרבה יותר לחץ. דוגמה מהחיים: נניח שאתם צריכים לכתוב עבודה אקדמית. אתם יודעים שהיא חשובה, אבל היא נראית מסובכת, אולי אפילו קצת מפחידה.  אז אתם אומרים לעצמכם: "אני אתחיל מחר, כשאהיה יותר מרוכז".  בפועל, אתם דוחים שוב ושוב, עד שהלחץ הופך לבלתי נסבל. רגשות שליליים הם הטריגר המרכזי רגשות שליליים הם הטריגר המרכזי מחקרים מראים שדחיינות היא דרך להתמודד עם רגשות שליליים. אנחנו לא דוחים את המשימה עצמה, אנחנו דוחים את התחושות שהיא מעוררת בנו. המוח שלנו אוהב תגמול מיידי המוח האנושי בנוי לחפש סיפוק מיידי. כשאנחנו בוחרים לגלול בטיקטוק במקום לעבוד, אנחנו בעצם מקבלים "פרס". דופמין, הורמון ההנאה. לעומת זאת, עבודה קשה, תכנון לטווח ארוך, או משימות מורכבות, לא נותנות לנו את אותו "בוסט" מיידי.  לכן אנחנו נוטים לדחות אותן, גם אם אנחנו יודעים שזה יפגע בנו בהמשך. ההשלכות של דחיינות כרונית דחיינות לא רק פוגעת בפרודוקטיביות — היא משפיעה גם על הבריאות הנפשית והפיזית שלנו: איך יוצאים מזה? החדשות הטובות: אפשר להתמודד עם דחיינות. הנה כמה שיטות טובות: 1. שיטת "5 דקות" תגידו לעצמכם: "אני רק מתחיל ל-5 דקות". ברוב המקרים, ברגע שתתחילו – תמשיכו הלאה. 2. חלוקה למשימות קטנות משימה גדולה נראית מאיימת. חלקו אותה לשלבים קטנים, ותתמקדו רק בשלב הראשון. 3. הגדרת זמן מדויק במקום "אני אעשה את זה היום", תגידו: "אני מתחיל בשעה 16:00". זה הופך את זה למחויבות. 4. סביבה נקייה מהסחות דעת סגרו את הטלפון, נקו את השולחן, תיצרו לעצמכם "זון" של ריכוז. 5. סלחנות עצמית אל תלקו את עצמכם אם דחיתם. טיפ בונוס: תחשבו על "האני העתידי" שלכם כשאנחנו מרגישים חיבור לאני העתידי שלנו – אנחנו פחות דוחים. נסו לדמיין את עצמכם בעוד שבוע, רגועים, אחרי שסיימתם את המשימה. זה יכול לתת לכם מוטיבציה להתחיל עכשיו מקורות מומלצים לקריאה נוספת

השקל מול הדולר – איך זה משפיע על הארנק שלך?

כיצד משפי עלינו מחיר הדולר?22 ביולי 2025. אתם נכנסים למכולת, לוקחים לחם וחלב, ומגלים שהחשבון מעט התנפח. הסיבה? התרגלנו כבר לעליית המחירים מכל מיני סיבות. מיסים, מחסור, מלחה וכו׳. אבל הנה סיבה אחת שבין היתר גורמת לזה: הדולר התייקר מול השקל. מה המשמעות בפועל? בואו נצלול.. שער הדולר היום – כ-3.35 ש״ח לדולר, לפני שנה בדיוק הדולר עלה כ-3.07 ש״ח, כך שהמחיר שלו קפץ בעשרה-פלוס אגורות. למה הדולר בכלל עולה?  הריבית בארץ נשארה 4.5 % בהחלטת בנק ישראל (7 יולי 2025). בארצות הברית הריבית גבוהה יותר, ולכן משקיעים מעדיפים לשים את הכסף שם ולקבל תשואה מעט יותר טובה מאשר כאן בארץ, מה שמגדיל את הביקוש לדולרים וגורם להחלשה של השקל. אי-ודאות ביטחונית וכלכלית (המלחמה בעזה, המתיחות עם איראן) גורמת למשקיעים לחפש “מקלט” בדולר. ומה עם יוקר המחיה? אינפלציה במאי 2025 האינפלציה עמדה על 3.1 % עדיין מעל היעד הממשלתי (1-3 %) . בנק ישראל מצא שכ-20 % מההתייקרות בשער הדולר “זולגת” בסוף למחירי המדף. כלומר, מכל שקל שהדולר התחזק, בערך 20 אגורות יופיעו בחשבון הקניות שלכם אחרי כמה חודשים . פשוט יותר: אם הדולר עלה ב-50 אגורות, הסל בסופר עשוי להתייקר בכ-10 אגורות בסך־הכול, אבל על פני הרבה מוצרים. יבואני המזון, האלקטרוניקה והטקסטיל מתמחרים לכם כאן בארץ בשקלים אך הם קונים בדולרים. כשמכולת שכונתית משלמת היום 1.10 דולרים לקילוגרם חיטה, היא מתרגמת אותם ל-3.35 ש״ח במקום במחיר של לפני שנה – פער שעשוי להגיע הישר אל מדף הפסטה. למכשירים מיובאים זה בולט אפילו יותר: אייפון שמחירו בארה״ב 800 $ יעלה היום כ-2,680 ש״ח לעומת 2,450 ש״ח אשתקד, עוד לפני מע״מ ומשלוח. זו הסיבה שמבצעי “1+1” שתראו ברשתות לעיתים מסתיימים מהר יותר. הקמעונאים מגדרים שערים ומנגבים רווח קטנטן לפני שיתחייבו למחיר חדש. מי מרוויח מהתנועה בדולר? מי נפגע במיוחד? אז מה אפשר לעשות? הנה רשימה קצרה של כמה דברים שעשויים לחסוך לכם, בהתנהלות מול מטבעות החוץ: תנועת מטבעות החוץ זה לא רק כותרת באיזה אתר כלכלי –הוא מחלחל היישר למחירי הקפה, לאייפון ולחופשה החלומית שלכם. כל עוד הריבית כאן נשארת נמוכה מזו שבארה״ב והמתיחות הביטחונית נמשכת ולעיתים מתגברת, השקל עלול להישאר חלש. זה בוודאי לא סוף העולם, אבל כדאי להיות עם אצבע על הדופק – ולפעמים גם על האחיזה בארנק.

העיר הצפה: מה מסתתר על נושאת המטוסים הענקית?

תדמיינו לכם עיר צפה באורך של שלושה מגרשי כדורגל בערך, עם “שכונה” של יותר מארבעת אלפים אנשי צוות ומסלול המראה ארוך יותר מהמסלול פה בנתב״ג.. זה בדיוק מה שמסתתר מאחורי השם USS Gerald R. Ford (CVN-78), בעברית ג'רלד פורד- נושאת המטוסים הגדולה בעולם נכון לשנת 2025. ספינת הדגל של הצי האמריקאי. הג'רלד פורד היא הספינה הראשונה בסדרה חדשה שצפויה בעתיד להחליף בהדרגה את נושאות המטוסים הוותיקות של חיל-הים האמריקאי, ומשמשת מעין בסיס אווירי אמריקאי שיכול להתמקם בכל נקודה באוקיינוס תוך ימים ספורים- ולתת “מטרייה” אווירית כמעט לכל משימה שבעלי־בריתה של ארה״ב או ארצות הברית בעצמה יצטרכו. למה בכלל צריך מפלצת צפה כזו? נושאת מטוסים מודרנית מאפשרת למדינה להחזיק כוח אווירי משמעותי ומוכן גם הרחק מגבולותיה, בלי לבקש רשות מאף אחד להשתמש בשדה תעופה מקומי, ולתקוף מטרות בהחלטה של ימים ספורים ואולי אף שעות. במילים פשוטות: אם מתפתח משבר באיזו פינה נידחת בגלובוס, או אפילו לא פינה נידחת אבל רחוק מארה״ב (איראן, סין וטיוואן, רוסיה, הודו, אפגניסטן.. לא חסר) – הצי האמריקאי יכול ״להחנות״ את נושאת המטוסים פורד מול החוף ולהפעיל מטוסים תוך דקות. היכולת הזאת הפכה את נושאות המטוסים ל״כלי־העל״ של המאה ה-21, כזה שיכול להכריע עימותים. בוזהו בדיוק המקום שבו הפורד מציבה רף גבוה חדש מידות ומספרים הפורד נושאת על גבה משקל אדיר של כ-100 אלף טונות (במונח המקצועי: Displacement), אורכה כ-337 מטרים ורוחב סיפון הטיסה מגיע לכ-78 מטרים ! מספיק מקום ליותר משבעים מטוסי-קרב, מסוקים ומל״טים. פיצ׳ר הכי מדובר הוא EMALS – מעוט אֶלֶקְטְרו-מגנטי שמחליף את מנגנון הקיטור הוותיק. במקום “פיצוץ” אדים שמטיס את המטוס קדימה, פס מגנטי מאיץ אותו חלק יותר- ובעצם שוחק פחות ומאפשר להטיס גם רחפנים קלים בלי “לקרוע” להם את הכנפיים. לצד זה פועלת מערכת מעצורים חדשה (AAG) שמחזירה את המטוסים לנחיתה בצורה גמישה ובטוחה יותר. ביחד הן מקטינות ב-30 אחוז את הצוות הטכני הנחוץ ומזרזות את קצב הגיחות, כלומר יותר מטוסים באוויר בפחות זמן.   שירות מבצעי ראשון ולקחים: הפלגת-הבכורה של הפורד התעכבה עד 2023, אך מאז היא כבר הספיקה לעבור כמה “מבחני אש”. החשוב שבהם הגיע מיד אחרי מתקפת חמאס הקטלנית על ישראל ב-7 באוקטובר 2023: שר ההגנה האמריקאי, לויד אוסטין, הורה להזיז את קבוצת הקרב של הפורד מזרחה, אל עבר כיוון המזרח התיכון מטרת הפריסה הייתה להרתיע שחקנים אזוריים (לדוגמא חיזבאללה אם אתם עוד זוכרים אותו) מלנצל את המצב ולהסלים את הלחימה, ולהוות גיבוי במידה וישראל הייתה נקלעת למתקפה אזורית רחבה. אניות הליווי שלה הפליגו בהמשך לים האדום ויירטו שם שוב ושוב טילים בליסטיים וכטב״מים ששיגרו המורדים החות׳ים לעבר ישראל ולעבר הכוחות האמריקאיים. הנוכחות של הפורד הוארכה מעבר ללוח הזמנים המקורי בעיקר כדי לשדר לאיראן ולשלוחותיה כי וושינגטון לא תאפשר הסלמה נוספת.

שלושה צבעים שמטלטלים את תימן – כך החות׳ים שינו הכל

היום כבר קשה להיזכר בתימן שלפני הסערה, אבל בתחילת שנות ה-90 המדינה שזה עתה אוחדה עדיין ניסתה למצוא שפה משותפת בין הצפון הזיידי-שבטי לבין הדרום הסוציאליסטי לשעבר. הנשיא עלי עבדאללה סאלח שלט ביד חזקה, אך הזנחה כלכלית וביטחונית של חבלי הצפון הגבוהים יצרה תחושת קיפוח עמוקה בקרב הזיידים – הזרם השיעי המקומי ששלט בעבר בממלכת צפון תימן. מתוך המצוקה הזו קם בשנות התשעים מטיף צעיר בשם חוסיין בדר א-דין אל־חות׳י. תנועת “צעירי המאמינים” שהקים התמקדה בתחילה בלימוד דת וחיזוק הזהות הזיידית, אך עד 2004 הפכה למיליציה חמושה הנאבקת בצבא סאלח במה שנודע כ“שש המלחמות של צעדה”. מותו של חוסיין בקרב הפך אותו לשהיד, ואחיו עבד אל-מלכ ירש את ההנהגה – שם נולד ה״מותג״ המוכר היום כ- ״אנצאר אללה״, החות׳ים.  מהפכת החות׳ים: האביב הערבי ב-2011 הביא להפלת סאלח ומינוי עבד רבו מנסור האדי לנשיא מעבר, אבל הרפורמות התעכבו והכלכלה התרסקה. כשהממשלה ייקרה פתאום את מחירי הדלק בקיץ 2014 יצאו אלפי חות׳ים להפגנות ענק בצנעא הבירה. עד 21 בספטמבר הם כבר כבשו את ארמון הנשיאות והבריחו את כוחות הביטחון התימנים – מהלך שנכנס להיסטוריה כיום נפילת הבירה התימנית.בינואר 2015 פוזר הפרלמנט, והדי נמלט לעיר אדן – רק כדי למצוא את עצמו במצור. כדי להשיבו לשלטון יצאה ב-26 במרץ סעודיה, יחד עם איחוד האמירויות ועוד מדינות, למבצע צבאי, קמפיין אווירי וימי רחב נגד המורדים החות׳ים. ההתערבות חסמה את התקדמות המורדים דרומה, אך פתחה פרק מדמם של מלחמת אזרחים בינלאומית שגבתה מאות אלפי קורבנות והחריבה תשתיות. מה קורה מאז? בעשור שחלף מאז נוצרה על המפה “תימן של שלושה צבעים”: החות׳ים שולטים ברצועה הצפונית-מערבית הצפופה – צעדה, צנעא, דהאמר, עיב, וחוף חודיידה הקריטי; הממשלה המוכרת יושבת באדן ובמאערב שבמזרח, והמועצה הדרומית למעבר מחזיקה בערים כמו מֻכַּלָּא וחברותה. קווי החזית אמנם קפואים רוב הזמן, אבל טילי שיוט, רחפנים ומוקשים ממשיכים לגבות מחיר יומיומי מהאזרחים. מאמצי תיווך של האו״ם, עומאן וסעודיה הולידו ב-2022 הפסקת אש שבאופן לא רשמי עדיין מחזיקה, אף שהחות׳ים פתחו מאז אוקטובר 2023 במתקפות מל״ט וטילים על נתיבי הסחר בים האדום ולעבר ישראל, לדבריהם ״כאות תמיכה בפלסטין הכבושה״. בתגובה ארה״ב ישראל ובעלות בריתה מבצעות תקיפות אוויריות מחושבות בצפון-תימן, אך במקביל מתקיימים מגעים ישירים על הסדר ארוך-טווח והקלות כלכליות. הרקע הזה מסביר למה, גם ב-2025, אף צד עדיין לא מוכן לוותר – כולם מנסים לשפר עמדות, ולהרוויח כמה שיותר שליטה לפני חתימה על עסקת שלום אפשרית.  החות׳ים- תנועת שוליים שיוצרת הרבה כאוס כך הפכה תנועת שוליים אזורית למהפכה ששינתה את תימן מן הקצה אל הקצה: היא פירקה את הסדר הישן, טרפה את הקלפים הגאו-אסטרטגיים של חצי האי, וחיברה את ההר הגבוה בצפון תימן ישירות למסדרונות הכוח בריאד, טהראן ווושינגטון. גורלה של תימן תלוי כעת בשאלה האם החות׳ים יסתפקו במעמד אזורי מוגבל או ימשיכו לשאוף לשלטון בלעדי שלהם, אך בין אם יחתמו על שלום ובין אם לא, “מהפכת החות׳ים” כבר חקוקה בדברי הימים כאבן דרך שממנה אין דרך חזרה.

עבודה מהבית: מהפכת הקריירה הבאה?

האם העבודה מהבית היא תופעת פוסט קורונה ומלחמות, או מהפכה אמיתית? חמש שנים אחרי הסגר הראשון (נגיף הקורונה), תקופה שבה העולם כולו נחשף לאופן ויכולת העבודה מהבית – יותר מ-40 % מהעובדים בארה״ב עדיין עובדים מרחוק לפחות יום בשבוע, ו-65 % מהנשאלים בעולם צופים שהנתח הזה רק יגדל בחמש השנים הקרובות. הנתונים האלה – מסקר Stanford ומדוח State of Remote Work 2025 – מצביעים על כך שהטרנד של עבודה מהבית ממש לא הולך לשום מקום, אלא מתבסס כמודל עבודה של ממש. ההשפעה על שוק העבודה: שוק העבודה הגלובלי מציג תעסוקת שיא ואבטלה של 4.9 % בלבד במדינות ה- OECD, בין היתר בזכות הגמישות שמאפשרת עבודה היברידית. מצד שני, מחקרי Stanford מראים שפול־טיים רימוט גורע כ-10 % מהפריון לעומת משרד מלא – בעיקר בגלל קשיי תקשורת וחונכות. המסקנה של מרבית הכלכלנים ברורה: פתרון שהוא ״גם-וגם״ (יומיים-שלושה בבית, השאר במשרד). פתרון שכזה ממקסם את התועלת תוך חיסכון בעלויות והשגה של וביצועים טובים יותר.   נשים מרוויחות במיוחד מהאפשרות לעבוד מהבית: שיעור האימהות החוזרות לשוק העבודה גדל, והגמישות מקלה על עומס הטיפול בילדים. ועדיין, נתוני WSJ מראים פערי קידום: נשים שנשארות בבית “נעלמות מהראדר” הארגוני ומתקדמות לאט יותר.  בין חיבוק הכלב לבדידות המסך: סקר Gallup מצא שעובדים מרחוק אמנם מעורבים יותר בעשייה- אך מדווחים על כעס, עצב ובדידות בשיעורים גבוהים יותר מעמיתיהם ההיברידיים. בבריטניה אפילו עצם החשש מ”צו חזרה למשרד” כבר פוגע ברווחה הנפשית של עובדים. החוקרים מבהירים: מודל היברידי מאוזן, לצד יוזמות רווחה (ימי חופש-נפש, צ׳ק-אין קבוצתי, מפגשי צוות פיזיים), מפחית משמעותית תופעות של שחיקה ובדידות. אז… עבודה מהבית- טרנד או מהפכה? דוחות Microsoft Work Trend Index ורויטרס מראים שחברות שמאמצות עבודה בתמכונת של היברידיות נהנות מפריון גבוה, שימור טאלנטים ועלויות נמוכות יותר, כל עוד הן משקיעות בכללי משחק ברורים ובכלים דיגיטליים תומכים. במילים אחרות: העבודה מהבית כבר אינה “גימיק/פוסט קורונה”, אלא חלק בלתי נפרד מה-DNA התעסוקתי החדש. הארגונים שישכילו לאזן בין גמישות לחיבור אנושי, ויקדמו תרבות ארגונית מכילה ובריאה- יהיו כנראה אלו שיובילו את שוק העבודה בעשור הקרוב.

עדכון המצב בסוריה – snip news

לפני שבת, נעשה עדכון קצר על המצב בסוריה. לפני יומיים בלבד נכנסה לתוקף מעין הפסקת אש – או ליתר דיוק, הבנה הדדית על עצירת אש בין הצדדים הניצים בדרום סוריה. את ההבנה הזו תיווכו גורמים טורקיים, אמריקאים ואירופאים, במאמצים מדיניים. יש מי שסבורים כי התקיפות הישראליות באזור דרום סוריה, ובייחוד בדמשק, הם אלה שהיוו גורם מזרז שהוביל להבשלת ההסכם או ההבנה הזו בזמן שבו היא קרתה. אמנם נדמה שהמציאות בשטח לא מצביעה על רגיעה אמיתית. בסוריה, כמו בסוריה, מה שנראה כלפי חוץ כשקט, ממש לא בהכרח משקף את מה שבאמת מתרחש. ב-12 השעות האחרונות, לפחות לפי דיווחים שונים, עולה כי כוחות אסלאמיסטיים החלו להיערך בפאתי מחוז סווידא, כמו גם בנקודות נוספות בדרום המדינה. ההיערכות הזו אינה מתבצעת בשקט. עדים מדווחים על שיירות שלמות של לוחמים, רכבים חמושים וכלי רכב צבאיים שעושים את דרכם לאזורים הרגישים, ונראה שמדובר בהכנה לקראת סבב נוסף של עימותים. במקביל, ברשתות החברתיות בסוריה ובשיח הציבורי ברחוב הסורי, גוברת התחושה כי מתחת לפני השטח מתבשלת נקמה – מצד הדרוזים כלפי הבדואים, ולהפך. השיח טעון, והאווירה מתוחה מאוד. למרות שעל פני השטח נדמה שהאלימות נבלמה, לפחות זמנית, המתח רק הולך ומחריף. מי שמביט מהצד, עשוי לשגות ולחשוב שהאזור בדרכו להירגע, אך מי שמכיר את הדינמיקה המקומית יודע: זו רק השקט שלפני הסערה. נכון לרגע זה, על פי העדכונים המגיעים מתוך סוריה, אין דיווחים רשמיים על עימותים חריגים. עם זאת, פעולות נקמה נקודתיות ממשיכות להתרחש פה ושם, כמעט מתחת לרדאר. ובתוך כל זה, ניכרת תחושת ההמתנה. של כל הצדדים בעימות. המתנה לדבר הבא. ההיערכות של הכוחות האסלאמיים איננה מקרית, ולפי כל הסימנים, נראה שעימות גדול עומד בפתח. ככל שלא יימצא פתרון עמוק ואמיתי, או לכל הפחות התערבות חיצונית אפקטיבית שתצליח להרגיע את השטח, נדמה שהעימותים יחזרו, ואף בעוצמה קשה יותר מזו שראינו עד כה.

מהפכה בחנויות: כך שורד המסחר הפיזי בעידן האונליין

האם חנויות לבנים וטיח עומדות להיעלם מהנוף שלנו? זאת שאלה שרבים שואלים בעידן שבו הקניות באינטרנט הפכו לפשוטות ונגישות מאי פעם. נדמה שכל לחיצת כפתור יכולה להביא אלינו כמעט כל מוצר שרק נרצה, ללא צורך לצאת מהבית. ובכל זאת, בואו נודה – יש משהו בחוויה הפיזית, בשיטוט בין מדפים, בלגעת בבד או בלהריח בושם, ששום מסך לא יכול להחליף. אז איך מתמודדות החנויות הפיזיות עם אתגרי המסחר המקוון, ומה צופן לנו העתיד? מסתבר שהן לא רק שורדות, אלא משתנות ופורחות בדרכים מפתיעות. כהשקליק מנצח את המדרכה במשך שנים, המסחר המקוון (אי-קומרס) נתפס כאיום ישיר על החנויות הפיזיות. היכולת להשוות מחירים ומוצרים שונים בלחיצת כפתור, נוחות המשלוח עד הבית, והמבחר האינסופי – יצרו תחושה שהשוק המסורתי נמצא בסכנה קיומית. קניונים ריקים ורשתות קמעונאות ותיקות שנסגרו תרמו לתחושה הזו. עם זאת, התמונה מורכבת יותר. הצרכנים של היום אינם חייבים לבחור בין ערוץ אחד לאחר – הם רוצים את היתרונות של שניהם. המהפך: החוויה היא המלך החדש חנויות פיזיות מבינות שהן לא יכולות להתחרות באונליין על מחיר או על מגוון אינסופי. במקום זאת, הן מתרכזות במה שהן עושות הכי טוב: לספק חוויה. הנה כמה דרכים שבהן הן עושות זאת: הטרנדים הבאים: עתיד שמשלב הכל עתיד הקמעונאות כנראה לא יהיה רק או פיזי או אונליין. אלא יהיה כזה שמשלב את היתרונות של שתיהם. ובשילובים חכמים יותר מאי פעם. הנה כמה מגמות שכדאי לשים אליהן לב: לסיכום, עתיד הקמעונאות אינו סוף עידן החנויות הפיזיות, אלא התחלה של עידן חדש ומרגש. החנויות הללו הופכות למקומות שבהם הקנייה היא רק חלק קטן מהסיפור. הן הופכות למרכזי חוויה, קהילה, והתאמה אישית, המשלימים את העולם הדיגיטלי ומעשירים את חיינו בדרכים שלא דמיינו. בפעם הבאה שתכנסו לחנות, שימו לב – אולי אתם עדים למהפכה הבאה.

נמאס לגלול את אותו תוכן שוב ושוב? יש סיבה מצמררת לזה

בטח גם אתם מכירים את זה שפתאום כל התוכן בפיד שלכם מלא באותו נושא? כל הסרטונים מדברים על אותו טרנד, כל הפוסטים מזכירים את אותו בן אדם, וכל מה שאתם רואים פשוט… אותו דבר? אז כן, ברוך הבא לבועה הדיגיטלית שלכם. מה זה בכלל בועה דיגיטלית? בועה דיגיטלית (או “filter bubble”) היא מצב שבו האלגוריתמים של הרשתות החברתיות מראים לנו רק תכנים שמתאימים לנו, על פי מה שאנחנו אוהבים, לוחצים, צופים ומשתפים. זה נשמע מגניב, נכון? כאילו שהפיד קורא את המוח שלך. אבל זה גם די מלחיץ. הבעיה היא שזה מצמצם לנו את נקודת המבט. במקום להיחשף לדעות שונות, מידע חדש או נושאים שלא הכרנו – אנחנו תקועים בתוך לופ של אותם רעיונות, אותן אמונות, ואותם האנשים. פייסבוק – מי החברים שלך ומה הם אוהבים בואו נדבר על פייסבוק. הרשת החברתית של פעם, שעדיין שולטת כשזה מגיע להפצת מידע. האלגוריתם שלה מדרג תוכן לפי כמה אינטראקציה יש לו: לייקים, שיתופים, תגובות. אבל הוא גם נותן עדיפות לתוכן שמגיע מחברים שאתם מתקשרים איתם הרבה. כלומר, אם אתם מגיב הרבה לדודה שולה- תראו מלא פוסטים שלה, גם אם היא משתפת תיאוריות קונספירציה על חייזרים בגבעתיים. במילים אחרות, פייסבוק בונה לך “בועה חברתית”, שמורכבת מדעות של אנשים שאתה כבר מכיר. התוצאה? אתה פחות נחשף לדעות שונות ממך. וזה לא סתם רעיון תאורטי – מחקר של MIT מצא שזה תורם לקיטוב פוליטי ברשתות. טיקטוק – יודע עליכם יותר ממכם אם פייסבוק היא אמא שמנסה להבין מה עובר עליך – אז טיקטוק היא מרגלת. מהרגע שאתה פותח את האפליקציה, האלגוריתם מתחיל ללמוד אותך: כמה שניות צפית, על מה דילגת, מה חיפשת, מה כתבת, ולמי שלחת. טיקטוק לא בוחרת לפי “חברים”, אלא לפי התנהגות בזמן אמת. זה סופר חכם, אבל גם סופר מצמצם. תוך כמה ימים (או דקות), היא כבר תבנה לך עולם תוכן שכולו מותאם אישית: אם התעניינת קצת במתכונים – הפיד שלך יתפוצץ מאוכל. אהבת סרטון על קונספירציות? ברוך הבא לעולם שבו הכל מזויף. והכי מלחיץ? רוב המשתמשים בכלל לא שמים לב שהם בתוך בועה. זה פשוט מרגיש טבעי – כי הכל מתאים להם בול. יוטיוב יוטיוב, לעומת זאת, היא הסבתא שאומרת לך “אם אהבת את זה, אולי תאהב גם את זה”. האלגוריתם של יוטיוב מבוסס בעיקר על המלצות צפייה – מה ראית, מה אנשים כמוך ראו, וכמה זמן נשארת בצפייה. ברגע שנכנסת למרתון של וולוגים, או של ניתוחים פוליטיים, יוטיוב תדאג שתראה עוד ועוד מאותם תכנים. הבעיה? מחקר שנעשה באוניברסיטת קורנל מצא שיוטיוב דוחף תכנים קיצוניים או רגשיים, כי זה פשוט עובד טוב יותר על המוח שלנו. אז מה עושים? אפשר בכלל לברוח מהבועה? אוקיי, אז אנחנו חיים בתוך בועה. אבל יש גם חדשות טובות: אפשר לפוצץ אותה. כמה טיפים פשוטים: לסיכום- אתם לא בוחרים את המידע. הבועה הדיגיטלית היא לא סתם רעיון פילוסופי – היא מציאות יומיומית שמעצבת לנו את התודעה. אם אנחנו לא נלחמים בה באופן מודע, נישאר רק עם מה שקל לנו, נעים לנו ומוכר לנו – אבל לא בהכרח נכון לנו. אז בפעם הבאה שאתם גוללים בלי סוף – תעצורו רגע. תשאלו את עצמכם: זה אני? או שזה האלגוריתם?

הבלאגן בדרום סוריה | סקירה

ב־11 ביולי 2025 אירע אירוע שהדליק את מדינת סוריה ובעיקר את דרום סוריה, והצית מחדש את העימותים, הפעם אולי באופן יותר חמור. סוחר דרוזי הותקף ונחטף בכביש דמשק–סווידא. התגובה לא איחרה לבוא: הדבר הוביל לעימותים אלימים בסווידא ולכ-30 הרוגים כבר ביום הראשון. ככל שהעימותם נמשכו ואף גברו, הצבא הסורי הוזעק להרגיע את המצב – אך העימותים בין הדרוזים, הבדואים ולכוחות ממשלתיים רק התעצמו, תוך הודעות על ביצוע רציחות בשטח, ביזה והשתלטות על מטרות אזרחיות. סך הכל, לפי רשות תצפית זכויות אדם סורית (SOHR), נספרו מעל 166 עד 248 הרוגים – כולל דרוזים, אנשי צבא ובדואים – ורבים נפצעו.  מיקומים מרכזיים של העימותים: התערבות ישראל ישראל התערבה במהירות יחסית, בעיקר בשל הלחץ מצד העדה הדרוזית בישראל ובעיקר כדי להגן על הקהילה הדרוזית שברחבי הגולן והגבול – אותה היא רואה כ”בעלי ברית” חשובים:

נחש מסוכן – שם חדש: הכירו את “שרף עין־גדי”

האקדמיה ללשון העברית הכריזה על שינוי מפתיע: שמו של הנחש הארסי צפעון שחור שונה באופן רשמי ל־שרף עין־גדי. ההחלטה התקבלה בעקבות בקשות של זואולוגים ורופאים בחדרי המיון, שהתריעו כי השם הקודם עלול לבלבל – ובמקרים מסוימים, אף לסכן חיים. לדברי ד”ר בועז שחם מהאוניברסיטה העברית, מדובר בנחש לילי, מהמסוכנים ביותר שמצויים בישראל. עקיצה שלו דורשת טיפול רפואי מיידי – ולא סתם. הוא שייך למשפחה אחרת מהצפעים, ולכן גם הנסיוב לטיפול שונה. אם מטופל יזכה בטעות בנסיוב הלא נכון, זה עלול להיגמר רע מאוד. למה בכלל לשנות שמות של נחשים? ברקע ההחלטה עומדת עבודת עדכון מקיפה של ועדת הזואולוגיה באקדמיה, בראשות ד”ר ליאת גדרון. מאז שנות ה־60 לא נעשה רענון יסודי של שמות הזוחלים בישראל, ובאקדמיה הרגישו שזה הזמן הנכון. בעזרת מומחים מהתחום, כמו פרופ’ שי מאירי, איתן אביטל, עקיבא טופר ואחרים – גובשה רשימה חדשה ועדכנית יותר. לצד שינוי השם של “שרף עין־גדי”, הוכנסו גם עדכונים נוספים: זיקית קיבלה שם חדש – זיקית מובהקת, שפיפון הפך ל־שפיפון הנגב, וצב רך – ל־צב־רך היאור. בנוסף, מינים חדשים כמו שְׂמָמִית אֵילוֹת זכו סוף־סוף לשם עברי. שינוי מציל חיים: הסיפור של שרף עין־גדי הוא לא רק שינוי סמנטי – אלא ממש עניין של חיים ומוות. במשך שנים הוא כונה “צפעון שחור”, למרות שהוא כלל לא קרוב לצפעים. המשמעות? חולה שמגיע מוכש לבית חולים עלול לקבל טיפול לא נכון – כזה שמתאים לנחש אחר – מה שעלול להוביל לסיבוכים מסכני חיים. כעת, עם השם החדש והבהיר, הסיכוי לטעויות פוחת. השם “שרף” אגב, מופיע כבר בתנ”ך, בסיפור הידוע על נחשים במדבר: “וישלח ה’ בעם את הנחשים השרפים… ויאמר ה’ אל משה, עשה לך שרף ושים אותו על נס…”.

גל פיצוצים מסתוריים באיראן – מה מסתירים משמרות המהפכה

בשבוע האחרון ובעיקר ב־24 השעות האחרונות, איראן חוותה גל של פיצוצים מסתוריים במספר אזורים, במיוחד במרכזים עירוניים ותעשייתיים. הלילה (14 ביולי 2025) דווח על פיצוץ במבנה מגורים בן שש קומות בעיר קום, כאשר מקורות רשמיים טענו שמדובר בדליפת גז מהקומה הראשונה. מספר שעות לאחר מכן פרצה שרפה בקמפוס הדיור של מגורי קהתאם אל‑אנביה, המקושר לחיל ההנדסה של משמרות המהפכה – אירוע שהגביר את החשדות כי מדובר בפעולה מכוונת ולא באקראיות. הקריאה בין השורות מצביעה על תבנית זהה: שלושה – ארבעה פיצוצים עם מעורבות של תשתיות אזרחיות קריטיות, דיווחים על פיצוץ “גז” מצד איראן, החשש באיראן שגורמי מודיעין זרים – במיוחד ישראל – עומדים מאחורי פעולות אלה, כחלק מהמערכה שהחלה במהלכה של הסלמה ביוני 2025. לרוב לא נגרמו פגיעות בנפש קשות, אך הם מחזקים תחושת חוסר הוודאות הביטחונית השוררת במדינה מאז שורה של תקיפות ופיצוצים משמעותיים.

כוח רדואן: יחידת העילית של חיזבאללה

מוקדם יותר היום הודיע דובר צה״ל על תקיפה של מטרות השייכות לכוח רדואן של חיזבאללה במרחב הבקעא בלבנון. לאורך השנתיים האחרונות, ניכר כי הרבה מהפעילות של צה״ל בגזרת לבנון היא כנגד כוח רדואן, והמאמץ לסיכול שיקומו. בואו ניזכר מה זה כוח רדואן: כוח רדואן (בערבית: فوج), נקרא גם יחידה 125, הוא הזרוע הקדמית והמיוחדת של ארגון הטרור חיזבאללה במבצעים נגד ישראל. מאז הקמת היחידה בשנת‑2006 תחילה כ”התערבות מהירה” תחת המחבל עימאד מורנייה (הידוע בכינויו “אל‑חאג’ רדואן”), היחידה הפכה ליחידת קומנדו מתקדמת, שתוכננה לפגוע בהגנת הגליל ולחדור לשטח ישראל. היחידה הוקמה עם סיוע ישיר של כוח קדס של משמרות המהפכה האיראנים, אם זה בסיוע כלכלי, מודיעני, ואימונים ע״י איראן. מדובר בכח חמוש בכ־2,500 לוחמים, שקיבלו הכשרה מתקדמת בלבנון ואף באיראן, בדומה ליחידות מובחרות של צבא איראן. אגף המבנים המבצעיים של היחידה פועל עצמאית והוא מורכב ממספר חוליות קטנות של 7–10 לוחמים הפועלות בגזרת דרום־לבנון. היסטוריה מבצעית הם לקחו חלק בלחימה בסוריה, פיגועים נגד חיילים ישראלים והכוחות במלחמת לבנון השנייה. היחידה נודעה גם בשל חטיפת שני חיילי צה”ל בשנת ‑2006. במהלך מבצעי חיזבאללה- ישראל לאחר אוקטובר 2023, היחידה השתתפה במתקפות גבול ובעיצומה של הלחימה בעזה ובדרום לבנון היא סייעה לרפואה וללוחמים בגזרה. פגיעות ומחבלים שחוסלו: במהלך השנתיים האחרונות, כוח רדואן ספג מכה קשה. בין המפקדים שחוסלו נמנים עימאד מורנייה (2008), אחמד והבי (ראש ההדרכה, חוסל ב‑2024) והמפכ”לים ויסאם טוויל ואברהים עקיל, שנפגעו בתקיפות ממוקדות של צה”ל במהלך שנת 2024. בחודשים הראשונים של 2025 חוסל גם מפקד גדוד אחמד עדנאן, בתקיפה של חיל ­האוויר הדרומי. בתגובה, חיזבאללה מינה כממלא מקום עלי רידא עבאס, שהחליף את עקיל. כוח רדואן עומד כיחידה ייחודית ובעלת חשיבות אסטרטגית עבור חיזבאללה: הוא נועד לתקוף, לחדור, לייצר איומי טרור למדינת ישראל. למרות הקשיים וההפצצות שאִירעו לאחרונה – כולל פגיעה במפקדים ובמבנים תת־קרקעיים, היחידה נותרה פעילה, עצמאית ומתפקדת תחת פיקוד מחודש. המאמץ של צה״ל לבלום את התעצמותו מחדש, מסביר לנו כמה יחידה זו חשובה מבחינת המודעין הישראלי, כזרוע המקצועית יותר של ארגון הטרור חיזבאללה.

שובר שוויון בשדה הקרב? הכירו את הטנק הטורקי Altay

הכירו את הטנק הטורקי Altay ה־Altay הוא טנק המערכה הראשון שטורקיה מפתחת ומייצרת בכוחות עצמה. הטנק הטורקי נקרא על-שם הגנרל פהרַטין אלטאי, גיבור מתקופת מלחמת העצמאות הטורקית, והפרויקט נועד לשים סוף לתלות של אנקרה בטנקים מיובאים בני-עשרות שנים, וכמובן גם כחלק מנסיותיה של טורקיה להגביר את ההשפעה שלה במזרח התיכון ובאירופה. עבודות הפיתוח החלו בשנת-2007, אב־טיפוס ראשוני התגלגל על המסלול כבר ב-2011, ואחרי סבב ניסויים ממושך נכנס הטנק לייצור סדרתי: שלושה טנקי T1 יימסרו לצבא עוד ב-2025, 11 נוספים ב-2026, 41 ב-2027 ו-30 ב-2028 ובסך-הכול 85 יחידות טנקים עד סוף העשור. את פיתוח המכלול הובילה Otokar בשיתוף ידע דרום-קוריאני מחברת Hyundai Rotem, אבל כיום BMC היא הקבלנית הראשית ומנהלת את קו ההרכבה החדש שהוקם במיוחד לפרויקט. מפרט הטנק הסדרה הראשונה תצויד בקבוצת הנעה קוריאנית – מנוע DV27K בעל 1,500 כוחות-סוס ותיבת הילוכים EST15K – שנבחרה בעקבות אמברגו גרמני על מנועי MTU. במקביל מפתחת BMC Power את מנוע ה-BATU המקומי, שיחליף את המנוע הקוריאני בבאצ’ים עתידיים.  החימוש העיקרי הוא תותח 120 מ״מ חלק-קדח בקנה ארוך, מתוצרת MKE הטורקית ברישיון קוריאני. לצידו מותקנים מקלע כבד 12.7 מ״מ ומקלע מקביל 7.62 מ״מ, כולם נשלטים ממערכת בקרת-אש דיגיטלית של ASELSAN. הטנק שוקל כ-65 טון, ובעל יכול האצה של כ-70 קמ״ש ומכיל בתוכו ארבעה חיילים.   מעבר לשירות המקומי, ממשלת קטר הזמינה עד 100 טנקי Altay, ועיסקאות ייצוא נוספות נמצאות במשא ומתן – נתון שמשקף את האמון הבינלאומי שמתחיל להתפתח ביכולת התעשייה הטורקית לספק פלטפורמה מודרנית ותחרותית.  בשורה התחתונה, טנק ה-Altay מעניק לטורקיה עצמאות אסטרטגית בקטגוריית הטנקים, מחזק את מעמדה התעשייתי ומציב רף חדש לצבא הטורקי בשדות הקרב העתידיים, תוך הבטחה לשוק ייצוא משתלם. 

פועלים חסרים, חומרי גלם נעלמים – כך נראית הבנייה בישראל בצל המלחמה

מלחמת “חרבות ברזל” לא השאירה חורבות רק מעבר לגדר, היא חבטה גם בלוח הזמנים של אתרי הבנייה בכל רחבי ישראל. אם לפני אוקטובר 2023 בניית ואישור מגדלי יוקרה שעטו מעלה בקצב מסחרר, היום אפילו פרויקטים צנועים וקטנים נגררים בקצב איטי. התאחדות הקבלנים מדווחת על עיכוב ממוצע של 247 ימי עבודה בכל אתר מאז פרוץ המלחמה, ופרויקטים שהסתמכו בעיקר על כוח אדם פלסטיני סופרים כבר 312 ימים של “סטנד-ביי” – כמעט שנה שלמה שהרוכשים משלמים עליה ריבית ומשכנתא בלי לקבל מפתח. הסיבה הראשונה ברורה: הפסקת כניסתם של עשרות אלפי פועלים פלסטינים מיד אחרי מתקפת 7 באוקטובר. טרם המלחמה עבדו בענף הבניין כ-77 אלף פלסטינים מורשים ועוד אלפים בלתי-מורשים על פי הערכות; בסוף 2024 צנח המספר לכ-11 אלף בלבד. תבינו אתם לבד את גודל הנזק. הממשלה מיהרה לפתוח מכסות להבאת עובדים זרים, שהוכפלו ל-63 אלף בסוף השנה, אך למרות המבצע האווירי להבאת פועלים מהודו ומאוזבקיסטן, בשטח נותר מחסור של כ-40 אלף ידיים עובדות ברבעון הראשון של 2025.   המחסור הזה מותיר מנופים קפואים ושורות בלוקים ממתינות לטפסן שלא יבוא. על פי משרד העבודה, אפילו אחרי גל הגיוס המהיר, שיעור המשרות הפנויות בענף עמד באפריל 2025 על 8.4 % – רק קצת פחות מהשיא של השנה הקודמת. במילים פשוטות: כמעט אחד מכל עשרה אתרים עדיין לא מוצא פועלים. הבנייה בישראל – גם האספקה לא מתקתקת גורם מעכב נוסף הוא שרשרת האספקה שהתרופפה. מאז שהלחימה גלשה גם לנמלי הים והיבוא הוסט לנמלים חלופיים, וכן בשל תקריות בנתיבי סחר מרכזיים, מכולות מלט וברזל ממתינות שבועות ארוכים לפריקתן. ב־2024 ירדו התחלות הבנייה בכ-2.3 % לעומת השנה שקודמת לה, לפי נתוני הלמ״ס, ו-60,040 דירות בלבד קיבלו יציקת יסודות. הירידה אומנם נראית קטנה על הנייר, אבל כשהשוק כבר היה בגירעון של אלפי דירות –-כל חריגה מהתוכנית מעמיקה את הפער בין ההיצע לביקוש, ומחריבה את שוק הבנייה בישראל. מתחת לפני השטח קופץ גם המחיר. שכר הפועלים שנשארו זינק, ומדד תשומות הבנייה קיבל זריקת “בטון” למעלה. עלויות המימון נוסקות כי כל יום עיכוב הוא עוד ריבית שמשלם הקבלן – ומגלגל לרוכש. דו״ח התאחדות הקבלנים מתריע שאם הממשלה לא תזרים פיצוי מיידי, החשבונות המצטברים יתורגמו בעתיד לעליית מחירים או לגל תביעות חסר תקדים. לסיכום עד שהשמיים ייפתחו והמלחמה תהפוך לשורה בספרי ההיסטוריה, רוכשי הדירות צריכים להתאזר בסבלנות – או לחשב מחדש את לוח התשלומים מול היזם. בענף מקווים שמנגנון ביטוח לאומי-לביטחון יופעל לטובת הקבלנים, ושקצב הכשרת עובדים ישראלים יואץ. בינתיים, מומחי שוק מעריכים כי העיכובים ימשיכו ללוות אותנו לפחות עד אמצע 2026.

מטוסים חוצים, ספינות מקיפות: בייג׳ינג בתרגילים צבאיים אל מול טיוואן

ביום שבת, 12 ביולי 2025, הכריז משרד ההגנה בטייפה (טייואן) כי זיהה 14 מטוסי קרב של צבא סין – בהם מפציצי H-6K ומטוסי J-16, ותשע ספינות מלחמה סיניות שפעלו סביב האי במהלך הלילה. תשעה מהמטוסים חצו את ״קו האמצע״ של מצר טייוואן, אזור שהוגדר בעבר כגבול בלתי רשמי, לפני שהסתובבו מזרחה אל מרחב הזיהוי האווירי של טייוואן. כוחות האוויר והים של טייוואן הוזנקו , ומערכות טילי חוף הועמדו בכוננות. דובר הצבא הטייוואני הודיע כי “כל תנועה עוינת תיענה במעקב צמוד ובתגובה מתאימה”, אך בו בזמן הדגיש שהאי “אינו מחפש הסלמה”. במקביל פרסם המשרד מפה הממחישה את נתיב החדירה ואת מיקום הספינות הסיניות ממערב וממזרח לאי. סין מגבירה את פעילותה ואיומיה כנגד טייואן: מומחי ביטחון מזהירים שהצטברות התקריות מגבירה את סכנת החלקה לאירוע בלתי מתוכנן. “כשהשמיים והים הופכים צפופים, די בטעות ניווט אחת כדי להצית עימות,” אומר ד״ר ליו יי מצ׳ינג, חוקר במכון למדיניות ביטחון באסיה. עד להודעה חדשה, טייוואן ממשיכה להזניק מטוסים כמעט מדי לילה, בעוד סין מאותתת כי הלחץ רק ילך ויגבר. הקהילה הבינלאומית קוראת לצדדים לשמור על דיאלוג פתוח ולהימנע מצעדים חד-צדדיים – יותר מתמיד.

איראן לא מפסיקה להתעצבן: ערוץ המוסד בפרסית שוב מכה

בחודשים האחרונים ובפרט בשבועות האחרונים מאז הלחימה האחרונה בין ישראל לאיראן, תפס תאוצה בטוויטר (כיום X) ערוץ המוסד בפרסית או בשם שלו “موساد به فارسی” – Mossad Farsi – שמרשה לעצמו להתל, ללעוג ולפעור סדקים קטנים בגאווה האיראנית. הערוץ כותב בפרסית רהוטה, מגיב בזמן אמת לכותרות ואף מציע “שירותי רפואה” לאזרחי איראן. בשבת האחרונה צייץ הערוץ (הציוץ במקור בשפה הפרסית): ״פיצוץ אחר פיצוץ. מישהו צריך לבדוק מה קורה שם. יותר מדי אירועים אקראיים קורים.״הערות כלל הנראה כתב את הדברים בתגובה לדיווח מיום חמישי על פיצוץ בדירה בטהראן אז האם מדובר באמת בערוץ רשמי של המוסד, או שבכלל מדובר בסתם מתיחה מושקעת? ערוץ המוסד בפרסית – אמיתי? אין אישור פומבי: דובר משרד ראש הממשלה (האחראי על המוסד) סירב להגיב לשאלות כתבים. מומחי מודיעין משוכנעים שכן: ד״ר בני סבטי (INSS) טוען שחלק מהמידע “יכול להגיע רק מלב מערך איסוף מודיעין פעיל”.  בשורה התחתונה: זה אמנם לא חתום רשמית, אבל רמזי התוכן והעובדה שאף גורם ישראלי אינו מסתייג – מרמזים שהחשבון לכל הפחות “מאושר בשתיקה”  תגובת איראן והרחוב הפרסי בצורה רשמית- דממה. שום גורם איראני לא הוציא הכחשה מפורשת, אולי כדי לא להעניק לחשבון פרסום נוסף. בציבוריות המקוונת: חלק מהגולשים האיראנים צוחקים ומפיצים ממים, אחרים חוששים לעקוב בגלוי. החשבון עצמו מזהיר: “אל תעשו לייק, תיכנסו לכלא”.   כדי להשלים את התמונה, ראוי לציין שבשבוע שעבר הגביר החשבון את הווליום: בציוץ שפורסם בערוץ נטען כי “מאות חיילים וקצינים במשמרות המהפכה, שמאסו במשטר, פנו אלינו לעזרה – סבלנות, ניצור קשר”, קריצה נוספת לפוטנציאל העריקה מתוך מערך הכוח האיראני. מסרים דומים הופיעו גם בחשבון ה-X של דובר צה״ל בפרסית, שהפנה את הפניות הרפואיות והביטחוניות היישר לידי “הגורמים המתאימים” – וכך התהדקה חוליית הלוחמה הפסיכולוגית הדיגיטלית בין ירושלים לטהראן.  לסיכום “Mossad Farsi” מצליח, בלי אף ירייה, לערער ביטחון ולמשוך קהל בתוך איראן. האם זה באמת המוסד? ייתכן שלעולם לא נקבל תשובה רשמית; אך כל עוד החשבון חושף פרטי מודיעין מדויקים, מספק שירותים אמיתיים (גם אם מוגבלים) וממשיך ללעוג לראשי המשטר – לאיראנים נותר רק לתהות: אולי הציוץ הבא כבר יכלול גם אותם.

צום י״ז בתמוז – הסדק שנחרת בלב העם

בי”ז בתמוז, עם ישראל עוצר לרגע את שגרת החיים, ונכנס ליום של התבוננות, זיכרון ותשובה. צום י״ז בתמוז, מסמן בעיקר את תחילתו של החורבן, אבל לא רק. הוא מסמן גם את הרגע שבו נבקעו החומות, תרתי משמע – חומות העיר וחומות הלב. זה לא רק יום של צום, אלא פתיח כואב מאוד של תקופה כואבת בעם היהודי – שלושת השבועות שבין י”ז בתמוז לתשעה באב, תקופה שמכונה ימי “בין המצרים”. הצום בי״ז בתמוז נקבע לזכר חמישה אסונות קשים שפקדו את עם ישראל לאורך הדורות, אך האסון המרכזי הוא- בקיעת חומות ירושלים, מה שאִפשר לאויב להיכנס לעיר ולסלול את הדרך לחורבן בית המקדש. זה קרה בימי הבית השני, בשנת 70 לספירה, כאשר חיילי טיטוס הצליחו לפרוץ את ההגנה האחרונה על עיר הקודש. אבל י”ז בתמוז לא נושא רק את זיכרון הבקיעה הזו. חז”ל מונים חמישה אירועים מכוננים שאירעו ביום הזה: כולם אירועים קשים מאוד המסמלים אבן דרך עצובה בהיסטוריה של העם היהודי. מעבר לצום עצמו שנמשך מעלות השחר ועד צאת הכוכבים, נהוג ביום זה לזכור את תקופת העם היהודי בזמן המקדש, ולעסוק בתשובה אישית וציבורית. בעידן שבו הכול קורה מהר, י”ז בתמוז הוא הזדמנות נדירה לכולנו לעצור רגע, לחשוב איפה היינו, לאן אנחנו הולכים, ומה ביכולתנו לתקן. בוודאי כעם, אך גם כפרט. הצום הזה הוא לא עונש, אלא תזכורת. תזכורת לכך שגם החורבן התחיל בסדק קטן. וגם התקווה, כמו אז, יכולה להתחיל מצעד ראשון. בשנים האחרונות, צום י”ז בתמוז מקבל גם משמעות אקטואלית. לא רק כאזכור לעבר, אלא כקריאה לחשבון נפש לאומי ואישי. רבים רואים בו תמרור אזהרה מפני פילוג, שנאה חינם, והתפוררות חברתית- תהליכים שליוו את ימי החורבן ויכולים להופיע שוב בכל דור. דווקא ביום הזה, אנשים מכל גוני הקשת היהודית מתחברים לזיכרון המשותף ומרגישים לרגע שהם חלק משרשרת אחת. זהו לא רק צום של אבל, אלא גם יום של תיקון – הזדמנות להפשיל שרוולים בלב ולעשות משהו קטן למען האחדות.

מה באמת יצא מהביקור של נתניהו בוושינגטון? | פרשנות

היום (שישי) הסתיים רשמית ביקורו המדיני ה-"חשוב",של ראש הממשלה בנימין נתניהו בוושינגטון.למה היה כלכך דחוף ללכת?טרם הביקור, ציפו בישראל כי נתניהו לכל הפחות יקיים הצהרה משותפת עם הנשיא טראמפ,בה יציג את הניצחון על איראן.מהלך כזה היה אמור להיות גם כחלק ממסע הבחירות הסמוי של נתניהו, וגם הוואו שהנשיא טראמפ כלכך אוהב.אבל זה לא קרה.לא הייתה מסיבת עיתונאים משותפת לשניים או הצהרה משמעותית כלשהי.אמנם כן נשמעו מדיי פעם משפטים וציטוטים בהקשר הלחימה עם איראן,אך מדובר בסגנון איומים או התבטאויות שתמיד היו.לא לשם כך הרי טס נתניהו עד לוושינגטון לביקור שהוגדר "דחוף",ואף ביטל את ימי עדותו בבית המשפט באותם ימי הביקור. אז למה כן טס נתניהו? קודם כל,נחתמו בארה"ב במהלך הביקור של נתניהו נחתמו עסקאות בין ישראל לארה"ב,בייחוד בתחום הבינה המלאכותית.זה כשלעצמו שווה כתבה נפרדת, ואולי אף תהיה כזו.אבל נתניהו גם נפגש עם הנשיא טראמפ פעמיים, יום אחר יום.על מה הם דיברו?אז לנו כמובן לא נותר אלא לשער..משום שהשאלה כלכך מתבקשת – מה דחוף היה ביקורו של נתניהו בוושינגטון.אז לדעתי, קרו דברים מתחת לפני השטח.נראה כי כאשר נתניהו החליט ללכת על ראש הנחש – איראן, הוא החליט ללכת עד הסוף. מה שנקרא – הניצחון המוחלט.וכנראה שהאורניום המועשר שלכאורה נשאר בידי האיראנים,העובדה שהחות'ים ממשיכים לשגר טילים בליסטיים אל עבר העורף הישראלי- גם לאחר המלחמה מול איראן,תוצאות התקיפה הלא בטוחות של מתקן הגרעין בפורדו,כל אלה כנראה גרמו לנתניה להסביר לטרמפ שאסור לעצור, לא עכשיו.ככל הנראה נתניהו ביקש להעביר לטרמפ, בעצמו,שהסיפור עם איראן מבחינתו לא נגמר.וזה כנראה גם היה כלכך דחוף, כי מבחינת נתניהו השעון מתקתק.איראן משתקמת, מנסה להשתקם,גם בתחום הגרעין וגם בתחום הטילים הבליסטיים,וישראל רואה את זה קורהונתניהו לא יעמוד מנגד. האם ההשערה נכונה ? אין לי מושג. ימים יגידו.מה שבטוח זה שלא טסים לוושינגטון לביקור שאורגן תוך פחות משבוע, בית המשפט לא מבטל לשווא ימי עדות של נתניהו, ואף אחד לא נפגש עם הנשיא טראמפ פנים מול פנים לילה אחרי לילה, כדי לעשות תמונה.

הטורקים באים: הכירו את צבא טורקיה המשמעותי

לאחר שכנראה סיימנו עם איראן, הגיעה הזמן להתחיל לשים לב לבאה בתור- טורקיה ממשיכה לבסס את עצמה כשחקנית צבאית מרכזית במזרח-התיכון ובים התיכון. על-פי מדד Global Firepower היא מדורגת תשיעית בעולם לשנת 2025 (מתוך 145) עם מדד PwrIndx של 0.1902 ותקציב הגנה מוערך בכ-47 מיליארד דולר, נתונים שממקמים את אנקרה בצמרת נאט״ו במזרח-התיכון. הכוחות המזוינים של טורקיה (TSK) נסמכים על 425,000 חיילים פעילים , 380,000 חיילי מילואים (נכון לשנת 2021) צבא טורקיה היבשתי הוא הגדול ביותר, אחריו חיל האוויר והצי. כוחות יבשתיים בצבא טורקיה: לצבא הטורקי 2238 טנקים פעילים (בעיקר M60T ו-Leopard 2A4), כ-61 אלף כלי רכב משוריינים, 1038 קני ארטילריה מתנייעת, ו-296 משגרי רקטות. פרויקט הדגל הוא הטנק Altay: שלושה טנקים ניסיוניים ימסרו עד סוף 2025, ועוד 85 בגרסת T1 אמורים להצטרף עד 2027 . חיל האוויר: חיל-האוויר מפעיל כ-1083 כלי טיס: 201 מטוסי קרב (רובם F-16), 84 מטוסי תובלה, 287 מטוסי אימון, 508 מסוקים ו-111 מסוקי תקיפה. השימוש בכטבמי״ם: הכטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים) הפכו לאבן יסוד באסטרטגיה הצבאית של טורקיה בעשור האחרון, והם ממלאים תפקיד מרכזי בזירות לחימה מגוונות. טורקיה השקיעה רבות בפיתוח תעשייה ביטחונית עצמאית, ובין ההישגים הבולטים שלה ניתן למנות את הכטב"מים מדגם Bayraktar TB2 ו-Aksungur, אשר זכו להכרה בינלאומית בזכות ביצועיהם המרשימים. כלים אלו שימשו את הצבא הטורקי בלחימה נגד כוחות כורדיים בצפון עיראק ובסוריה, ואף נשלחו לתמוך במבצעים בלוב ובאזרבייג'ן. השימוש הנרחב בכטב"מים אפשר לטורקיה להשיג עליונות אווירית בעלות נמוכה יחסית, תוך הפחתת סיכון לחיי אדם. יתרה מכך, הצלחתם בשדה הקרב הפכה את טורקיה לשחקנית משמעותית בשוק הייצוא הביטחוני, עם עסקאות רכש למדינות כמו אוקראינה, קטר ופולין. שילוב טכנולוגיה מתקדמת, עצמאות תעשייתית וניסיון מבצעי הופכים את תחום הכטב"מים לטביעת אצבע ייחודית של הצבא הטורקי בעידן הלחימה המודרנית. לקריאה נוספת חיל הים: לצי הטורקי 182 כלי-שיט, בהם נושאת מסוקים, 9 , 13 צוללות, 41 ספינות סיור ו-11 כלי-לוחמה ימית נגד מוקשים  . בינואר 2025 החלה בניית שלושה כלי-שיט אסטרטגיים נוספים: צוללת חדשה, נושאת מטוסים משופרת ומשחתת TF-2000 להגנה אווירית – כולם בתכנון וייצור מקומי. לסיכום: שילוב כוח אדם גדול, חימוש מגוון ותעשייה ביטחונית מתפתחת, מאפשר לטורקיה לשמור על יתרון יחסי בזירה ולהשפיע על מאזן הכוחות מסוריה של א-שרע ועד הים השחור. ההשקעה בביטחון עצמי טכנולוגי – מטנקים מתקדמים ועד כטב״מים ומטוסי דור חמישי, ממקמת את אנקרה ככוח אזורי בולט ומתבלט ששותפותיו בנאט״ו אינן יכולות להתעלם ממנו.  

מחיר הדלק בישראל – איך הוא בנוי?

מחיר ליטר בנזין בתחנת הדלק בישראל נראה במבט ראשון כמו מספר בודד, אבל מאחוריו מסתתרת נוסחה מפורטת, קבועה בצו פיקוח ממשלתי ומתעדכנת מדי חודש. נכון ל-1 ביולי 2025 עומד המחיר המפוקח לבנזין 95 אוקטן בשירות עצמי על 7.15 ש״ח לליטר, בעוד שירות מלא מוסיף 0.24 ש״ח לליטר – תוספת הקשורה ישירות לעלות שכר המינימום ומתעדכנת פעמיים בשנה. ארבעת הבלוקים שבונים את המחיר עלות הדלק הגולמי (CIF W-MED) זהו מחיר הבנזין במפרץ הים-התיכון, כולל ביטוח והובלה לישראל. ביולי 2025 הוא עומד על 1.88 ש״ח לליטר, כ-26 % ממחיר הקצה. הרכיב הזה מושפע ישירות ממחיר הנפט בעולם ומשער החליפין דולר-שקל. למשל, חבית ברנט נסחרה ב-70 דולר בקירוב ב-8 ביולי 2025, רמה המגלמת עלייה של כ-4 % בחודש אך עדיין נמוכה בכ-18 % מהשיא של 2022.  מס הבלו הבלו הוא מס קבוע לליטר, שאינו תלוי במחיר הגולמי. בחישוב יולי 2025 הוא 3.55 ש״ח – חצי ממחיר הליטר. המדינה השתמשה בו בעבר ככלי לאיזון יוקר המחיה. מאז מאי 2025 חזר הבלו לשיעורו המלא כחלק ממדיניות החזרת הכנסות מס לאחר תקופת ההקלות.  מע״מ שיעור המע״מ הכללי בישראל עלה ל-18 % בתחילת 2025. במונחי בנזין, המע״מ מחושב על סך כל הרכיבים הקודמים, ולכן ביולי 2025 הוא מוסיף 1.09 ש״ח לליטר (כ-15 % ממחיר הקצה). שינויים במע״מ משפיעים באופן מיידי על מחיר התחנה, שכן הם מוכפלים בכל ליטר שנמכר.  מרווח השיווק מרווח השיווק (0.63 ש״ח, 9 % מהמחיר) נועד לכסות את הוצאות התחנות והחברות: תפעול, הובלה פנימית, ביטוח, שכר עובדים, ורווח סביר. המשרד מעדכן את המרווח מעת לעת; ב-2024 למשל הוקטן המרווח בעקבות בדיקה שהעלתה כי התייעלות לוגיסטית הורידה עלויות הובלה. גם כאן משחק תפקיד שער החליפין, מאחר שרוב ההוצאות (דלק למכליות, ציוד) מוצמדות לדולר. למה המחיר קופץ לפעמים באגורות, ולפעמים בשקלים? לסיכום: הפירוק לארבעה בלוקים מגלה שמעל 60 % ממחיר הדלק הוא מס ישיר; כלומר, הממשלה מחזיקה בכלי מהיר להוזיל או לייקר נסיעה ברכב פרטי. מנגד, הנחתה חד-פעמית של בלו מייצרת חור תקציבי של מיליארדי שקלים בשנה. לכן, החלטות מס בדרך-כלל מתקבלות רק בעת משבר יוקר מחיה חריף, או כחלק ממדיניות סביבתית רחבה יותר (למשל, מעבר לרכב חשמלי).

יחסי סין איראן | סקירה

בתקופה האחרונה, מתחת לפני השטח הואצו יחסי הביטחון בין סין לאיראן, בעיקר סביב חידוש היכולות הצבאיות של טהראן לאחר סבב העימות האחרון עם ישראל. (מלחמת 12 הימים) סין ואיראן מרחיבות את שיתוף הפעולה: עסקאות נשק, תרגילים משותפים ומסלולי מימון יצירתיים. מצביעים על כך שבייג׳ינג מתייצבת כאחת משותפות ההתחמשות החשובות ביותר של איראן – מהלך שמעצים את המתיחות בוושינגטון ובירושלים ומחייב מעקב הדוק. בחזית החדשות עמדו דיווחים על העברת סוללות הגנה אויירת מסוג HQ-9B סיניות לאיראן, מיד לאחר הפסקת האש של 24 ביוני. לפי מקורות ערביים שצוטטו ב-Middle East Eye, הסוללות הגיעו בטיסות מטען ושולמו על ידי נפט איראני – דרך עוקפת-סנקציות שנבחנה כבר בעבר בין הצדדים. סין מכחישה בייג׳ינג הכחישה רשמית את הדיווחים. דובר משרד החוץ הסיני טען כי לא סופקו מערכות הגנה מתקדמות לטהראן. נקודת המבט האיראנית ברורה: מערך ההגנה האווירי נפגע קשות ואף אנושות בתקיפות הישראליות בעימות האחרון, וטהראן מנסה ״לסתום חורים״ מהר ככל האפשר. סין-איראן | תרגילים צבאיים: ההתקרבות הצבאית מגובה בשיתוף פעולה ימי: תרגיל “Marine Security Belt 2025” שנערך במפרץ עומאן במרץ האחרון, הציג תסריטים של הגנה על נתיבי שיט ויירוט איומים ימיים בשיתוף רוסיה, ומיצב את סין כעוגן ימי קבוע באוקיינוס ההודי המערבי  . לסיכום במהלך קיץ 2025 נראה כי השותפות הביטחונית בין סין לאיראן עוברת מ”עירוי חירום” לשדרוג אסטרטגי: סוללות HQ-9B (כנראה) כבר בשטח, עסקת J-10C על הפרק, ושיטור ימי משותף הופך לשגרה. כל אלה מתרחשים בצל מאמצי בלימה אמריקניים וישראלים, אך גם בתוך מערכת שיקולים סינית מורכבת ­- בין הרצון להרוויח מהמשבר לבין החשש להיקלע לעימות גלוי עם המערב. בשבועות הקרובים יתברר אם בייג׳ינג תרחיב את שיתוף-הפעולה, או שתבחר להציב לו תקרת זכוכית.

ראיון מזכ״ל חיזבאללה באל־מיאדין, 8 ביולי 2025 – עיקרי הדברים

מזכ״ל חיזבאללה, השייח׳ נעים קאסם, העניק ראיון מקיף אמש לערוץ אל־מיאדין.  המסר המרכזי: “ההתנגדות חיה ובועטת” קאסם הדגיש כי חרף הפגיעה הכבדה שספג הארגון במבצע פיצוץ הביפרים ובמהלך המלחמה האחרונה, חיזבאללה “שיקם את שורותיו, התאושש ומוכן כעת לכל תרחיש”. לדבריו, תחקיר פנימי ממפה את הליקויים, והארגון נערך לשלב הבא של “מאבק ממושך” מול ישראל.  הודאה בכשל מודיעיני חריג: המזכ״ל הודה כי חיזבאללה העריך בחסר את עומק החדירה המודיעינית והאמצעים הטכנולוגיים של ישראל, וכי הפיצוץ המתואם של אלפי ביפרים הוכיח “יכולת איסוף מרחיקת-לכת” מצד צה״ל.  קאסם גילה שבבדיקה התגלתה גם “חבילה נוספת של 1,500 ביפרים ממולכדים” בטורקיה שנוטרלה ברגע האחרון.  מדוע “חזית הסיוע” – ולא מלחמה כוללת? קאסם פירט שלושה יעדים לפתיחת האש ב-8 באוקטובר 2023: לא תיאמנו עם חמאס את 7 באוקטובר קאסם הכחיש תיאום עם חמאס בתחילת “מבול אל-אקצא” (טבח השביעי באוקטובר) וטען שההחלטה להצטרף צבאית התקבלה רק לאחר יומיים, בעקבות פנייה של מוחמד דף ושיחות עם בכירי חמאס שליווה החזית בלבנון.  קו ביירות-טהרן נשמר במהלך הראיון שיבח קאסם את מנהיגה הרוחני של איראן, עלי חמינאי, והודה על התמיכה הפוליטית והכספית ה”עקבית” במערכה מול ישראל.  הוא הדגיש כי ציר ההתנגדות “יישאר מאוחד” וכי חיזבאללה “יישם כל החלטה אסטרטגית” שמתקבלת בין ביירות לטהראן.  לסיכום: לראשונה מאז התמנותו, קאסם מתווה בקולו את מדיניות חיזבאללה לעתיד הקרוב: חזרה למישור התודעתי והצבאי גם יחד – מצד אחד הצבת איום עקיף לישראל, ומצד שני ניסיון להרגיע את הזירה הפנימית בלבנון מתוך הבטחה לשקיפות ולחקירה עצמית. ההודאה בפערי המודיעין והחשש מפרצות נוספות עשויים לעודד את מערכת הביטחון בישראל להמשיך בלחץ האיסופי, אך גם מאותתים שחיזבאללה לומד ומתכוון להתאושש מהר.

חום-שיא בים התיכון ושבר אקלימי במזרח-התיכון

הים התיכון רותח מ – חום: בתחילת יולי 2025 נמדדו במערב הים-התיכון טמפרטורות מים של 30 °C ואף יותר, שיא חום ברמה חסרת תקדים שהקדים את “שיא אוגוסט” בכחודש וחצי. נתוני הלוויין של חברת קופרן־קופרן (Copernicus) מצביעים על חריגה ממוצעת של 5-6 °C מהנורמה הרב-שנתית, והוושינגטון פוסט מגדיר את האירוע כ“הגל הקיצוני ביותר על פני כדור-הארץ כרגע”. הרקע: רצף מערכות לחץ גבוה מעל אירופה, התחממות גלובלית מצטברת והעובדה שהים סופג מעל 90 % מעודף החום הפלנטרי. איפה זה פוגש אותנו? התיירות מתחממת… ומצטננת: חופים שהבטיחו “ים תיכון קריר” הפכו ל“מרק”. שירות החיזוי הספרדי התריע כי טמפ’ מים גבוהות מונעות קירור לילי ומעלות את סיכוני מכת שמש בבתי-המלון. אתרי תיירות באיביזה, איה-נפה וכרתים מדווחים על ביקורים קצרים יותר ועל עלייה בתלונות בריאותיות; מגזין Travel & Tour World כבר כינה זאת “מיני-מכת קורונה לענף” בשל הביטולים והפיצויים שדורשים מבקרים. תשתיות מתעוותות מטמפרטורות החום לא נעצר בקו החוף. דו״ח השקעות בתשתית שפורסם החודש, קובע כי התרחבות מסילות ברזל גרמה ל-40 % מעיכובי הרכבות בגרמניה בשנת 2025, ואספלט רך כפה סגירת כבישים בצפון-איטליה. מה הלאה? מומחי כלכלה מעריכים כי הגל הנוכחי יעלה לאזור כ-0.5 % תוצר בשל אבדן ימי-עבודה, פגיעה בבריאות ואובדן יבול . הדו״ח השנתי על “ביטוח בפני חום קיצוני” של הפורום הכלכלי העולמי קובע כי ללא תמחור-סיכונים חדש, העלויות של קווי אשראי לתיירות ודיג יעלו, וחלקם ייפסקו לחלוטין. גל החום בים התיכון סיכום: התקופה הקרובה מתאפיינת בגל חום כבד וחריג באזור הים התיכון, עם טמפרטורות שלא נראו באזור הזה שנים. הים, הכלכלה והחברה משתנים במהירות, ומייצרים מציאות רב־שכבתית שקצב ההיערכות אינו מדביק. חוקרי ופעילי אקלים רבים מדגישים שהכלים כבר על השולחן: ניטור מוקדם, תכנון חופים ואזורים בקו החוף מותאם-חום, גידול מינים עמידים וחיזוק של רשת החשמל, בייחוד באזורים סמוכי חוף. השאלה הבוערת כעת אינה “האם” לחמם את מדדי הסיכון, אלא עד כמה מהר נצליח אנחנו להתאים את עצמנו לסטנדרט החום החדש של הים התיכון, ולשבר האקלימי החריג שמקיף אותנו.

פרטים על התקרית הקשה ברצועת עזה אמש

אמש (שני) אירעה תקרית ביטחונית קשה וכואבת במיוחד בצפון רצועת עזה- תקרית שגבתה מחיר כבד מכוחות צה”ל הפועלים בעומק הרצועה. בתקרית הקשה נהרגו חמישה לוחמים מיחידות צה״ל – כולם לוחמים אמיצים, גיבורים שנפלו במהלך פעילות מבצעית מורכבת. בנוסף לנפגעים הקשים, עוד 14 חיילים נוספים נפצעו בדרגות פציעה שונות, כאשר מצבם של שניים מהפצועים מוגדר קשה מאוד, והם פונו לקבלת טיפול רפואי דחוף בבתי החולים. האירוע התרחש בשעות הערב המאוחרות (סביבות 22:00) באזור בית חאנון, בצפון הרצועה – אזור שמוכר כבעייתי ומאתגר מבחינה מבצעית, אך אזור שידע פעילות אינטנסיבית של צה״ל הן מהאוויר והן מהיבשה בשנתיים האחרונות. בית חאנון נמצאת סמוך מאוד לגבול עם ישראל, ולמעשה צמודה לעיר שדרות. אכן, רבים מתושבי שדרות והסביבה דיווחו אתמול בשעות הערב על קולות פיצוצים עזים, שנשמעו כתוצאה מהאירוע. החיילים שפעלו בזירה היו לוחמים מגדוד נצח יהודה, שפעלו רגלית במסגרת פעילות יזומה ונרחבת של כוחות צה”ל לאיתור אמצעי לחימה ומחבלים. במהלך תנועתם בציר מוגדר, הופעלו לעברם שני מטעני חבלה בזה אחר זה באופן שנראה מתוכנן היטב מראש. לפי ההערכה הראשונית (טרם פרסום בדיקות רשמיות של צה״לֹ), מדובר בהפעלה מרחוק של מטענים, ככל הנראה באמצעות מערכת הפעלה אלקטרונית או שליטה מרחבית. אך בכך לא הסתיים האירוע. כאשר הכוחות ניסו לפנות את הפצועים הראשונים, נכנסו לתמונה מחבלים נוספים שהסתתרו במרחב – ואלו ביצעו מארב מתוכנן היטב נגד כוחות החילוץ. הכוחות נאלצו לנהל תהליך פינוי מורכב מאוד תחת אש חיה, כשברקע מתבצע ניסיון להציל חיים של פצועים ולהרחיקם מהזירה. הירי הנוסף מצד המחבלים גרם לנפגעים נוספים מקרב הלוחמים, והפך את האירוע למורכב ומתוח עוד יותר. תקריות הפעלת מטענים ברצועה עלו בתקופה האחרונה תקריות מהסוג הזה, של הפעלת מטענים בתוך השטח הבנוי של הרצועה, הפכו לאחרונה לתופעה מדאיגה. בשבועות האחרונים חלה עלייה ברורה בשימוש של מחבלים במטענים מתוחכמים נגד כוחות צה”ל. רק לא מזמן אירעה התקרית הקשה של הפעלת מטען על נגמ״ש צה״ל ברצועה, שגבתה את חייהם של 7 לוחמי צה״ל מדובר באירועים קטלניים אשר גובים מחיר כבד, ולעיתים מתרחשים במקביל לפעולות חילוץ ותגובה.

לאחר הכרזת מאסק על ״מפלגת אמריקה״ מניית טסלה יורדת בכ-7 אחוזים.

לאחר הודעתו הדרמטית של אילון מאסק, המיליארדר והמנכ”ל של חברת טסלה, על כוונתו להקים מפלגה חדשה בארצות הברית בשם “מפלגת אמריקה”, מניית טסלה רשמה היום (7.7) ירידה חדה במיוחד. מדובר בצעד מעורר סערה, שנראה כי הוא קשור גם להחרפה במערכת היחסים המתוחה שבין מאסק לנשיא לשעבר דונלד טראמפ. בתוך כך, מניית טסלה סיימה את יום המסחר בירידה של כמעט 7 אחוזים – נתון שמצביע על חשש גובר מצד המשקיעים. נכון לסיום המסחר, מחיר המניה עמד על 293.94 דולר בלבד. ״מפלגת אמריקה״ של מאסק המהלך יוצא הדופן והלא ברור של מאסק, להכריז על הקמת מפלגה פוליטית עצמאית – מעורר הדים עצומים בזירה הציבורית והפיננסית כאחד. המהלך לא נתפס כצעד פוליטי גרידא, אלא נתפס ככזה שעלול להשפיע באופן ישיר על פעילות עסקית רחבת היקף, ובמיוחד על טסלה, אחת החברות הדומיננטיות ביותר בשוק הרכב החשמלי העולמי. על פי הערכות שונות, ההכרזה הזו יצרה תחושות של בלבול ודאגה בקרב בעלי המניות של טסלה. רבים מהם חוששים כי הצעד הנוכחי של מאסק יגרום להעמקת הקרע עם הנשיא לשעבר טראמפ – קרע שיכול להתגלגל להשפעות שליליות ממשיות על החברה, ובפרט על החוזים הפדרליים והעתידיים של טסלה, כמו גם על יחס הממשל כלפי החברה. טסלה – הכיוון הכללי מניית טסלה לא מציגה מגמת ירידה רק היום, אלא ממשיכה את מגמת הירידה הכללית שמאפיינת אותה בתקופה האחרונה. לפי פרשנים כלכליים, מדובר בתוצאה ישירה של ההתערבות הגוברת של מאסק בזירה הפוליטית בארצות הברית, ובמיוחד על רקע ההתבטאויות החריפות והעימותים הפומביים שהוא מקיים מול טראמפ. המנייה התרסקה מיד בפתיחה המסחר הצלילה של מניית טסלה היום הגיעה עוד בשלב מוקדם של המסחר – דבר שמרמז כי השוק הגיב מיידית ובהיסטריה מסוימת לדיווחים על הכרזתו של מאסק. ההקשר הזמני הישיר בין הודעתו על הקמת המפלגה לבין פתיחת המסחר והירידה החדה, תומך בהשערה כי הדברים קשורים באופן הדוק. לסיכום, נדמה כי הצעד הפוליטי יוצא הדופן של מאסק הצליח לטלטל לא רק את הזירה הציבורית והפוליטית האמריקאית, אלא גם את שוק ההון. ההשפעה על טסלה – לפחות נכון לעכשיו – ניכרת היטב.

מחירי הדלק ליולי 2025 – האם צפויה עלייה נוספת?

לקראת תחילת חודש יולי 2025, השאלה האם מחירי הדלק בישראל צפויים לזנק, מעסיקה צרכנים רבים במיוחד על רקע תנודתיות במזרח התיכון והשפעתה על מחירי הנפט הגולמי. הנה ניתוח קטן של התחזיות, הגורמים המשפיעים, וההשלכות הצפויות על הצרכן הישראלי. המצב הנוכחי בישראל: לפי פרסומים של משרד האנרגיה, המחיר המקסימלי לצרכן של בנזין 95 אוקטן נטול עופרת נכון לתחילת חודש יולי עומד על 7.15 ש”ח לליטר, כולל מע”מ. נראה שהשער החליפין של השקל עמד חזק מול הדולר והאירו במהלך התקופה, מה שמקל על בלימת עלייה במחירי הדלק – לפחות לעת עתה. מחירי הדלק – המצב העולמי: העימות האחרון שהתרחש בין ישראל לאיראן, כולל התקיפות האמריקאיות באיראן וירי הטילים האיראני לעבר ישראל ומדינות המפרץ, הובילו לזינוק במחירי הנפט הגולמי. בנוסף, איום באפשרות של סגירת מיצרי הורמוז, ציר הובלה חשוב המוביל כ‑20 % מסחר הנפט העולמי, מעלה עוד יותר את מחיר הנפט. למרות זאת, לפי ההסיטוריה, עליות במחירי הנפט שנגרמו ממבצעים צבאיים לא נמשכו לאורך זמן. מה צפוי להיות בהמשך יולי? 1. השפעת שער החליפין שקל חזק מפחית לחץ על המחיר המקומי, מאזן את עליית מחיר הנפט הגולמי. 2. המתח הגיאו־פוליטי אם הסערה במזרח התיכון תתחדש – למשל סגירה נקודתית של הורמוז או תקיפות נוספות, מחיר הברנט עלול להתקף שוב בטווח הקצר, וללחוץ על הקיבולת המקומית לייצר תוספת מחיר. 3. מדיניות ממשלתית מנגנון החלוקה של מחיר הדלק בישראל, שמבוסס על מדד, מסים, ושער מט”ח, מאפשר עיכוב מסוים בעדכוני המחיר – ולכן שינוי של חודש אחד עשוי שלא להסתכם בהתאמות מיידיות. מחירי הדלק – השלכות על הצרכן השלכות על הצרכן מסקנות:

עשוראא: חג האבל וההתבוננות העצמית בעולם המוסלמי

חג העשוראא (عاشوراء), המצוין ביום העשירי בחודש מוחרם המוסלמי, החודש הראשון בלוח השנה ההיג'רי, הוא אחד הימים המשמעותיים והטעונים ביותר בלוח השנה המוסלמי. כפי שדיווחנו אמש, אפילו המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי, שעד כה התחבא בבונקר בעקבות המלחמה מול ישראל, תועד בפומבי באחד מטקסי העשוראא. משמעותו והאופן שבו הוא נחגג או מצוין משתנים באופן דרמטי בין הפלגים השונים באסלאם, כאשר עבור השיעים הוא יום אבל לאומי ועולמי, ועבור הסונים הוא מצוין בצורה שונה לחלוטין. שורשי העשוראא: קרב כרבלא והאימאם חוסיין עבורהזרם השיעי באיסלאם, עשוראא הוא יום זיכרון מרכזי וטראגי. ביום זה בשנת 61 להג'רה (680 לספירה), התרחש קרב כרבלא שבעיראק המודרנית, האימאם חוסיין אבן עלי – נכדו של הנביא מוחמד ובנו של האימאם עלי (דמות מרכזית עבור השיעים) – מצא את מותו בקרב הזה. יחד עם בני משפחתו ותומכיו, על ידי כוחותיו של יזיד הראשון, הח'ליף האומיי. האירוע נתפס כמעשה של בגידה ואכזריות חסרת תקדים, והוא מהווה אבן יסוד בזהות השיעית, סמל למאבק על צדק נגד עריצות וקורבן למען האמת. טקסי האבל השיעים: תשועה, מסעות שאהידים והתגלות עצמית הטקסים השיעיים בעשוראא מתחילים למעשה כבר בתחילת חודש מוחרם, בתקופה המכונה "עשרת ימי מוחרם" או "עשרת ימי התשועה". במהלך הימים האלה, השיעים משתתפים בתהלוכות אבל המכונות "מסעות שאהידים" (מַסִירָאת שֻׁהַדָאא), שבהן הם לובשים בגדים שחורים, מניפים דגלים וקוראים קריאות אבל [3]. ביום העשוראא עצמו, הטקסים מגיעים לשיאם. המאמינים מתכנסים במסגדים וב"חוסייניאת" (מקומות כינוס מיוחדים לאבל), ומקשיבים לסיפורי קרב כרבלא ולקינות על מותו של חוסיין. לעיתים קרובות, הם מכים על חזם בחוזקה (טקס ה"לטם") ואף עורכים טקסי "תטביר" (מכות על הראש באמצעות סכינים או חרבות), כביטוי קיצוני של אבל ושותפות בסבלו של האימאם חוסיין. יש לציין כי מנהג התטביר שנוי במחלוקת בקרב אנשי דת שיעים, וארגונים רבים ואפילו חלק ממנהיגי הדת רואים בו פגיעה במוניטין האסלאם. תכליתם של טקסים אלו היא להזדהות עם סבלו של חוסיין, לזכור את הקורבן שהקריב למען עקרונות הצדק, ולחזק את תחושת הקהילתיות וההתמסרות לאימאמות. עשוראא בקרב הסונים: צום והודיה בעוד השיעים רואים בעשוראא יום אבל על חוסיין, הסונים מעניקים לו משמעות אחרת לחלוטין. עבורם, זהו יום של שמחה והודיה לאללה על הצלת משה ובני ישראל מחציית ים סוף, כפי שמסופר בקוראן ובמסורות האסלאמיות/ לפי המסורת הסונית, הנביא מוחמד נהג לצום ביום הזה, והמליץ גם למאמיניו לצום – לעיתים יומיים רצופים, כמו ה-9 וה-10 או ה-10 וה-11 לחודש מוחרם. מלבד הצום, אין בקרב הסונים טקסים מיוחדים או טקסי אבל הקשורים ליום זה, והדגש הוא על הודיה, תפילה, וצדקה. הבדלים משמעותיים ומשמעויות רחבות ההבדלים העמוקים באופן ציון העשוראא בין השיעים לסונים, מדגישים את השסע ההיסטורי והתיאולוגי בין שני הזרמים המרכזיים באסלאם. בעוד שהשיעים רואים ביום זה סמל לנחישות ואומץ אל מול דיכוי, ולחיזוק זהותם הייחודית באמצעות האבל והזיכרון, הסונים מציינים אותו כיום של הודיה וצום, ללא קשר לטרגדיה של כרבלא. כך, עשוראא משמש לא רק כיום זיכרון, אלא גם כמראה המשקפת את המורכבות, הגיוון, והמחלוקות בתוך העולם המוסלמי.

סופסוף אפשר לצאת מהמחבוא | חמינאי בהופעה פומבית ראשונה

המנהיג העליון של הרפובליקה האיסלמית של איראן, עלי חמינאי, נראה בפומבי בפעם הראשונה מאז תחילת מלחמת ישראל איראן. וסוף סוף המנהיג העליון עלי חמינאי הסכים לצאת מהבונקר. כזכור, במהלך "מלחמת 12 הימים" בין ישראל לאיראן, עלו דיווחים שונים כי המנהיג העליון, הבן שלו (שלדעת רבים נחשב ליורשו הפוטנציאלי) משפחתו וקרוביו- שהו בבונקר מוגן תת קרקעי באזור צפון מזרח הבירה טהרן. במהלך המלחמה לא היה כל תיעוד של חמינאי או הקלטה בקולו. ההופעה הראשונה של חמינאי קולות ספק לגבי בריאותו ומקומו בתקופה זו, אמש (5 ביולי) חשף המנהיג העליון את פניו בציבור – בטקס דתי לציון עשרת העשורא', באולם Hosseinieh/מסגד חומייני במרכז טהרן. רוב אם לא כל הקהל שנכח במקום היו אנשי משמרות המהפכה. מטרת הופעתו הפומבית, היא כל הנראה לצורך העברת מסר פנימי של- "אני כאן, והכל בסדר" לאחר שזה לא נראה בציבור ואף היו חששות לשלומו.

רעידת אדמה בישראל: האם אנחנו ערוכים? המדריך המלא להתנהגות נכונה

ישראל, מדינה השוכנת על השבר הסורי-אפריקאי, נמצאת באזור פעיל מאוד סייסמית. בעוד שרעידות אדמה קלות הן תופעה מוכרת למדי באזורנו, הפוטנציאל לרעידת אדמה חזקה ומזיקה אינו בגדר תאוריה בלבד, אלא תרחיש ממשי הדורש היערכות. השאלה אינה "האם תתרחש רעידת אדמה חזקה?", אלא "מתי?". השאלה החשובה באמת היא: האם אנחנו, אזרחי ישראל, ערוכים? הכתבה הזו תספק לכם מדריך מקיף שיענה על השאלות הללו ויעניק לכם כלים להתמודדות נכונה לפני, במהלך ואחרי רעידת אדמה. היסטוריה סייסמית ופוטנציאל עתידי ההיסטוריה של ארץ ישראל רצופה ברעידות אדמה הרסניות. רעידת האדמה הגדולה של 1837 בצפת, שגבתה אלפי קורבנות, ורעידת האדמה של 1927, שגרמה נזקים כבדים בירושלים, יריחו, רמלה וטבריה, הן רק שתיים מתוך אירועים רבים המעידים על הפעילות הסייסמית הגבוהה באזורנו. גיאולוגים ומומחים מתריעים כבר שנים על כך שרעידת אדמה משמעותית נוספת היא רק עניין של זמן. הקרבה לשבר הסורי-אפריקאי, שמהווה גבול פעיל בין לוחות טקטוניים, הופכת את ישראל לאזור בסיכון גבוה. ההבנה הזו הובילה בשנים האחרונות ליוזמות שונות שמטרתן לשפר את המוכנות הלאומית. אך האם הן מספיקות? והאם הידע הזה מחלחל מספיק לציבור הרחב? נראה שיש עדיין פער משמעותי בין רמת המודעות הנדרשת לבין המציאות בשטח. בנייה בטוחה: תקנים ותוכניות חיזוק אחד המרכיבים הקריטיים במוכנות לרעידת אדמה הוא חוזק המבנים. בישראל, תקן ת"י 413 מחייב בנייה עמידה בפני רעידות אדמה. הבעיה היא שתקן זה נכנס לתוקף באופן מלא רק בשנת 1980. המשמעות היא שרבבות מבנים שנבנו לפני שנה זו, בעיקר אלו שנבנו בשנות ה-50, ה-60 וה-70, אינם עומדים בתקני הבטיחות הנוכחיים ועלולים להיות בסיכון גבוה לקריסה או נזק חמור בעת רעידה חזקה. כדי להתמודד עם אתגר זה, הושקו תוכניות ארציות לחיזוק מבנים, כגון תמ"א 38 (תוכנית מתאר ארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה). תוכנית זו מאפשרת לדיירים לחזק את בניינם תוך קבלת זכויות בנייה נוספות, המאפשרות ליזמים לבנות דירות נוספות בבניין. למרות הפוטנציאל העצום של תוכניות אלו, קצב הביצוע שלהן איטי יחסית, בין היתר בשל חסמים בירוקרטיים, התנגדויות של דיירים וקשיים כלכליים. חיזוק המבנים הוא משימה לאומית הדורשת דחיפה משמעותית מצד המדינה, הרשויות המקומיות והציבור כאחד. ההיערכות האישית: המפתח להצלת חיים גם אם המדינה פועלת לחיזוק תשתיות ומבנים, האחריות האישית והמשפחתית היא קריטית. היערכות נכונה לפני רעידת אדמה יכולה להציל חיים ולצמצם נזקים. לפני רעידת אדמה: במהלך רעידת אדמה: כללי התנהגות מצילים חיים הבהלה היא האויב הגדול ביותר בעת חירום. לכן, חשוב לזכור ולפעול לפי הכללים הבאים: להנחיות מפורטות להתנהגות בזמן רעידת אדמה, ניתן לעיין באתר פיקוד העורף: פיקוד העורף – הנחיות לרעידת אדמה. אחרי רעידת אדמה: התמודדות עם ההשלכות הרעידה עצמה היא רק תחילת האירוע. התקופה שלאחריה דורשת סבלנות, זהירות והבנה: לסיכום, רעידת אדמה היא אירוע מפחיד ובלתי צפוי, אך באמצעות היערכות נכונה, הן ברמה הלאומית והן ברמה האישית, נוכל לצמצם באופן משמעותי את הסיכון לחיי אדם ולרכוש. אל תחכו לרעידה הבאה – פעלו כבר היום להגנתכם ולשמירה על יקיריכם.

אחר הצהריים – רה״מ נתניהו צפוי לטוס לביקור בוושינגטון

היום אחר הצהריים, צפוי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, להמריא לביקור מדיני חשוב ומשמעותי במיוחד בעיר הבירה של ארצות הברית – וושינגטון. מדובר בביקור שמגיע בעיתוי רגיש ודרמטי מאוד, כאשר רק לאחרונה הסתיימה באופן רשמי מלחמת "12 הימים" מול הרפובליקה האסלאמית של איראן, ובמקביל לכך הלחימה ברצועת עזה כמעט והגיעה לקיצה המלא. במהלך הביקור המדיני הזה, נתניהו צפוי להיפגש פנים אל פנים עם נשיא ארצות הברית לשעבר והנוכחי, דונלד טראמפ, לפגישה מדינית רשמית שתעמוד במוקד הביקור. הפגישה הזו צפויה להיות טעונה, דרמטית ורבת חשיבות, כאשר שני המנהיגים – גם נתניהו וגם טראמפ – מאוד רוצים להציג לציבור שלהם הישג מדיני גדול ומשמעותי ככל האפשר, כזה שיירשם כהיסטורי. על מה הם צפויים לדבר? מעבר לנושא הבוער והמרכזי של השמדת מתקני הגרעין של איראן, שזוכה להתייחסות רחבה ולדגש משמעותי, בימים הקרובים, היום וגם מחר – צפויות להתקיים שיחות אינטנסיביות ומרוכזות במיוחד, מצד הגורמים המתווכים בין הצדדים, במטרה לנסות ולהגיע להבנות ולחתימה על הסכם משמעותי: עסקת חילופי החטופים בין ישראל לבין ארגון הטרור חמאס, ואולי אף סיום הלחימה. מדובר באירוע שהנשיא טראמפ היה שמח מאוד להציג כהישג אישי מדיני, במיוחד במהלך ביקור כה רגיש, דבר שעשוי מבחינתו גם לקדם אותו לקראת זכייה בפרס נובל לשלום – שאותו הוא מבקש מזה תקופה. ם נושא הרחבת הסכמי אברהם נמצא חזק מאוד על השולחן המדיני. לאור התחושה שבאזור נרשמה ירידה במחסום הפחד מהאיום האיראני, יש סיכוי מוחשי להתקדמות של ממש בכל הקשור להרחבת מעגל המדינות שיחתמו על הסכם שלום מול ישראל, בעיקר בזירה של מדינות המפרץ. הביקור בוושינגטון – מה עם סוריה? בנוסף לכך, גם בגזרה הסורית מתרקמת אפשרות להתפתחות יוצאת דופן: טראמפ צפוי לדחוף את נתניהו לשקול ולפעול לחתימה על הסכם כלשהו מול המנהיג החדש של סוריה – ג’ולאני, שהחליף את שלטון אסד. מדובר במהלך מדיני בעל פוטנציאל לשינוי אזורי משמעותי. לסיכום, צפויות לנו יממות מדיניות סוערות, אינטנסיביות וחשובות במיוחד.צוות אתר החדשות שלנו ימשיך לעקוב באופן צמוד אחר ההתפתחויות, ולעדכן אתכם בכל מה שחשוב לדעת – בצורה אמינה, ברורה ומדויקת.

ההשפעה הכלכלית של המלחמה: איפה תרגישו את זה בכיס?

מלחמת "חרבות ברזל" שהחלה בטבח השביעי באוקטובר 2023, ובפרט ההסלמה האחרונה והלחימה מול איראן, הטילה צל כבד לא רק על הביטחון והחברה הישראלית, אלא גם על הכלכלה. ההדף הכלכלי של העימותים הללו מורגש כמעט בכל בית בישראל, ומשפיע על יוקר המחיה, שוק העבודה, הריבית וצמיחת המשק. בואו נבין רגע מה ההשפעות על האזרח הקטן בישראל. השפעת המלחמה על תקציב המדינה והגירעון: אחד הנתונים הבולטים והמשמעותיים ביותר הוא הגידול הדרמטי בהוצאות הממשלה. המלחמה דרשה וממשיכה לדרוש הקצאת משאבים אדירה לצרכים ביטחוניים (בפרט צרכי הגנה ויירוט ושימוש בחיל האוויר), פיצויים לנפגעים, שיקום תשתיות, ותמיכה בעסקים ואוכלוסיות שנפגעו, ובפרט לאחר ״מלחמת 12 הימים״ מחול איראן. על פי נתוני משרד האוצר, הגירעון הממשלתי זינק באופן חד מאז תחילת המלחמה, מה שמחייב את הממשלה לגייס חובות נוספים. לדוגמה, בסוף 2023 ותחילת 2024, הגירעון זינק באופן משמעותי והיה צפוי להמשיך ולעלות. מקור: דוח בנק ישראל על השלכות המלחמה (ניתן למצוא סקירות באתר בנק ישראל). הגידול בגירעון עלול להוביל לכמה השפעות כלכליות מתגלגלות. ראשית, הוא עלול להגדיל את נטל החוב הלאומי, דבר שישפיע על דורות הבאים. שנית, כדי לממן את הוצאות הלחימה וההגנה על העורף, הממשלה עשויה להזדקק לקיצוצים בתקציבים אחרים (חינוך, בריאות, תשתיות אזרחיות), או להעלות מיסים בעתיד הקרוב, דבר שכמובן ישפיע ישירות על כוח הקנייה של האזרחים. פגיעת המלחמה בשוק העבודה: תחילת המלחמה לוותה בפגיעה קשה בשוק העבודה. עשרות אלפי עובדים הוצאו לחל"ת, מגויסים למילואים, או לא יכלו להגיע לעבודתם עקב המצב הביטחוני והעורף המטווח. כך קרה גם בתקופה האחרונה (מלחמת 12 הימים מול איראן)- עסקים לא פעלו, אנשים הוצאו לחל״ת, ומילואימניקים גוייסו. במקביל, ענפים שלמים כמו תיירות, מסעדנות ופנאי ספגו מכה אנושה. עם זאת, שוק העבודה הראה סימני התאוששות מהירים יחסית בחודשים ובימים שלאחר מכן. אמנם גיוסי המילואים עדיין משפיעים על הפריון בעסקים קטנים ובינוניים, וכן על מגזר ההייטק, שחלק מעובדיו נעדרו לתקופות ארוכות. מקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נתוני תעסוקה ומגמות (ניתן למצוא סקירות חודשיות באתר הלמ"ס). הפגיעה במגזר הבנייה, למשל, עקב מחסור בעובדים פלסטינים ויציאת עובדים זרים, גוררת עליית מחירים בתשומות הבנייה ומאיטה פרויקטים, מה שמשפיע על שוק הדיור. שוק ההון והמט"ח: תנודתיות ואי-ודאות בעקבות המלחמה: תחילת המלחמה לוותה בירידות חדות בשוק המניות המקומי ופיחות בשער השקל מול הדולר. משקיעים זרים הפחיתו את חשיפתם לישראל מחשש לאי-ודאות ביטחונית וכלכלית. בנק ישראל התערב בשוק המט"ח כדי לייצב את השקל. מקור: עדכוני בנק ישראל בנוגע לשוק המט"ח (ניתן למצוא הודעות לעיתונות ודוחות). אמנם חלה התאוששות מסוימת, אך השווקים נשארים רגישים להתפתחויות ביטחוניות. כל הסלמה, במיוחד בזירה האזורית עם איראן, עלולה להוביל לתנודתיות מחודשת. שוק הון חזק חיוני לצמיחת הכלכלה, שכן הוא מאפשר לחברות לגייס הון ולהשקיע. חוסר יציבות פוגע באמון המשקיעים ובפוטנציאל הצמיחה ארוך הטווח. השפעות גלובליות: מתיחות אזורית ותגובת השווקים ההסלמה מול איראן והמתקפות הישירות שלה על ישראל, הציבה סיכון משמעותי ליציבות האזורית ולכלכלה הגלובלית. עלייה במחירי הנפט, שיבושים בשרשראות האספקה דרך תעלת סואץ ובאב אל-מנדב, ועלייה בפרמיות הסיכון הביטחוניות, הם רק חלק מההשלכות. כל התפתחות באזור משפיעה על השווקים הבינלאומיים ובתורה משפיעה בחזרה על הכלכלה הישראלית, התלויה במידה רבה בסחר גלובלי ובזרימת הון בינלאומי. לסיכום- ההשפעה הכלכלית של המלחמה מורכבת ורב-ממדית. היא נוגעת לכל אזרח דרך יוקר המחיה, שוק העבודה, הריבית על המשכנתא, וההזדמנויות הכלכליות. בעוד הכלכלה הישראלית הציגה חוסן מרשים בעבר, האתגרים הנוכחיים דורשים מדיניות כלכלית אחראית, תמיכה בעסקים, וראייה ארוכת טווח. יציבות ביטחונית וצמצום אי-הוודאות הם מפתחות קריטיים להשבת אמון המשקיעים ולהבטחת צמיחה כלכלית בת קיימא עבור כל אזרחי ישראל.

ריבית בנק ישראל ביולי 2025: התרחישים להחלטת הריבית וההשפעה על הכיס שלך

ב-7 ביולי 2025 (יום שני ) צפויה לפרסם הוועדה של בנק ישראל את החלטתה השישית השנה לגבי ריבית בנק ישראל. הריבית עומדת מאז ינואר על 4.5% . על רקע האטה מתונה באינפלציה, התחזקות השקל ושיפור בפרמיית הסיכון של המדינה, מתחדדת השאלה האם נשארים בלי שינוי, או שנראה הורדה -ואיך זה ישפיע על כל אחד מאיתנו. המצב המאקרו-כלכלי: תמונת מצב עדכנית אינפלציה: קצב שנתי של 3.1% במאי – הנמוך ביותר מאז יוני 2024, אך עדיין מעל יעד 1-3%  . צמיחה: המשק צמח ב-3.7% (נתון מנוכה עונתיות, רבעון ראשון), עם תחזית צמיחה מעודכנת ל-3.5% לשנה כולה  . שקל ומחירי סיכון: השקל התחזק 8% מול הדולר מאז העימות הקצר עם איראן; ה-CDS ל-5 שנים ירד ל-86 נק’ בסיס – רמז לירידה בסיכון נתפס  . כל עוד האינפלציה יורדת והסיכון הגיאופוליטי מתמתן, מתגבשת קרקע פוטנציאלית להקלה מוניטרית – אך הבנק עדיין נזהר לא לאבד שליטה על המחירים. החלטת הריבית – מה מצפה השוק? סקר רויטרס שבוצע בקרב 11 כלכלנים מביא איתו את הנתונים הבאים: זאת אומרת שעל פי הסקר של רויטרס, כנראה שהריבית תישאר ללא שינוי, אך ישנו סיכוי קטנטן להורדה של 0.25. סיכום קצר של המצב בשנים האחרונות: להלן רצף השינויים העיקריים בריבית בנק ישראל בשנים האחרונות: מאפריל 2022 החל בנק ישראל במחזור העלאות ריבית, כשהוא מעלה אותה מרמה של 0.10 % ל-0.35 % – צעד שסימן את תחילת ההידוק המוניטרי לאחר שנים של סביבת ריבית אפסית. מאותו רגע נמשכה סדרת העלאות עקב עליית האינפלציה, ובמאי 2023 הגיעה לשיאה במחזור הנוכחי: 4.75 %. לאחר שהאינפלציה החלה להתמתן, ביצע הבנק בינואר 2024 את ההפחתה הראשונה, קטנה אך סמלית, של 0.25 נקודת אחוז – לרמה של 4.50 %. מאז אותה הורדה, חמש ההחלטות הרצופות שבין פברואר למאי 2025 הותירו את הריבית ללא שינוי, וזאת כדי לוודא שהאינפלציה מתקרבת אל יעד 1-3 % בלי להסתכן בזינוק מחודש במחירים. מצב הריבית – השפעה על משקי־הבית: משכנתאות אשראי צרכני וחשבון עו”ש הבנקים גובים בדרך כלל “פריים+X”. ירידת ריבית תגלוש מהר יחסית גם ללווים צרכניים בטווח קצר (<3 שנים), אך עשויה להתגלם בפיקדונות רק בהמשך ובשיעור חלקי. חסכונות ופנסיה פיקדונות בנקאיים: מפחתי ריבית יקטינו את הריבית על פיקדונות תוך שבוע-שבועיים, כך שהשאיר כסף בעו”ש יהיה אף פחות משתלם. קופות גמל להשקעה / קרנות קצרות-מועד: ירידת תשואת אג”ח תעלה את המחיר הנקי של הקרנות—רווח און-פייפר לבעלי הסיכון הנמוך. במה ההחלטה תלויה? לסיכום: סיכום הוועדה המוניטרית של בנק ישראל ניצבת בצומת רגיש: מצד אחד אינפלציה יורדת ואופק סיכונים בהיר יותר, מצד שני יעד המחירים טרם הושג במלואו. מרבית הכלכלנים מעריכים “הפסקת אש” בריבית ביולי, אולם אם מגמת האינפלציה והתחזקות השקל יימשכו- אוגוסט או ספטמבר עשויים כבר להביא הקלה של 0.25%-0.5%. בינתיים, משקי הבית צריכים להיערך לתרחיש של יציבות, אך להחזיק גמישות- מי שינצל חיתוך ריבית מוקדם יוכל לחסוך מאות שקלים בשנה, ומי שממתין עשוי להתמודד עם ריבית גבוהה עוד סבב אחד.

הצעת הפסקת האש ל60 יום | כל הפרטים

הלילה הצהיר נשיא ארה״ב דונלד טראמפ כי ישראל קיבלה עקרונית הצעה להפסקת אש בת 60 יום מול חמאס, הצעה שנתפרה בתיווך מצרים וקטאר. לדבריו, “זה לא יהיה טוב יותר עבורם”. רמז ברור ללחץ שמופעל על מנהיגי חמאס לקבל את המתווה כבר בימים הקרובים.  הפסקת אש – מה על השולחן? ההצעה ששבה אל מרכז הבמה והיא זו שנידונה כעת, היא גרסה מעודכנת של “עסקת וויטקוף”: שחרור 10 חטופים חיים ו־18 חללים ישראלים תמורת כ־1,200 אסירים פלסטינים, ובהם מאות מרצי מאסר עולם. נוסף על כך תוקם ועדה פלסטינית־אמריקאית לפיקוח אזרחי ברצועה, בעוד צה״ל יישאר בנקודות מפתח למשך “ימי המבחן” הראשונים.  הדילמה המדינית בירושלים בישראל הדעות חלוקות אודות המתווה. הלשכה של נתניהו – מנסה לשמור על מרחב תמרון בין שתי העמדות, תוך הבטחה שטראמפ יעניק “רשת ביטחון” מדינית אם חמאס יפר את ההבנות.  אלו שבעד העסקה – משפחות החטופים, צמרת מערכת הביטחון וחלק משרי הקבינט שמאמינים כי חלון ההזדמנות לשחרור בן ערובה חי הולך ונסגר. מחנה המוטיבציה הצבאית – השרים הימניים (כדוגמת השר בן גביר והשר סמוטריץ׳) וחלק מהמטכ״ל, הרואים בהפוגה ארוכה סיכון להשבת כוחו של חמאס. הפסקת אש – האם הפעם זה יקרה? עיתוי ההצעה להפסקת אש והלחץ מצד הנשיא טראמפ משחק תפקיד: טראמפ מצידו כמובן מעוניין בהישג דיפלומטי מהיר אבל איכותי, לאחר שזה לא הצליח להביא להישג משמעותי עדיין (למעט תקיפת מתקני הגרעין) נתניהו זקוק לנשימת רווחה מול זעם המשפחות, העם שנמאס לו, ומשפחות השכול מהלחימה הממושכת. חמאס מותש צבאית ומחפש הישג סמלי. במיוחד לאחר מלחמת איראן, שכנראה תגרור לחמאס הפסדים כלכליים, ואולי אף באיראן ירצו שחמאס יחתור להסכם כלשהו כדי ״להרגיע את השטח״ אם יימצא נוסח שיאפשר לכל צד להכריז “ניצחון” או לכל הפחות ״רווח בולט״, גוברים הסיכויים שהמתווה ייצא לדרך עוד החודש. סיכום כרגיל וכיאה למזרח התיכון הנפלא- שורת משתנים אזוריים משפיעים בכל רגע נתון. מאיראן ועד עורף ישראל והקריזות של הנשיא טראמפ – כל אלו הופכים את המתווה הנוכחי למעט יותר מ“עוד סבב מאמצי תיווך”. ועדיין, כבר קרוב לשנתיים שבכל חודש ישנה הצעה חדשה להפוגה, ככה שאי אפשר להגיד בוודאות שבשלה העת. מדובר במבחן איזון שיקבע האם “חמאס 2025” יישאר כוח לוחם, יהפוך לשחקן פוליטי-אזרחי ברצועה או ייעלם/יגורש. בינתיים, השעון מתקתק, לטראמפ ולנתניהו יש תכנונים קצת יותר גדולים מרצועת עזה כפי שזה נראה, וזמנם של החטופים החיים לצערנו – אוזל.

מדוזות בישראל: כל מה שחשוב לדעת הקיץ.

אנחנו נמצאים ממש בשיא עונת הרחצה בישראל ותחילת החופש הגדול, חוף הים הופך לא רק לאזור בילוי מהנה אלא גם לזירה שבה מופיעות מדוזות, לעיתים בכמויות גדולות ומרשימות. הנה כל מה ששווה לדעת על יצורים ימייים ייחודיים אלה: מיהן, איפה הן נפוצות, כיצד מתמודדים איתן – ובסופו של דבר, איך ליהנות מהים בלי לסבול. אז.. מה זה בכלל מדוזות? מדוזות הן בעלי חיים חסרי חוליות המשתייכים לתחום הצורבים, הכולל גם אלמוגים ושושנות ים. ממה עשויות מדוזות? בעיקר ממים. עד כ‑95% ממשקל גופן וזרועות המכילות תאי ארס המשמשים לצייד ולהגנה עצמית. מדוזות ניזונות בעיקר מפלנקטון וביצים. זרועות המדוזות מכילות תאי ארס נפלטות ברגע מגע, חודרות לעור הפתוח ומזריקות את הארס. רוב סוגי המדוזות שקיימות בישראל אינן מסוכנות באופן חמור, אך עדיין עלולות לגרום לתחושת צריבה, אדמומיות וגרד, ובמקרים נדירים אף לתגובות אלרגיות. כמה מינים של מדוזות קיימים בישראל? האקלים החם והזרמים הימיים מאפשרים הופעה של מינים מגוונים של מדוזות. בישראל נרשמו כ־10 מיני מדוזות, רובם פולשים ממקורות זרים  : איפה בעיקר רואים את המדוזות? אי אפשר להתמקד רק בחוף אחד. נחילי מדוזות מופיעים לעיתים קרובות לאורך כל חופי ישראל, מהדרום ועד הצפון – וביתר שאת באשקלון, חוף תל אביב, הרצליה וחיפה. ההופעה מרוכזת בעיקר בחודשים יוני עד אוגוסט, כששיאה הוא בחודש יולי. מה הסכנה ומה עושים כדי להתמודד עם זה? א. כיצד מזהים מדוזה “מסוכנת”? ב. טיפול ראשוני – מדריך פשוט: ג. אמצעי מניעה:

התפטרות ח״כ אייזנקוט מהמחנה הממלכתי | פרשנות אישית.

חבר הכנסת גדי אייזנקוט הגיש את הבקשה הרשמית לעזיבת המפלגה לידי יו״ר המפלגה, חבר הכנסת בני גנץ. הצעד הזה, שעורר לא מעט תגובות במערכת הפוליטית, מגיע בעיתוי רגיש במיוחד, כאשר הרוחות במערכת הביטחונית והפוליטית בישראל סוערות גם ככה. על פי הפרשנות האישית שלי – שחשוב להדגיש, אינה מבוססת על שום מידע אחר מעבר לדברים שידועים וגלויים לציבור – נראה שסלע המחלוקת המרכזי בין חבר הכנסת בני גנץ לבין חבר הכנסת אייזנקוט – הוא לא אחר מאשר בנימין נתניהו. ח״כ גנץ, האיש שהוכיח בעבר שהוא יודע לשים את טובת המדינה מעל לשיקולים אישיים, כשהקים ממשלת אחדות לאומית בשעת חירום, נראה כי גם הפעם, בנוגע להקמת קואליציה עתידית עם נתניהו – הוא עדיין לא נועל את הדלת באופן מוחלט. וזה כנראה לא סתם. לאור ההצלחות המשמעותיות במלחמה מול איראן, וגם מול גזרות נוספות בזירה האזורית מאז אותו טבח מזעזע בשביעי באוקטובר, מתחזקת התחושה שנתניהו נמצא בתקופה של הצלחה מדינית ופוליטית. בתוך המציאות הזו, גנץ מבין, כך נראה לי לפחות, שהציבור מעניק לנתניהו אשראי מחודש, מה שמוביל לכך שהוא עצמו עדיין לא מוכן לומר “רק לא ביבי” בצורה חד משמעית וברורה. מה עם אייזנקוט? לעומת זאת, חבר הכנסת גדי אייזנקוט, שהיה יד ימינו של גנץ בתקופה האחרונה, משדר קו ברור יותר. הוא נראה כאחד שמזוהה עם מחנה ״רק לא ביבי״, בלי פשרות. הוא פועל, ככל הנראה, לקידום מהלכים של חיבורים בין מפלגות בגוש המרכז־שמאל, בניסיון להוביל לאיחוד כוחות שיעמוד מול נתניהו מאוחד. מבחינתו, נראה שהמטרה ברורה: להחליף את נתניהו, גם אם זה דורש חיבורים לא פשוטים או ויתורים מצד שחקנים שונים בזירה הפוליטית. לדעתי, אם המגמה הזו תימשך – כלומר, אם אכן נמשיך לראות תנועה ברורה לכיוון של בחירות, צפויים חיבורים בין מפלגות קטנות בגוש מתנגדי נתניהו כבר בזמן הקרוב. ואם, בנוסף לכך, יתרחשו גם מהלכים מדיניים משמעותיים, כמו הרחבות נוספות להסכמי אברהם או אפילו השגת עסקה משמעותית ברצועת עזה – אז זה כבר באמת יכול לשנות את כל התמונה, ולהשפיע בצורה מהותית על השיקולים של בני גנץ. במקרה כזה, הוא יצטרך (ויהיה לו קשה) להחליט האם להצטרף לקואליציה בראשות נתניהו, או להישאר נאמן למחנה שמבקש לראות הנהגה חדשה לחלוטין.

קבר יוסף שבשכם | קצת רקע

קבר יוסף, שממוקם בפאתי העיר שכם (נאבלוס) ביהודה ושומרון, הוא אתר בעל חשיבות דתית והיסטורית עצומה לשלושת הדתות – יהדות, נצרות ואסלאם. במאמר הזה נלמד קצת על ההיסטוריה של האתר, ונסקור את האירועים והאתגרים העכשוויים המלווים אותו. קבר יוסף בשכם – היסטוריה האמונה המרכזית סביב קבר יוסף נשענת על המסורת המקראית. בספר יהושע (פרק כ"ד, פסוק ל"ב): "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה וַיְהִי לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה". הזיהוי של המקום הספציפי כקבר יוסף עבר מסורת מדור לדור. לאורך מאות שנים, האתר שימש כאתר עלייה לרגל ליהודים, שומרונים, נוצרים ומוסלמים. מעמד דתי ומשפטי קבר יוסף, בהיותו אתר קדוש, נמצא תחת מעמד משפטי מורכב. על פי הסכמי אוסלו שנחתמו בין ישראל לאש"ף בשנת 1995, האתר נכלל בשטח A, המוגדר כשטח תחת שליטה אזרחית וביטחונית פלסטינית מלאה. עם זאת, נותרה הבנה לא רשמית, ולעיתים שנויה במחלוקת, כי ישראל תשמור על גישה לאתר ותאפשר תפילה בו. [מקור: הסכמי אוסלו ב', נספח I (נספח על עניינים אזרחיים), סעיף 3]. בפועל, מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, נמנעה כניסה ישראלית סדירה לאתר, והכניסה מתבצעת לרוב בליווי צה"ל ובתיאום ביטחוני, לרוב בשעות הלילה המאוחרות. עבור יהודים, הקבר הוא אחד מהאתרים הקדושים ביותר ביהודה ושומרון, והוא נתפס כסמל לקשר העמוק בין עם ישראל לארץ אבותיו. עבור המוסלמים, יוסף (יוסף אבן יעקוב) נחשב לנביא חשוב, והקבר מוכר גם בקרבם. מוקדם יותר היום דיווחנו כי צה״ל בוחן בתקופה האחרונה חזרה של נוכחות יהודית קבועה במתחם קבר יוסף שבשכם. בעיקר לאור העובדה שאזרחים רבים בתקופה האחרונה נכנסים ללא תיאום, דבר המעמיד אותם בסכנת נפשות.

מערכת היירוט חץ – חומת המגן האסטרטגית של ישראל

מערכת היירוט “חץ” היא אחד הסיפורים המעניינים ביותר בהנדסה ובחדשנות ישראלית: פיתוח כחול-לבן (בשיתוף ארה״ב) שמעניק שכבת הגנה עילית מפני טילים בליסטיים. במקום לדבר בסיסמאות צבאיות, תחשבו עליה כעל טכנולוגיה חכמה שמזהה איום מרחוק, מחשבת נתיב יירוט מדויק ופועלת אוטומטית כדי לשמור על שמי המדינה נקיים. בכתבה שלפניכם נצלול אל מאחורי הקלעים של המערכת, נבין איך היא עובדת, נסקור את הנתונים המעניינים ביותר ואת הדרך שבה “חץ” הפך למוצר יצוא נחשק ברחבי העולם. אז מה היא מערכת היירוט חץ? “חץ” היא השכבה העליונה במערך ההגנה הרב-שכבתי של ישראל מפני טילים בליסטיים, לצד “כיפת ברזל”, “קלע דוד” . ייעודה הוא ליירט איומים מחוץ לאטמוספרה, עוד בשלב הטיסה בחלל – ובכך לשבור שרשרת שיגור-פגיעה לפני שהראש הקרבי חוזר לאטמוספרה. מערכת חץ, שפותחה במשותף על-ידי משרד הביטחון הישראלי וסוכנות ההגנה מטילים האמריקנית (MDA), נחשבת לאחת המערכות האקזואטמוספריות המבצעיות הבודדות בעולם.  סוגי מערכות חץ: אז, איך מערכת חץ בעצם פועלת ? איתור – מכ”ם Green Pine הדיגיטלי סורק וטווחו מעל 800 ק”מ. מעקב וחישוב מסלול – מרכז בקרת האש “Citron Tree” מחשב נתיב־יירוט אופטימלי ומקצה משגר זמין. שיגור – הטיל הדו-שלבי מואץ באמצעות מנוע רקטי, נפרד בשלב החוץ-אטמוספרי ומפעיל מנוע ביות עצמאי. Kill Vehicle – ראש נגדי לא נפיץ, מנווט באמצעות חיישן IR ומערכת Thrust Vectoring; הפגיעה הישירה משמידה את האיום באנרגיה קינמטית גבוהה, הרחק משטח ישראל.  מקורות> קצת נתונים על מערכת היירוט – ייצוא מערכת חץ: הפרויקט ממומן בכ-50 % ע”י ארה”ב; בואינג מייצרת תתי-מערכות, ו-IAI אחראית על האינטגרציה בישראל. ב-2023 אישר הקונגרס האמריקני את מכירת חץ 3 לגרמניה – עסקת הייצוא הביטחונית מהגדולות בתולדות ישראל (כ-€3.5 מיליארד). המשלוחים הראשונים מתוכננים ל-2025 במסגרת מיזם Sky Shield האירופי.  מדינות נוספות – דוגמת אזרבייג’ן, שוויץ ופינלנד – הביעו עניין, אך כל יצוא כפוף לאישור אמריקני עקב מרכיבים רגישים.  היקף ייצור ועלויות: הצלחות בולטות של מערכת חץ: ב־15 אפריל 2024, במהלך מתקפת-השיא האיראנית (מאות טילים ומל”טים), חץ 2 ו-חץ 3 הובילו מערך שיירט 99 % מהאיומים, בשילוב סיוע אווירי אמריקני ובריטי. 

ג' בתמוז: יום פטירתו של הרבי מליובאוויטש

ג' בתמוז , זהו תאריך פטירתו של הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מענדל שניאורסון זצ"ל. יום זה הוא בעל משמעות עמוקה בלוח השנה החב"די והיהודי כולו. זהו יום של התבוננות, חשבון נפש והתחדשות, המזמין אותנו להתחבר מחדש למורשתו העצומה של הרבי ולהשראה שהוא ממשיך להפיץ בעולם. ג׳ בתמוז והרבי מליובאוויטש: מסע חיים של מנהיגות והשפעה. רבי מנחם מענדל שניאורסון נולד בי"א בניסן ה'תרס"ב (1902) בעיר ניקולאייב, אוקראינה, לאביו המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון, רבה הראשי של יקטרינוסלב (כיום דנייפרופטרובסק), ולאמו הרבנית חנה שניאורסון. בשנת תרפ"ט (1929) נשא לאישה את הרבנית חיה מושקא שניאורסון, בתו של הרבי הקודם, אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף יצחק שניאורסון). לאחר נישואיהם, התגוררו בני הזוג בברלין ולאחר מכן בפריז, שם למד הרבי באוניברסיטת סורבון [מקור: אתר חב"ד אורג, ביוגרפיה של הרבי]. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, בשנת תש"א (1941), הצליחו להימלט מאירופה הכבושה והגיעו לניו יורק. לאחר פטירת חותנו בכ' שבט ה'תש"י (1950), קיבל על עצמו הרבי את נשיאות חסידות חב"ד. במשך למעלה מ-40 שנה, הנהיג את חסידות ותנועת חב"ד בצורה חסרת תקדים, תוך שהוא חולל מהפכה רוחנית ותודעתית בעולם היהודי ומחוצה לו. מנהיגותו לא הייתה רק תיאורטית; היא באה לידי ביטוי במעשים יום-יומיים, בדאגה אינסופית לכל יהודי, באשר הוא, ובחתירה בלתי פוסקת לגאולה וקירוב לבבות. הרבי האמין בכוחו של כל פרט ופרט לחולל שינוי, והעצים אלפים להפוך לשליחים נאמנים, להביא את אור היהדות לכל מקום. מסריו על אהבת ישראל, אחדות, והתמסרות למטרה עליונה, ממשיכים להדהד ולהיות רלוונטיים מתמיד. הוא פעל רבות למען אחדות עם ישראל ועודד את לימוד התורה והפצתה. ביום ו' באדר ב' ה'תשנ"ב (1992), לקה הרבי בשבץ מוחי בעת עמידה ליד קברו של חותנו, ומאז ועד י' בתמוז ה'תשנ"ד (1994), היה במצב קשה. פטירתו ביום זה הותירה חלל עצום בעולם היהודי, אך מורשתו ממשיכה לחיות ולהתפתח. ג׳ בתמוז – מנהגים: מנהגי י' בתמוז: התקשרות והמשכיות על אף הסתלקותו הפיזית, הרבי חי וקיים במורשתו, בתורתו ובהשפעתו. ג' בתמוז אינו רק יום זיכרון, אלא יום של התקשרות – חיבור עמוק ונצחי לרבי. זו הזדמנות עבור כל אחד ואחת מאיתנו להתחבר מחדש לרבי, ללמוד מתורתו, לקיים את הוראותיו, ולהמשיך את פעילותו. ההתקשרות לרבי היא כוח מניע המעניק לנו השראה, הכוונה וכוחות להתמודד עם אתגרי היומיום ולהתעלות מעל מגבלות. ביום זה, ג׳ בתמוז, ובימים שלפניו, נוהגים חסידי חב"ד ותומכים רבים ברחבי העולם לקיים מנהגים שונים המבטאים את ההתקשרות והרצון להמשיך את דרכו של הרבי: *לחזרה לדף הבית לחצו כאן*

כן, זה אמיתי: קבר חבקוק הנביא נמצא באיראן.

העיר תואיסרכאן, איראן: עמוק בתוך הנופים ההרריים שנמצאים באזור מערב איראן, לא רחוק מהעיר ההיסטורית המדאן, מסתתרת פנינה ארכיאולוגית ודתית ייחודית: קברו של חבקוק הנביא. קבר חבקוק הנביא, המוכר בפי המקומיים כמו "פיע'אמבר חבקוק", מהווה מוקד עלייה לרגל לא רק עבור הקהילות היהודיות והמוסלמיות בנות המקום, הוא מושך אליו חוקרים ותיירים בודדים מכל קצוות תבל, בעיקר לצורך חקירת ההיסטוריה באזור זה. סקירה קצרה על חבקוק הנביא: חבקוק הנביא, היה אחד משנים עשר הנביאים הקטנים המופיעים בספרות הנבואה של התנ"ך. ככל הנראה תקופתו היא בסוף המאה השביעית לפני הספירה, בתקופה סוערת במיוחד שקדמה לחורבן בית ראשון ולגלות בבל. ספר חבקוק הנביא מונה שלושה פרקים. קבר חבקוק הנביא. באיראן? האמונה כי חבקוק הנביא קבור בתואיסרכאן, עיר היסטורית ששמה הקדום אולי היה "יהודאיה", מושרשת עמוק במסורת המקומית בקרב הקהילה היהודית הוותיקה של איראן, וכן בקרב הרוב המוסלמי-שיעי. לפי המסורת, חבקוק הגיע לאזור לאחר שחרור היהודים מגלות בבל, ונטמן כאן. המבנה הנוכחי של הקבר, המעוטר בכיפה אופיינית וחצר פנימית שלווה, משקף ארכיטקטורה פרסית-אסלאמית. מחקרים ארכיאולוגיים והיסטוריים מצביעים על כך שהמבנה עבר שיפוצים והרחבות משמעותיות בתקופות שונות, כאשר המבנה הנוכחי נראה כמתוארך למאות ה-12 עד ה-14 לספירה, תקופה בה פרס עברה תמורות תרבותיות ודתיות רבות. הקבר, מתחוזק מאוד ונחשב לאתר מורשת לאומי באיראן. הוא מושך אליו עולי רגל רבים, במיוחד בתאריכים בעלי משמעות דתית, הן יהודית והן מוסלמית. תושבי המקום מייחסים לקבר סגולות רבות, והוא נתפס כמקור לברכה וריפוי. מעבר למתחים פוליטיים: גשר של היסטוריה ואמונה עצם קיומו של קבר חבקוק הנביא באיראן, שנחשבת היום לאוייבת המרה ביותר שלנו – מהווה תזכורת רבת עוצמה לכך שההיסטוריה והאמונה חורגות לעיתים קרובות מגבולות גאוגרפיים ופוליטיים. אתר הקבר הוא סמל לחיבורים עתיקים בין תרבויות ודתות שונות שהתקיימו במרחב הפרסי לאורך אלפי שנים. למרות המתחים הפוליטיים המודרניים בין איראן לישראל, אתר קדוש משותף זה מדגיש את העובדה כי המורשת התרבותית והדתית של איראן היא פסיפס מורכב ורב-שכבתי. אמנם להגיע אל הקבר מסתמן כי זה משימה לא קלה עבור יהודים, שראלים, ואפילו סתם תיירים זרים מרחבי העולם, אמנם הקבר ממשיך למלא תפקיד חשוב בחיי האמונה של הקהילות המקומיות, המטפחות את המקום באדיקות ובמסירות. קבר חבקוק הנביא באיראן הוא סמל חי למורשת אנושית משותפת, החוצה מחלוקות ומחברת בין עבר להווה. מקורות: https://www.iranicaonline.org https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%91%D7%A8_%D7%94%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%90_%D7%97%D7%91%D7%A7%D7%95%D7%A7_(%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%90%D7%9F) לחזרה לאתר.

חשיפה של העיתונאי עמית סגל – מו״מ לסיום משפט נתניהו

הכתב והעיתונאי הבולט, עמית סגל, חשף כי מתקיימים בימים אלו מגעים לסיומו של משפט נתניהו. ציטוט הדיווח של עמית סגל לגבי המו״מ לסיום המשפט: פרקליטו של ראש הממשלה ניהל בתקופה האחרונה מגעים חשאיים לסיום משפט האלפים של נתניהו מול נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק. בחודש שעבר, זמן קצר לפני שהחלה חקירתו הנגדית של ראש הממשלה, התקיימה פגישה חשאית בביתו של הנשיא בדימוס ברק בתל אביב. הנוכחים: פרקליטו של נתניהו, עמית חדד; פרקליטו של אלוביץ׳, ז׳ק חן; פרופסור ברק מדינה, מראשי המתנגדים לרפורמה המשפטית וכמובן אהרן ברק עצמו. יש מחלוקת מי יזם את הפגישה – הנשיא ברק או פרקליטי נתניהו. בפועל חדד הוא זה שהתקשר לברק לבקש אותה. הנושא על הפרק: גישור פלילי בין התביעה וההגנה כדי להביא את משפט נתניהו לסיומו.״הצעתי את שירותיי שוב״, אמר לי הבוקר ברק. הוא מתכוון להתייצבותו בעד עסקת הטיעון ב-2022, שהחלה גם אז במגעים סודיים בינו ובין נתניהו. הפעם, אהרן ברק עצמו נועד להיות המגשר. על פי החוק, שופט בדימוס שהוכשר לכך יכול לגשר בין הצדדים במשפט פלילי. אבל לברק היו שתי הערות: הראשונה, למה אתם פונים אליי, אמר לפרקליטים חדד וחן. תקבלו את הסכמת היועמ״שית בהרב-מיארה ואשמח להיות המגשר. היועמ״שית סירבה עד היום לכל הפצרות השופטים לפתוח בגישור כזה. ברק גם אמר שבכל מקרה תידרש פרישה של ראש הממשלה מהפוליטיקה, כפי שהיה בזמנו עם ברק עצמו כיועמ״ש וראש הממשלה יצחק רבין בפרשת הדולרים. חדד הבהיר שלנתניהו יש תנאי סף: לא לפרישה, ולא לקלון. אז אמר חדד משפט שהפתיע את הנוכחים מהצד השני: נתניהו, כך אמר, הדגיש שנים את הצורך לשמור על מערכת משפט אובייקטיבית ועצמאית. כרגע בשל ניגוד העניינים הוא מנוע לעשות זאת. הנוכחים לשיחה פירשו זאת כהצעה מוסווית חלופית – נתניהו לא יפרוש אבל בלי ניגוד העניינים יגנוז את הרפורמה המשפטית. חדד מכחיש בתוקף שזו הייתה כוונתו. זה הסיבוב השני למגעים על סיום המשפט, גם אם יסתיים בלא כלום, די ברור שהוא לא יהיה האחרון.

תכנית השלום של טראמפ ונתניהו | ישראל היום

היום פורסם על ידי ״ישראל היום״ פירוט של תכנית טראמפ ונתניהו לשלום. כזכור, אנחנו ממש לאחר השמדת מתקני הגרעין באיראן, לאחר חיסול חיזבאללה, כמעט מיטוט חמאס, וכעת המזרח התיכון, בין אם נרצה ובין אם לא – ישנה את פניו. ב״ישראל היום״ חשפו מוקדם יותר היום את התכנית של דונלד טראמפ ובנימין נתניהו – ״החזון הרחוק״ אם תרצו. תכנית טראמפ ונתניהו – מתוך ״ישראל היום״ • המלחמה בעזה תסתיים בתוך שבועיים. תנאי הסיום יכללו את כניסתן של ארבע מדינות ערביות (ביניהן מצרים והאמירויות) שינהלו את רצועת עזה במקום ארגון הטרור הרצחני חמאס. מה שנותר מהנהגת חמאס תוגלה למדינות אחרות וכמובן שהחטופים ישוחררו. • מספר מדינות בעולם יקלטו רבים מתושבי עזה שיבקשו להגר ממנה. • הסכמי אברהם יורחבו: סוריה, סעודיה ומדינות ערביות ומוסלמיות יכירו בישראל ויכוננו אתה קשרים רשמיים. • ישראל תביע נכונות לפתרון עתידי של הסכסוך עם הפלשתינים תחת הרעיון של "שתי מדינות", ומותנות ברפורמות ברשות הפלשתינית. • ארה"ב תכיר בהחלת ריבונות מסוימת של ישראל ביהודה ושומרון.

הדיכוי שאחרי המלחמה | צעדי איראן למניעת הפיכה

עכשיו, לאחר שנגמרה המלחמה בין ישראל לאיראן, הדבר הראשון שאיראן ממהרת לעשות, ולעשות את זה בצורה אגרסיבית- זה להילחם ולדכא כל רעיון להתנגדות או הפיכה בעם. איראן, מדינה שבין כה ידועה בדיכוי מסיבי ואגרסיבי של מתנגדים או כל מי שמפר את חוקי המשטר בצורה אכזרית ביותר.שמתפעלת את כוחות הבסיג', כוחות שהם חלק חשוב מאוד ממשמרות המהפכה, האחראיים על דיכוי של של הפגנות, איתור וענישה של התנגדויות ואי ציות לחוק. שבתי הכלא שבהם כלואים מנגדי משטר הם בתי כלא ״לא נעימים״ בלשון המעטה. ועכשיו, אחרי המפלה המודיענית הענקית שחוותה איראן במלחמה האחרונה, לעיני כל העולם אבל לא פחות חשוב – בעיני העם שלה, שבדרך זו או אחרת ייחשף לדברים האמיתיים שקרו במלחמה, ורמת העומק שבה חדרה ישראל אל לב ליבו של המשטר בטהרן, והגיע לכל מי שצריך להגיע עד הבית, איראן מתייצבת נחושה, לדכא כל חשש או אפילו ריח של התנגדות. אספתי מספר ידיעות ודיווחים מרחבי הרשת והתקשורת, המראים כיצד איראן פועלת מבחינת דיכוי העם לאחר המלחמה. צעדי דיכוי מצד איראן: הבוקר, הודיע איראן כי מספר העצורים עד כה שחשודים בשיתוף פעולה כלשהו עם ישראל, ובמיוחד בשיתוף פעולה עם המוסד, הגיע כבר ל700 בני אדם. (ynet) הבוקר איראן הוציאה להורג על פי הפרסום 3 אזרחים, החשודים בהברחת ציוד ואמצעים שקשורים לחיסולים. אמש איראן הודיעה על שורת צעדים שנועדו כדי לפגוע במתנגדי המשטר ובראשם – "הגדרה מחודשת של עבירת הריגול" (n12) המשטר באיראן מרבה להציג את ״תמונת הניצחון״ על הציונים הארורים, ואמריקה השטן הגדול. הדבר ניכר מאוד בהצהרות, ברשתות, ובכל ערוצי התעמולה של המשטר. הדיכוי – יגבר בעתיד הקרוב. כנראה שבזמן הקרוב ואפילו בימים הקרובים נשמע על עוד הרבה מעצרים, הוצאות להורג, תקנות חדשות וכל מיני סמכויות כאלה ואחרות שהמשטר יפעיל, כניסיון של איראן לבצע ניקיון וטיהור של איראן, העם אבל בייחוד המשטר עצמו וכוחו משמרות הפכה. צפוי שאיראן תנצל את הזמן כמובן להתחמש ולהתעצם לקראת הסבב הבא (?), אבל לא פחות מזה היא תשקיע בהעמקת המשטר והשלטון ברחוב האיראני, בין בדרכים יפות, ובין בדרכים לא כל לך נעימות..

פרטי האירוע הקשה ברצועת עזה

הכתב הצבאי דורון קדוש, מפרסם פרטים נוספים אודות האירוע הקשה בחאן יונס שברצועת עזה, בו נפלו 7 לוחמי צה"ל אמש: 1. לוחמי הגדוד נלחמים תחת חטיבת השריון 188 במרחב חאן יונס. הלוחמים מתקדמים בכיבוש השטח בחאן יונס – מבצעים התקפות על יעדי טרור של חמאס, משמידים מבנים ומאתרים פירים תת קרקעיים. 2. ⁠אתמול בערב בשעה 17:30 התקבל הדיווח הראשון על נגמ״ש מסוג פומ״ה – נגמ״ש של כוחות הנדסה שעלה באש. מהתחקיר הראשוני עולה כי מחבל אחד התקרב אל הנגמ״ש והצמיד אליו מטען. המטען התפוצץ – וגרם לכך שהנגמ״ש כולו התלקח. 3. ⁠כוחות כיבוי צבאיים הוקפצו למקום ועשו מאמצים לכבות את הנגמ״ש העולה באש. במסגרת אחת התרגולות שמבצעים לכיבוי שריפות ברצועה – הביאו למקום גם דחפור מסוג D-9 ששפך חול על הנגמ״ש במטרה לכבות אותו – אך כל מאמצי הכיבוי לא צלחו. 4. ⁠ההחלטה שהתקבלה בשטח: לגרור את הנגמ״ש לשטח ישראל ושם להמשיך במאמצי הכיבוי. הפומ״ה נגררה, תחילה לציר צלאח א-דין בחאן יונס, ומשם – אל מחוץ לרצועה – בזמן ששבעת הלוחמים עדיין בתוכו. 5. ⁠רק כשהגיע הנגמ״ש לשטחנו, הצליחו לכבות אותו, ולמקום הוקפצו גם כוחות חילוץ ומסוקים – אך אף אחד מהלוחמים לא נשאר בחיים, ולא נותר את מי לחלץ בחיים מהפומ״ה הבוערת. כל שבעת הלוחמים נהרגו. 6. ⁠נדרשו שעות ארוכות למשימת זיהוי החללים – ולאחר תהליך הזיהוי – הלילה נמסרו הודעות לכל משפחותיהם של החללים.

איראן – היום שאחרי | דעה

איראן – ישראל | היום שאחרי.

סיכום (כנראה) של מלחמת איראן – ישראל

יכול להיות שעדיין לא הגיע הזמן לסכם, אמנם נראה שכן. אז הנה קצת מספרים במלחמת איראן – ישראל , שככל הנראה תהיה מלחמה שתיזכר לדורות, ועוד ידברו וילמדו עליה רבות. קרדיט למוריה אסרף ודורון קדוש. איראן – כ500 טילים בליסטיים נורו לישראל. כ1000 כטבמי״ם שוגרו לעבר שטח מדינת ישראל. 28 נרצחים ומאות פצועים בעורף הישראלי. הפלה של שתי כטבמי״ם של חיל האוויר הישראלי במהלך פעילות מבצעית בשמי איראן. פגיעות בנק׳ אסטרטגיות – מתקן בז״ן בחיפה, מתקן אסטרטגי של חברת החשמל, פגיעה בבית החולים סורוקה, ופגיעה במבנה השייך למכון ויצמן ברחובות. ישראל – הצלחה בהבאת ארה״ב לתקיפת מתקני הגרעין ובראשם המתקן בפורדו. הפרוקסיז האיראניים לא הצטרפו למערכה כלל (חיזבאללה, מיליציות בעיראק, חמאס כמובן, סוריה ותימן.) פגיעה בשלושת מתקני הגרעין של איראן – פורדו, נתנז ואיספהאן. תקיפה של עשרות מטרות הקשורות לפרוייקט הגרעין האיראני, ביניהם חיסול מדענים והשמדת צינטרפוגות. השמדה של כ- 65% ממשגרי הטילים הבליסטיים אשר ברשות איראן. באזור ה800 טילים בליסטיים השייכים לאיראן שהושמדו על ידי חיל האוויר. חיסולים של – מפקד משמרות המהפכה, מפקד הכוחות המזויינים, מפקד מפקדת החירום והמחליף שלו. חיסול מפקד זרוע האוויר והחלל וכל צמרת חיל האוויר של משמרות המהפכה. חיסול של מאות אנשי משמרות המהפכה ואנשי בסיג׳ (הזרוע האחראית על דיכוי האזרחים באיראן.) אחוזי יירוט – 80-90% אז מי ניצח במלחמת איראן ישראל? תלוי מאיזו בחינה שואלים, אבל מבחינה יבשה נטו של מטרות המלחמה ופגיעה באויב – אפשר להגיד בפה מלא שישראל נתנה פה הפעם ניצחון היסטורי, בקנה מידה עולמי.

תקיפה באיראן? המתיחות שוברת שיאים | סקירה

בשבוע האחרון, ובדגש על היממה האחרונה, גוברת התחושה שהמזרח התיכון ניצב על סף הסלמה רחבת היקף. ותקיפה ומלחמה כוללת בין איראן לישראל בפתח. שלל דיווחים רשמיים ובלתי רשמיים שזורמים מכלי תקשורת מרכזיים בעולם, כמו גם שמועות, ידיעות כאלה ואחרות וכמובן פייקים, מציירים תמונה דרמטית ומדאיגה. תקיפה באיראן ? | הדיווחים האחרונים: טרם הדיווחים, נתחיל מזה שסבבי השיחות בין ארצות הברית לאיראן הגיעו לסוג של מבוי סתום, כאשר איראן לא מוותר על העשרת אורניום, וארה״ב אינה מאפשרת זו. גם הדד ליין של נשיא ארה״ב דונלד טראמפ לאיראנים, אמור לפקוע בימים הקרובים. NBC – דיווח מפי גורמים אמריקניים כי ישראל שוקלת לבצע תקיפה צבאית באיראן בימים הקרובים, גם ללא תיאום או סיוע אמריקני. על פי הדיווח, ההחלטה נבחנת ברצינות בעקבות ההתפתחויות האחרונות בתוכנית הגרעין האיראנית. CBS- מקורב למערכת הביטחון הישראלית מסר לרשת כי כל ההכנות לקראת תקיפה באיראן הושלמו, וצה"ל נמצא במוכנות מלאה למהלך צבאי – אם וכאשר תתקבל ההכרעה הדרג המדיני. רויטרס – גורם איראני מסר לרשת רויטרס, כי איראן הוזהרה על ידי מדינה ידידותית באזור, על כך שישראל מתכוונת לתקוף באיראן בזמן הקרוב. סבא"א (הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית) – הסוכנות פרסמה הבוקר דו"ח חריף במיוחד, ולפיו איראן מפרה את התחייבויותיה הבינלאומיות בנוגע לפיקוח על תוכניתה הגרעינית. בתגובה, טהראן הודיעה על הפעלת מתקן השערה חדש והחלפת הצנטריפוגות לציוד מתקדם יותר. דבר שעשוי לגרור את החפרת הטון האמריקאי בנושא. אמנם לא מדובר באיזו ידיעה מרעישה – אנחנו יודעים שנים כי איראן לא מקיימת ולו במעט את התחייבותיה לסוכנות, ודוהרת לפצצה, אבל כשזה מגיע בצורה ישירה ופומבית – הדבר עלול להחזיר את כל הסנקציות על איראן באופן מיידי, כאשר מדינות אירופה יחליטו כך. משמרות המהפכה באיראן- משמרות המפהכה האירניים הודיעו הבוקר על פתיחת תרגיל צבאי מפתיע, המדמה תרחישים של עימות ישיר מול "אויב חיצוני״ , ותרחישי מלחמה. יש לציין כי מדובר בתרגיל שלא כלול בתוכניות המוכרות של משמרות המהפכה, או במילים אחרות איראן רועדת/מאיימת. ממשל ארה"ב- ממשל ארצות הברית פרסם אזהרה די חריגה לאזרחיו, להימנע מכל שהות או טיסה לעיראק, מחשש לפגיעה בנכסים אמריקניים, במקרה של התלקחות צבאית ישירה בין ישראל לאיראן. במקביל, ניתנה הנחייה לעובדי ממשל אמריקנים הנמצאים ועובדים בישראל להימנע מנסיעות מחוץ לתל אביב, ירושלים ובאר שבע, מה שמעיד על הערכת סיכון ממשית. ישראל- מישראל לא יצאו שום הודעות או דיווחים חריגים, לא שינוי בהנחיות פיקוד העורף (לעת עתה) ולא דיווחים כאלה ואחרים. גורם ישראלי פרסם הודעה אחת ויחידה בנושא האיראני, והיא שבהנחיית ראש הממשלה נתניהו, השר רון דרמר וראש המוסד יצאו מחר לשיחות עם ויטקוף, לקראת סבב השיחות הבא בין איראן לארה״ב. לאן פנינו? הערכת מצב: לאן פנינו? לצד הדיווחים המרכזיים הללו, מתרבים סימנים נוספים המעידים על תזוזות חריגות, שינויים בפריסות צבאיות, ואינספור שמועות. חלקן מבוססות יותר, אחרות איך לא – פייק ניוז טהור. ומה באשר לעתיד? בעוד שאין ברשותי מידע מודיעיני מסווג, התחושה הכללית, כאחד שעוקב אחר הנושא האיראני שנים- היא שישראל נערכת לצעד תקיף באיראן בתקופה הקרובה. אפשר כבר חומר בתקופה הקרובה מאוד. עם זאת, כלל לא בטוח שמדובר יהיה בתקיפה אווירית נרחבת כפי שחלק מהציבור מדמיין. ייתכן גם תרחיש אחר – כמו פעולת סייבר עמוקה, חבלה נקודתית, או אפילו מהלך חסר תקדים שטרם נחשף לציבור (ע״ע מתקפת הביפרים) נגיד שאם ישראל אכן תבצע מהלך התקפי כנגד איראן, זו צפויה להגיב כנראה באופן די מיידי, וישנה אופציה כי הדבר יגרור את המזרח התיכון, ומדינות המפרץ למחמה שעוד לא נראתה פה. גם אם ישראל תנחית ״מכת מחץ״ שגומרת על מתקני הגרעין, עדיין איראן תשיב אש, בין היתר למדינות המפרץ, נכסים אמריקאאים במזרח התיכון, וכמובן ישראל. לסיכום – אנו חיים בלב לבו של מזרח תיכון נפיץ, בו המציאות יכולה להשתנות בין רגע. התקפה כוללת על מתקני הגרעין האיראניים? מלחמה אזורית כוללת? או שפתאום נשמע שטראמפ ונתניהו צפויים לבקר באיראן בשבוע הבא..? הכל יכול להיות. בעוד שההמלצה הרציונלית היא להיערך לכל תרחיש, כמובן על פי המלצות פיקוד העורף וההנחיות שיתעדכנו אם יתעדכנו, אין מקום להיסטריה או לפאניקה ציבורית. דווקא בתקופות של אי־ודאות, נדרשת יציבות מחשבתית וצריכה ביקורתית של מידע.

חוק השידורים של ח״כ שלמה קרעי – סקירה

חוק השידורים של קרעי: מה מונח על הפרק, מה המטרות ומה הסיכויים? שר התקשורת ד״ר שלמה קרעי מקדם בתקופה האחרונה רפורמה מקיפה בשוק השידורים בישראל, המכונה "חוק השידורים של קרעי". ההצעה, טיוטת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ה-2025, מבקשת לעצב מחדש את הרגולציה על גופי התקשורת, אך מעוררת מחלוקת עזה וחששות כבדים לגבי עתיד התקשורת החופשית בישראל. מהו "חוק השידורים של קרעי"? בליבת החוק עומדים מספר שינויים משמעותיים: המטרות המוצהרות של חוק השידורים: מה אומרים התומכים? מטרותיה המוצהרות של הרפורמה, כפי שהוצגו על ידי שר התקשורת קרעי ומשרדו, הן מגוונות :   הדרך לחוק: הליך ומכשולים טיוטת החוק פורסמה סביב אמצע מאי 2025 ואושרה בוועדת השרים לענייני חקיקה ב-18 במאי 2025. עם זאת, נכון לראשית יוני 2025, היא טרם עברה קריאה ראשונה במליאת הכנסת.   קידום החוק מלווה בלחץ זמנים משמעותי: על פי דיווחים, החוק נדרש לעבור קריאה ראשונה עד ה-15 ביוני 2025. מועד זה נקשר להמשך תוקפם של הסדרים קיימים המעניקים הטבות לערוצים מסוימים, ובפרט לערוץ 14, במסגרת מערך "עידן פלוס".   הליך החקיקה רווי במחלוקות: אז מה הסיכויים שהחוק יעבור? הסיכויים להעברת החוק נתונים במאבק בין הרצון הפוליטי המובהק של שר התקשורת והממשלה לקדמו, במיוחד לאור לוח הזמנים הדוחק הקשור ל-15 ביוני, לבין ההתנגדות המשפטית והציבורית הרחבה. בעוד שהממשלה מחזיקה ברוב קואליציוני (נכון לכתיבת שורות אלה) שיכול לאפשר את העברת החוק בכנסת, הביקורת החריפה מצד גורמי מקצוע ומשפט, והחששות הכבדים מפגיעה בדמוקרטיה ובחופש העיתונות , עשויים להשפיע על המשך הליך החקיקה ועל הנוסח הסופי של החוק, אם אכן יאושר.   לסיכום חוק השידורים של קרעי מציב את שוק התקשורת הישראלי בצומת דרכים. בעוד תומכיו רואים בו מהלך הכרחי למודרניזציה והגברת התחרות, מתנגדיו חוששים משינוי רדיקלי שיפגע בעצמאות התקשורת וישרת אינטרסים פוליטיים. השבועות הקרובים, ובפרט סביב המועד הקובע של ה-15 ביוני, צפויים להיות קריטיים לעתידה של רפורמה זו ולהשפעותיה האפשריות על פני התקשורת בישראל.

חימוש מיליציות טרור בעזה כנגד חמאס – עובדות ודעה אישית

לאחרונה ישנם הרבה דיבורים ודיווחים על כך שישראל ומערכת הביטחון מחמשים מיליציות וארגוני טרור קטנים ברצועת עזה, במטרה שילחמו ויפעלו כנגד החמאס. הדבר החל בכך שח״כ יו״ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן טען כי ישראל מחמשת מיליציות שדומות לדאע״ש ברצועת עזה. והדבר עורר סערה בישראל. בתחילה לא נשמעו הכחשות מצד ישראל, לאחר מכן רה״מ בנימין נתניהו כבר פרסם סרטון בו הוא עצמו אומר בעצם – ״למה זה רע?״ אבל גם יוצא כנגד הפרסום של אביגדור ליברמן, בטענה שזה פוגע בביטחון ישראל. חימוש מיליציות בעזה – עובדות: אז ככה, קודם כל לפי דבריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ישראל אכן מחמשת מיליציות ברצועת עזה, ומפעילה אותם כנגד ארגון הטרור חמאס. לדברי נתניהו, הדבר ״חוסך בחיי חיילי צה״ל״, וטוב לישראל. באיזו מיליציה מדובר? על פי הדיווחים, מדובר במילציית ״הכוחות העממיים״ (אל קואת א שעביה) שמנהיגה הוא – יאסר אבו שבאב. אבו שבאב, תושב רפיח ברצועת עזה, בעל עבר פלילי עשיר על פי דיווחים בעיקר בתחום ההברחות. לארגון הזה ישנה עמדה אנטי חמאסית מובהקת. אבו שבאב השבוע התייחס לטענות אלה וטען כי מדובר בשקרים והמצאות. על פי דיווחים הארגון הזה טוען כי הוא עוזר באבטחת מתחמי הסיוע ברצועת עזה שמופעלים על ידי ארה״ב, ישראל וארגוני סיוע בינלאומיים. לגבי ההקבלה של ח״כ אביגדור ליברמן בין הארגון הזה לבין דאע״ש – אכן לארגון הזה ישנה איזושהי הזדהות עם דאע״ש , אך הארגון מכחיש כל קשר או דמיון. לא ניתן להגיד שמדובר בארגון מזוהה דאע״ש , אך בהחלט ישנם קווי דמיון, כמו הרבה ארגוני טרור. על פי ההערכות, הקבוצה הזו מונה כמה מאות בודדות של לוחמים בני החמולה, בעיקר באזורים של רפיח וחאן יונס. על פי דיווחים במרשתת, הקבוצה חומשה על ידי ישראל בעיקר באספקת כלי נשק מסוג ״קלצ׳ניקוב״ , כאלו שהוחרמו במהלך הלחימה ברצועת עזה והיו שייכים לכוחות ומחבלי חמאס. דעה – טוב או לא? ככה- קודם כל הקולות שנשמעו בתוך ישראל: אפשר להבחין בבירור בחלוקת הדעות בעד ונגד בתוך ישראל, בעיקר משני צידי המפה הפוליטית. גורמים באופזיציה ביניהם ח״כ אביגדור ליברמן ויו״ר האופזיציה יאיר לפיד השמיעו את התנגדותם הנחרצת למהלך שכזה. הם אמנם השמיעו טיעונים כאלה ואחרים, אבל אפשר להניח שמדובר בביקורת בעיקר מכיוון הצד הפוליטי בו הם נמצאים, ובמילוי תפקידם הטבעי כאופוזיציה מתנגדת. בממשלה, רוב הקולות שתקו, בעיקר קולות ״הימין החזק״ . מח״כ בן גביר או סמוטריץ, לא נשמעה תגובה רצינית. רק רה״מ בנימין נתניהו סוג של אישר בקולו את המהלך, וכאמור – טען כי מדובר בהצלת חיים של חיילי צה״ל, אז למה לא. זו לא תהיה הפעם הראשונה שישראל מפעילה גורמים שאינם צה״ל כנגד האוייבים שלה. הדוגמא הכי מוכרת היא כמובן צד״ל – צבא דרום לבנון, גוף שפעל כמעין ״פרוקסי״ ישראלי באזור דרום לבנון במהלך השהות של ישראל בדרום לבנון. מוכרת הטענות בעד ונגד צד״ל, את יתרונתיו וחסרונותיו. דעתי האישית בנוגע להפעלת חמולות ברצועת עזה כנגד חמאס: כן ולא. טוב ורע. בראייה לטווח הקצר, ובפרט תוך כדי ניהול מלחמת חרבות ברזל על כלל שמותיה, יש יתרון מובהק בלהפעיל מילציה שכזאת כנגד ארגון הטרור חמאס, מהסיבות הפשוטות: לחימה פיזית מול חמאס, שכמו שאמר רה״מ בנימין נתניהו – חוסכת בחיי חיילי צה״ל. פחות דם חיילינו- יותר טוב. התססת האוכלוסיה העזתית כנגד השלטון – אחד השיטות הבטוחות שיכולות להביא לסיום שלטוןארגון הטרו חמאס ברצועה, כמו באיראן או בלבנון – זו התססה אפקטיבית של העם כנד השלטון. ואם קמות מיליציות קטנות ומחומשות שפועלות בגלוי כנגד חמאס, הדבר עשוי לתת תקווה לעם ולאזרח הקטן שאולי סופסוף השלטון הארור נגמר. ועצם הדיבור על כך שיש מילציה כזו, בטוח שמעררת את הנהגת חמאס ומרעידה את הקרקע שמתחת לרגליהם (או המנהרה). אז למה לא? אפשר להבין מדוע לא כדאי להפעיל מילצייה כזו. בסוף, מדובר בעוד מילצייה מוסלמית, שבאידיאל שלה אין לה שום רצון לחיות בטוב לצד ישראל, גם אם תגיד זאת. מטרתה היחידה היא כוח, כסף ושליטה. אז נניח והצלחנו להפיל את חמאס או את מה שנשאר ממנו על ידי חימוש של מיליציות שונות והפעלתם כנגד חמאס. מה אז? החמולות האלה מצטרפות להסכמי אברהם? ברור לכולם שלא. המיליציות האלה כנראה יתנו לנו שקט מדומה, עד שיגיעו ממש לעמדת כח ואז ידרשו בעלות על האדמה כמובן, תוך לחימה בישראל, מזויינת או אידאולוגית. למסקנה- לדעתי לטווח קצר אכן צריך וטוב להפעיל מילציות כאלה. אבל לעולם, לעולם אסור לשכוח שהם גם אויבים, ואינם רוצים בטובתנו אל בטובתם, ולכן במהירות הראשונה גם אותם צריך לגדוע, או לפחות לשים תחת מעקב הדוק.

סיכום המצב הפוליטי בישראל – איום פרישה של המפלגות החרדיות

בשבוע האחרון אנחנו עדים לפלונטר פוליטי חדש ישן, סערת ״חוק הגיוס״ או ״חוק ההשתמטות״ אם תרצו. בחודשים האחרונים, במפלגות החרדיות דאגו להבהיר לנתניהו כי חוק הגיוס הוא תנאי קריטי להמשך הישארותם בממשלה, וכי אין כלל אופציה לוותר עליו. טרם חג השבועות, התחבטו רבות במפלגות החרדיות ובהנהגת הציבור החרדי ליטאי, מה לעשות. לראש הממשלה נתניהו הועברו מסרים רבים במהלך השבועיים האחרונים, תחילה מסרים מאיימים קלאסיים, עד לפגישות עם גורמים באופוזיציה, והיום הגיע השיא, כאשר מבית הרבנים המנהיגים את הציבור החרדי ליטאי, הרב דב לנדאו והרב משה הילל הירש יצאו שני הודעות, בעלות אותם מסר, אך בניסוח מעט שונה. מבית הרב משה הילל הירש נמסר כי התקבלה ההוראה לפרוש מהממשלה. ואילו מבית הרב לנדאו התקבלה הוראה לקדם הליך של פיזור הכנסת. הכוונה היא אותה כוונה – גם לאותת לנתניהו כי הפעם זה על אמת, וגם באמת להפיל את הממשלה במידה ואכן לא תהיה התפתחות של ממש בחוק הגיוס. היום בצהריים ראש הממשלה נתניהו ניסה לבקש שיחת טלפון עם הרב לנדאו, וזה נענה בשלילה. גורמים בבית הרב מסרו כי הרב אמר ש״אין כבר על מה לדבר, דובר מספיק״ . לכן, הפעם זה באמת נראה אמיתי, ונראה כי אין מנוס מבחירות. ש״ס עם זאת, בשתיקה רועמת. לא הרבנים הרוחניים שלה, ולא חברי הכנסת עצמם מביעים דעה. פורסם כי יו״ר ש״ס אריה דרעי ביקשה מחברי הכנסת שלא להתראיין. אז איך בעצם תיראה פרישה, ולאן היא תוביל? מפלגת יש עתיד הניחה על שולחן הכנסת הצעה לפיזור הכנסת, שתעלה קריאה טרומית כבר שבוע הבא. כך שלנתניהו נתנו מספר ימי חסד לנסות ולהגיע לפשרה, או לפחות הסכמה על מועד בחירות מוסכם וסיום של מושב הקיץ. המפלגות החרדיות אכן צפויות להצביע בעד פיזור הכנסת יחד עם האופזיציה. וכך ככל הנראה נקבל מערכת בחירות בסוף 2025 או תחילת 2026, כרגע ״בתוך מלחמה״ – כאשר האיום האיראני עוד לא טופל, וחטופינו עדיין במנהרות החמאס. ליהדות התורה המהלך או סוג של אין ברירה, כיוון שנוצרה בעיה משפטית כבדה מעל מספר רב של בחורי ישיבות, והפעם ה״סכנה״ גדולה מתמיד. אמנם מהלך של פרישה מהממשלה עשוי לפגוע בה במעבר של מספר קולות מועט אל ש״ס/בן גביר. גם לא ברור מה יהדות התורה תרוויח מזה, כי כרגע לא מוכרת מפלגה שבפוטנציאל שלה היא מפלגת שלטון, שיכולה לומר שהיא בעד חוק הגיוס והסדרת מעמדם של בני הישיבות, בייחוד לאחר ה7.10 ש״ס שותקת לא בכדי, שם הבייס הרבה יותר ימין ארץישראלי, ותמיכה של ש״ס בהפלת הממשלה בהחלט עלולה להוביל לזרימת מנדטים די גדולה לכיוון בן גביר/סמוטריץ. אמנם במידה ויהדות התורה ואגודת ישראל יפרשו באופן חד משמעי ופומבי מהממשלה, לש״ס כנראה ולא תישאר ברירה אלא לפרוש גם. בקיצור, ימים מעניינים מבחינה פוליטית לפנינו, מעבר לזה שיש יהודים חנוקים במנהרות, ומדינה ענקית דוהרת לפצצה שיכולה להשמיד אותנו.

המתקפה הגאונית של אוקראינה

ביום ראשון ביצעה אוקראינה את אחת התקפות המתוחכמות והמוצלחות שלה מאז תחילת המלחמה עם רוסיה עשרות מלטי"ם אוקראיניים התפוצצו על מפציצים אסטרטגיים ומטוסים בתוך שטח רוסיה. לפי גורמים באוקראינה, המתקפה תוכננה לפחות שנה וחצי. במשך הזמן הזה, עשרות כל טיס בלתי מאוישים של אוקראינה הוסתרו במקומות מסתור ברחבי רוסיה. ביום ראשון, כל הטיס הועמסו על משאיות והתמקמנו בסמוך למקומות אסטרטגים ובסיסים ברוסיה. כאשר המשאיות הגיעו לעמדות- הכטבמי"ם המריאו מתוכם ותקפו את הבסיסים והמטוסים. על פי דיווחים, אוקראינה השתמשה בכ130 כטבמי"ם, והצליחה לפגוע בכ40 מטוסים ומפציצים רוסיים. התקיפה הזו מתוארת כפעולה הגדולה והאיכותית ביותר שבוצעה על ידי המודיעין האוקראיני. נזכיר כי כל זה קורה על רקע "שיחות השלום" הנערכות בין הצדדים באינסטנבול.

האם צבא מצרים מהווה איום על ישראל? סקירה

רבות דובר בשנים האחרונות על ״התעצמותו״ של צבא מצרים, השכנה שלנו מדרום. במיוד התחזקו החששות לאחר מתקפת הטורור האכזרית של חמאס ב7.10 , כאשר מערכת הביטחון והמודיעין נתפסו כביכול ״רדומים בשמירה״ בכתבה הזו אנסה לעשות סדר מה זה צבא מצרים, האם יש לחשוש ממנו , ומה הסבירות (להערכתי בלבד) שעימות בין השניים יכול לפרוץ. למרות הסכם השלום בין ישראל למצרים שנחתם ב-1979, ההתעצמות הצבאית של מצרים והפעילות הצבאית בחצי האי סיני מעוררים לא פעם שאלות לגבי האיזון האסטרטגי באזור. נתחיל מלבחון את מבנה הצבא המצרי על פי מידע גלוי בלבד, מדיניותו הביטחונית, והאם הוא מהווה איום פוטנציאלי על ישראל. מבנה ויכולות הצבא המצרי על פי דיווחים, ומידע גלוי הנמצא במרשתת – הכוחות המזוינים של מצרים (צבא מצרים) נחשבים לאחד הגדולים והחזקים באפריקה ובמזרח התיכון, ובכללי מדורג במקום מכובד בדר״כ בין הצבאות החזקים בעולם. מדיניות ביטחונית ודוקטרינה צבאית מאז חתימת הסכם השלום עם ישראל, מצרים מתמקדת בעיקר בהגנה על גבולותיה ובמאבק בטרור, במיוחד בחצי האי סיני, ובפעילות ממוקדת כנגד תאי דאע״ש בשטחה ובשטח סיני. הצבא המצרי מנהל מבצעים נגד קבוצות ג’יהאדיסטיות באזור, תוך שיתוף פעולה (בעיקר מודיעני) עם ישראל . בנוסף, מצרים משתתפת בתרגילים צבאיים עם מדינות מערביות וערביות, כמו ארה”ב,דבר שדווקא יכול להעיד על מגמה של שיתוף פעולה ולא על הכנה לעימות עם ישראל . יחסי ישראל-מצרים: שותפות אסטרטגית למרות ההיסטוריה של עימותים צבאיים בין המדינות והמלחמות הרבות שהיו בין המדינות, כיום ישראל ומצרים מקיימות שיתוף פעולה ביטחוני הדוק, במיוחד בתחום הלחימה בטרור בסיני. הקשרים הדיפלומטיים והביטחוניים בין המדינות התחזקו בשנים האחרונות, עם חילופי מידע מודיעיני ופעולות משותפות נגד איומים אזוריים . עם זאת, הסכסוך הישראלי פלסטיני בדר״כ גורם למצרים התחכחות עם ישראל, גם אם זה לא נראה. העם המצרי אוהב מאוד את הפלסטינים. לאור זאת, לאחר ה7.10 אפשר להגיד שהיחסים לא התקררו אך בהחלט השתנו מעט, בנוסף למנהרות שנמצאו בגבול ברצועת עזה ממש בדרום רפיח על הגבול עם סיני. גורמים לא רשמיים בישראל האשימו לא פעם את מצרים ב״העלמת עין״ מהברחות אמל״ח לרצועה. הערכת איום: סבירות נמוכה לעימות למרות עוצמתו של הצבא המצרי, הסבירות לעימות צבאי עם ישראל *בעיניי* לנמוכה. הסיבות לכך בין היתר: לסיכום – להערכתי בלבד – מדובר בצבא אכן חזק, ודאי הכי חזק מכל שכניניו הקרובים, וצבא שבהחלט במלחמה איתו יכול להסב נזק רציני מאוד לישראל. האם דבר כזה יכול לקרות ? שוב, להערכתי בלבד – לא. למצרים יש המון מה להפסיד במלחמה כזו, ויותר ממה שהיא תכאיב לישראל, אחרי לא הרבה זמן היא תראה כמו רצועת עזה, בגדול. אבל, במזרח התיכון למדנו לא להיות שאננים, ובמיוחד אחרי ה7.10. לכן אסור אף פעם לקחת את ההסכם הזה כמובן מאיליו, או להיות שאננים

האם אנחנו כ"פסע" מהכרעת חמאס ? – דעה

בימים האחרונים, לאור התחלת חלוקת הסיוע ההומניטרי ברצועת עזה על ידי חברות אזרחיות וגורמים בינלאומיים, נראה כי חמאס מאבד לאט לאט את השליטה שהייתה לו על התושבים ברצועה. למעשה, אפשר להגיד שחמאס מתחיל לאבד את אחיזתו. את מה שנקרא "הסיי" שלו, השליטה, המילה האחרונה ברחוב. הסימנים לכך ניכרים לעין, ומי שעוקב אחרי הדיווחים, לא יכול להתעלם ממה שקורה בשטח. על אף קריאתו של חמאס, שהופנתה בבירור לתושבי עזה, שלא להתקרב למתחמי חלוקת המזון, קריאה שמטרתה הייתה לנסות ולשמור על השליטה במרחב הציבורי ולמנוע מהתושבים לגשת לסיוע – התושבים לא נשמעו לו. בפועל, שורות ארוכות מאוד ותורי ענק של עזתים נצפו שהם עומדים בתור למתחמי הסיוע ביומיים האחרונים, מחכים בסבלנות או בחוסר סבלנות. אבל מגיעים בכל זאת, למרות האיומים, למרות ההפחדות. אפשר לקרוא לזה תור ענק, תור מפלצתי, תור שמשקף את מצוקת החיים בעזה וגם את חוסר האמון ההולך וגובר בחמאס, וחוסר ההקשבה של התושבים להוראותיו. ולא רק זה.. שמענו גם קריאות מפתיעות, כמעט לא נתפסות: "טראמפ טראמפ נתניהו", קראו היום עזתים בתור לחלוקת הסיוע. זו סצנה שלא הייתה מתקבלת על הדעת לפני חודשים ספורים בלבד, ועכשיו היא קורת בשטח, מול עיניי המצלמות והעיתונאים. זהו סימן מובהק, איתות ברור לעובדה שחמאס מאבד את אחיזתו בעם. ולא רק תורי ענק. נוסיף לכך גם את הדיווחים מהשעות האחרונות על פריצה למחסן מזון ששייך לחמאס על ידי תושבים עזתים, שבזזו את התכולה (קמח) כאילו הייתה שלהם. המראות האלו, של אזרחים עזתים פורצים למתחמים של חמאס, לא חוששים מהארגון, לא מפחדים מהשלכות- משדרים מסר עוצמתי: העם ברצועה שבע מהפחד, שבע מהשלטון האלים, שבע מהבטחות השווא של חמאס, והוא לוקח את העניינים לידיים. אחרי כל זה, קשה שלא להרגיש שמשהו ברצועה השתנה. התחושה בשטח שונה. משהו אמיתי מתחיל לקרות, התחלה של תהליך שכבר אי אפשר לעצור. משהו נסדק בשלטון, משהו נשבר. ובנוסף, אי אפשר להתעלם מהצהרה שפורסמה היום על ידי חמאס – שוב, הצהרה בה הם מבקשים לסיים את המלחמה, תוך שהם מביעים הסכמה למתווה וייטקוף. כן, שוב חוזרת הקריאה הזו: "אנחנו רוצים לסיים את הלחימה". הפעם זה כבר לא נשמע כמו קריאה אסטרטגית מתוחכמת. זה נשמע כמו קריאה של מצוקה, של חולשה, של חוסר ברירה. אז מה עכשיו ? אז… האם אנחנו בדיוק במקום הנכון? אם תשאלו אותי, התשובה היא חד משמעית: כן. חמאס לא רק על הברכיים כרגע. הוא כבר שוכב על הרצפה, רמוס, מרוסק. חמאס איבד כמעט את כל מפקדיו הבכירים. המוח שמאחורי ההחלטות, המנהיגות שהובילה אותו לאורך השנים – חוסלה. אין לו יותר יכולת אמיתית לאיים בצורה משמעותית על אזרחי ישראל, לא על צה"ל ולא על התושבים. ועכשיו הוא איבד גם את הדבר שאולי הכי חשוב – השליטה בעם. קולות נגד חמאס, שהיו בעבר נדירים, יוצאי דופן, כמעט שלא נשמעו, הפכו להיות חלק מהשגרה. זה כבר לא מקרה בודד, לא קול בודד שצף מתוך ההמון – זו מגמה. זה גל שהולך וגדל. הציבור העזתי אומר די. נמאס להם. הם כבר לא מוכנים לשתוק. נמאס להם מהשלטון הארור הזה, מההנהגה שכפתה עליהם מלחמות וסבל. וזה ניכר, ניכר מאוד. בכל מקום, בכל תמונה, בכל סרטון שעולה משם. אנחנו, לדעתי, נמצאים עכשיו בשלב מכריע. עוד בעיטה אחת אבל חזקה, מדויקת, עוד מהלך אחד נכון – והסיפור הזה יכול להסתיים. אסור לנו לעצור עכשיו. אסור, פשוט אסור להפסיק את הלחץ, אסור לתת לאויב זמן להתאושש. אבל, באותה נשימה, אסור לנו גם להמעיט בגודל ההישג שהגענו אליו – זהו הישג עצום, נקודת ציון היסטורית כמעט, שלא נראתה ברצועת עזה מעולם. אז כן, יש סיכוי. סיכוי אמיתי, מוחשי, לא דיבורים באוויר- שאנחנו, סוף סוף, אחרי כל השנים האלו, נמצאים ממש "כפסע מהניצחון".

מהי מערכת ״מגן אור״ ?

בהמשך לדיווחים היום כי מערכת מגן אור ליירוט ביצה יירוטים מוצלחים בחודש אוקטובר כנגד כטבמ״י חיזבאללה, חשוב שתכירו את המערכת ואיך שהיא עובדת. מהי מערכת “מגן אור”? שמדברים על מערכת מגן אור, מתכוונים למערכת הגנה אווירית מבוססת לייזר, שפותחה על ידי רפאל בשיתוף עם אלביט מערכות ומפא”ת של משרד הביטחון. המערכת נועדה ליירט איומים אוויריים בטווחים קצרים, כגון רקטות, פצצות מרגמה, כלי טיס בלתי מאוישים (כטב”מים) ורחפנים. המערכת אמורה להוות שכבת הגנה נוספת במערך ההגנה הרב-שכבתי של ישראל, בנוסף לשכבות ההגנה הקיימות שכולנו מכירים, כמו -כמו “כיפת ברזל”, “קלע דוד” ו”חץ” . המערכת משתמשת בלייזר בהספק מאוד מאוד גבוה של וואט. כאשר מזוהה איום, המערכת מפנה אליו קרן לייזר מרוכזת שמחממת את המטרה עד להשמדתה. הפגיעה מתבצעת במהירות האור, ללא צורך בתחמושת פיזית, מה שמאפשר למערכת הזו מהירות תגובה משמעותית, ולא פחות חשוב – חסכונית. יתרונות מרכזיים של ״מגן אור״ מגבלות המערכת טווח מוגבל: טווח היירוט של המערכת עומד כרגע על כ-10 ק”מ, מה שמגביל את יכולתה להתמודד עם איומים בטווחים ארוכים יותר. תנאי מזג אוויר: יעילות המערכת עלולה להיפגע בתנאי ראות לקויה, כמו עננות כבדה או סופות חול, מה שמחייב שימוש במערכות יירוט נוספות במקביל . מערכת ״מגן אור״ צפויה להיכנס לשימוש מבצעי רשמי בסוף שנת 2025. מדובר ללא ספק בעוד יתרון משמעותי לצבא החזק באזור, שיחד עם מעטפת ההגנה האווירית שכבר קיימת, כמעט וסוגר את השמיים של מדינת ישראל בסגירה הרמטית אל מול איומי טרור.

בצה"ל הציגו את "תחקיר מפלסים"

בצה"ל הציגו את תחקיר הקרב במפלסים ב7.10. התחקיר מבוסס בין היתר על עדויות לוחמים, צילומי מצלמות גוף של חיילים כוחות הביטחון ושל מחבלים והקלטות. על פי התחקיר בבוקר ה7.10 חדרו לאזור מפלסים כ200 מחבלים במספר גלי חדירה לקיבוץ, לאנדרטה (חץ שחור) ולצומת "שער הנגב" המחבלים אשר חדרו לקיבוץ עצמו ביצעו מעשי טבח, גניבות, ומעשי טרור רבים. מה שהוביל בין היתר לרציחתם של 77 אזרחים בכביש 232 ובמיגוניות אשר בצידי הדרך. בקרבות האלה נרצחו גם 13 מכוחות הביטחון. הקרבות עצמן צומת שער הנגב, נחשבה לזירת קרב משמעותית, בין היתר כנראה משום שמיקומה נותן יתרון ושליטה על תנועת הכוחות הצהליים לעוטף עזה. בשעה-6:30 פשטו כ-30 לקיבוץ מפלסים וכ-50 מחבלים נוספים חדרו לעבר הצומת ולמרחב האנדרטה. בסביבות השעה 7:07 החלו מחבלים לירות על רכבים אזרחיים שהגיעו לצומת והרגו ופצעו נוסעים. בשעה 7 וחצי הגיעו עוד גל של מחבלים לאזור, וחלקם התפרסו במארבים לאורך הכביש. הלחימה בקיבוץ עצמו על פי התחקיר, המחבלים נכנסו לקיבוץ דרך שער הכניסה הראשי בשעה 8 לערך נכנסו כ30 מחבלים לקיבוץ, בין היתר הצליחו לבצע חטיפה של 12 אזרחים זרים אשר שהו בקיבוץ. על פי התחקיר, בערך בשעה 10:10 הושגה שליטת צה"ל וכוחות הביטחון על הקיבוץ. בין המסקנות שעלו מן התחקיר- צה"ל נכשל בהגנה על הקיבוץ. חוסר בהיערכות למתקפה רחבה כזו. חוסר שליטה בתנועות הכוחות באזור בצורה יסודית. *התמונה באדיבות דו"צ*

יום ירושלים – סיפורה של עיר מאוחדת

יום ירושלים, המצוין בכ"ח באייר (היום) הוא תאריך בעל משמעות עמוקה בלוח השנה הישראלי. הוא מסמל את איחוד העיר ירושלים תחת ריבונות ישראלית, כתוצאה ממלחמת ששת הימים בשנת 1967. אולם, כדי להבין את מלוא משמעותו של יום זה, עלינו לצלול אל נבכי ההיסטוריה של העיר שחוברה לה יחדיו. עיר מחולקת – שנים של ציפייה לאחר מלחמת העצמאות בשנת 1948, העיר ירושלים חולקה. חלקה המערבי היה בשליטה ישראלית, בעוד שחלקה המזרחי, כולל העיר העתיקה והמקומות הקדושים, עבר לשליטת ירדן. קו הפסקת האש, שנודע כ"קו העירוני", עבר בלב העיר, והפריד בין שכנים, משפחות ובעיקר – בין הגישה לאתרים ההיסטוריים והדתיים החשובים ביותר לעם היהודי. הכותל המערבי, למשל, היה בלתי נגיש ליהודים במשך 19 שנים, והדבר הותיר תחושת החמצה וכאב עמוקים. שנים ארוכות של כמיהה לאיחוד עברו על תושבי העיר והמדינה כולה. מלחמת ששת הימים ואיחוד העיר ההזדמנות ההיסטורית הגיעה ביוני 1967, עם פרוץ מלחמת ששת הימים. במהלך המלחמה, כוחות צה"ל נכנסו לעיר העתיקה. ב-7 ביוני 1967, יום רביעי, נכנסו הצנחנים דרך שער האריות והגיעו אל הכותל המערבי. הרגעים ההיסטוריים של הרב שלמה גורן, הרב הצבאי הראשי, שתקע בשופר ליד הכותל, והמילים "הר הבית בידינו" שנאמרו בקשר, הפכו לאבני דרך בתולדות מדינת ישראל. כיבוש העיר העתיקה ואיחוד שני חלקי העיר סימלו סיום של תקופה ארוכה של פירוד וראשיתו של פרק חדש בתולדות ירושלים. משמעותו של יום ירושלים יום ירושלים נקבע כחג לאומי בשנת 1998, מתוך מטרה להנציח את איחוד העיר ואת שחרורה של העיר העתיקה. זהו יום של חגיגה והודיה על שיבתה של ירושלים כבירת ישראל המאוחדת. ביום זה מתקיימים טקסים חגיגיים רבים, תפילות וצעדות, המבטאים את הקשר ההיסטורי והרוחני העמוק של עם ישראל לעירו הנצחית. יום ירושלים אינו רק זיכרון של ניצחון צבאי, אלא בעיקר סמל לתקומתה של ירושלים כעיר מאוחדת, המהווה מוקד עלייה לרגל לבני כל הדתות ומקום שבו ההיסטוריה פוגשת את ההווה בכל פינה.

נסיונות הנשיא טראמפ לעצור מלחמות בעולם

סקירה עובדתית – מאז חזרתו של הנשיא טראמפ לבית הלבן בינואר 2025, הנשיא דונדלנד טראמפ פועל בנחישות רבה יש לומר, לקדם יוזמות שלום במספר מוקדי סכסוכים בעולם. נמנה כאן כמה מהנסיונות הבולטים שלו. רוסיה אוקראינה טראמפ שוחח ומשוחח טלפונית רבותעם הנשיאים זלנסקי ופוטין, ואפילו הייתה שיחת טלפון החודש אשר ארכה שעתיים עם הנשיא פוטין, שבסיומה הודיע טראמפ כי רוסיה ואוקראינה יסכימו להתחיל במשא ומתן להפסקת אש מיידית. עם זאת משני הצדדים הבהירו כי הדבר אינו פשוט כפי שהנשיא טראמפ מתאר אותו, והודיעו כי מהלך כזה עשוי לקחת זמן רב. למרות כל ההצהרות מכל הצדדים, ביומיים האחרונים רוסיה וכן אוקראינה מבצעות תקיפות רבות וגדולות האחת על השנייה, גם בקרקע, אך בעיקר ע״י כטבמי״ם וטילי שיוט. היום פורסם כי טארמפ אמר שאינו מבין את פוטין, שרק רוצה להרוג אנשים. ישראל – עזה בינואר השנה, הנשיא טראמפ קידם הפסקת אש והסכם מסירת חטופים בין עזה לישראל. במרץ הפסקת האש הזו קרסה וישראל חזרה ללחימה, כאשר בעזה עדיין מוחזקים חטופים רבים חללים וחיים. ידועה תוכנית טראמפ על פינוי והגירה של תושבי עזה למדינות ערביות אחרות, ופיתוח רצועת עזה במה שהוא רואה ״הזדמנות כלכלית״. גם עכשיו, הנשיא טראמם מצהיר בכל הזדמנות כי הוא מעדיף שמלחמה זו תסתיים בהקדם. הודו – פקיסטן לפני מספר שבועות היינו עדים להסלמה משמעותית בין שני המעצמות הגרעיניות האלה. לאחר מס׳ ימים של חילופי אש, הנשיא טראמפ הצהיר כי הצליח לכונן הפסקת אש בין השניים. ואכן הגבול שקט מאז. יש שיקראו לזה הצלחה ראשונה של הנשיא טראמפ לכונן שלום או שקט בעולם, אם כי סכסוכים רבים תמיד פורצים בין הודו לפקיסטן, ותמיד נגמרים בהבנות הדדיות. גם בהודו ופקיסטן עצמה יש שהודיעו כי לנשיא אין קשר להפסקת האש. איראן – ישראל בנושא הזה אין מה לומר. השבוע ככל הנראה יתקיים עוד סביב שיחות בין ארה״ב לאיראן, כאשר מצד אחד שני הצדדים מוציאים הודעות חיוביות באשר להסכם קרוב, אבל גם מוציאות כל הזמן הצהרות יותר ״מאיימות״ המראות על כוננות במידה ו.. לגבי הסכסוך הזה – אין לדעת לאן השיחות ילכו, במיוחד כאשר לישראל תקיפה ובלתי מפשרת לגבי מתקני הגרעין של איראן. לסיכום נראה כי הנשיא טראמפ מנסה בכל הכוח לכונן סוג של ״שלום עולמי כלכלי״ , אך למעט הסכסוך בין הודו לפקיסטן (למרות שכמו שאמרנו לאו דווקא טראמפ הוא זה שגרם להפסקת האש) הסכסוכים הקיימים קיימים, מחריפים, וכנראה שהם לא כלכך פשוטים לפתירה כמו שחשב הנשיא טראמפ.

סערת ראש השב״כ – מי הוא האלוף דוד זיני ?

האלוף זיני, בשמו המלא – דוד זיני, הוא קצין צה״ל בדרגת אלוף. בין תפקידיו הבולטים – כיהן כמפקד יחידת ״אגוז״ , מפקד פיקוד ההכשרות והאימונים, מפקד גדוד 51, מפקד הגיס המטכל״י ועוד. האלוף דוד זיני מזוהה עם הציבור הדתי לאומי, ונחשב לאחד מהמובילים בתחום שילוב המגזר החרדי בצה״ל בתקופה האחרונה. שמו עלה עוד לפני מס׳ חודשים כמועמד אופציונלי לרמטכלו״ת, אך זה לא קרה וכידוע מונה הרמטכ״ל אייל זמיר. מינוי האלוף זיני גרר אחריו תגובות רבות בעד ונגד, כאשר סלע המחלוקת העיקרית היא עמדת היועמשי״ת כי רה״מ אינו יכול למנות ראש שב״כ כאשר מתנהלת כנגדו חקירה (״קטרגייט״). רה״מ נתניהו מנגד אינו מרים ידיים, ונכון לעת כתיבת הכתבה, ממשיך במינוי של האלוף זיני לראש השב״כ . כמו כן היום שוחח ראש השב״כ היוצא – רונן בר – שיחת טלפון עם האלוף זיני, יש שיגדירו שיחה זו כשיחת ״הכנה לחפיפה״. בשיחה בירך רונן בר את האלוף זיני על תפקידו החדש, וסיכם עימו כי ימשיכו יחד בהליך חפיפה מסודר. כזכור, רונן בר צפוי לסיים את תפקידו אילולא התפתחויות חריגות שנהוג במחזותינו – ב15 ביוני. . . *התמונה נלקחה מאתר דו״צ*